✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — מבוא

סימן רפ״ה · ז' סעיפים

לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום — להכיר ולהבין
סימן רפ״ה
לִקְרוֹת הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦

מבט ראשון בסימן רפ״ה: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור פדגוגי של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.

נושא: לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ״ה (ז' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — שבעת סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: מדוע סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של הסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים
6. שיטת הרמ״א — הבדלים בין אשכנז לספרד
7. מקרים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רפ״ה מכיל שבעה סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות הנוגעות לקריאת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום.

סעיף א — חובת השניים מקרא ואחד תרגום השבועית

לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ובו ז סעיפים:
אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון:
ביאור: "אף על פי שאדם שומע את כל התורה כל שבת בציבור, חייב הוא לקרוא לעצמו בכל שבוע את פרשת אותו השבוע שניים מקרא ואחד תרגום, אפילו [פסוקים כגון] 'עטרות ודיבון' [במדבר ל״ב:ג — שמות מקומות בלי תוכן הלכתי או סיפורי גלוי]."
החובה היסודית (ברכות ח ע״א): "אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור — שניים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון". השכר: "כל המשלים פרשיותיו עם הציבור — מאריכין לו ימיו ושנותיו". מקור: ברכות ח ע״א-ע״ב.
מדוע אפילו עטרות ודיבון? פסוקים אלו מכילים רק שמות ערים שכבשו בני ראובן וגד — בלי הלכה, בלי סיפור. הגמרא מדגישה: אפילו פסוקים אלה, שלכאורה "אין בהם מה להבין", חייבים בקריאה. ללמדנו שכל התורה, אף הקטעים שנראים "יבשים" ביותר, מכילים אור שיש לקבל.

סעיף ב — רש״י יכול להחליף את אונקלוס

אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום וירא שמים יקרא תרגום וגם פרש"י:
ביאור: "אם למד את הפרשה בפירוש רש״י, חשוב הוא כמו תרגום. וירא שמים יקרא את שניהם: תרגום [אונקלוס] וגם רש״י."
הלוז: תכלית התרגום היא להבין את הטקסט העברי — לא רק להגיד את אונקלוס. רש״י, בלשון הביאור, ממלא את אותו תפקיד מבאר. הירא שמים שרוצה לצאת ידי כל הדעות עושה את שניהם.
אונקלוס לעומת רש״י: אונקלוס הוא תרגום ארמי (לכן היה נגיש בזמן התלמוד, כשהארמית הייתה הלשון המדוברת); רש״י הוא פירוש המאיר את המשמעות. ההלכה מכירה בשוויון התפקודי: העיקר הוא לתפוס את כוונת הפסוק.

סעיף ג — מיום ראשון ואילך נחשב "עם הציבור"

מיום ראשון ואילך חשיב עם הצבור:
ביאור: "מיום ראשון ואילך [עד שבת], נחשב הדבר [כנעשה] עם הציבור."
חלון הזמן: המצווה היא להשלים את הפרשה "עם הציבור" (עם הציבור). הסימן מבהיר שיום ראשון, שבו מתחילים לקרוא את הפרשה החדשה במנחה של שבת, מסמן את ראשית החלון. לפני יום ראשון → מוקדם מדי. אחרי מוסף של שבת הבאה → מאוחר מדי (לכתחילה).

סעיף ד — היררכיית הזמנים: לפני האכילה, לפני מנחה, לפני רביעי, לפני שמחת תורה

מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה וי"א עד רביעי בשבת וי"א עד שמיני עצרת (דהיינו בשמחת תורה שאז משלימים הצבור):
ביאור: "מצווה מן המובחר שישלים [את הפרשה] קודם שיאכל בשבת. ואם לא השלים קודם האכילה, ישלים אחר האכילה עד מנחה. ויש אומרים: עד יום רביעי. ויש אומרים: עד שמיני עצרת (דהיינו בשמחת תורה, שאז משלימים הציבור [את המחזור])."
ארבע דרגות עדיפות:
  1. הראוי (מצווה מן המובחר): לפני סעודת שבת בבוקר (אחרי שחרית).
  2. בדיעבד א: עד מנחה של שבת.
  3. בדיעבד ב: עד יום רביעי (לפני אמצע השבוע הבא).
  4. בדיעבד ג (גבול אחרון): עד שמחת תורה, שאז משלימים את כל מחזור השנה.

סעיף ה — לקרוא שניים מקרא בשעת קריאת התורה

יכול לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעת קריאת התורה (וע"ל סי' קמ"ו):
ביאור: "יכול לקרוא את הפרשה — שניים מקרא ואחד תרגום — בשעת קריאת התורה [בבית הכנסת, תוך מעקב חרישי אחר הבעל-קורא]. ועיין גם סימן קמ״ו."
קריאה מקבילה: להאזין לבעל הקורא הקורא את הפרשה בקול (= קריאת מקרא ראשונה) + לחזור ולקרוא בלחש לעצמו (= קריאת מקרא שנייה) + לקרוא אונקלוס (= פעם אחת תרגום). זו דרך יעילה לקיים את המצווה בלא זמן נוסף. עיין סימן קמ״ו לתנאים המדויקים (שלא יחסר בקריאת הבעל-קורא במקום שחובה לשמוע).

סעיף ו — מלמדי תינוקות פטורים

מלמדי תינוקות אין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת:
ביאור: "מלמדי תינוקות אינם צריכים לחזור ולקרוא את הפרשה בשבת."
מדוע? המלמד המלמד את הפרשה לתלמידים במשך כל השבוע — קורא אותה כבר פעמיים (לפחות) בכיתה + התרגום/הפירוש. לפיכך כבר קיים את המצווה במהלך הוראתו. זו הלכה של "יצא ידי חובתו בלי כוונה מפורשת" — לצאת ידי חובה אגב מעשה.

סעיף ז — אין שניים מקרא לפרשת יום טוב, ומנהג ההפטרות

אין צריך לקרות פרשת יו"ט: הגה וכן אין צריך לקרות ההפטרות (מרדכי ה"ק) ומכל מקום נהגו לקרות ההפטרה ובשבת של חתונה יקרא ההפטר' של שבת ולא שוש אשיש (פסקי מהרא"י סי' ק"א):
ביאור: "אינו צריך לקרוא את פרשת יום טוב [בשניים מקרא]. רמ״א: וכן אינו צריך לקרוא את ההפטרות (מרדכי). ומכל מקום, נהגו לקרוא את ההפטרה. ובשבת של חתונה [חתן בראשית/חתן תורה, או שבת חתן], קוראים את ההפטרה של הפרשה ולא 'שוש אשיש' (פסקי מהרא״י סי' ק״א)."
שלוש הלכות:
  1. לא לפרשת יום טוב: המצווה היא לקרוא את הפרשה השבועית; הקריאה המיוחדת של יום טוב (המשנה את המחזור) אינה בכלל החיוב.
  2. הפטרות — מנהג ולא חובה: המרדכי אומר שאין חיוב, אבל המנהג חיזק את ההרגל — לקרוא לפחות את ההפטרה פעם אחת.
  3. שבת חתן: מחליפים את ההפטרה הרגילה "שוש אשיש" בהפטרת השבוע — שלא להעדיף את החתן על חשבון המנהג הכללי.
הטקסט השלם: שבעת הסעיפים האלה מהווים את מכלול קודיפיקציית המחבר בנושא זה. כל סעיף קובע מקרה, תנאי או יוצא דופן.

2. הרקע הכללי

במה עוסק הסימן?

הסימן שלנו מקודד חובה אישית שבועית המשלימה את קריאת התורה בציבור: שניים מקרא ואחד תרגום (פעמיים את הטקסט העברי + פעם אחת את התרגום). זו המצווה האישית ביותר ברצף השבת — נעשית ביחיד, בקצב אישי, ללא מניין, ללא ספר תורה.

מקור תלמודי (ברכות ח ע״א-ע״ב): "אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור — שניים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון. וכל המשלים פרשיותיו עם הציבור — מאריכין לו ימיו ושנותיו."

מקומו בהלכות שבת

סימן רפ״ה חותם את רצף תורה/הפטרה/שניים מקרא:

הרעיון המבני: התורה בציבור מקדשת את הקהילה; השניים מקרא מקדש את היחיד — שניהם פני אותה מצווה שבועית.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

1. שניים מקרא ואחד תרגום: חובה שבועית לקרוא את הפרשה לעצמו פעמיים בעברית + פעם אחת בארמית (תרגום אונקלוס). מקור: ברכות ח ע״א.
2. להשלים פרשיותיו עם הצבור: "להשלים את פרשיותיו עם הציבור". המצווה אינה רק לקרוא, אלא לעקוב אחר הקצב של הציבור — כל פרשה בשבועה.
3. תרגום (אונקלוס): תרגום ארמי קנוני לתורה מעשה אונקלוס הגר (המאה הראשונה-השנייה). מודפס לצד הטקסט העברי בכל חומשי איכות. המטרה: הבנה.
4. פירוש רש"י יכול להחליף את אונקלוס: לפי המחבר (סעיף ב), אם לומד רש״י זה שווה לתרגום. הירא שמים עושה את שניהם.
5. עטרות ודיבון: שמות ערים (במדבר ל״ב:ג). הגמרא מדגישה: אפילו פסוקים אלה, ללא תוכן הנראה לעין, חייבים בקריאה — ראיה שכל התורה, גם הנראית "יבשה", חייבת בלימוד.
6. חלונות זמן: ארבע דרגות עדיפות (לפני סעודת שבת → לפני מנחה → לפני יום רביעי → לפני שמחת תורה). המטרה היא לא לפספס את המחזור השנתי.

4. פירוט הסעיפים — אחד אחד

סקירה כללית של שבעת הסעיפים:
סעיףמקרההלכה
אחובה שבועיתשניים מקרא + אחד תרגום, אפילו עטרות ודיבון
בהאם רש״י מחליף את אונקלוס?כן; ירא שמים עושה את שניהם
גמתי להתחיל?יום ראשון (תחילת שבוע הקריאה החדש)
דמתי לסיים?לפני סעודה / מנחה / רביעי / שמחת תורה
הבשעת קריאת התורה?כן (עיין סימן קמ״ו)
ומלמדי תינוקותפטורים (כבר קיימו בלימודם)
זפרשת יום טוב + הפטרהאינו חובה; מנהג להפטרה

5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (חפץ חיים) מונה עשרים סעיפים על סימן זה. הנה הראשונים — להבנת משמעות הסעיפים:

משנה ברורה (א) — (א) לקרות לעצמו בכל שבוע - היינו שלא יקדים לקרות קודם אותו שבוע וגם לא יאחר דצריך להשלים פרשיותיו עם הצבור וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו [גמרא]:
משנה ברורה (ב) — (ב) שנים מקרא - אבל לא יקרא אחד מקרא ואחד תרגום ויכוין לשמוע מהש"ץ אלא צריך לקרות ב"פ מקרא חוץ ממה ששמע מהש"ץ אם לא שקרא אז ג"כ בפיו וע' במ"א סק"ח שכ' בשם לחם חמודות דבדיעבד יוצא פ"א במה ששמע מהש"ץ ויש אחרונים שמחמירין אפי' דיעבד. ובענין הקריאה יש דעות בזה בין אחרוני' י"א שיקרא כל פסוק ב"פ ותרגום עליו וי"א שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום היינו שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה ב"פ ואח"כ התרגום ובמ"א ובש…
משנה ברורה (ג) — (ג) ודיבן - ר"ל אע"פ שאין בו תרגום וה"ה ראובן ושמעון וכי"ב צריך לקרותו ג"פ ויש מחמירין דבעטרות ודיבן שיש בו תרגום ירושלמי צריך לקרות שם התרגום:

לטקסט המלא של עשרים הסעיפים, עיין ב-Sefaria: משנה ברורה רפ״ה.

6. שיטת הרמ״א

במקום שהרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה, הוא מבהיר בדרך כלל את הנוסחים האשכנזיים לעומת המחבר הספרדי. בדוק היטב את הטקסט העברי לעיל כדי לזהות את הקטעים הפותחים בהגה.

תוספת יחידה של הרמ״א (סעיף ז):

הספרדים נוהגים כלשון המחבר באופן מדויק, ללא ההבהרה לגבי שוש אשיש; האשכנזים נוהגים כרמ״א. חב״ד נוהגת לפי גרסת השולחן ערוך הרב המפרטת את שיטות הקריאה.

7. מקרים מעשיים בני זמננו

מצבהלכה מעשית
שיטת קריאה רגילהלקרוא כל חתיכה (פרשה פתוחה או סתומה) פעמיים מקרא ואחר כך פעם אחת תרגום. לחילופין: פסוק פסוק (מקרא מקרא תרגום). שתי השיטות תקפות; מנהג לפי הקהילות.
יום שישי אחר הצהרייםהזמן האידיאלי: נמצאים תחת אווירת השבת בלי שעדיין הגיעה מנחה. רבים מסיימים אז.
האזנה באודיו (MP3/סטרימינג)פולמוס בין האחרונים; הרוב דורש קריאה פעילה מפי האדם עצמו. אודיו לבד אינו מספיק למקרא; לתרגום הקלו יותר.
חומש ללא אונקלוסבדיעבד לקרוא רש״י בלעז (לפי המחבר סעיף ב) או להשתמש באפליקציה עם אונקלוס.
פרשה מחוברתלקרוא את שתי הפרשיות — כקריאת התורה בציבור.
שמיני עצרת / שמחת תורההגבול האחרון להשלים את כל הפרשיות שהוחמצו בשנה (לפי הדעה השלישית בסעיף ד).
מלמד תינוקות המלמדפטור (סעיף ו) — כבר קיים בכיתה.
נסיעה / בית חולים / אונסלעשות מה שאפשר; לכתחילה לקרוא לפחות פעם אחת בשלמות ולהשלים מיד שאפשר.
שיטות קריאה (שלוש גישות מקובלות):
  1. פסוק פסוק (בית יוסף, מגן אברהם): מקרא-מקרא-תרגום, מקרא-מקרא-תרגום וכן הלאה.
  2. פרשה פרשה (הגר״א): כל פרשה פתוחה/סתומה פעמיים מקרא, ואחר כך כל התרגום של אותה פרשה.
  3. הכל בבת אחת: כל הפרשה פעמיים מקרא ואחר כך כל התרגום (פחות מומלץ).

8. סיכום מעשי של הסימן

שבע הלכות יסוד של סימן רפ״ה:
  1. חובה אישית שבועית: אף ששומעים את הכל בציבור, חייבים לקרוא אישית. מקור: ברכות ח ע״א; שכר: אריכות ימים ושנים.
  2. רש״י שקול לתרגום (מחבר סעיף ב). הירא שמים עושה את שניהם.
  3. אפילו עטרות ודיבון: כל מילה בתורה חייבת בקריאה — אין "מיון" אפשרי.
  4. חלון הזמן: אידיאלי לפני סעודת שבת, אחר כך לפני מנחה, אחר כך עד יום רביעי, ולכל המאוחר לפני שמחת תורה.
  5. בשעת קריאת התורה: אפשר לקיים שניים מקרא תוך מעקב (סימן קמ״ו).
  6. מלמדי תינוקות פטורים — כבר קיימו בהוראתם.
  7. פרשת יום טוב אינה חובה; הפטרה אינה חובה אך נהגו לקראה.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהו המקור התלמודי של חובת שניים מקרא ואחד תרגום? מהו השכר המובטח?
  2. מדוע הגמרא מדגישה "אפילו עטרות ודיבון"? מה הלקח?
  3. אם אין לי גישה לאונקלוס, האם אני יכול להסתפק ברש״י? וירא שמים מה יעשה?
  4. מאיזה יום בשבוע נחשבת הקריאה "עם הציבור"? מדוע?
  5. מהם ארבעת חלונות הזמן להשלמת הקריאה, מן האידיאלי לאיחור ביותר?
  6. האם אני יכול לקיים את המצווה בשעת קריאת התורה בבית הכנסת? כיצד?
  7. מדוע מלמד תינוקות פטור? ומה אומר הרמ״א על ההפטרות?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רפ״ו ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רפ״ה · רמה 1 — מבוא
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא