מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ומלא, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + ממד פנימי ביצירה אחת, ופוסק בחומרה תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, עבור סימן רפ״ח, את הטקסט המלא של הרב, את חידושיו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רפ״ח
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן רפ״ח — דִּין תַּעֲנִית וְדִין תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת — וּבוֹ יד סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמופיע בספריא. 14 סעיפים + 2 ערכים של קונטרס אחרון.
סעיף א דִּין תַּעֲנִית וְדִין תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״ד סְעִיפִים: צָרִיךְ לְמַהֵר לֶאֱכוֹל סוֹף שָׁעָה…
דִּין תַּעֲנִית וְדִין תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״ד סְעִיפִים:
צָרִיךְ לְמַהֵר לֶאֱכוֹל סוֹף שָׁעָה שִׁשִּׁית, שֶׁאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַד חֲצוֹת, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְשׁוּם תַּעֲנִית אֶלָּא שֶׁנִּמְנַע מֵחֲמַת עָסְקוֹ בְּדָבָר אַחֵר, אֲפִלּוּ הוּא דְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל — אָסוּר.
אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ חָפֵץ לֶאֱכוֹל עֲדַיִן וְהָאִחוּר הוּא עֹנֶג לוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (וְהוּא הַדִּין אִם מִתְעַנֵּג בִּקְרִיאָה וּתְפִלָּה יוֹתֵר מִבַּאֲכִילָה).
וְאִם מִתְכַּוֵּן לְשֵׁם תַּעֲנִית — אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת אָסוּר:
סעיף ב אָדָם שֶׁהָאֲכִילָה מַזֶּקֶת לוֹ שֶׁאָז עֹנֶג הוּא לוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל — אֵינוֹ צָרִיךְ לֶאֱכוֹל כְּלָל,…
אָדָם שֶׁהָאֲכִילָה מַזֶּקֶת לוֹ שֶׁאָז עֹנֶג הוּא לוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל — אֵינוֹ צָרִיךְ לֶאֱכוֹל כְּלָל, וְכִמְעַט שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל, שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בְּשַׁבָּת.
וְכֵן מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּכָל יוֹם וַאֲכִילָה בְּשַׁבָּת צַעַר הוּא לוֹ מִפְּנֵי שִׁנּוּי וֶסֶת — יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁמִּצְוַת סְעֻדּוֹת שַׁבָּת אֵינָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל עֹנֶג. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ מֵחֲמַת תְּשׁוּבָה וַחֲסִידוּת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּעֲנוּג בְּתַעֲנִית זֶה — אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף עֹנֶג חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ בְּג' סְעֻדּוֹת בְּעֹנֶג אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה בְּשַׁבָּת וְלֹא הִתִּירוּהוּ חֲכָמִים:
סעיף ג אֲבָל מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת כְּשֶׁחָלַם בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁיָּפֶה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם…
אֲבָל מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת כְּשֶׁחָלַם בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁיָּפֶה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם לְבַטֵּל הַגְּזַר דִּין כְּאֵשׁ לִנְעֹרֶת אִם מִתְעַנֶּה בּוֹ בַיּוֹם, וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקָּרַע גְּזַר דִּינוֹ. וְעוֹד, לְפִי שֶׁאֵין כַּאן בִּטּוּל עֹנֶג שַׁבָּת לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁנַּפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו בִּשְׁבִיל חֲלוֹמוֹ אִם לֹא יִתְעַנֶּה, וְאִם יִתְעַנֶּה בָּטוּחַ הוּא שֶׁיִּקָּרַע גְּזַר דִּינוֹ — אִם כֵּן הֲרֵי הַתַּעֲנִית הַזֶּה תַּעֲנוּג הוּא לוֹ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אַף שֶׁקּוֹרְעִים גְּזַר דִּינוֹ — חוֹזְרִים וְנִפְרָעִים מִמֶּנּוּ עַל שֶׁבִּטֵּל עִקַּר עֹנֶג שַׁבָּת. וּמַה תַּקָּנָתוֹ? יִתְעַנֶּה עוֹד תַּעֲנִית בְּחֹל שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ.
וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת מִיָּד לְמָחָר בְּיוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְהִתְעַכֵּב לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְכַפָּרָה. אֶלָּא אִם כֵּן תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת ב' יָמִים זֶה אַחַר זֶה — יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיְּחַזֵּק כֹּחוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן חֲנֻכָּה, אוֹ פּוּרִים, אוֹ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְכָל שֶׁכֵּן יוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב ב' שֶׁל גָּלֻיּוֹת, שֶׁלֹּא יִתְעַנֶּה עַד אַחַר כָּךְ.
אֲבָל אִם לְמָחָר הוּא יוֹם שֶׁאִסּוּר הַתַּעֲנִית בּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג, כְּגוֹן בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב פֶּסַח אוֹ אִסְרוּ חַג — יִתְעַנֶּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תכ״ט. וְהוּא הַדִּין בִּימֵי הַגְבָּלָה, וּבֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת, הוֹאִיל וְיֵשׁ מִתְעַנִּים בָּהֶם בְּכָל שָׁנָה תַּעֲנִית צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק״פ.
וּבְכָל יָמִים אֵלּוּ, הַמִּתְעַנֶּה בָּהֶם תַּעֲנִית חֲלוֹם — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ תַּעֲנִית עַל תַּעֲנִיתוֹ כְּמוֹ הַמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת.
אֲבָל הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, חֲנֻכָּה, וּפוּרִים, וְיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב ב' שֶׁל גָּלֻיּוֹת, וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד — צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ תַּעֲנִית עַל תַּעֲנִיתוֹ כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקס״ח:
סעיף ד הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת וּלְמָחָר הוּא תַּעֲנִית חוֹבָה, כְּגוֹן י״ז בְּתַמּוּז, אוֹ ט'…
הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת וּלְמָחָר הוּא תַּעֲנִית חוֹבָה, כְּגוֹן י״ז בְּתַמּוּז, אוֹ ט' בְּאָב, אוֹ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, אוֹ תַּעֲנִית אֶסְתֵּר שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ חוֹבָה, אוֹ אֲפִלּוּ תַּעֲנִית יָחִיד שֶׁנָּהַג בּוֹ חוֹבָה, כְּגוֹן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִנְהָג קָבוּעַ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם א' שֶׁל סְלִיחוֹת — אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ, כֵּיוָן שֶׁאַף אִם לֹא הָיָה מִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת הָיָה מִתְעַנֶּה תַּעֲנִית זֶה — אֵין תַּעֲנִית זֶה מְכַפֵּר לוֹ עַל בִּטּוּל עֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁלֹּא מָצִינוּ כַּפָּרָה בְּחִנָּם. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה.
וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְכֵן יֵשׁ לְהוֹרוֹת אִם הוּא אִישׁ בָּרִיא שֶׁאֵין הַתַּעֲנִית מַזִּיק לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁקָּשֶׁה עָלָיו הַתַּעֲנִית, אִם סוֹמֵךְ עַל הַמְּקִלִּין — לֹא הִפְסִיד:
סעיף ה אֵין לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁהֵם הֶפְסֵד מָמוֹן, אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁמְּחַלְּלִין עָלָיו…
אֵין לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁהֵם הֶפְסֵד מָמוֹן, אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁמְּחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת:
סעיף ו אִם חֲבֵרוֹ רָאָה עָלָיו חֲלוֹם רָע — לֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת:
אִם חֲבֵרוֹ רָאָה עָלָיו חֲלוֹם רָע — לֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת:
סעיף ז יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת אֶלָּא עַל חֲלוֹם שֶׁרָאָהוּ ג' פְּעָמִים.…
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת אֶלָּא עַל חֲלוֹם שֶׁרָאָהוּ ג' פְּעָמִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה אֵין לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן, לְפִי שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹת לֵידַע אֵיזוֹ טוֹב וְאֵיזוֹ רָע.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל אֵלּוּ חֲלוֹמוֹת מִתְעַנִּין בְּשַׁבָּת אַף בִּזְמַן הַזֶּה, הָרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין שֶׁנִּשְׂרְפוּ, אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת נְעִילָה, אוֹ קוֹרוֹת בֵּיתוֹ אוֹ שִׁנָּיו שֶׁנָּפְלוּ. אֲבָל אִם רָאָה לְחָיָיו שֶׁנָּשְׁרוּ — הֲרֵי זֶה סִמָּן טוֹב, שֶׁמֵּתוּ הַיּוֹעֲצִים עָלָיו רָעָה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָרוֹאֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים אַף שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת נְעִילָה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הָרוֹאֶה שֶׁקּוֹרֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה (בְּצִבּוּר).
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הָרוֹאֶה שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל חֲלוֹמוֹת שֶׁבֵּאֲרוּ פִּתְרוֹנָם בִּגְמָרָא שֶׁהֵם רָעִים — מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת.
אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פִּתְרוֹנֵי הַחֲלוֹמוֹת מִזְּמַן חַכְמֵי הַגְּמָרָא לִזְמַנֵּינוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ הָרְפוּאוֹת שֶׁבִּזְמַנֵּיהֶם.
וְכֵן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָרוֹאֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נְעִילָה אֵינוֹ חֲלוֹם רָע, כִּי הוּא סִמָּן יָפֶה שֶׁמָּחֲלוּ עֲוֹנוֹתָיו. וְכֵן הָרוֹאֶה קוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁנָּפְלוּ — אָמְרוּ בְּמִדְרָשׁ שֶׁחָלְמָה אִשָּׁה אַחַת כָּךְ וּפָתְרוּ לָהּ שֶׁתֵּלֵד זָכָר, וְכֵן הָיָה לָהּ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד שֶׁאֲפִלּוּ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁמִּתְעַנִּים עֲלֵיהֶם לְדִבְרֵי הַכֹּל — לֹא יִתְעַנֶּה עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן הַתַּעֲנִית עֹנֶג לוֹ, שֶׁנַּפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו אִם לֹא יִתְעַנֶּה.
וּלְפִי שֶׁעֹנֶג הַשַּׁבָּת הוּא מִן הַתּוֹרָה, וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי קַבָּלָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ב, מִכָּל מָקוֹם לְהִתְעַנּוֹת לְגַמְרֵי לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק״ע, וְתַעֲנִית חֲלוֹם אֵינָהּ חוֹבָה וְלֹא מִצְוָה אֶלָּא רְשׁוּת אֲפִלּוּ בְּחֹל, לְפִיכָךְ יֵשׁ לְהוֹרוֹת כֵּן הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת עַל שׁוּם חֲלוֹם, אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ מְבַטֵּל בּוֹ עֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֹנֶג מֵהַתַּעֲנִית יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה, שֶׁיִּצְטַעֵר מִפַּחַד הַחֲלוֹם. אֲבָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּחֵד כָּל כָּךְ מֵהַחֲלוֹם, אוֹ אֲפִלּוּ אִם מִתְפַּחֵד, אֶלָּא שֶׁהַתַּעֲנִית קָשֶׁה לוֹ וּמִצְטַעֵר בּוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמִּצְטַעֵר בְּפַחַד הַחֲלוֹם — אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַל שׁוּם חֲלוֹם.
וְאִם הִרְהֵר בַּיּוֹם וְחָלַם בַּלַּיְלָה — לֹא יִתְעַנֶּה עָלָיו בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן, שֶׁאֵין בָּזֶה הוֹרָאָה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל:
סעיף ח הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לוֹמַר "עֲנֵנוּ" אַחַר סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ בְּלֹא…
הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לוֹמַר "עֲנֵנוּ" אַחַר סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ בְּלֹא חֲתִימָה. וְטוֹב לְכָלְלוֹ בֵּ"אלֹהַי נְצוֹר כוּ'". וְטוֹב לוֹמַר גַּם כֵּן "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְכוּ'", כְּמוֹ בְּחֹל. וּמֻתָּר לוֹמַר גַּם כֵּן "אֱלֹהַי עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי כוּ'", אוֹ שְׁאָר בַּקָּשׁוֹת עַל מְחִילַת עֲוֹנוֹת. וְיָכוֹל גַּם כֵּן לְהִתְוַדּוֹת וְלוֹמַר "חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי".
וְלֹא אָסְרוּ לוֹמַר תַּחֲנוּנִים בְּשַׁבָּת אֶלָּא לְבַקֵּשׁ בָּהֶם עַל צְרָכָיו, כְּגוֹן עַל פַּרְנָסָה, אוֹ עַל רְפוּאָה לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִצָּרְכֵי הַגּוּף. אֲבָל חֲרָטַת עֲוֹנוֹת טוֹב לוֹמַר בְּכָל יוֹם:
סעיף ט וַאֲפִלּוּ שְׁאֵלַת צְרָכָיו הִתִּירוּ אִם הוּא חוֹלֶה הַמְסֻכָּן סַכָּנַת הַיּוֹם, שֶׁזּוֹעֲקִים…
וַאֲפִלּוּ שְׁאֵלַת צְרָכָיו הִתִּירוּ אִם הוּא חוֹלֶה הַמְסֻכָּן סַכָּנַת הַיּוֹם, שֶׁזּוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים עָלָיו בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר. וְכֵן מֻתָּר לְבָרֵךְ עַל הַחוֹלֶה הַמְסֻכָּן בּוֹ בַיּוֹם. וְכֵן הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁהִיא מְסֻכֶּנֶת בּוֹ בַיּוֹם.
אֲבָל חוֹלֶה שֶׁאֵין מְסֻכָּן בּוֹ בַיּוֹם — אָסוּר לְבַקֵּשׁ עָלָיו וְלֹא לְבָרְכוֹ בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כֵּן אַחַר הַשַּׁבָּת.
אֲבָל אִם אֵרַע לָאָדָם (בְּשַׁבָּת) מְאֹרָע שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים מִיָּד — יָכוֹל אֲפִלּוּ לִפּוֹל עַל פָּנָיו וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בְּיָחִיד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנַת הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי הִתִּירוּ אֲפִלּוּ לְהִתְעַנּוֹת עַל חֲלוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנַת הַיּוֹם, רַק מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ בַיּוֹם שֶׁחָלַם בּוֹ. אֲבָל בְּצִבּוּר אָסוּר לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַמְּאֹרָע כָּל שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנַת הַיּוֹם.
וְכֵן אִם יֵשׁ בָּעִיר עֲשָׂרָה שֶׁמִּתְעַנִּים תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת אַחַת — לֹא יַעֲשׂוּ עַצְמָן צִבּוּר לַחֲזוֹר אַחַר אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה בְּקוֹל רָם וְלוֹמַר "עֲנֵנוּ" בְּצִבּוּר:
סעיף י אִם מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת אוֹ לִזְעוֹק וּלְהִתְחַנֵּן בְּשַׁבָּת עַל אֵיזוֹ צָרָה שֶׁקָּרָה לְרַבִּים אוֹ…
אִם מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת אוֹ לִזְעוֹק וּלְהִתְחַנֵּן בְּשַׁבָּת עַל אֵיזוֹ צָרָה שֶׁקָּרָה לְרַבִּים אוֹ לְיָחִיד — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקע״ו:
סעיף יא הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת — יֵשׁ לוֹ לַעֲסוֹק כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה, בִּשְׁבִיל…
הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת — יֵשׁ לוֹ לַעֲסוֹק כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ וְיִקָּרַע לוֹ גְּזַר דִּינוֹ:
סעיף יב מִי שֶׁיָּשֵׁן שֵׁנַת צָהֳרַיִם וְחָלַם לוֹ חֲלוֹם רָע — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוֹעִיל לוֹ אִם יִתְעַנֶּה י״ב…
מִי שֶׁיָּשֵׁן שֵׁנַת צָהֳרַיִם וְחָלַם לוֹ חֲלוֹם רָע — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוֹעִיל לוֹ אִם יִתְעַנֶּה י״ב שָׁעוֹת מִשֶּׁנֵּעוֹר מִשֵּׁנָתוֹ עַד אֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְאָז יַבְדִּיל אִם עוֹשֶׂה כֵּן בְּשַׁבָּת. וְצָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר יוֹם שָׁלֵם, אַף אִם כְּבָר אָכַל סְעֻדָּה ג' קֹדֶם שֶׁחָלַם וְהָיָה רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לִטְעוֹם עוֹד כְּלוּם בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִתְעַנָּה לְשֵׁם תַּעֲנִית — עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, וְצָרִיךְ כַּפָּרָה בְּתַעֲנִית יוֹם שָׁלֵם. וּבֵין בְּחֹל וּבֵין בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן — לֹא יֹאמַר "עֲנֵנוּ" בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁאָכַל כְּבָר:
סעיף יג אִם הַקְּדִימָה לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת קֹדֶם זְמַן הַסְּעֻדָּה בְּחֹל הוּא עֹנֶג לוֹ, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַכְּלָה…
אִם הַקְּדִימָה לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת קֹדֶם זְמַן הַסְּעֻדָּה בְּחֹל הוּא עֹנֶג לוֹ, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַכְּלָה כְּבָר סְעֻדַּת הַלַּיְלָה — צָרִיךְ לְהַקְדִּים, כִּי זֶהוּ כְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁמַּקְדִּימִין זְמַן סְעֻדָּתוֹ לִזְמַן סְעֻדַּת הַחֹל.
וְאִם הָאִחוּר מִזְּמַן סְעֻדַּת הַחֹל הוּא עֹנֶג לוֹ — צָרִיךְ לְאַחֵר, וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ, שֶׁמִּתְאַוֶּה לֶאֱכוֹל וְאוֹכֵל לְתֵאָבוֹן:
סעיף יד וְכֵן מִי שֶׁרָגִיל בְּכָל יוֹם בְּבָשָׂר וְיַיִן, וַהֲרֵי כָּל יָמָיו כְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת זְמַן…
וְכֵן מִי שֶׁרָגִיל בְּכָל יוֹם בְּבָשָׂר וְיַיִן, וַהֲרֵי כָּל יָמָיו כְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת זְמַן הַסְּעֻדָּה שֶׁל שַׁבָּת מִזְּמַן סְעֻדַּת הַחֹל, שֶׁיַּקְדִּים אוֹ יְאַחֵר שָׁעָה מוּעֶטֶת, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר:
קונטרס אחרון — 2 ערכים (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא נספח הפלפול של אדמו״ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
יש להורות כו'. המג״א לא סתר דברי הב״ח אלא במ״ש דעל ג' אלו יש להתענות, אבל במ״ש דעל שאר חלומות מתענים ג״כ אם נפשו עגומה אין סתירה על זה לא מהרשב״א ולא מהריב״ש, ואדרבה פשטא דתלמודא והפוסקים שלא ביארו על איזה חלום מתענין משמע דלא סבירא להו כספרים קדמונים, אלא מסתמא כשמתענה בשבת נפשו עגומה עליו מאד, דאל״כ מי מכריחו להתענות הלא תענית חלום רשות. ולפי זה אין לנו נ״מ מכל חלוקי דיעות שבחלומות, שאם נפשו עגומה יכול לסמוך על דברי הב״ח וט״ז אם הוא רוצה מחמת עגומת נפשו, ואם אין נפשו עגומה אין להקל באיסורא דאורייתא נגד הריב״ש ומג״א, ומשמעות הטור כאן שתלה ההיתר משום שמתענג בתעניתו, ונגד רב עמרם ורב קלונימוס שבטור סי' תקס״ח, בפרט שבחלומות עצמן איכא כמה חילוקי דעות:
קונטרס אחרון, אות ב
רחמים מיד כו'. צ״ע בתשובת מהר״ם היכי מיירי, דאם לא כה״ג צ״ע מאי שנא מחולה שאינו מסוכן בו ביום שאסור לברכו. וא״ל דהתם ברבים, דהא אפילו כשמבקרו ביחיד אסור לבקש רחמים, עיין מג״א סקי״ד. ועוד קשה מאי מייתי מתענית חלום, התם הוא צריך להתענות היום דוקא, שיפה תענית לחלום בו ביום, משא״כ הכא אף אם יש סכנה אפשר לבקש רחמים למחר כמו בחולה המסוכן שאינו סכנת היום. ואי מיירי כשיש סכנת היום אפילו בצבור שרי כמ״ש בש״ע זועקים כו' לברך כו' עיין מג״א סקי״ד. וכן א״ל כדמשמע מט״ז סק"[ד] דבנרדף שרי אף שאינה סכנת היום, וה״נ מיירי בכה״ג, דא״כ אף בצבור לישתרי כי התם. ולפי מ״ש אתי שפיר וצ״ע:
חידושים מיוחדים של הרב
חידושי הרב לסימן זה
חידושים המייחדים את אדמו״ר הזקן בסימן רפ״ח. כל חידוש בנוי בצורה: השיטה הקלאסית ← חידוש הרב ← תוצאה מעשית.
חידוש א — עונג כערך מרכזי (רפ״ח:א-ג)
איסור התענית כעונג מבני
השיטה הקלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח: עונג שבת מרכזי עד כדי כך שאיסור התענית נובע ממנו, מלבד יוצאי דופן מבניים.
תוצאה מעשית: כלי: אין תענית אישית בשבת. דחות ליום אחר.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי בנושאי סימן רפ״ח
הרבי — האכילה בשבת כהמשך לעונג שבת. הרבי מבאר שמצוות האכילה בשבת ואיסור התענית אינם עניינים עצמאיים אלא הרחבה של מצוות עונג שבת — ומכאן מקומו המיוחד של תענית חלום — נושא הנוגע לסימן רפ״ח (תענית בשבת). (ליקוטי שיחות חלק כ״א ע' 85; חלק כ״ג ע' 28 ואילך.)
מלבד המקור המאומת לעיל, אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור); לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור נוסף של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה למעשה של חב״ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רפ״ח, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב״ד — סימן רפ״ח
- ① תענית אישית בשבת = אסורה. חידוש א של הרב. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רפ״ח:א-ג.
- ② תענית חלום = יוצאת דופן, לכפר אחר כך. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רפ״ח:ד-ט.
- ③ יום כיפור בשבת = תענית חובה. הפניה: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רפ״ח:י-יב.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה מעשית: התייעץ עם הרב שלך.