דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן רס״ט

דִּין הַקִּדּוּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבוֹ ד' סְעִיפִים:

חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים תִּקְּנוּ לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָאוֹרְחִים שֶׁאֵין לָהֶם יַיִן הַשּׁוֹבְתִים בַּחֲדָרִים הַסְּמוּכִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאוֹכְלִים שָׁם מִיָּד אַחַר קִדּוּשׁ זֶה, שֶׁהֲרֵי קִדּוּשׁ זֶה לָהֶם הוּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הָיָה אוֹמֵר קִדּוּשׁ זֶה הָיוּ הָאוֹרְחִים כְּבָר בְּחַדְרֵיהֶם וְשׁוֹמְעִים מִשָּׁם אֶת הַקִּדּוּשׁ וְיוֹצְאִין בּוֹ. אֲבָל הַצִּבּוּר אֵינָן יוֹצְאִים בּוֹ אַף אִם נִתְכַּוְּנוּ לָצֵאת, כֵּיוָן שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹם סְעֻדָּה:

וְאַף עַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ אוֹרְחִים הַשּׁוֹבְתִים אֵצֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָם, אַף עַל פִּי כֵן נוֹהֲגִים לְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל הַיַּיִן, לְפִי שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים לֹא בָטְלָה אַף עַל פִּי שֶׁבָּטֵל הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ תִּקְּנוּ, כְּמוֹ בְּרָכָה מֵעֵין ז' שֶׁאוֹמְרִים אַף בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁלָּנוּ הֵם בְּיִשּׁוּב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס״ח.

וְאַף שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִים וּמְעַרְעֲרִים עַל מִנְהָג זֶה שֶׁנָּהֲגוּ לְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַכְשָׁו שֶׁאֵין אוֹרְחִים, וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת הַרְבֵּה שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִכָּל מָקוֹם בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ — אֵין לְבַטֵּל הַמִּנְהָג, כִּי הָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.

וְיֵשׁ מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה נוֹהֵג לִקְנוֹת מֵהַקָּהָל מִצְוַת הַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ זֶה, שֶׁיִּתְּנֶנּוּ הוּא מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא אַחֵר. וְכֵן נוֹהֲגִים עַכְשָׁו בְּמִקְצָת מְדִינוֹת לִקְנוֹתוֹ בְּדָמִים יְקָרִים.

(וְאֵין לְבַטֵּל הַמִּנְהָג כִּי הַרְבֵּה גְאוֹנִים יִסְּדוּהוּ):

הַמְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר לוֹ לִטְעוֹם מֵהַכּוֹס, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקִדּוּשׁ זֶה, וְאָסוּר לִטְעוֹם כְּלוּם קֹדֶם קִדּוּשׁ.

אֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא תְהֵא בִּרְכַּת "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" לְבַטָּלָה? יַטְעִים מֵהַכּוֹס לְקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, וְהַקָּטָן יִשְׁמַע הַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ וְיוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא בֵרַךְ לְבַטָּלָה, שֶׁמֻּתָּר לְהַאֲכִיל אֶת הַקָּטָן קֹדֶם קִדּוּשׁ, בֵּין שֶׁל לַיְלָה בֵּין שֶׁל יוֹם, וְאָסוּר לְעַנּוֹתוֹ, שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַאֲכִילוֹ אִסּוּר בְּיָדַיִם אֶלָּא כְּשֶׁהַמַּאֲכָל אָסוּר מִצַּד עַצְמוֹ, כְּגוֹן טְרֵפָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, אֲבָל כְּשֶׁהַמַּאֲכָל מֻתָּר מֵחֲמַת עַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁהוּא זְמַן הָאָסוּר בַּאֲכִילָה — מֻתָּר לְהַאֲכִיל לְקָטָן, שֶׁהֲרֵי מַאֲכִילִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲפִלּוּ קָטָן שֶׁאֵין בּוֹ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה אִם יִתְעַנֶּה.

וְאִם אֵין קָטָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — יִטְעוֹם הַמְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ, אוֹ אָדָם אַחֵר, וְיִשְׁתֶּה כְּשִׁעוּר שֶׁחַיָּבִים לְבָרֵךְ אַחֲרָיו בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, דְּהַיְנוּ רְבִיעִית, שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹצֵא בְזֶה יְדֵי קִדּוּשׁ בִּמְקוֹם סְעֻדָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ג. וְלָכֵן יְהֵא בְדַעְתּוֹ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּקִדּוּשׁ זֶה, שֶׁאִם לֹא כֵן אָסוּר לִטְעוֹם קֹדֶם קִדּוּשׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְקַדֵּשׁ בְּבֵיתוֹ, כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אִם אֵינָם יוֹדְעִים לְקַדֵּשׁ בְּעַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם:

נָהֲגוּ לַעֲמוֹד בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁזֶּה מוֹעִיל לַעֲיֵפוּת הַבִּרְכַּיִם: