✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — יסוד

סימן ר"פ · ב' סעיפים

דין תשמיש המטה בשבת (עונג שבת) — להכרה והבנה ראשונית
סימן ר"פ
דִּין תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה
🌱 רמת יסוד · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן ר"פ: נוסח עברי שלם של המחבר, ביאור פדגוגי של מושגי ההלכה, מצבים מעשיים בני זמננו וסיכום.

הנושא: דין תשמיש המטה בשבת (עונג שבת)
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ר"פ (ב' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מהלך הלימוד

1. נוסח השולחן ערוך — ב' סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: מדוע סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של הסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים
6. שיטת הרמ"א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מצבים מעשיים בני זמננו
8. סיכום הלכה למעשה וכללים לזכור
9. שאלות להבנה

1. נוסח השולחן ערוך

סימן ר"פ כולל ב' סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות בענין תשמיש המטה בשבת (עונג שבת).

סעיף א — תשמיש המטה = עונג שבת; עונת תלמידי חכמים

תשמיש המטה בשבת. ובו ב סעיפים:
תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מִתַּעֲנוּגֵי שַׁבָּת הוּא. לְפִיכָךְ עוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבְּרִיאִים — מִלֵּיל שַׁבָּת לְלֵיל שַׁבָּת.
ביאור: תשמיש המטה הוא מתענוגי שבת. ומשום כך קבעו חכמים את עונת תלמידי חכמים הבריאים (היינו תדירות החיוב מן התורה לקיים מצות עונה) — "מליל שבת לליל שבת", כלומר פעם בשבוע בכניסת השבת. מקור הדברים בגמרא: כתובות סב ע"ב — השבת היא העת המעולה לקיום מצות עונה לתלמידי חכמים המייחדים את שבוע עיסוקם לתורה.

סעיף ב — מותר לבעול בתולה בשבת

מֻתָּר לִבְעוֹל לְכַתְּחִילָּה בְּתוּלָה בְּשַׁבָּת. וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם חוֹבֵל וְלֹא מִשּׁוּם צַעַר לָהּ.
ביאור: מותר לכתחילה לבעול בתולה בשבת. אין בזה איסור חובל (להוציא דם, שלכאורה הוא מלאכה מן התורה מצד תולדת המבעיר/דש), ואין בזה איסור צער (לגרום צער לאשה). הטעם ההלכתי: דם הבתולים יוצא דרך פתח סתום (פתח מצוי בדרך הטבע), ואין כאן עשיית פצע חדש; והצער הטבעי של ביאה ראשונה הוא חלק מן התהליך הטבעי, ואינו בגדר "צער אסור".
מבט כולל על ב' הסעיפים: סימן זה הוא קצר אך חשוב, וקובע שני יסודות:
• סעיף א: תשמיש המטה הוא במפורש מצוה של שבת (מתענוגי שבת) — לא רק מותר, אלא נחפץ
• סעיף ב: שום אחד מן החששות ההלכתיים התיאורטיים (חובל, צער) אינו חל — אפילו במקרה הקיצוני של ביאה ראשונה

2. הרקע הכללי

תשמיש המטה כתענוג של שבת

היהדות רואה בנישואין טובה רוחנית וגשמית כאחת. הפסוק "וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג" (ישעיהו נח, יג) — "וקראת לשבת עונג" — נדרש על ידי חז"ל כמקיף גם את תענוגי חיי האישות. השבת היא אפוא העת המובחרת לקיום מצות עונה (החיוב המשפחתי הקבוע בתורה, שמות כא, י).

השאלה היסודית של הסימן: האם יש לחשוש שתשמיש המטה בשבת כרוך במלאכה (חובל בשעת ביאה ראשונה, "יצירת" ולד וכדומה)? תשובה: לא — חז"ל הסירו במפורש חששות אלו. ואדרבה, הם הפכו את התשמיש לעונג שבת חיובי.

מקומו בהלכות שבת

סימן ר"פ בא אחר רצף הלכות נרות שבת (רס"ג–רע"ט) ולפני סימן רפ"א (זמירות שחרית) ורפ"ב (קריאת התורה). הוא משתבץ ברצף "תענוגי שבת" — התענוגים הרוחניים והגופניים של היום.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

מושג א — עוֹנָה: חובת האישות שקבעה התורה (שמות כא, י — "וענתה לא יגרע") — תדירות החיוב לפי אומנותו ומצבו של הבעל. תלמידי חכמים = פעם בשבוע, ולכתחילה בליל שבת. פועלים בעיר = פעמיים בשבוע. ספנים = אחת לששה חדשים.
מושג ב — תַּעֲנוּגֵי שַׁבָּת: שבת אינה רק שביתה, אלא חיוב חיובי. תענוגי שבת המקובלים: ג' סעודות, יין, שינה, תורה, ולפי סימן זה — גם תשמיש המטה לזוגות נשואים.
מושג ג — חוֹבֵל: הוצאת דם — תולדת המבעיר/דש. בדרך כלל, הוצאת דם במזיד היא מלאכה מן התורה. אבל בענין ביאה ראשונה, הדבר נחשב פתח סתום (פתח טבעי שנפתח) — אין זו מלאכה.
מושג ד — צַעַר: צער הנגרם. מעיקר הדין, יש להימנע מלגרום צער בשבת. אבל הצער הטבעי של ביאה ראשונה נחשב כחלק מן התהליך הרגיל, ואינו "צער מוסף" אסור.

4. מבט סינופטי על ב' הסעיפים

סעיףנושאהכלל העיקרי
אתשמיש המטה = עונג שבתמצוה. עונת תלמידי חכמים = ליל שבת.
בבעילת בתולה מותרת בשבתאין חובל, אין צער. אפילו לכתחילה.

5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים

המשנה ברורה מונה ה' סעיפים קטנים על סימן זה.

משנה ברורה (א) — מתענוגי שבת הוא: מקור הדבר מבמדרש שיר השירים. ובכתובות סב ע"ב — "תלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת מפני שיש להם תוספת קדושה בשבת ע"י זה".
ביאור: המקור הוא במדרש שיר השירים. הגמרא בכתובות סב ע"ב מבארת: תלמידי חכמים בוחרים בליל שבת מפני שיש בו "תוספת קדושה" המתרבה על ידי הזיווג דווקא בשבת.
משנה ברורה (ב) — חובל: ולא חיישינן שמא יעשה חבורה — דעולמית אין צעקה משום שאינה צריכה לגופה ופתח סתום הוא.
ביאור: אין חוששין שיעשה חבורה — מפני (א) שאין זו מלאכה הצריכה לגופה (הדם אינו מבוקש כשלעצמו), (ב) שזהו "פתח סתום" שנפתח, ולא יצירת פתח חדש.

לכל חמשת הסעיפים הקטנים: משנה ברורה סימן ר"פ.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א לא הוסיף שום הגהה על סימן זה — העיקרון מוסכם על הכל.

הערה: בענייני תשמיש המטה יש לעיתים גוונים מקומיים לפי מנהגי המשפחה והספרים המנחים בעניני האישות (כתובות; אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן). אבל בסימן זה דווקא (התאמת המצוה לשבת) — ההסכמה כללית.

7. מצבים מעשיים בני זמננו

המצבהיישום
זוג בריא — העדפת ליל שבתמתאים להלכה (עונג שבת). מוטב מבחינה רוחנית.
אשה נדה בליל שבתאסור מובן (איסור נדה, לא איסור שבת). נדחה לאחר טבילה.
ירח דבש בליל שבתמותר לפי המחבר (ס"ב). דם בתולים אינו חובל הלכתית.
זוג מבוגר / בריאות רופפתאינו ענין סימן זה. העונה מותאמת לכוחות.
שאלת מניעת הריון בשבתאינו ענין הסימן — עיין בסימנים הנוגעים (סימן ר"מ אבן העזר).
שבת שחל בה יום הכיפוריםתשמיש אסור ביום הכיפורים. בשבת–יוה"כ: לפי יוה"כ.

8. סיכום הלכה למעשה

שלושת הכללים לזכור מסימן ר"פ:
  1. תשמיש המטה = עונג שבת חיובי (ס"א). מצוה, ולא רק היתר.
  2. עונת תלמידי חכמים: לכתחילה בליל שבת (ס"א).
  3. בעילת בתולה בשבת מותרת — אין חובל, אין צער (ס"ב).

9. שאלות להבנה

בחן את הבנתך:
  1. מדוע תשמיש המטה נחשב עונג שבת?
  2. מהי עונת תלמידי חכמים? מהו מקורה התלמודי?
  3. מדוע בעילת בתולה בשבת אינה בגדר חובל?
  4. מהו פתח סתום? כיצד הוא חל על בעילת בתולה?
  5. מדוע הצער הטבעי אינו "צער אסור"?
  6. האם יש מחלוקת בין המחבר לרמ"א בסימן זה?
  7. מהם המצבים היוצאים מן הכלל (שבת–יוה"כ, אשה נדה)?

להעמקה נוספת

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רפ״א ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן ר"פ · רמה 1 — יסוד
♥ לתמיכה בדעת
📖להצטרף לחברותא