Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman רפ"ח

דִּין תַּעֲנִית וְדִין תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת וּבוֹ י"ד סְעִיפִים:

צָרִיךְ לְמַהֵר לֶאֱכוֹל סוֹף שָׁעָה שִׁשִּׁית, שֶׁאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַד חֲצוֹת, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְשׁוּם תַּעֲנִית אֶלָּא שֶׁנִּמְנַע מֵחֲמַת עָסְקוֹ בְּדָבָר אַחֵר, אֲפִלּוּ הוּא דְבַר מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל — אָסוּר.

אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ חָפֵץ לֶאֱכוֹל עֲדַיִן וְהָאִחוּר הוּא עֹנֶג לוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (וְהוּא הַדִּין אִם מִתְעַנֵּג בִּקְרִיאָה וּתְפִלָּה יוֹתֵר מִבַּאֲכִילָה).

וְאִם מִתְכַּוֵּן לְשֵׁם תַּעֲנִית — אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת אָסוּר:

Laws of ta'anis and laws of ta'anis chalom on Shabbos — and it contains 14 seifim:

One must hurry to eat before the end of the sixth hour, for it is forbidden to fast on Shabbos until midday — even if one does not intend any fast but is refraining because he is occupied with something else, even something of a mitzvah such as learning or davening — it is forbidden.

Unless he does not yet desire to eat and the delay is itself oneg for him, as will be explained (and the same applies if he takes more pleasure in learning and davening than in eating).

And if one intends a fast — even one hour is forbidden:

אָדָם שֶׁהָאֲכִילָה מַזֶּקֶת לוֹ שֶׁאָז עֹנֶג הוּא לוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל — אֵינוֹ צָרִיךְ לֶאֱכוֹל כְּלָל, וְכִמְעַט שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכוֹל, שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בְּשַׁבָּת.

וְכֵן מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּכָל יוֹם וַאֲכִילָה בְּשַׁבָּת צַעַר הוּא לוֹ מִפְּנֵי שִׁנּוּי וֶסֶת — יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁמִּצְוַת סְעֻדּוֹת שַׁבָּת אֵינָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל עֹנֶג. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ מֵחֲמַת תְּשׁוּבָה וַחֲסִידוּת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּעֲנוּג בְּתַעֲנִית זֶה — אֵין לוֹ לְהַחֲלִיף עֹנֶג חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ בְּג' סְעֻדּוֹת בְּעֹנֶג אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה בְּשַׁבָּת וְלֹא הִתִּירוּהוּ חֲכָמִים:

A person for whom eating is harmful, so that not eating is oneg for him — does not need to eat at all; in fact it is almost forbidden for him to eat, so as not to be distressed on Shabbos.

Likewise one who fasts every day and for whom eating on Shabbos is distress because of the change of routine — can fast on Shabbos as well, since the mitzvah of the Shabbos seudos is only for the sake of oneg. But in other circumstances it is forbidden to fast on Shabbos, even out of teshuvah or chassidus, even if one has pleasure in such a fast — one should not exchange the oneg established by Chazal in the 3 seudos for another oneg that need not be on Shabbos and that Chazal did not permit [as oneg for Shabbos]:

אֲבָל מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת כְּשֶׁחָלַם בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁיָּפֶה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם לְבַטֵּל הַגְּזַר דִּין כְּאֵשׁ לִנְעֹרֶת אִם מִתְעַנֶּה בּוֹ בַיּוֹם, וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקָּרַע גְּזַר דִּינוֹ. וְעוֹד, לְפִי שֶׁאֵין כַּאן בִּטּוּל עֹנֶג שַׁבָּת לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁנַּפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו בִּשְׁבִיל חֲלוֹמוֹ אִם לֹא יִתְעַנֶּה, וְאִם יִתְעַנֶּה בָּטוּחַ הוּא שֶׁיִּקָּרַע גְּזַר דִּינוֹ — אִם כֵּן הֲרֵי הַתַּעֲנִית הַזֶּה תַּעֲנוּג הוּא לוֹ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אַף שֶׁקּוֹרְעִים גְּזַר דִּינוֹ — חוֹזְרִים וְנִפְרָעִים מִמֶּנּוּ עַל שֶׁבִּטֵּל עִקַּר עֹנֶג שַׁבָּת. וּמַה תַּקָּנָתוֹ? יִתְעַנֶּה עוֹד תַּעֲנִית בְּחֹל שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ.

וּלְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת מִיָּד לְמָחָר בְּיוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְהִתְעַכֵּב לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְכַפָּרָה. אֶלָּא אִם כֵּן תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת ב' יָמִים זֶה אַחַר זֶה — יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיְּחַזֵּק כֹּחוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן חֲנֻכָּה, אוֹ פּוּרִים, אוֹ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְכָל שֶׁכֵּן יוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב ב' שֶׁל גָּלֻיּוֹת, שֶׁלֹּא יִתְעַנֶּה עַד אַחַר כָּךְ.

אֲבָל אִם לְמָחָר הוּא יוֹם שֶׁאִסּוּר הַתַּעֲנִית בּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג, כְּגוֹן בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב פֶּסַח אוֹ אִסְרוּ חַג — יִתְעַנֶּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תכ"ט. וְהוּא הַדִּין בִּימֵי הַגְבָּלָה, וּבֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב יָכוֹל לְהִתְעַנּוֹת, הוֹאִיל וְיֵשׁ מִתְעַנִּים בָּהֶם בְּכָל שָׁנָה תַּעֲנִית צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"פ.

וּבְכָל יָמִים אֵלּוּ, הַמִּתְעַנֶּה בָּהֶם תַּעֲנִית חֲלוֹם — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ תַּעֲנִית עַל תַּעֲנִיתוֹ כְּמוֹ הַמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת.

אֲבָל הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, חֲנֻכָּה, וּפוּרִים, וְיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם טוֹב ב' שֶׁל גָּלֻיּוֹת, וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד — צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ תַּעֲנִית עַל תַּעֲנִיתוֹ כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקס"ח:

But it is permitted to fast a ta'anis chalom on Shabbos when one dreamed by day, for fasting is efficacious for a chalom — it nullifies the gezar din like fire to flax when one fasts on that very day, and the Sages permitted it so that his gezar din be torn up. Furthermore, there is here no complete abolition of oneg Shabbos, since his soul is troubled because of the chalom if he does not fast; and if he fasts he is confident that his gezar din will be torn up — so this fast is itself a pleasure for him.

Nevertheless, even though they tear up his gezar din — they return and collect from him for having abolished the essence of oneg Shabbos. What is his remedy? Let him fast another fast on a weekday so that it be atonement for him.

Lechatchilah he must fast immediately the next day on Sunday, since it is not fitting for him to delay seeking selichah and atonement. Unless his strength has weakened and he cannot fast two days in succession — he may fast afterwards when his strength has returned. And all the more so if Sunday was Chanukah, or Purim, or erev Yom Kippur, or Rosh Chodesh, or Chol HaMoed; and all the more Yom Tov, even the second day of Yom Tov shel Galuyos — he shall not fast until afterwards.

But if the following day is one on which the prohibition of fasting is only minhag — such as in Chodesh Nisan, even erev Pesach or Issru Chag — he shall fast, as will be explained in siman 429. And the same applies to the days of Hagbalah and between Yom Kippur and Sukkos. And even on Rosh Chodesh Nisan and Rosh Chodesh Av, one may fast, since some fast on them every year a ta'anis tzadikim, as will be explained in siman 580.

And on all those days, one who fasts on them a ta'anis chalom — does not need to fast afterwards another fast on account of his fast, like the one who fasts on Shabbos.

But one who fasts a ta'anis chalom on Rosh Chodesh, Chanukah, Purim, Yom Tov — even the second day of Yom Tov shel Galuyos — and Chol HaMoed — must fast afterwards another fast on account of his fast, just as for Shabbos, as will be explained in siman 568:

הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת וּלְמָחָר הוּא תַּעֲנִית חוֹבָה, כְּגוֹן י"ז בְּתַמּוּז, אוֹ ט' בְּאָב, אוֹ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, אוֹ תַּעֲנִית אֶסְתֵּר שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ חוֹבָה, אוֹ אֲפִלּוּ תַּעֲנִית יָחִיד שֶׁנָּהַג בּוֹ חוֹבָה, כְּגוֹן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִנְהָג קָבוּעַ לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם א' שֶׁל סְלִיחוֹת — אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ, כֵּיוָן שֶׁאַף אִם לֹא הָיָה מִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת הָיָה מִתְעַנֶּה תַּעֲנִית זֶה — אֵין תַּעֲנִית זֶה מְכַפֵּר לוֹ עַל בִּטּוּל עֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁלֹּא מָצִינוּ כַּפָּרָה בְּחִנָּם. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה.

וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְכֵן יֵשׁ לְהוֹרוֹת אִם הוּא אִישׁ בָּרִיא שֶׁאֵין הַתַּעֲנִית מַזִּיק לוֹ. אֲבָל מִי שֶׁקָּשֶׁה עָלָיו הַתַּעֲנִית, אִם סוֹמֵךְ עַל הַמְּקִלִּין — לֹא הִפְסִיד:

One who fasted a ta'anis chalom on Shabbos when the following day is an obligatory fast — such as the 17 of Tammuz, the 9th of Av, the 10th of Teves, or Ta'anis Esther which they have accustomed as obligatory; or even an individual fast that he has accustomed to as obligatory, such as one whose fixed minhag is to fast on the first day of selichos — [that next fast] does not count for him [as atonement for his Shabbos fast]. For since even had he not fasted on Shabbos he would have fasted that fast — this fast does not atone for him for the abolition of oneg Shabbos: we do not find atonement gratis. And some dispute this.

The main view is according to the first opinion, and so one should rule if he is a strong man for whom the fast does not cause harm. But one for whom the fast is difficult, if he relies on the lenient view — he has not lost:

אֵין לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁהֵם הֶפְסֵד מָמוֹן, אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁמְּחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת:

One does not fast on Shabbos for chalomos which are about monetary loss, but only for a matter for which one would desecrate Shabbos (life-threatening):

אִם חֲבֵרוֹ רָאָה עָלָיו חֲלוֹם רָע — לֹא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת:

If his friend (rather than he himself) saw a chalom ra about him — he shall not fast on Shabbos:

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת אֶלָּא עַל חֲלוֹם שֶׁרָאָהוּ ג' פְּעָמִים.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה אֵין לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן, לְפִי שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִים בְּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹת לֵידַע אֵיזוֹ טוֹב וְאֵיזוֹ רָע.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל אֵלּוּ חֲלוֹמוֹת מִתְעַנִּין בְּשַׁבָּת אַף בִּזְמַן הַזֶּה, הָרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין שֶׁנִּשְׂרְפוּ, אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּשְׁעַת נְעִילָה, אוֹ קוֹרוֹת בֵּיתוֹ אוֹ שִׁנָּיו שֶׁנָּפְלוּ. אֲבָל אִם רָאָה לְחָיָיו שֶׁנָּשְׁרוּ — הֲרֵי זֶה סִמָּן טוֹב, שֶׁמֵּתוּ הַיּוֹעֲצִים עָלָיו רָעָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָרוֹאֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים אַף שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת נְעִילָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הָרוֹאֶה שֶׁקּוֹרֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה (בְּצִבּוּר).

וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הָרוֹאֶה שֶׁנּוֹשֵׂא אִשָּׁה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל חֲלוֹמוֹת שֶׁבֵּאֲרוּ פִּתְרוֹנָם בִּגְמָרָא שֶׁהֵם רָעִים — מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת.

אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פִּתְרוֹנֵי הַחֲלוֹמוֹת מִזְּמַן חַכְמֵי הַגְּמָרָא לִזְמַנֵּינוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ הָרְפוּאוֹת שֶׁבִּזְמַנֵּיהֶם.

וְכֵן יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָרוֹאֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת נְעִילָה אֵינוֹ חֲלוֹם רָע, כִּי הוּא סִמָּן יָפֶה שֶׁמָּחֲלוּ עֲוֹנוֹתָיו. וְכֵן הָרוֹאֶה קוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁנָּפְלוּ — אָמְרוּ בְּמִדְרָשׁ שֶׁחָלְמָה אִשָּׁה אַחַת כָּךְ וּפָתְרוּ לָהּ שֶׁתֵּלֵד זָכָר, וְכֵן הָיָה לָהּ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים עוֹד שֶׁאֲפִלּוּ הַחֲלוֹמוֹת שֶׁמִּתְעַנִּים עֲלֵיהֶם לְדִבְרֵי הַכֹּל — לֹא יִתְעַנֶּה עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן הַתַּעֲנִית עֹנֶג לוֹ, שֶׁנַּפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו אִם לֹא יִתְעַנֶּה.

וּלְפִי שֶׁעֹנֶג הַשַּׁבָּת הוּא מִן הַתּוֹרָה, וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי קַבָּלָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ב, מִכָּל מָקוֹם לְהִתְעַנּוֹת לְגַמְרֵי לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ע, וְתַעֲנִית חֲלוֹם אֵינָהּ חוֹבָה וְלֹא מִצְוָה אֶלָּא רְשׁוּת אֲפִלּוּ בְּחֹל, לְפִיכָךְ יֵשׁ לְהוֹרוֹת כֵּן הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יִתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת עַל שׁוּם חֲלוֹם, אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ מְבַטֵּל בּוֹ עֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֹנֶג מֵהַתַּעֲנִית יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ כְּשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה, שֶׁיִּצְטַעֵר מִפַּחַד הַחֲלוֹם. אֲבָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּחֵד כָּל כָּךְ מֵהַחֲלוֹם, אוֹ אֲפִלּוּ אִם מִתְפַּחֵד, אֶלָּא שֶׁהַתַּעֲנִית קָשֶׁה לוֹ וּמִצְטַעֵר בּוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמִּצְטַעֵר בְּפַחַד הַחֲלוֹם — אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת עַל שׁוּם חֲלוֹם.

וְאִם הִרְהֵר בַּיּוֹם וְחָלַם בַּלַּיְלָה — לֹא יִתְעַנֶּה עָלָיו בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן, שֶׁאֵין בָּזֶה הוֹרָאָה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל:

Some say that one fasts a ta'anis chalom on Shabbos only for a chalom one has seen 3 times.

Some say that in our times one does not fast a ta'anis chalom on Shabbos at all, since we are not expert in the interpretation of chalomos to know which is good and which is bad.

Some say that for these chalomos one fasts on Shabbos even in our times: one who saw a Sefer Torah or tefillin burnt, or Yom Kippur at the time of Ne'ilah, or the beams of his house or his teeth that fell. But if he saw his cheeks fall — that is a good sign: those who advised evil against him have died.

Some say: one who saw Yom Kippur even not at the time of Ne'ilah.

Some say: even one who saw himself reading in the Sefer Torah (in public).

Some say: even one who saw himself marrying a wife.

Some say that for all the chalomos whose interpretation Chazal explained in the Gemara as being bad — it is permitted to fast for them on Shabbos.

But some say that the interpretations of chalomos have changed from the times of the chachmei haGemara to our times, just as the refuos of their time have changed.

Likewise some say that one who sees Yom Kippur even at Ne'ilah is not a chalom ra, for it is a fine sign that his sins have been forgiven. Likewise one who sees the beams of his house fall — they said in the Midrash that one woman dreamed thus and they interpreted for her that she would bear a male, and so it was for her.

Some say further that even the chalomos for which one fasts according to all opinions — one shall not fast for them on Shabbos, unless the fast is oneg for him, in that his soul is troubled if he does not fast.

And since the oneg of Shabbos is min haTorah (and even according to those who say it is mi-divrei kabbalah, as explained in siman 242), nevertheless fasting completely is forbidden min haTorah according to all opinions (as will be explained in siman 570); and ta'anis chalom is not a chovah nor a mitzvah but only a reshus, even on a weekday. Therefore one must rule halachah lemaaseh that one shall not fast on Shabbos for any chalom — unless one is not abolishing oneg Shabbos thereby, i.e., he has more oneg from the fast than he would have from eating and drinking (since he would be distressed from fear of the chalom). But a person who is not so afraid of the chalom — or even if he is afraid, but the fast is difficult for him and he suffers much more from it than from the fear of the chalom — it is forbidden for him to fast on Shabbos for any chalom.

And if he had thoughts about it by day and dreamed about it by night — he shall not fast for it on Shabbos in any case, for there is no indication from Heaven in this at all:

הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לוֹמַר "עֲנֵנוּ" אַחַר סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ בְּלֹא חֲתִימָה. וְטוֹב לְכָלְלוֹ בֵּ"אלֹהַי נְצוֹר כוּ'". וְטוֹב לוֹמַר גַּם כֵּן "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְכוּ'", כְּמוֹ בְּחֹל. וּמֻתָּר לוֹמַר גַּם כֵּן "אֱלֹהַי עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי כוּ'", אוֹ שְׁאָר בַּקָּשׁוֹת עַל מְחִילַת עֲוֹנוֹת. וְיָכוֹל גַּם כֵּן לְהִתְוַדּוֹת וְלוֹמַר "חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי".

וְלֹא אָסְרוּ לוֹמַר תַּחֲנוּנִים בְּשַׁבָּת אֶלָּא לְבַקֵּשׁ בָּהֶם עַל צְרָכָיו, כְּגוֹן עַל פַּרְנָסָה, אוֹ עַל רְפוּאָה לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִצָּרְכֵי הַגּוּף. אֲבָל חֲרָטַת עֲוֹנוֹת טוֹב לוֹמַר בְּכָל יוֹם:

One who fasts a ta'anis chalom on Shabbos — must say "Anenu" after the conclusion of his tefillah without a chasimah. And it is good to include it in "Elokai netzor etc." It is also good to say "Ribono shel Olam, galui ve-yadua lefanecha etc.", as on a weekday. It is also permitted to say "Elokai, ad shelo notzarti etc." or other bakashos for forgiveness of sins. He may also be misvadeh and say "Chatasi, avisi, pasha'ti".

Chazal forbade saying tachanunim on Shabbos only when one is requesting personal needs — such as parnasah, or refuah for a sick person in one's house, and the like that pertain to bodily needs. But charatah on sins is good to say every day:

וַאֲפִלּוּ שְׁאֵלַת צְרָכָיו הִתִּירוּ אִם הוּא חוֹלֶה הַמְסֻכָּן סַכָּנַת הַיּוֹם, שֶׁזּוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים עָלָיו בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר. וְכֵן מֻתָּר לְבָרֵךְ עַל הַחוֹלֶה הַמְסֻכָּן בּוֹ בַיּוֹם. וְכֵן הַמַּקְשָׁה לֵילֵד, שֶׁהִיא מְסֻכֶּנֶת בּוֹ בַיּוֹם.

אֲבָל חוֹלֶה שֶׁאֵין מְסֻכָּן בּוֹ בַיּוֹם — אָסוּר לְבַקֵּשׁ עָלָיו וְלֹא לְבָרְכוֹ בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כֵּן אַחַר הַשַּׁבָּת.

אֲבָל אִם אֵרַע לָאָדָם (בְּשַׁבָּת) מְאֹרָע שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים מִיָּד — יָכוֹל אֲפִלּוּ לִפּוֹל עַל פָּנָיו וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים בְּיָחִיד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנַת הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי הִתִּירוּ אֲפִלּוּ לְהִתְעַנּוֹת עַל חֲלוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנַת הַיּוֹם, רַק מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ בַיּוֹם שֶׁחָלַם בּוֹ. אֲבָל בְּצִבּוּר אָסוּר לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַמְּאֹרָע כָּל שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנַת הַיּוֹם.

וְכֵן אִם יֵשׁ בָּעִיר עֲשָׂרָה שֶׁמִּתְעַנִּים תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת אַחַת — לֹא יַעֲשׂוּ עַצְמָן צִבּוּר לַחֲזוֹר אַחַר אֶחָד מֵהֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה בְּקוֹל רָם וְלוֹמַר "עֲנֵנוּ" בְּצִבּוּר:

Even the request for one's needs they permitted if it is a sick person in immediate danger (sakanas hayom) — they cry out and beseech for him on Shabbos even publicly. Likewise it is permitted to bless the dangerously sick on that very day. And likewise the woman in difficult childbirth, who is in immediate danger.

But a sick person who is not in immediate danger — it is forbidden to request for him or to bless him on Shabbos, since this can be done after Shabbos.

But if there befalls a person (on Shabbos) an event for which he must request rachamim immediately — he may even fall on his face and request rachamim privately, even though there is no immediate danger. For Chazal permitted even to fast for a chalom even though there is no immediate danger, only because one must fast on the very day he dreamed. But publicly it is forbidden to request rachamim for the event so long as there is no immediate danger.

Likewise if there are in the city ten persons fasting a ta'anis chalom on one Shabbos — they shall not make themselves into a tzibbur by asking one of them to daven the Mincha tefillah aloud and to say "Anenu" publicly:

אִם מֻתָּר לְהִתְעַנּוֹת אוֹ לִזְעוֹק וּלְהִתְחַנֵּן בְּשַׁבָּת עַל אֵיזוֹ צָרָה שֶׁקָּרָה לְרַבִּים אוֹ לְיָחִיד — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקע"ו:

Whether it is permitted to fast or to cry out and supplicate on Shabbos for a calamity that has befallen the community or an individual — this will be explained in siman 576:

הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת — יֵשׁ לוֹ לַעֲסוֹק כָּל הַיּוֹם בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ וְיִקָּרַע לוֹ גְּזַר דִּינוֹ:

One who fasts a ta'anis chalom on Shabbos — should occupy himself the entire day with Torah and tefillah, so that there be atonement for him and that his gezar din be torn up:

מִי שֶׁיָּשֵׁן שֵׁנַת צָהֳרַיִם וְחָלַם לוֹ חֲלוֹם רָע — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוֹעִיל לוֹ אִם יִתְעַנֶּה י"ב שָׁעוֹת מִשֶּׁנֵּעוֹר מִשֵּׁנָתוֹ עַד אֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְאָז יַבְדִּיל אִם עוֹשֶׂה כֵּן בְּשַׁבָּת. וְצָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר יוֹם שָׁלֵם, אַף אִם כְּבָר אָכַל סְעֻדָּה ג' קֹדֶם שֶׁחָלַם וְהָיָה רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לִטְעוֹם עוֹד כְּלוּם בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִתְעַנָּה לְשֵׁם תַּעֲנִית — עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, וְצָרִיךְ כַּפָּרָה בְּתַעֲנִית יוֹם שָׁלֵם. וּבֵין בְּחֹל וּבֵין בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן — לֹא יֹאמַר "עֲנֵנוּ" בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁאָכַל כְּבָר:

One who slept the afternoon nap and dreamed a chalom ra — some say that it is efficacious for him if he fasts 12 hours, from when he awoke until the middle of the night, and then he should make havdalah if he does so on Shabbos. And he must fast the next day a full day, even if he already ate the 3rd seudah before he dreamed and was permitted not to taste anything more on Shabbos. Nevertheless, since he fasted for the sake of a ta'anis — that is a sin in his hand, and atonement is required by a full day's fast. And whether on a weekday or on Shabbos, when he does so — he shall not say "Anenu" at Mincha, since he has already eaten:

אִם הַקְּדִימָה לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת קֹדֶם זְמַן הַסְּעֻדָּה בְּחֹל הוּא עֹנֶג לוֹ, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעַכְּלָה כְּבָר סְעֻדַּת הַלַּיְלָה — צָרִיךְ לְהַקְדִּים, כִּי זֶהוּ כְּבוֹד הַשַּׁבָּת שֶׁמַּקְדִּימִין זְמַן סְעֻדָּתוֹ לִזְמַן סְעֻדַּת הַחֹל.

וְאִם הָאִחוּר מִזְּמַן סְעֻדַּת הַחֹל הוּא עֹנֶג לוֹ — צָרִיךְ לְאַחֵר, וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ, שֶׁמִּתְאַוֶּה לֶאֱכוֹל וְאוֹכֵל לְתֵאָבוֹן:

If it is oneg for him to eat earlier on Shabbos before the weekday time of the meal — for example because the night meal has already been digested — he should advance, for this is the honor of Shabbos: to advance the time of one's meal earlier than the time of the weekday meal.

And if it is oneg for him to delay past the weekday meal time — he should delay; and that is his honor, since he desires to eat and eats with appetite:

וְכֵן מִי שֶׁרָגִיל בְּכָל יוֹם בְּבָשָׂר וְיַיִן, וַהֲרֵי כָּל יָמָיו כְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת זְמַן הַסְּעֻדָּה שֶׁל שַׁבָּת מִזְּמַן סְעֻדַּת הַחֹל, שֶׁיַּקְדִּים אוֹ יְאַחֵר שָׁעָה מוּעֶטֶת, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר:

Likewise one who is accustomed every day to meat and wine, for whom every day is as Shabbos — must change the time of the Shabbos meal from the time of the weekday meal, advancing or delaying by a small interval, so as not to be distressed: