דעת הרב — שולחן ערוך הרב על סימן רפ״ו

דִּינֵי תְּפִלַּת מוּסָף בְּשַׁבָּת וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

זְמַן תְּפִלַּת מוּסָף מַתְחִיל מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, אַף אִם הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית בַּבֹּקֶר מִיָּד אַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ — יָכוֹל גַם כֵּן לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף בָּעֵת הַהִיא, שֶׁזְּמַן הַקְרָבַת הַמּוּסָף מַתְחִיל מִיָּד אַחַר הַקְרָבַת תָּמִיד בַּבֹּקֶר:

וְאֵין לְאַחֵר תְּפִלַּת מוּסָף יוֹתֵר מִשֶּׁבַע שָׁעוֹת עַל הַיוֹם, דְּהַיְנוּ שָׁעָה אַחַר חֲצוֹת, וְהַמְאַחֵר כָּל כָּךְ נִקְרָא פּוֹשֵׁעַ, וְאַף עַל פִּי כֵן יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם.

אֲפִלּוּ אִם כְּבָר הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל מוּסָף, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁחָשֵׁכָה — אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִשְׁאָר תְּפִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ק״ח:

וְאִם עָבַר וְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית — יָצָא, שֶׁאַף שֶׁקָּרְבַּן מוּסָף שֶׁהִקְרִיבוּהוּ קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר פָּסוּל, מִכָּל מָקוֹם בִּתְפִלָּה לֹא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ לִהְיוֹת חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, הוֹאִיל וְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בְּשָׁעָה הָרְאוּיָה לְהַקְרָבָה:

מֻתָּר לִטְעוֹם אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית קֹדֶם תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִטְעוֹם קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה מִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ, דְּהַיְנוּ אֲכִילַת פֵּרוֹת אֲפִלּוּ הַרְבֵּה כְּדֵי לִסְעוֹד הַלֵּב, וּפַת כְּבֵיצָה וְלֹא יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל״ב.

וּבִלְבָד שֶׁיְּקַדֵּשׁ מִתְּחִלָּה, וְיִשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן אוֹ יֹאכַל כְּזַיִת מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין אַחַר הַקִּדּוּשׁ מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ג:

הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְפִלּוֹת, אַחַת שֶׁל מִנְחָה וְאַחַת שֶׁל מוּסָפִים, כְּגוֹן שֶׁאֵחַר לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַמִּנְחָה, דְּהַיְנוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה תְּחִלָּה, לְפִי שֶׁהִיא תְּדִירָה יוֹתֵר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִים, וְכָל הַתָּדִיר אֶת חֲבֵרוֹ — קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁצָּרִיךְ עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּיהֶן, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל״ב — אֲזַי צָרִיךְ לְהַקְדִימָהּ. אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל עַתָּה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה — יָכוֹל לְהַקְדִּים שֶׁל מוּסָף.

בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה קְטַנָּה, שֶׁהִיא עִקַּר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעַ עִקַּר זְמַנָּהּ — צָרִיךְ לְהַקְדִימָהּ בְּכָל עִנְיָן.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ קֹדֶם מִנְחָה קְטַנָּה צָרִיךְ לְהַקְדִּים מִנְחָה בְּכָל עִנְיָן. וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, וְלִזָּהֵר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁמַּאֲרִיכִים בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁיַּתְחִילוּ מוּסָף קֹדֶם שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה לְפִי סְבָרָא זוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תר״כ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵרַע שֶׁהֶאֱרִיכוּ בְּשַׁחֲרִית עַד אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, וַאֲפִלּוּ אִם אֵרַע שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ מוּסָף עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה קְטַנָּה — לֹא יִתְפַּלְלוּ מִנְחָה תְּחִלָּה בְּצִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ הֶהָמוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן פַּעַם אַחֶרֶת. וְלֹא אָמְרוּ לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה אֶלָּא בְּיָחִיד שֶׁאֵרַע לוֹ כֵּן: