✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — מבוא

סימן רפ״ד · ז' סעיפים

דין ההפטרה וברכותיה — להכיר ולהבין
סימן רפ״ד
דִּין הַהַפְטָרָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦

מבט ראשון בסימן רפ״ד: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור פדגוגי של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.

נושא: דין ההפטרה וברכותיה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ״ד (ז' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — ז' הסעיפים של המחבר
2. ההקשר הכללי: מדוע סימן זה, מהי השאלה?
3. המושגים ההלכתיים המרכזיים של הסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים
6. שיטת הרמ״א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רפ״ד כולל ז' סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) שמקודדים את ההלכות הנוגעות להפטרה וברכותיה.

סעיף א — כלל הכ״א פסוקים

דיני הפטורה וברכותיה. ובו ז סעיפים:
מפטירין בנביא מעניינה של פרשה ואין פוחתין מכ״א פסוקים אלא א״כ סליק עניניה בבציר מהכי כגון עולותיכם ספו על זבחיכם: הגה ודוקא בשבת בעינן כ״א פסוקים ג' ג' פסוקים לכל א' מן הקרואים אבל ביו״ט שקורין ה' סגי בט״ו פסוקים (מהר״ם פאדואה) ולא נתקנה ההפטורה רק בצבור אחר שקראו בתורה (תשובת הרמב״ן סי' קצ״ט) אבל בלאו הכי אסור לקרות עם הברכה שלפניה ולאחריה אבל בלא ברכה שרי (ב״י):
ביאור: מפטירין בספר מספרי הנביאים בנושא הקשור לפרשה, ואין פוחתין מכ״א פסוקים, אלא אם כן הסתיים העניין לפני כן — כגון "עולותיכם ספו על זבחיכם" (ירמיהו ז, כא). רמ״א: ודווקא בשבת צריך כ״א פסוקים — ג' פסוקים לכל אחד מז' הקרואים; אבל ביום טוב שקוראים ה' עולים, ט״ו פסוקים מספיקים (מהר״ם פאדובה). ההפטרה לא נתקנה אלא בציבור לאחר קריאת התורה (תשובת הרמב״ן סי' קצ״ט); ללא קריאת התורה אסור לאומרה עם הברכות לפניה ולאחריה, אבל בלא ברכות מותר (בית יוסף).
שלושה עקרונות מבניים: (1) מעניינה של פרשה — נושא ההפטרה צריך להדהד עם הפרשה; (2) כ״א פסוקים — ג' לכל עולה כפול ז' עולים, זכר לגזרה שבה הוחלפה התורה בנביאים; (3) אחר קריאת התורה — אין להפטרה קיום עצמאי.
מה אומר הסעיף:

סעיף ב — שבת ראש חודש: לא להזכיר ר״ח בברכות המפטיר

אם חל ראש חדש בשבת אין המפטיר מזכיר של ר״ח כלל וי״א שאע״פ שאינו מזכיר בחתימה של ראש חדש מזכירין אותו בתוך הברכה שאומר את יום המנוח הזה ואת יום ראש החודש הזה והמנהג כסברא ראשונה:
ביאור: אם ראש חודש חל בשבת, המפטיר אינו מזכיר ראש חודש כלל [בברכותיו]. ויש אומרים שאף שאינו מזכיר בחתימה של ראש חודש, מזכירין אותו בתוך הברכה באומרו: "את יום המנוח הזה ואת יום ראש החודש הזה". והמנהג כסברא הראשונה.
היגיון מעשי: בהפטרת שבת ראש חודש ("השמים כסאי" — ישעיהו סו), אין משנים את נוסח שבע ברכות המפטיר להזכרת ר״ח. ר״ח כבר מוזכר במוסף של שבת ר״ח ובחלקים אחרים של התפילה.
מה אומר הסעיף:

סעיף ג — לענות אמן להשלים מאה ברכות יומיות

צריך לכוין לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מניינם בשבת:
ביאור: צריך לכוון [לצאת בברכות] של הקוראים בתורה ושל המפטיר, ולענות אחריהם אמן. והן יעלו להשלים את מניין מאה הברכות היומיות — שמספרן חסר בשבת.
מאה ברכות בכל יום (מאה ברכות בכל יום): הלכה שתיקן דוד המלך (מנחות מג ע״ב), והוסדה בתפילה היומית. בימות החול מגיעים אליהן דרך ג' עמידות (י״ט ברכות × ג' = נ״ז) + ברכות השחר + ברכות הנהנין. בשבת העמידה כוללת רק ז' ברכות — ומכאן חסרון שמשלימים בעניית אמן על ברכות העולים, המפטיר והקידוש.
מה אומר הסעיף:

סעיף ד — קטן יכול להפטיר

קטן יכול להפטיר: הגה ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה אבל לכתחלה אסור לעשות כן:
ביאור: קטן יכול להפטיר. רמ״א: ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר את ההפטרה, אחר יכול לאומרה במקומו — אבל לכתחילה אסור לעשות כן.
קטן ומפטיר — מה שכתוב במקורות. השולחן ערוך מתיר כאן במפורש לקטן להפטיר. ובאשר לעליות עצמן, שולחן ערוך רפ״ב:ג מתיר אף הוא שקטן יימנה בשבעה: הכל עולים למנין ז' אפי' אשה וקטן שיודע למי מברכין. מה שמוציאו מהן אינו הדין אלא המנהג: משנה ברורה רפ״ב ס״ק י״ב מביא ויותר מזה נוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליהאלא למפטיר.
מה אומר הסעיף:

סעיף ה — המפטיר שנשתתק באמצע

אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הראשון אלא צריך לחזור ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון כמו בס״ת: הגה ושנים לא יאמרו ההפטרה בפעם אחת דתרי קלי לא משתמעי (ריב״ש סי' ל״ו ומגילה דף כ״א):
ביאור: אם המפטיר נשתתק (איבד את קולו) באמצע ההפטרה, הבא לסיימה לא יתחיל מהמקום שפסק הראשון, אלא צריך לחזור ולהתחיל מן המקום שהתחיל הראשון, כמו בספר תורה. רמ״א: ושניים לא יאמרו את ההפטרה בבת אחת, כי "תרי קלי לא משתמעי" (שני קולות בו־זמנית אינם נשמעים).
מדוע לחזור מההתחלה? השולחן ערוך אינו נותן כאן טעם משלו, אלא משווה את הדבר לקורא בתורה שצריך להחליפו — כמו בס״ת. והמשנה ברורה ס״ק ט מפנה לעניין זה לסימן ק״מ.
"תרי קלי לא משתמעי" (מגילה כא ע״ב): שני קולות כאחד אינם נשמעים. הרמ״א מחיל זאת כאן על מקרה מסוים: ושנים לא יאמרו ההפטרה בפעם אחת — אין שניים אומרים את ההפטרה יחד בקול. והמשנה ברורה מבאר את אופני השמיעה של הציבור בלחש.
מה אומר הסעיף:

סעיף ו — להמתין שהגולל יסיים לגלול את ספר התורה

אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הספר תורה:
ביאור: המפטיר אינו מתחיל את ההפטרה עד שהגולל יסיים לגלול את ספר התורה.
מדוע להמתין? השולחן ערוך אינו נותן כאן טעם. המשנה ברורה נותן טעם מפורש: שיוכל הגולל אף הוא לכוון ולשמוע את ההפטרה, שהרי כל אחד חייב לשומעה. והערוך השולחן מוסיף צד של כבוד ספר התורה. שני הטעמים אינם אפוא מאותו מקור.
מה אומר הסעיף:

סעיף ז — שבת בה פרשיות מחוברות + מנהגים שונים (יזכור, יקום פורקן, אב הרחמים)

בשבת שהפרשיות מחוברות מפטירין בהפטרת פ' שניה: הגה וע״ל סי' תכ״ח ונהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמות המתים ולברך העוסקים בצרכי צבור כל מקום לפי מנהגו (שבולי הלקט והגהות מרדכי פ״ק דשבת) ונוהגים לומר יקום פורקן ואין בזה משום איסור תחינה בשבת גם נוהגים לומר אב הרחמים ובכל יום) שאין אומרים בו צדקתך צדק אין אומרים אותו וכן כשיש חתונה או מילה ויש מקומות שאין אומרים אותו כשמברכין החדש מלבד בימי הספירה והולכין בכל זה אחר המנהג:
ביאור: בשבת שהפרשיות מחוברות [כגון ויקהל־פקודי, אחרי־קדושים וכו'], מפטירין בהפטרת הפרשה השנייה. רמ״א: וראה גם סימן תכ״ח. נהגו להזכיר לאחר קריאת התורה את נשמות הנפטרים (יזכור) ולברך את העוסקים בצרכי הציבור, כל מקום לפי מנהגו (שבולי הלקט והגהות מרדכי). נוהגים לומר יקום פורקן, ואין בזה משום איסור "תחינה" בשבת. גם נוהגים לומר אב הרחמים — אבל בימים שאין אומרים בהם צדקתך צדק [במנחה], אין אומרים אותו; וכן כשיש חתן או ברית מילה; ויש מקומות שאין אומרים אותו גם כשמברכים את החודש מלבד בימי הספירה — וכל אחד הולך אחר מנהגו.
מדוע הפטרת הפרשה השנייה? משום שהמפטיר נקרא בסוף הפרשה השנייה — לפיכך ההפטרה, שצריכה להיות מעניינה של פרשה (מנושא הפרשה שקרא המפטיר), מתיישבת עם השנייה. יוצאי דופן מצוינים בסימן תכ״ח (לדוגמה אחרי־קדושים לפי מנהגים מסוימים).
טקסט שלם: ז' סעיפים אלו מהווים את כל קוד המחבר בנושא זה. כל אחד מבהיר מקרה, תנאי או יוצא דופן.
מה אומר הסעיף:

2. ההקשר הכללי

על מה מדבר הסימן?

סימננו עוסק בהפטרה — קריאת הנביאים שלאחר קריאת התורה בשבת, ביום טוב ובתעניות — ובשבע ברכותיה המיוחדות (שתיים לפניה, חמש לאחריה). זהו אחד משלושת עמודי סדר קריאת התורה של שבת בבוקר: סימן רפ״ב (תורה), סימן רפ״ג (ספר תורה אחד), סימן רפ״ד (הפטרה).

המקור הנמסר: המשנה ברורה ס״ק ב מביא את המסורת שפ״א גזרו גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה, ואז קראו בנביאים תחתיה — שבעה קוראים המברכים כנגד השבעה שהיו צריכים לעלות לתורה. בטלה הגזירה ולא בטל המנהג. וזיהויה ההיסטורי המדויק של אותה תקופה אינו מבורר, והמפרשים נותנים בה כמה הסברים.

מקום בהלכות שבת

סימן רפ״ד סוגר את הרצף בנושא קריאת התורה של שבת בבוקר:

3. המושגים ההלכתיים המרכזיים

כדי להבין את הסימן, יש לעמוד על שישה מושגים מבניים:

1. הפטרה: מילולית "מה שחותם" — קריאה ציבורית של קטע מן הנביאים שבא אחרי קריאת התורה, בקשר נושאי לפרשה (מעניינה של פרשה).
2. מעניינה של פרשה: "מנושא הפרשה". מבחן המנחה את בחירת ההפטרה: קטע נבואי שמאיר, ממשיך או רומז לנושא המרכזי של הפרשה. לדוגמה: בהעלותך → הפטרת זכריה ב' (המנורה); בשלח → שירת דבורה (שופטים ה) — שמהדהדת את שירת משה.
3. כ״א פסוקים (כ״א פסוקים מינימום): ג' פסוקים × ז' עולים תיאורטיים. ההפטרה מחליפה סמלית את שבעת העולים לתורה כשהם נאסרו. יוצא דופן: אם נושא העניין הסתיים לפני כ״א פסוקים, ניתן לסיים מוקדם יותר.
4. תרי קלי לא משתמעי (מגילה כא ע״ב): "שני קולות אינם נשמעים". הרמ״א משתמש בזה כאן לעניין מסוים: אין שניים אומרים את ההפטרה יחד בקול.
5. מאה ברכות בכל יום: הלכה המיוחסת לדוד המלך — כל יהודי מחויב לומר או לענות אמן על מאה ברכות ביום. בשבת, החסרון בשל העמידה המקוצרת (ז' ברכות) מתמלא על ידי עניית אמן בקריאות הציבוריות.
6. קטן יכול להפטיר: השולחן ערוך מתיר זאת במפורש. ולפי רפ״ב:ג יכול קטן אף להימנות בשבעה; המנהג שמביא המשנה ברורה הוא המייחדו למפטיר.

4. פירוט הסעיפים — אחד אחד

נחזור על ז' הסעיפים ונבהיר את משמעותם המעשית.

סקירה של ז' הסעיפים:
סעיףמקרההלכה
אמבנה ההפטרהכ״א פסוקים, קשר לפרשה, אחר תורה
בשבת ראש חודשאין הזכרת ר״ח בברכות המפטיר
גהשלמת מאה ברכותעניית אמן בכוונה
דכושר המפטירקטן מותר, אחר יכול להחליף אך לכתחילה אסור
הנשתתק + בו־זמניותחוזרים מההתחלה; לא בשני קולות
והגולללהמתין שיסיים לגלול את הספר
זפרשיות מחוברות + מנהגיםהפטרת השנייה + יקום פורקן, אב הרחמים

5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה י״ח סעיפי קטן על סימן זה. הנה הראשונים — להבנת המשמעות של הסעיפים:

משנה ברורה (א) — (א) מפטירין - כתב הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כי היה נ״ל שאין יוצאין כלל בקריאת ההפטרה בחומשים הנדפסין כיון שאין נכתבין בכל הלכות הס״ת או מגילה והט״ז ומ״א יישבו המנהג וס״ל דאף שהוא ע״י דפוס וגם על הנייר ושלא בגלילה מותר לענין זה ומ״מ דעת המ״א דצריך לקרות ההפטרה מתוך נביא שלם הנדפס ולא מתוך הפטרה לבד הנדפסת בחומש וכן ג״כ דעת הא״ר ע״ש ומ״מ אם אין להם רק הפטרה הנדפסת בחומש …
משנה ברורה (ב) — (ב) בנביא וכו' - והטעם מפני שפ״א גזרו גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה וקראו בנביאים שבעה וברכו עליהם כנגד השבעה שהיו צריכים לעלות ולקרות בתורה ולא היו קורין עם כל אחד פחות מג' פסוקים והרי בין כולם כ״א פסוקים לכך אע״פ שהגזירה בטלה מנהגא לא בטל ומשו״ה תקנו שהמפטיר יקרא בנביא לא פחות מכ״א פסוקים ויהא קורא בתורה תחלה מפני כבוד התורה וכמ״ש בסימן רפ״ב במ״ב סקכ״ח ויברך המפטיר ז' ברכות [דהיינו שתי ברכות שמ…
משנה ברורה (ג) — (ג) אבל בלא״ה - כגון שלא היה להם ס״ת לקרות בה ואם קראו בס״ת ונמצאת אחר הקריאה שהיא פסולה אפ״ה מפטירין אחריה ומברכין הברכות לפניה ולאחריה ועיין בבה״ל. אם אין עירוב שיכולין להביא הנביא או החומש בבהכ״נ להפטיר הולכין עשרה ומפטירין בבית שמונח שם ובברכת ההפטרה ג״כ דהרי מ״מ קראו בתורה תחלה אע״פ שלא היה באותו מקום:

לטקסט המלא של י״ח הסעיפים, ראה ספריא: משנה ברורה רפ״ד.

6. שיטת הרמ״א

במקומות שהרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה, הוא בדרך כלל מבהיר את הניואנסים האשכנזיים לעומת המחבר הספרדי. בדוק בקפידה את הטקסט העברי לעיל כדי לזהות את הקטעים שמתחילים בהגה.

ארבע ההוספות של הרמ״א לסימן זה:

7. מקרים מעשיים בני זמננו

הנה המצבים השכיחים סביב ההפטרה:

מצבהלכה
בר־מצווה ביום עצמוהנער עולה למפטיר וקורא את ההפטרה בברכותיה. סעיף ד מתיר אף קטן; ונער שנעשה בר־מצווה כשר לכך מכל שכן.
מפטיר שטועה / מתבלבלאם מדובר בטעויות הגייה ללא שינוי משמעות, ממשיכים. אם מדובר בטעות מהותית במילה או אם נשתתק, המחליף חוזר מתחילת ההפטרה (סעיף ה).
שבת ראש חודשהפטרה: "השמים כסאי" (ישעיהו סו). אין משנים את ברכות המפטיר להזכרת ראש חודש (סעיף ב, מנהג כסברא א).
אין מניין או ציבור חלקיללא מניין, אין אומרים את ההפטרה עם הברכות. בלא ברכות מותר (בית יוסף בסעיף א).
קריאה בטבע / בית כנסת בלי נביאיםהמשנה ברורה (א) דן האם ניתן לצאת ידי חובה בחומש מודפס. מסקנה מעשית: כן, בדיעבד. אידיאלית להשתמש בנביאים שלמים בכתב יד או באיכות.
פרשיות מחוברות (ויקהל־פקודי...)הפטרת הפרשה השנייה (סעיף ז).
אישה העוקבת אחר ההפטרההיא יכולה להאזין ולענות אמן; באופן מסורתי אינה עולה למפטיר (אבל ראה דיונים בני זמננו שחורגים מסימן זה).
להלכה למעשה, פנה לרבך המקומי — במיוחד למקרים יוצאי דופן (בר־מצווה, אבלות, נסיעה, בית חולים).

8. סיכום מעשי של הסימן

שבעת הלקחים המרכזיים של סימן רפ״ד:
  1. ההפטרה משלימה את התורה: היא נצמדת לפרשה (מעניינה), דורשת כ״א פסוקים מינימום, מתקיימת רק אחר קריאת התורה בציבור.
  2. שבת ר״ח: אין מזכירים ר״ח בברכות המפטיר.
  3. עניית אמן: מאפשרת להשלים את מאה הברכות היומיות — שצומצמו בשל העמידה של שבת.
  4. הקטן במפטיר: השולחן ערוך מתיר זאת במפורש (סעיף ד); ולפי רפ״ב:ג יכול אף להימנות בשבעה, והמנהג שמביא המשנה ברורה מייחדו למפטיר.
  5. נשתתק: חוזרים מהתחלה, ולעולם לא בשני קולות (תרי קלי).
  6. הגולל: ממתינים שיסיים לגלול את ספר התורה, מפני הכבוד.
  7. פרשיות מחוברות: הפטרת השנייה; תוספות ליטורגיות (יקום פורקן, אב הרחמים) לפי המנהגים.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מדוע תיקנו את ההפטרה היסטורית, ומדוע כ״א פסוקים?
  2. בשבת ראש חודש, האם משנים את ברכות המפטיר להזכרת ר״ח? מדוע?
  3. כיצד עניית אמן על הברכות הציבוריות מאפשרת להשלים את מאה הברכות היומיות?
  4. אם המפטיר נשתתק באמצע ההפטרה, האם המחליף חוזר ממקום ההפסקה או מהתחלה? מהי הסיבה?
  5. מה משמעות "תרי קלי לא משתמעי" ומהו מקורו התלמודי?
  6. כששתי פרשיות מחוברות, האם לוקחים את הפטרת הראשונה או של השנייה? מדוע?

להעמיק יותר

אם תרצה להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רפ״ה ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רפ״ד · רמה 1 — מבוא
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא