דעת הרב — שולחן ערוך הרב על סימן ר״פ

דִּין תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מִתַּעֲנוּגֵי שַׁבָּת הוּא. לְפִיכָךְ עוֹנַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַבְּרִיאִים, שֶׁהִיא פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ, קְבָעוּהָ מִלֵּיל שַׁבָּת לְלֵיל שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר״מ:

מִתַּקָּנַת עֶזְרָא לֶאֱכוֹל שׁוּם אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים הַמַּרְבִּים זֶרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹנָה.

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבַטֵּל הָעוֹנָה, שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר עַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן הָאִשָּׁה מוֹחֶלֶת. וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לְקַיְּמָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

מֻתָּר לִבְעוֹל בְּתוּלָה לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, וְאֵין בָּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּשַׁבָּת בִּבְעִילָה רִאשׁוֹנָה.

וְגַם אֵין אִסּוּר מִשּׁוּם חוֹבֵל בְּמַה שֶּׁמּוֹצִיא דָם, לְפִי שֶׁדַּם הַבְּתוּלִים אֵינוֹ מֻבְלָע בְּכָתְלֵי בֵּית הָרֶחֶם, אֶלָּא כָּנוּס הוּא שָׁם כְּמֻפְקָד וּמֻצְנָע בְּתוֹךְ הַכְּלִי, וְזֶה אֵינוֹ אֶלָּא כְּפוֹתֵחַ הַכְּלִי שֶׁיֵּצֵא הַדָּם מִתּוֹכוֹ.

וְגַם אֵין אִסּוּר בְּמַה שֶּׁעָשָׂה פֶּתַח בְּגוּף הָאִשָּׁה, לְפִי שֶׁהִיא מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְפֶתַח זֶה כְּלָל שֶׁיְּהֵא פָּתוּחַ, לְפִי שֶׁהַבְּתוּלָה נוֹחָה לוֹ יוֹתֵר.

וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם זֶה מְקַלְקֵל הוּא, שֶׁהַבְּתוּלָה חֲשׁוּבָה מִן הַבְּעוּלָה, וְכָל הַמְקַלְקְלִים פְּטוּרִים.

וְאַף שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף אִם הִיא מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ וּמְקַלְקֵל, מִכָּל מָקוֹם בִּמְקוֹם מִצְוָה לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים.

וְעוֹד, שֶׁאִסּוּר לִפְתּוֹחַ פֶּתַח הוּא מִשּׁוּם [מְ]תַקֵּן כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ח, וּכְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְפֶתַח זֶה — אֵין זֶה תִּקּוּן כְּלָל, וְלֹא עָשָׂה כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם: