✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן רפ״ז · סעיף אחד

ניחום אבלים וביקור חולים בשבת — דברים שיש להימנע מהם: צער, הספדים ודברים בטלים
סימן רפ״ז
נִחוּם אֲבֵלִים וּבִקּוּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן רפ״ז: טקסט עברי מלא של המחבר, ביאור צמוד בעברית, הסבר לימודי של המושגים ההלכתיים, יישומים מעשיים בני זמננו וסיכום מסודר.

נושא: ניחום אבלים וביקור חולים בשבת — דברי צער, הספד ודברים בטלים
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ״ז (סעיף אחד)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 תכנית הלימוד

1. לשון השולחן ערוך — הסעיף היחיד של המחבר
2. ההקשר הכללי: למה סימן זה, ומהי השאלה היסודית?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של הסימן
4. פירוט הסעיף — מילה במילה
5. המשנה ברורה — שלוש האותיות הראשונות
6. שיטת הרמ״א — הבדלי מנהג בין אשכנז לספרד
7. יישומים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה

1. לשון השולחן ערוך

סימן רפ״ז כולל סעיף אחד מאת המחבר (רבי יוסף קארו) הקובע את ההלכות הנוגעות לביקור חולים וניחום אבלים בשבת, ובכלל זה דברי הצער, ההספד והדברים הבטלים שיש להימנע מהם בשבת.

סעיף א — לבקר ולנחם בשבת בנוסח מיוחד

ניחום אבלים וביקור חולים בשבת. ובו סעיף אחד:
יכולים לנחם אבלים בשבת וכן יכולים לבקר את החולה ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול אלא אומר לו שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום: הגה וי"א דא"צ לומר ורחמיו מרובים וכן נהגו (רמב"ם פכ"ד):
ביאור: מותר לנחם אבלים בשבת, וכן מותר לבקר את החולה. אבל אין אומרים לו את הנוסח של ימות החול, אלא אומרים לו: "שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא, וְרַחֲמָיו מְרֻבִּים, וְשִׁבְתּוּ בְשָׁלוֹם" (= היום שבת — אין לזעוק; הרפואה קרובה לבוא; רחמיו מרובים; ושבתך תהא שלום). הגהת הרמ״א: ויש אומרים שאין צריך לומר "ורחמיו מרובים" — וכן נהגו (רמב״ם פרק כ״ד).
שתי מצוות מחוץ לעצם השבת: ניחום אבלים וביקור חולים — שתיהן מותרות בשבת, על אף שהיינו עלולים לחשוב שאסורות בשל פגיעתן בעונג שבת. אך הנוסח המילולי שונה — אין אומרים "ירפא ה'" כבימות החול, אלא נוסח שליו ההולם את אווירת השבת.
למה נוסח מיוחד? ביום חול אומרים מסורתית לחולה: "הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ" ומתפללים. אבל בשבת — בה אסור להתפלל בפירוש על רפואת היחיד (לפי שהוא מנגד לעונג שבת) — מחליפים אותה בנוסח של שלום: שבת עצמה מונעת זעקה; הרפואה תבוא; רחמיו של הקב״ה כבר מרובים; ושבתך תהיה שלוה.
טקסט מלא: הסעיף היחיד הזה הוא כל הקודיפיקציה של המחבר לנושא זה. בתוכו דקדוקים על הצער, ההספד, וההימנעות מדברים בטלים בשבת.

2. ההקשר הכללי

על מה מדבר הסימן?

הסימן שלנו קובע מתח יסודי בשבת: בין עונג שבת (שמחת ההתעדנות ביום) לבין מצוות שבין אדם לחברו (ביקור חולים, ניחום אבלים). הפתרון: שתי המצוות מותרות, אבל ביטוין המילולי מותאם כדי לכבד את אקלים היום — ובפרט, להימנע מהספדים, מזעקות צער ומדברים בטלים החורגים מן הראוי בשבת.

שתי המצוות הנוגעות בענין:

מיקומו בהלכות שבת

סימן רפ״ז קצר, אבל חשוב מבחינה מבנית: הוא מסמן את הגבול בין מצוות השבת עצמה (תפילה, קידוש, עונג) לבין המצוות החיצוניות לשבת (ביקור, ניחום, מות, מסע, תענית) — אותן מצוות הבאות בסימנים רפ״ז-רצ״א.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

1. עונג שבת: חיוב השמחה בשבת (ע״פ ישעיהו נ״ח, י״ג — "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג"). אסור כל דבר הסותר מצב זה — בכייה, אנקה, תפילה על רפואה וכו'.
2. "שבת היא מלזעוק": נוסח תלמודי (שבת י״ב ע״א-ע״ב) ופירושו "השבת מונעת זעקה [לפני ה' בתחנונים]. הרפואה תבוא. רחמיו מרובים. שבתך תהי שלום." זו הנוסחה הראויה לביקור חולה בשבת.
3. ביקור חולים: מצוה תלמודית (נדרים ל״ט ע״ב — מ' ע״א). המבקר "נוטל אחד משישים מן החולי". בשבת, המצוה קיימת — אבל עם התאמות.
4. ניחום אבלים: מצוה לנחם את האבל במהלך השבעה. בשבת, השבעה נדחית בפרהסיא (לפי בית הלל: "שבת אינה עולה ואינה מפסקת"), אבל ביקורי הניחום מותרים.
5. "רפואה קרובה לבוא": נוסח חיובי המבטא תקווה בלי לבקש במפורש את הרפואה. מאפשר לשמר את עונג השבת תוך הבעת סולידריות.
6. "ושבתו בשלום": איחול הסיום, המחבר את החולה או האבל לשלום של השבת, על אף כאבם.
7. הספד: דברי קינה לכבוד המת. אסור בשבת — שאין הספד בשבת. אם ירצה לנחם את האבל בשבת, אסור לו לעורר הספד או דברי קינה.
8. דברים בטלים: דיבורי חולין שאינם ראויים לכבוד השבת. גם אם אינם איסור גמור, אינם הולמים את "וְכַבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ".

4. דקדוקי המשנה ברורה והמנהג

שלוש הוראות מפתח מן המשנה ברורה:
  1. מ״ב (א): "בקושי התירו" — הגמרא התירה "בקושי" לבקר חולים בשבת. אין זה לכתחילה. ולפיכך מי שלא הלך כל השבוע ובוחר דווקא בשבת — אינו עושה יפה. השבת היא דחק אחרון, לא מועד מועדף.
  2. מ״ב (ב): אין אומרים את הנוסח של ימות החול, מפני שהוא מצער ומעורר את הבכי ("מצטער ומעורר הבכי") — סותר את עונג השבת.
  3. מ״ב (ג): הבחנה בין ביקור חולים לבין ניחום אבלים:
    • חולה: "שבת היא מלזעוק... ושבתך בשלום"
    • אבל: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא" (ויש מתירים אפילו "המקום ינחמך")
דקדוק מן הפרי מגדים (המובא במ״ב): אם האבל נכנס לבית הכנסת לאחר "מזמור שיר ליום השבת", שוב אין השמש קורא "צאו נגד האבל" — לפי שהדבר היה הופך את האבילות לפרהסיא בשבת — דבר הסותר את עונג השבת. אבל ללכת ביחיד אל האבל ולומר לו "שבת היא מלנחם..." — מותר.

5. המשנה ברורה — האותיות הראשונות

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) כולל שלוש אותיות על סימן זה. להלן הראשונות — להבנת רוח הסעיף:

משנה ברורה (א) — (א) יכולים וכו' - אמרינן בגמרא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת וע"כ לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין רק בשבת:
משנה ברורה (ב) — (ב) כדרך שאומר לו בחול - דמצטער ומעורר הבכי דאסור בשבת:
משנה ברורה (ג) — (ג) אומר לו וכו' - אבקור חולים קאי ובנחום אבלים יאמר לו שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא ויש מקילים דרשאי לומר המקום ינחמך. כתב בפמ"ג אם בא האבל לבהכ"נ אחר אמירת מזמור שיר ליום השבת שוב לא יקרא השמש צאו נגד האבל דאין להזכיר אבילות בפרהסיא ומ"מ לילך בעצמו לו לומר שבת היא מלנחם וכו' רשאי:

לטקסט המלא של שלוש האותיות, ראה ספריא: משנה ברורה רפ״ז.

6. שיטת הרמ״א

במקום שהרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה, הוא מציין בדרך כלל את ניואנס המנהג האשכנזי לעומת המחבר הספרדי. עיין היטב בטקסט העברי לעיל לזיהוי הקטעים המתחילים בהגה.

תוספת הרמ״א בסימן זה:

7. יישומים מעשיים בני זמננו

מצבהלכה למעשה
ביקור בבית חולים בשבתמותר, אך לא לכתחילה. עדיף לבקר בימות החול. אם השבת היא הזמן היחיד, יש לומר את הנוסח השליו ("שבת היא מלזעוק...") ולהימנע מתפילה מפורשת על הרפואה בקול רם.
בית האבל (שבעה) בשבתביקור מותר. השבעה נדחית בפרהסיא (האבל יוצא, אוכל בשולחן וכו'), אבל ביקורי הניחום נעשים. נוסח: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא".
אבל מגיע לבית הכנסת לאחר "מזמור שיר"השמש אינו קורא יותר "צאו נגד האבל" (כבר נכנסה השבת); הקהל יכולים לגשת ביחיד לאחוז ביד האבל ולומר את הנוסח.
טלפון לחולה בשבתטלפון אסור בשבת (אלא אם כן פיקוח נפש). ביקור פיזי מותר; טלפון — לא.
"מי שברך" (תפילה לרפואה) בקהילהנאמר לעיתים בעת קריאת התורה בשבת; הנוסח מותאם — "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא" נוסף לשמירת אווירת השבת.
ביקור קרוב באבל ששבעתו החלה בערב שבתערב שבת: התחלת שבעה כרגיל. שבת: דחיית אבילות פרהסיא, אך קבלת מבקרים בנוסח שליו. מוצאי שבת: המשך השבעה (עד היום השביעי).
הספד בשבתאסור — אין הספד בשבת (אף לא הספד פנימי). הניחום מסתפק בנוסח השליו.
דברים בטלים אצל החולהיש להימנע. שיחה רגועה ומועילה — כן; דיבורי חולין מיותרים — לא. שתיקה מכובדת לעיתים עדיפה.
כלל הזהב: בשבת, מבקרים ומנחמים, אך במילים שאינן מולידות עצב. הנוכחות הפיזית והשתיקה הן לעיתים המתנה הטובה ביותר בשבת.

8. סיכום מעשי של הסימן

שלוש ההוראות המרכזיות של סימן רפ״ז:
  1. ביקור חולים וניחום אבלים מותרים בשבת — המצוה אינה בטלה מחמת עונג השבת.
  2. הנוסח המילולי מותאם — בלי זעקות, בלי תפילה מפורשת; הביטויים השליוים: "שבת היא מלזעוק", "רפואה/נחמה קרובות לבוא", "שלום השבת". בכלל זה הימנעות מהספד ומדברי קינה.
  3. "בקושי התירו": השבת אינה הזמן המועדף למצוות הללו — מי שמבקר רק בשבת "אינו עושה יפה" (מ״ב). ויש להיזהר גם מדברים בטלים שאינם הולמים את כבוד השבת.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מדוע נוסח ביקור החולה שונה בשבת? אילו עקרונות הלכתיים מבנים את ההבדל הזה?
  2. מהו הנוסח המדויק לפי המחבר? ומהו לפי הרמ״א (עם הרמב״ם)?
  3. מה משמעות "בקושי התירו" במשנה ברורה? איזה לקח מעשי יוצא משם?
  4. לאבל בשבעה בשבת, איזה נוסח מחליף את הנוסח של החולה? למה?
  5. למה השמש אינו קורא "צאו נגד האבל" בשבת?
  6. האם טלפון לחולה בשבת הוא צורה של ביקור חולים? למה לא?
  7. למה אסור להספיד בשבת? כיצד הדבר משתלב עם איסור הזעקה?
  8. מהם "דברים בטלים" ולמה יש להימנע מהם — גם אצל החולה ובבית האבל?

להמשך הלימוד

אם תרצה להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רפ״ח ←
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רפ״ז · רמה 1 — התחלה
♥ תמיכה בדעת
📖הצטרף לחברותא