✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — לימוד יסוד

סימן רצ"א · ו' סעיפים

סעודה שלישית של שבת — להכיר ולהבין
סימן רצ"א
דִּין שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת
🌱 רמת מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן רצ"א: טקסט מלא של המחבר, ביאור הלכתי בעברית רהוטה, הסבר המושגים, דוגמאות מעשיות וסיכום.

נושא: סעודה שלישית של שבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ"א (ו' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מבנה הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — ששת סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: מה נדון בסימן זה ומהי שאלת היסוד
3. המושגים ההלכתיים המרכזיים בסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. משנה ברורה — הסעיפים הראשונים
6. שיטת הרמ"א — חילוקי המנהגים בין אשכנז לספרד
7. נפקא מינות מעשיות בימינו
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רצ"א כולל ו' סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו), המקודדים את ההלכות הנוגעות לסעודה שלישית של שבת.

סעיף א — זהירות יתרה במצוות סעודה שלישית

דין שלש סעודות. ובו ו סעיפים:
יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית: הגה ומי שלא אכל בליל שבת יאכל שלש סעודות ביום השבת (הרא"ש פ' ע"פ):
ביאור: "יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית. ואף אם הוא שבע, יכול לקיים אותה בכביצה (כ-56 גרם, שיעור ביצה). ואם אי אפשר לו כלל לאכול, אינו חייב לצער את עצמו. והחכם עיניו בראשו — שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית. רמ"א: ומי שלא אכל בליל שבת — יאכל שלוש סעודות ביום השבת (רא"ש פ' ערבי פסחים)."
ארבעה יסודות בסעיף:
  1. זהירות מירבית — הלשון "זהיר מאוד" נדירה בשולחן ערוך, ומעידה על חשיבותה המיוחדת של מצווה זו.
  2. כביצה כמינימום — שיעור של 56 גרם פת מספיק אף לשבע.
  3. שמירה על הגוף — אין חיוב לצער עצמו.
  4. אסטרטגיה מקדימה — לאכול פחות בבוקר כדי להשאיר תיאבון. "חכם עיניו בראשו" = חזון מקדים, תכנון.
מקור המצווה: שבת קיז ע"ב — "אמר רבי יוחנן: חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת". מקור מן הכתוב, שדרש רבי אליעזר בן יוסי מן הפסוק (שמות טז:כה): "אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה" — שלוש פעמים "הַיּוֹם" מלמדות על שלוש סעודות.

סעיף ב — זמן סעודה שלישית והסדר ביחס למנחה

זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית: הגה י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרים הנשמות לגיהנם וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוס' והרא"ש ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגהות מרדכי והגהות מיי' פ"ל ואגור) וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו מ"מ אין לשתות מים מן הנהרות אבל בבית שרי וכ"ש שאר משקין דשרי (הגהות מיי' פ"ל) וי"א דאין אסור אלא תוך י"ב חודש של אביו ואמו (אגודה ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בע"ש (תוס' והרא"ש ומרדכי בשם רבי משולם והגהות מיי'):
ביאור: "זמנה משיגיע זמן המנחה — היינו משש שעות ומחצה (חצות + חצי שעה בשעות זמניות) ולמעלה. ואם עשאה קודם — לא קיים מצוות סעודה שלישית. רמ"א: יש אומרים שאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת, שאז חוזרות הנשמות לגיהנום. לכן אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב, אלא יאכלנה קודם מנחה (תוספות, רא"ש, מרדכי). ויש אומרים שטוב יותר להתפלל מנחה תחילה (רמב"ם, טור, הגהות מרדכי, הגהות מיימוניות, אגור) — וכן נוהגים לכתחילה בכל מדינות אלו. מכל מקום, אין לשתות מים מן הנהרות [בעת ההיא], אבל בבית מותר, וכל שכן שאר משקין שמותרים. ויש אומרים שאיסור זה אינו אלא בתוך שנים עשר חודש של אבל אביו ואמו. ויש אומרים שאיסור שתיית מים אינו אלא בערב שבת."
זמן מינימלי: שש וחצי שעות זמניות = בערך 12:30 (לפי העונה). זוהי שעת מנחה גדולה — הגבול שממנו ניתן להתחיל מנחה. סעודה שלישית קודם לכן = אינה קיום המצווה.
שאלת הסדר מנחה / סעודה שלישית: היום ברוב הקהילות: מנחה ← סעודה שלישית ← מעריב.

סעיף ג — סעודת הבוקר שנמשכה עד זמן המנחה

אם נמשכה סעודת הבוקר עד שמגיע זמן המנחה יפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד ונכון הדבר שאם לא היה עושה כן מאחר שנמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה לא היה יכול לאכול אח"כ אלא אכילה גסה: הגה אבל מי שיודע שאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הצבור לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה מיהו אם עשאה יצא:
ביאור: "אם נמשכה סעודת הבוקר עד זמן המנחה (שש וחצי), יפסיק את הסעודה, יברך ברכת המזון, יטול ידיו ויברך המוציא, ויסעד את סעודה שלישית. ונכון הדבר לעשות כן, שאם לא כן — לאחר שהתמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה, לא היה יכול לאכול אחר כך אלא אכילה גסה (אכילה כפויה שאינה סעודה אמתית). רמ"א: אבל מי שיודע שאפשר לאכול לאחר שיתפלל מנחה עם הציבור — לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה. מיהו, אם עשאה — יצא."
במקרה של סעודת בוקר ארוכה: אם עדיין יושבים בסעודה בשעה 12:30, מפסיקים: ברכת המזון ← נטילת ידיים ← המוציא ← סעודה חדשה. טכנית הן שתי סעודות עוקבות, האחת נחתמת בברכת המזון, השנייה מתחילה אחריה. הסברה: צריך תיאבון מינימלי כדי שסעודה שלישית תהיה סעודה אמתית ולא "אכילה גסה".
אכילה גסה (אֲכִילָה גַסָּה): "אכילה כפויה" — אכילה ללא תיאבון, רק מצד חיוב הלכתי. ההלכה רואה בה שאינה מעשה אכילה אמתי ואינה פוטרת מן החובה. חשוב: אם מתכננים סעודה שלישית, יש לתכנן גם להיות רעבים אז.

סעיף ד — אין צריך קידוש, אבל לחם משנה

א"צ לקדש בסעודה שלישית אבל צריך לבצוע על שתי ככרות: הגה ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה שתי ככרות (אבודרהם ומיי') ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר א' שלם [טור ומרדכי פ' כ"כ] ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר אחד שלם אבל יש להחמיר ליקח שנים:
ביאור: "אין צריך לקדש בסעודה שלישית. אבל צריך לבצוע על שתי כיכרות (לחם משנה). רמ"א: ומי שסועד פעמים רבות בשבת — צריך לכל סעודה שתי כיכרות (אבודרהם, מיימוניות). ולפחות, לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מכיכר אחד שלם (טור, מרדכי). ומכאן פשט המנהג להקל ולבצוע בסעודה שלישית על כיכר שלם אחד בלבד. אבל יש להחמיר וליקח שניים."
שלושה הבדלים משתי הסעודות הקודמות:
  1. אין קידוש — אינו חובה (קידוש היום כבר נעשה בבוקר). יש שמקדשים על יין מנהג.
  2. לחם משנה — מחלוקת. לכתחילה שני לחמים; מנהג נפוץ: כיכר שלם אחד.
  3. לא בהכרח בשר/דגים — לרוב סעודה קלה.

סעיף ה — במה לקיים סעודה שלישית? פת, מזונות, מאכלים אחרים?

צריך לעשותה בפת ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי באחד מחמשת מיני דגן וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר: הגה או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח: [מהרי"ל הלכות פסח]:
ביאור: "צריך לעשותה בפת. יש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן [חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל]. ויש אומרים שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת — כבשר ודגים — אבל לא בפירות. ויש אומרים שאפילו בפירות. והסברה הראשונה עיקר: שצריך לעשותה בפת, אלא אם כן הוא שבע ביותר. רמ"א: או במקום שאי אפשר לו לאכול פת, כגון בערב פסח שחל בשבת, שאסור לאכול פת לאחר מנחה (כדלקמן בהלכות פסח)."
ארבע דרגות של קיום:
  1. אידיאל: פת (לחם המוציא).
  2. בדיעבד אם שבע: מזונות (חמשת מיני דגן).
  3. בדיעבד יותר: בשר, דגים, מאכל עיקרי.
  4. בדיעבד הקיצוני: פירות.
מסקנת המחבר: פת היא הסברה העיקרית. אבל המנהג מאפשר סעודה קלה במזונות/דגים לפי הקהילות.
ערב פסח שחל בשבת (מקרה חריג): אי אפשר לאכול חמץ (אסור מפסח החל מ-11:00 בערב שבת) ולא מצה (אסורה ביום הפסח קודם הסדר). הפתרון: סעודה שלישית עם דגים, בשר, או מצה עשירה. מקרה שנתי אך נדיר (בערך כל 14 שנה).

סעיף ו — נשים חייבות

נשים חייבות בסעודה שלישית:
ביאור: "נשים חייבות בסעודה שלישית."
הטעם: סעודות שבת הן מצוות עשה שהזמן גרמן, שמהן הנשים פטורות בדרך כלל. אבל כאן נכללות מטעם "אף הן היו באותו הנס" — יציאת מצרים / מתן השבת היו גם עבור הנשים. לכן יש להן אותו חיוב בשלוש סעודות כמו לאנשים.
טקסט מלא: ששת הסעיפים הללו מהווים את כל קודיפיקציית המחבר לנושא זה. כל סעיף מבהיר מקרה, תנאי, או יוצא מן הכלל.

2. הרקע הכללי

במה עוסק הסימן?

הסימן מקודד את הסעודה השלישית של שבת — סעודה שלישית (גם "שָׁלֶשׁ סְעוּדוֹת" ביידיש או "רעוא דרעוין" "רצון הרצונות" בזוהר) — המתקיימת אחר הצהריים בין מנחה לסיום השבת.

מקור התלמודי (שבת קיז ע"ב): רבי יוחנן: "חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת". מקור הכתוב משמות טז:כה, שבו המילה "הַיּוֹם" מופיעה שלוש פעמים — מלמדת שלוש סעודות.
מאפיינים של סעודה שלישית:

מקומו בהלכות שבת

3. המושגים ההלכתיים המרכזיים

1. סעודה שלישית: הסעודה השלישית החובה של שבת. מקור: שבת קיז ע"ב; שמות טז:כה.
2. כביצה: נפח של ביצה — בערך 56 גרם. השיעור הנדרש למינימום אם הוא שבע.
3. משש שעות ומחצה: משש וחצי שעות זמניות = מנחה גדולה. קודם לכן, לא מתקיימת מצוות סעודה שלישית.
4. אכילה גסה: אכילה כפויה, ללא תיאבון. ההלכה רואה בה שאינה מעשה אכילה אמתי.
5. לחם משנה בסעודה שלישית: לכתחילה שתי כיכרות שלמות; מנהג נפוץ: לפחות כיכר שלמה אחת (המנהג הקל).
6. רעוא דרעוין: "רצון הרצונות" — שם קבלי לסעודה שלישית (זוהר), שעת חסד מירבי בסיום השבת.
7. חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל — בסיס למזונות.

4. סקירת ששת הסעיפים

סעיףנושאהלכה
אחשיבותזהירות מירבית; כביצה מספיק אם שבע; אין חיוב לצער; לתכנן מן הבוקר
בזמןמשש וחצי (מנחה גדולה); קודם מנחה (ספרדים) או אחר מנחה (אשכנזים — המנהג הרווח)
גסעודת בוקר ממושכתלהפסיק עם ברכת המזון, נטילה, המוציא, סעודה חדשה
דלחם משנהאין קידוש; לכתחילה שתיים; מנהג שלמה אחת
המאכליםאידיאל פת; שבע ← מזונות, בשר, דגים; קיצוני ← פירות; ערב פסח-שבת: יוצא מן הכלל
ונשיםחייבות (אף הן היו באותו הנס)

5. משנה ברורה — הסעיפים הראשונים

המשנה ברורה של הרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 26 סעיפים על הסימן. הנה הראשונים — להבנה טובה יותר של המחבר:

משנה ברורה (א) — (א) יהא זהיר מאד - וכדאיתא בגמרא חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת ואסמכוהו אקרא דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ותלתא היום כתוב בקרא זה ואחז"ל כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג שנאמר וגו'. ואף לעני העובר ממקום למקום צריך ליתן לו כל הג' סעודות בשבת וכדאיתא ביו"ד בסי' ר"נ ועיין לעיל בסימן רמ"ב במ"ב דאף בשביל סע…
משנה ברורה (ב) — (ב) בכביצה - לאו דוקא אלא מעט יותר מכביצה דכביצה מקרי עדיין אכילת עראי כמ"ש סוף סימן רל"ב ולא חשיב סעודה [מ"א] וי"א שאפילו בכזית יוצא ידי הסעודה ונכון להחמיר לכתחלה אם אפשר לו:
משנה ברורה (ג) — (ג) אינו חייב וכו' - דהסעודה לעונג ניתנה ולא לצער:

לטקסט המלא של 26 הסעיפים, ראה ספריא: משנה ברורה רצ"א.

6. שיטת הרמ"א

במקום שהרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה, הוא מבהיר בדרך כלל את הנוסחים האשכנזיים ביחס למחבר הספרדי. עיין היטב בטקסט העברי לעיל כדי לזהות את הקטעים הפתוחים בהגה.

תוספות הרמ"א בסימן זה:

7. נפקא מינות מעשיות בימינו

מצבהלכה למעשה
שבע מאוד אחרי סעודת הבוקרכביצה (כ-56 גרם) פת מספיקה. כמינימום.
אין תיאבון כללאין חיוב לצער. עושה סעודה סמלית (פירות, עוגה).
סעודת הבוקר נמשכתבשעה 12:30, להפסיק: ברכת המזון ← נטילה ← המוציא ← פת חדשה. טכנית שתי סעודות.
סדר הקהילה: מנחה לפני סעודה שלישיתהמנהג כיום (רמב"ם, טור, רמ"א). ספרדים עתיקים העדיפו סעודה לפני מנחה.
סעודה שלישית בחושך / סיום השבתמותר להמשיך אף לאחר צאת הכוכבים; אבל להימנע משתיית מים אם מסורת אבל אישית.
ערב פסח שחל בשבתאין פת (חמץ אסור אחר 11:00 בערב שבת). סעודה שלישית עם דגים/בשר/מצה עשירה. מקרה חריג.
כיכר שלמה אחת בלבדמנהג (הקלה). לכתחילה שתיים.
אין פת זמינהמזונות (עוגות) ← בשר/דגים ← פירות (לפי סדר עדיפות).
אישה לבדהחייבת כמו האנשים. שלוש סעודות.
שירים מסורתיים"ידיד נפש", "מזמור לדוד", "בני היכלא" (חסידים). שעת מתיקות גדולה.
כלל מעשי: סעודה שלישית היא העדינה ביותר מבין שלוש הסעודות — לעתים קרובות אדם שבע, ללא תיאבון, עייף. בדיוק לכן ההלכה מדגישה "זהיר מאוד": חובה לתכנן ולהתאמץ.

8. סיכום מעשי של הסימן

ששת היסודות המרכזיים של סימן רצ"א:
  1. זהירות מירבית — "זהיר מאוד". לתכנן מן הבוקר.
  2. זמן: משש וחצי (מנחה גדולה). לא קודם.
  3. סדר: המנהג כיום = מנחה ← סעודה שלישית ← מעריב.
  4. אין קידוש; לחם משנה מוקל (כיכר שלמה במנהג).
  5. מאכלים: אידיאל פת; ובאין פת — מזונות, בשר, דגים, או פירות (לפי סדר יורד).
  6. נשים חייבות בשווה לאנשים.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהו המקור התלמודי והכתוב לחובת שלוש סעודות?
  2. מהו הזמן המינימלי להתחיל סעודה שלישית? והמקסימלי?
  3. מה לעשות אם סעודת הבוקר נמשכת עד 12:30?
  4. האם צריך קידוש בסעודה שלישית? וכמה כיכרות שלמות?
  5. במה ניתן לעשות סעודה שלישית אם אין פת? סדר העדיפות?
  6. אם אני שבע מאוד, מהו המינימום? ואם איני יכול לאכול כלל?
  7. האם הנשים חייבות? מהו הטעם?

להעמיק יותר

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רצ״ב ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רצ"א · רמה 1 — לימוד יסוד
♥ תרומה לדעת
📖להצטרף לחברותא