✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — מבוא

סימן רפ"ח · 10 סעיפים

דין תענית ודין תענית חלום בשבת — להכיר ולהבין
סימן רפ"ח
דִּין תַּעֲנִית וְדִין תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן רפ"ח: טקסט עברי מלא של המחבר, תרגום שוטף, ביאורים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.

נושא: דין תענית ודין תענית חלום בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ"ח (10 סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — עשרת סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי: מהו נושא הסימן ומה השאלה?
3. המושגים ההלכתיים המרכזיים בסימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — הערות ראשונות
6. שיטת הרמ"א — הבדלים אשכנזיים מול ספרדיים
7. מקרים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכירה
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רפ"ח כולל 10 סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הדינים הנוגעים לדין תענית ודין תענית חלום בשבת.

סעיף א — איסור להתענות בשבת עד חצות (ו' שעות זמניות)

דין תענית ודין תענית חלום בשבת. ובו י סעיפים:
אסור להתענות בשבת עד ו' שעות: [הגה ואפי' לומד ומתפלל אסור] [מרדכי פ"ק דשבת]:
תרגום: "אסור להתענות בשבת עד השעה השישית [= חצות היום ≈ 12:00]. רמ"א: ואפילו הלומד ומתפלל [ושוכח לאכול] — אסור (מרדכי פרק קמא דשבת)."
מדוע איסור זה? השבת היא יום של עונג (ישעיהו נח:יג). תענית = התנגדות לעונג. לכן אסור. חלון 6 השעות = עד חצות היום = הזמן הרגיל של סעודת שחרית של שבת (אחרי שחרית + מוסף). מעבר לחצות, ללא סיבה מוצדקת, אי אכילה = "התענות" בשבת.

סעיף ב — אם האכילה מזיקה, אי אכילה היא "העונג"

י"א שאדם שמזיק לו האכילה דאז עונג הוא לו שלא לאכול לא יאכל: הגה וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת (אגור בשם שבולי הלקט):
תרגום: "יש אומרים: אדם שמזיקה לו האכילה (מקרה שהעונג שלו הוא שלא לאכול) — לא יאכל. רמ"א: וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו — מותר לבכות בשבת (אגור בשם שבולי הלקט)."
העיקרון ההפוך: בדרך כלל, אכילה = עונג, תענית = צער. אבל כאשר אכילה מזיקה למישהו (חולה, אחרי ניתוח וכו') — זה הפוך. המצווה האמיתית היא לכבד את העונג של האדם, שיכול להיות אי-אכילה. כך גם: בכי אסור בשבת (צער), אבל אם הבכי מקל — הוא העונג, וזה מותר.

סעיף ג — חסידים המתענים כל השבוע

אדם המתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת (פי' דבר קבוע) יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה וכן אמרו שכך היה עושה ה"ר יהודה החסיד:
תרגום: "אדם המתענה כל יום [בחול] ואכילה בשבת היא צער לו בגלל שינוי וסת (הרגל קבוע) — יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה; וכן מסופר שכך היה עושה רבי יהודה החסיד."
מקרה קיצוני: חסידים ואנשי מעשה (רבי יהודה החסיד, חסידי רבנו תם) התענו כל השבוע. עבורם, אכילה בשבת הפכה לצער פיזי ורוחני. הסימן מספר שהם המשיכו בתעניתם בשבת — העונג עבורם היה ההתעלות הרוחנית, לא האוכל.
הלכה למעשה היום: מקרה זה אינו ישים להמון העם. ההלכה לציבור הרחב נשארת: חובה לאכול בשבת. רק יחידים עם היתר רבני מיוחד היו יכולים לנהוג כך.

סעיף ד — תענית חלום: צום אחרי חלום מבהיל

מותר להתענות בו תענית חלום כדי שיקרע גזר דינו וצריך להתענות ביום ראשון כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים לא יתענה ביום ראשון ויתענה אח"כ: הגה וכ"ש אם היה ביום ראשון חנוכה או פורים או יו"ט אפי' יו"ט שני של גליות שאין להתענות עד אח"כ. יש אומרים מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל וביום הראשון יתענה כאלו התענה כל יום השבת (מצאתי כתוב):
תרגום: "מותר להתענות בשבת תענית חלום (צום בעקבות חלום [מבהיל]) — כדי שייקרע גזר דינו. אך עליו להתענות גם ביום ראשון כדי לכפר על ביטול עונג השבת. ואם תשש כוחו ואינו יכול להתענות שני ימים רצופים, לא יתענה ביום ראשון אלא אחר כך. רמ"א: וכל שכן אם יום ראשון חל בו חנוכה, פורים, או יום טוב (אפילו יום טוב שני של גלויות) — לא יתענה ודוחה. יש אומרים: מי שישן שנת צהריים וחלם חלום רע — יתענה מחצות היום עד חצות הלילה, ואז מבדיל, וביום ראשון יתענה כאילו התענה כל יום השבת."
תענית חלום: צום מתקן אחרי חלום מבהיל המרמז על גזר דין רע. מסורת: צום זה "קורע את הגזר דין" לפני שיתגשם. מותר בשבת באופן יוצא דופן — כי הוא מציל חיים. אך עם פיצוי: צום ביום ראשון על "הפרת" עונג השבת.

סעיף ה — אילו חלומות מצדיקים תענית חלום בשבת?

יש אומרים שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני וי"א שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לידע איזה טוב ואיזה רע והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות מתענים בשבת ואלו הן הרואה ספר תורה שנשרף או יום הכפורים בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו ויש אומרים הרואה יוה"כ אפי' שלא בשעת נעילה וי"א הרואה שקורא בתורה ויש אומרים הרואה שנושא אשה והא דרואה שיניו שנפלו דוקא שיניו אבל הרואה לחייו שנשרו חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה ונראה לי שהחלומות שאמרו בפרק הרואה שהם רעים גם עליהם מתענין בשבת:
תרגום: "יש אומרים: אין מתענים תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו ג' פעמים (תלת זימני). ויש אומרים: בזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, כי אין אנו בקיאים בפתרון חלומות לדעת איזה טוב ואיזה רע. והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל ג' חלומות מתענים בשבת: (1) הרואה ספר תורה שנשרף, (2) הרואה יום הכיפורים בשעת נעילה, (3) הרואה קורות ביתו או שיניו שנפלו. יש מוסיפים: הרואה יוה"כ אף שלא בשעת נעילה. יש אומרים: הרואה שקורא בתורה. ויש אומרים: הרואה שנושא אשה. ובעניין השיניים — דווקא שיניים; אבל הרואה לחייו שנשרו, חלום טוב הוא (מתו היועצים עליו רעה). ונראה לי שהחלומות שאמרו בפרק הרואה (ברכות נה-נז) שהם רעים — גם עליהם מתענים בשבת."
3 חלומות קלאסיים של תענית חלום:
  1. ספר תורה שנשרף — סמל לאסון רוחני.
  2. יום כיפור בשעת נעילה — סמל לדין סופי.
  3. שיניים נופלות — סמל למות קרוב (אבל לחיים = בשורה טובה).
ועוד 2 תוספות: קורות הבית שנופלות, וראיית יום כיפור שלא בשעת נעילה.
הלכה למעשה היום: רוב פוסקי זמננו (מצוטטים במשנה ברורה) הולכים אחר העמדה ש"אין אנו בקיאים" — לכן אין מתענים תענית חלום בשבת מלבד מקרה יוצא דופן באישור רב.

סעיף ו — נוסח עננו למי שמתענה בשבת

המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו בלא חתימה וכוללו באלהי נצור: הגה ויאמר אחר תפלתו רבון העולמים גלוי כו' כמו בחול (א"ז הלכות תענית):
תרגום: "המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום התפילה בלא חתימה (בלי הברכה הסופית), וכוללו באלהי נצור. רמ"א: ויאמר אחר תפילתו ריבון העולמים, גלוי... כמו בחול (אור זרוע, הלכות תענית)."
התאמת הנוסח: בחול, עננו נאמר ברפאנו (באמצע העמידה) עם חתימתו ("ה' העונה בעת צרה"). בשבת — בעמידה רק 7 ברכות ואין מוסיפים בה כלום. לכן אומרים עננו אחרי התפילה (באלהי נצור) ללא חתימה — זוהי הצהרה אישית, לא תוספת ליטורגית פורמלית.

סעיף ז — זמן הסעודה: לפי מה שעונג לו

אם הקדימה לאכול הוא עונג לו כגון שנתעכלה סעודת הלילה יקדים ואם האיחור עונג לו כגון שעדיין לא נתעכלה יאחר: הגה וכן מי שיש לו סעודות כל יום כמו בשבת ישנה בשבת להקדים או לאחר (גמרא פ' כ"כ וטור):
תרגום: "אם הקדמת האכילה היא עונג לו — לדוגמה כאשר התעכלה סעודת הלילה — יקדים. ואם האיחור עונג לו — לדוגמה כשעדיין לא התעכלה — יאחר. רמ"א: וכן מי שיש לו סעודה קבועה בכל יום (חול) כמו בשבת — ישנה בשבת להקדים או לאחר (גמרא פרק כל כתבי, טור)."
הכלל "שינוי לכבוד שבת": השבת צריכה להיות שונה מהחול. אם מורגלים לאכול ב-13:00 בחול, צריך בשבת לאכול מוקדם יותר או מאוחר יותר — לסמן את ההבדל. עונג השבת נמצא בשינוי, היוצר את התודעה של היום המיוחד.

סעיף ח — אין תענית בשבת על שום צרה

אין מתענין על שום צרה מהצרות כלל:
תרגום: "אין מתענים כלל בשבת על שום צרה (סבל/אסון) מהצרות."
כלל מוחלט: מלחמה, מחלת קרוב, אבל אישי, אסון ציבורי — שום צרה לא מצדיקה תענית בשבת כשלעצמה. רק תענית חלום (סעיף ד) היא יוצאת דופן יחידה לסכנה רוחנית-חלומית שלו עצמו.

סעיף ט — אין לזעוק ולהריע על הצרות (חוץ ממקרים יוצאי דופן)

אין צועקים ולא מתריעין בו על שום צרה חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה בפה בשבת ולא בשופר וכן עיר שהקיפוה עכו"ם או נהר וספינה המטורפת בים ואפי' על יחיד הנרדף מפני עכו"ם או לסטים או רוח רעה זועקין ומתחננין בתפילות בשבת אבל אין תוקעין אא"כ תוקעין לקבץ העם לעזור אחיהם ולהצילם (וע"ל סי' תקע"ו סי"ג):
תרגום: "אין צועקים ולא תוקעים בשופר בשבת על שום צרה — מלבד: (1) צרת המזונות (מחסור במזון) שצועקים עליה בפה (לא בשופר); (2) עיר שהקיפוה גויים; (3) נהר עולה על גדותיו או ספינה המיטרפת בים; ואפילו (4) יחיד הנרדף מפני גויים, ליסטים, או רוח רעה [רוח רעה = מחלה קשה] — זועקים ומתחננים בתפילה בשבת. אך אין תוקעים בשופר, אלא אם תוקעים לקבץ העם לעזור לאחיהם. ראה גם סימן תקע"ו:יג."
הבחנה בין "צעקה" ל"תקיעת שופר":

סעיף י — "רוח רעה" מורחב לכל מחלה שיש בה סכנת היום

נרדף מפני רוח רעה שאמרו לאו דוקא דה"ה לכל חולי שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על חולים המסוכנים סכנות היום: הגה וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום. (ליקוטי מהר"י ברין וב"י בשם הר"ן פרק ג' דתענית):
תרגום: "'נרדף מפני רוח רעה' שנאמר [בסעיף ט] לאו דווקא: והוא הדין לכל מחלה שיש בה סכנת היום — זועקים ומתחננים. ונהגו לומר מצלאים (תפילות מי שברך לרפואה) בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום. רמ"א: וכן מותר לברך את החולה המסוכן בו ביום (ליקוטי מהר"י ברין, בית יוסף בשם הר"ן פרק ג' דתענית)."
פיקוח נפש מרחיב את ההיתרים: סעיף זה מחיל את הכלל של סעיף ט (זעקות ותחנונים מותרים) על כל מצב רפואי חריף. לכן בבית חולים, במקרה של סכנת היום (סכנה מיידית), אפשר לומר מי שברך בקול רם, להתפלל בגלוי, ולברך את החולה במפורש — בניגוד לכלל המחמיר של שבת רפ"ז.
טקסט מלא: עשרת הסעיפים הללו מהווים את שלמות הקודיפיקציה של המחבר לנושא זה. כל אחד מציין מקרה, תנאי, או יוצא דופן.

2. ההקשר הכללי

על מה הסימן הזה?

הסימן שלנו עוסק בקשר שבין שבת לסבל. הוא מקודד שלוש שאלות קשורות:

  1. האיסור הכללי של תענית בשבת (יום של עונג).
  2. היוצאים מן הכלל: תענית חלום, חסידים שמתענים כל השבוע, חולה שאכילה מזיקה לו.
  3. היתרים מוגבלים למצבי חירום: מי שברך, זעקות בתפילה לסכנה ציבורית או יחידית.
המתח היסודי: שבת היא יום עונג, ולכן לא מתיישבת עם סבל, תענית, תפילת מצוקה. אבל כאשר הסבל הוא קיצוני (חלום של גזר דין, מחלה בסכנה, עיר נצורה), ההלכה מתירה ביטויים מסוימים — לא כסתירה לשבת, אלא כהכרח מוחלט.

מקום הסימן בהלכות שבת

סימן רפ"ח משתבץ ברצף על גבולות עונג השבת:

3. המושגים ההלכתיים המרכזיים

1. תענית: צום. אסור בשבת מלבד מקרה יוצא דופן (תענית חלום).
2. תענית חלום: צום אחרי חלום מבהיל המרמז על גזר דין רע. מותר בשבת כדי "לקרוע" את הגזר דין, אך עם פיצוי (תענית ביום ראשון על כפרת עונג שבת שנפגם).
3. עונג שבת: שמחה חובה (ישעיהו נח:יג). אכילת 3 סעודות היא הביטוי העיקרי. אך למי שאכילה מזיקה לו, אי-אכילה היא גם עונג.
4. קרע גזר דין: "קריעת הגזר דין" — מושג קבלי-הלכתי: התענית, בייחוד אחרי חלום מבהיל, יכולה לבטל גזר דין שמיימי לפני שיתגשם.
5. צרה: אסון, סבל. אין תענית בשבת על שום צרה — כלל מוחלט.
6. צרת המזונות וסכנת היום: יוצאים מן הכלל שזועקים בתפילה (אך לא בשופר) — מחסור במזון, עיר נצורה, ספינה בים, יחיד נרדף, או מחלה מיידית בסכנת חיים ("סכנת היום").
7. עננו: תפילת יום הצום. למתענה בשבת (תענית חלום), אומר עננו אחרי התפילה, ללא חתימה, באלהי נצור.

4. מבט כללי על 10 הסעיפים

סעיףנושאהלכה
אאיסור יסודיאין תענית בשבת עד חצות (ו' שעות); אפילו לימוד-תפילה ללא אכילה
בכשתענית = עונגאם אכילה מזיקה — לא לאכול; בכי אם מקל
גחסידים ואנשי מעשהמקרה מיוחד: ר' יהודה החסיד התענה בשבת (לא לציבור)
דתענית חלוםמותר בשבת; תענית ביום ראשון לפיצוי; נדחה אם חנוכה/פורים/יו"ט
האילו חלומות?3 (או יותר) חלומות קלאסיים; היום רובם לא מתענים
ועננו של המתענהאחרי תפילה, ללא חתימה, באלהי נצור
זזמן הסעודההקדמה או איחור לפי עונג; שינוי מן החול
חצרה ציבוריתאין תענית בשבת על שום צרה
טצעקה / שופרצעקה בתפילה מותרת ב-4 מקרים; שופר אסור (מלבד לקיבוץ)
יסכנת היוםמי שברך לחולה בסכנה; ברכת החולה

5. המשנה ברורה — הערות ראשונות

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מכיל 28 ערכים בסימן זה. הנה הראשונים — להבנה טובה יותר של משמעות הסעיפים:

משנה ברורה (א) — (א) עד ו' שעות - דגם בחול האוכל אחר ו' שעות הוי כזורק אבן לחמת ע"כ נקרא כמו תענית בשבת. ולשם תענית אפילו שעה אחת אסור וע"כ שלא כדין עושין מקצת קהלות שמתענים בשבת עד סמוך לחצות על הגזרות ואם טעים מידי קודם תפלת מוסף מותר להתאחר יותר משש שעות [פמ"ג]:
משנה ברורה (ב) — (ב) ומתפלל אסור - ולפ"ז הש"ץ שמנגן ואין יוצאין מבהכ"נ עד אחר שש שלא כהוגן הוא ובפרט בחורף שהימים קצרים ומכ"ש ביו"ט מלבד בר"ה [ב"ח] ובא"ר מצא סמך להקל בלומד ומתפלל להתאחר עד אחר חצות ובבגדי ישע שעל המרדכי פ"ק דשבת כתב ג"כ שמותר ללמוד ולהתפלל עד חצות:
משנה ברורה (ג) — (ג) לא יאכל - וכמעט קרוב לאיסור האכילה כיון שמשער שיזיק לו [פמ"ג ותו"ש] והיינו אם גם כזית קשה לו לאכול ועיין לקמן בסימן רצ"א ס"א בהג"ה:

לטקסט המלא של 28 הערכים, עיין בספריא: משנה ברורה 288.

6. שיטת הרמ"א

במקום שבו הרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה, הוא מבהיר בדרך כלל את הניואנסים האשכנזיים מול המחבר הספרדי. בדוק היטב את הטקסט העברי לעיל כדי לאתר את הקטעים המוצגים בהגה.

תוספות הרמ"א בסימן זה:

7. מקרים מעשיים בני זמננו

מצבהלכה למעשה
חולה בכימותרפיה שצריך להתענות לפני בדיקהאם רופא דורש ואי-אכילה מאפשרת לו להגיע לבדיקה חיונית (יום ראשון) — זה פיקוח נפש, מותר. אם רק נוחות — לחפש חלופה.
היפראקטיבי / עני שמתענה בחולמנהג ר' יהודה החסיד אינו לציבור. אכילה בשבת חובה (ההלכה מכריעה נגד סעיף ג כיוצא מן הכלל).
חלום מבהיל בליל שבתהיום: רוב הציבור לא מתענה תענית חלום בשבת ("אין אנו בקיאים" — מ"ב). מקרה גבולי: יש להתייעץ עם רב.
אסון (פיגוע, מלחמה)אין תענית בשבת. אך אפשר לעשות מי שברך כללי, לומר אבינו מלכנו (אם המסורת), להתפלל בזעקה שבלב.
קרוב בסכנה מיידית בבית חוליםמי שברך בקול רם מותר (סעיף י). ברכת החולה מפורשת — מותרת (רמ"א).
סעודת שבת בשעה זהה לחוללשנות את השעה: להקדים או לאחר כדי לסמן את ההבדל (סעיף ז).
קשיש שאכילה מזיקה לולא לאלץ אותו; העונג עבורו = מנוחה, לא מנה כבדה. מאכלים קלים, מיצים, פירות.
אבל בשבת שרוצה לבכותאם בכי מקל לו (עונג) — מותר בשבת (רמ"א, סעיף ב). אחרת — לדחות בפרטיות.
הכלל הזהב: שבת היא יום עונג, אך העונג הוא אישי — מה שמרומם אדם אחד עשוי להיות שונה ממה שמרומם אחר. ההלכה מתאימה את עצמה למקרה — אך תענית כצורת עצב תמיד אסורה.

8. סיכום מעשי של הסימן

5 הלמודים המרכזיים של סימן רפ"ח:
  1. אין תענית בשבת מלבד תענית חלום (עם פיצוי ביום ראשון).
  2. עונג אישי: אם אכילה מזיקה או בכי מקל, זה הוא העונג.
  3. עננו מותאם למתענה תענית חלום: אחרי תפילה, ללא חתימה.
  4. שום צרה לא מצדיקה תענית בשבת — אך זעקות בתפילה מותרות ב-4 מקרים (מזונות, עיר, ספינה, יחיד נרדף).
  5. סכנת היום: מי שברך וברכה מפורשת לחולה מותרים לסכנה מיידית.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. עד איזו שעה אסור להתענות בשבת? למה 6 שעות (= חצות)?
  2. אם אכילה מזיקה לחולה, האם עליו להתענות או לאכול? מה העיקרון?
  3. מהי תענית חלום ומדוע היא מותרת בשבת?
  4. מדוע מתענים גם ביום ראשון אחרי תענית חלום בשבת?
  5. מהם 3 החלומות הקלאסיים שמתענים עליהם בשבת? ואילו חלומות הם למעשה סימנים טובים (לעומת רעים)?
  6. באילו 4 מצבים אפשר לזעוק בתפילה בשבת בלי לתקוע בשופר?
  7. מה אומר הרמ"א על היתר ברכת החולה המסוכן בשבת?

להמשך הלימוד

אם תרצה להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רפ״ט ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רפ"ח · רמה 1 — מבוא
♥ לתמוך בדעת
📖הצטרף לחברותא