סימן רע"א · י"ז סעיפים

📑 מתווה הלימוד

1. נוסח השולחן ערוך

סימן רע"א כולל י"ז סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות הנוגעות לקידוש על היין בליל שבת.

סעיף א — למהר לסעודה בכניסתו לביתו

דיני קידוש על היין. ובו יז סעיפים:
כְּשֶׁיָּבוֹא לְבֵיתוֹ — יְמַהֵר לֶאֱכוֹל מִיָּד.

סעיף ב — נשים חייבות בקידוש

נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא משום דאתקש זכור לשמור, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה — איתנהו בזכירה. ומוציאות את האנשים, הואיל וחייבות מן התורה כמותם.

סעיף ג — קדימת היין לקידוש הלילה

אם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה — לכבוד הלילה, ולכבוד היום, ולקידוש היום: מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה. והא דתניא "כבוד יום קודם לכבוד לילה" — היינו דוקא בשאר צרכי סעודה. אבל אם אין לו אלא כוס אחד לקידוש — כבוד לילה קודם לכבוד יום.

סעיף ד — איסור טעימה לפני קידוש

אסור לטעום כלום קודם שיקדש — ואפילו מים. ואפילו אם התחיל מבעוד יום, צריך להפסיק, שפורס מפה ומקדש. ואם היו שותים יין תחלה — אינו אומר אלא קידוש בלבד בלא ברכת היין. ואח"כ מברך ברכת המוציא. ואם אין לו יין ומקדש על הפת — אינו מברך המוציא. וי"א שאף כשמקדש על היין אינו מברך המוציא.

סעיף ה — אמירת "בואו ונקדש"

שנים שהיו שותים ואמרו "בואו ונקדש קידוש היום" — נאסר עליהם לשתות עד שיקדשו. ואם רצו לחזור ולשתות קודם שיקדשו (אע"פ שאינם רשאים) — צריכים לחזור ולברך תחלה בפה"ג ואח"כ ישתו. הגה : אדם ששכח לקדש עד לאחר שבירך ברכת המוציא, ונזכר קודם שאכל — יקדש על הפת ואח"כ יאכל. אבל בהבדלה — יאכל תחלה, דהרי אין מבדילין על הפת (הגהות אלפסי מרדכי פ' ב"מ).

סעיף ו — קידוש שנשכח בתוך הסעודה

אם גמר סעודתו וקדש היום קודם שבירך ברכת המזון — מברך ברכת המזון על כוס ראשון, ואחר כך אומר קידוש היום על כוס שני. וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון, אע"פ שמברך קודם קידוש. הגה : ויש אומרים דאינו מזכיר של שבת, דאזלינן בתר תחלת הסעודה — וכן עיקר, כמו שנתבאר לעיל סוף סי' קפ"ח. ויש מחלוקת אם יטעום מכוס של ברכת המזון קודם שיקדש, גם אם צריך לאכול מעט אחר הקידוש כדי שיהא הקידוש במקום סעודה. ויש אומרים דאף בגמר סעודתו אינו מברך ברכת המזון תחלה — אלא פורס מפה ומקדש ומברך המוציא ואוכל מעט, ואח"כ מברך בהמ"ז. הגה : והכי נהוג, להוציא את נפשיה מפלוגתת סברא ראשונה.

סעיף ז — אם טעם, מקדש

אף על פי שאסור לו לטעום קודם קידוש — אם טעם, מקדש.

סעיף ח — תשלומין למחרת

אם לא קידש בלילה — בין בשוגג בין במזיד — יש לו תשלומין למחר כל היום. הגה : ואומר כל הקידוש של לילה (ב"י), מלבד ויכלו (אורח חיים בשם תוס').

סעיף ט — שתי מפות על השולחן

צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת, ומפה אחרת פרוסה על גביו.

סעיף י — כוס מלאה, עמידה, סדר

מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום, וטעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון. ואומר ויכלו מעומד, ואח"כ אומר בפה"ג, ואח"כ קידוש. הגה : ויוכל לעמוד בשעת הקידוש, ויותר טוב לישב (כל בו). ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו — רק כשמתחילין, עומדין קצת לכבוד השם, כי מתחילין "יום הששי, ויכלו השמים" — ונרמז השם בראשי תיבות. וכשמתחילין — יתן עיניו בנרות (מהרי"ל ושכל טוב). בשעת קידוש — בכוס של ברכה, וכן נראה לי. עיין לעיל סי' קפ"ג סעיף ד'.

סעיף יא — כוס יחידה

אם אין לו אלא כוס אחד — מקדש בו בלילה, ואינו טועם ממנו שלא יפגימנו, אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני. ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון. ואם לא היה בו אלא רביעית בצמצום ונחסר ממנו בלילה — מוזגו למחר להשלימו לרביעית. ואם יש לו שני כוסות מצומצמים אחר מזיגה — יקדש בלילה באחד ויבדיל על השני ולא יקדש ביום, דקידוש דלילה עדיף.

סעיף יב — נטילת ידיים לפני או אחרי הקידוש

אחר שקידש על הכוס — נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים. ואם נטל ידיו קודם קידוש — גילה דעתו דריפתא חביבא ליה, ולא יקדש על היין אלא על הפת. הגה : ויש אומרים דלכתחילה יש ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין (הרא"ש והמרדכי פ' ע"פ ורשב"א והגהות מיי' פכ"ט וטור), וכן המנהג פשוט במדינות אלו — ואין לשנות, רק בליל פסח, כמו שיתבאר סי' תע"ג.

סעיף יג — שיעור היין לשתיה

צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו, דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו — והוא רובו של רביעית.

סעיף יד — מי שותה?

אם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו (פי' מלא פיו) — יצא. ואין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו. ומכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם. יש אומרים דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו — יצאו, דשתיית כולם מצטרפות לכשיעור. והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש — לא יצא. וראוי לחוש לדבריהם. ודוקא בקידוש, אבל בשאר דברים הטעונים כוס — מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר.

סעיף טו — הפסקה בדיבור

קידש וקודם שיטעום הפסיק בדיבור — חוזר ומברך בורא פרי הגפן, ואינו צריך לחזור ולקדש. והוא הדין אם נשפך הכוס קודם שיטעום ממנו — יביא כוס אחר ומברך עליו בפה"ג, ואינו צריך לחזור ולקדש.

סעיף טז — המסובין לא יטעמו לפני המקדש

לא יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש. אם הם זקוקים לכוסו — שופך ממנו לכוסות שבידם ריקנים או פגומים. אבל אם היו להם כוסות יין שאינם פגומים — רשאים לשתות קודם שישתה המקדש.

סעיף יז — שופך רק על הפגומים

אין צריך לשפוך מכוס המקדש לכוסות יין שלפני המסובין — אא"כ היו פגומים, שאז צריך לשפוך לכל כוס וכוס כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום.

2. ההקשר הכללי

הקידוש: מצוה מן התורה

קידוש ליל שבת הוא מצוה מן התורה (לדעת רוב הראשונים — רמב"ם, רמב"ן) — מבוסס על "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ:ח). חז"ל פירשו: "זכירה" = בדיבור, על כוס יין. זהו הקידוש ההיסטורי הראשון (תלמוד ברכות לג ע"א — תקנת אנשי כנסת הגדולה).

מקומו בהלכות שבת

סימן רע"א הוא לב פרק הקידוש. הוא בא לאחר ההכנות הליטורגיות (רס"ז-ר"ע) ולפני ער"ב (על איזה יין) + ער"ג (מקום הקידוש). הוא הסימן הארוך ביותר ברצף (י"ז סעיפים).

3. חמשת היסודות ההלכתיים

4. פירוט י"ז הסעיפים — מבט סינופטי

5. משנה ברורה — ראשי פרקים

משנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה פ"ג ראשי פרקים על סימן זה. הנה הראשונים — להבנת משמעות הסעיפים:

לעיון בנוסח השלם של פ"ג ראשי הפרקים, ראו ספריא: משנה ברורה רע"א.

6. שיטת הרמ"א — חמש הגהות מרכזיות

1. הגה על סעיף ה (קידוש שנשכח): מי שכבר אמר "המוציא" לפני קידוש → מקדש על הפת. בהבדלה, שונה (אין מבדילים על הפת).
2. הגה על סעיף ו (קידוש בסוף סעודה): "וכן נוהגים" — פורס מפה + קידוש + המוציא + סעודה + ברכת המזון, ולא הפתרון של ברכת המזון תחילה לפי המחבר.
3. הגה על סעיף ח (תשלומין): נוסח שלם חוץ מ"ויכולו" (שכבר עבר). מקור: תוספות דרך בית יוסף.
4. הגה על סעיף י (עמידה): בישיבה לכל הקידוש (כל בו), חוץ מ"יום השישי" שבהתחלה (עומד בקצרה, בגלל ראשי התיבות הם השם י-ה-ו-ה). מסתכל בנרות בהתחלה.
5. הגה על סעיף יב (נטילת ידיים): לכתחילה נטילה לפני הקידוש (רא"ש, מרדכי, רשב"א) — מנהג אשכנז. יוצא דופן: ליל פסח (נטילה אחרי הקידוש).

7. מקרים מעשיים בני זמננו

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להעמיק יותר