מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו"ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי וכולל, שכתב אדמו"ר הזקן. ייחודיותו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה ביצירה אחת, ופוסק בקפדנות תלמודית ייחודית.
עבור חב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ עבור סימן רצ"א את הטקסט המלא של הרב, חידושיו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רצ"א
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן רצ"א — דִּין שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת — וּבוֹ ח סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שהיא משוכפלת בספריא. 8 סעיפים + 2 ערכי קונטרס אחרון.
סעיף א דִּין שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת וּבוֹ ח' סְעִיפִים: יְהֵא זָהִיר מְאֹד לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְאַף אִם הוּא…
דִּין שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת וּבוֹ ח' סְעִיפִים:
יְהֵא זָהִיר מְאֹד לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְאַף אִם הוּא שָׂבֵעַ — הֲרֵי יָכוֹל לְקַיֵּם אוֹתָהּ (בְּיוֹתֵר מִכְּבֵיצָה מְעַט אֲבָל) כְּבֵיצָה. וְאַף שֶׁכְּבֵיצָה הִיא סְעֻדַּת עֲרַאי (וְאֵינוֹ [יוֹצֵא בָּהּ]), מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי שְׂבִיעָה — נִקְרָא סְעֻדָּה (וְיוֹצֵא בָּהּ).
(וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּכְזַיִת יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּכָל אַחַת מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרל"ט.
וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אִם אֶפְשָׁר לוֹ).
וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל כְּלָל — אֵין צָרִיךְ לְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכוֹל, שֶׁסְּעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת לְעֹנֶג נִצְטַוּוּ וְלֹא לְצַעַר. אֲבָל הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא לְמַלֹּאת בִּטְנוֹ בִּסְעֻדַּת הַבֹּקֶר, כְּדֵי לִתֵּן מָקוֹם לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית:
סעיף ב זְמַן סְעֻדָּה ג' הוּא מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה עַד הָעֶרֶב, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת…
זְמַן סְעֻדָּה ג' הוּא מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה עַד הָעֶרֶב, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְאֵילַךְ. וְאִם עֲשָׂאָהּ קֹדֶם לְכֵן — לֹא קִיֵּם מִצְוַת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְשַׁךְ בָּהּ עַד אַחַר הַמִּנְחָה, שֶׁאָכַל (יוֹתֵר מִ)כְּבֵיצָה אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה גַּם הַתְחָלַת הַסְּעֻדָּה תְּהֵא אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה.
וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה אָסוּר לִקְבּוֹעַ אֲפִלּוּ סְעֻדָּה קְטַנָּה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ב — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְעוֹלָם מִנְחָה קֹדֶם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְכֵן נוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.
אֲבָל הַמַּתִּירִים לִקְבּוֹעַ סְעֻדָּה קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה אוֹמְרִים שֶׁבְּשַׁבָּת טוֹב לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה ג' קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, לְפִי שֶׁבֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אָסוּר לִשְׁתּוֹת מַיִם בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אוֹ אַחֲרֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לִזְמַן חֲזָרַת הַנְּשָׁמוֹת לְגֵיהִנֹּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְהַשּׁוֹתֶה אָז מַיִם מֵהַנָּהָר — הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הַמֵּתִים, שֶׁמִּתְקָרְרִים בְּמַיִם קֹדֶם חֲזָרָתָם, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר.
וּלְפִי מִנְהָגֵנוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב — יֵשׁ לָנוּ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת אָז מַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ אָז מֵהַנָּהָר, אֶלָּא מַיִם שֶׁבַּבַּיִת שֶׁנִּשְׁאֲבוּ קֹדֶם לְכֵן מֵהַנָּהָר, אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִסּוּר זֶה שֶׁל שְׁתִיַּת מַיִם מֵהַנָּהָר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמִּתְקָרְרִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מֵהַגֵּיהִנֹּם. וְטוֹב לָחוּשׁ גַּם לְדִבְרֵיהֶם:
סעיף ג אִם נִמְשְׁכָה סְעֻדַּת הַבֹּקֶר עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה שֶׁאָז מַתְחִיל זְמַן סְעֻדָּה ג' —…
אִם נִמְשְׁכָה סְעֻדַּת הַבֹּקֶר עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה שֶׁאָז מַתְחִיל זְמַן סְעֻדָּה ג' — טוֹב שֶׁיַּפְסִיק הַסְּעֻדָּה וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְיִטּוֹל יָדָיו מִיָּד וִיבָרֵךְ הַמּוֹצִיא עַל לֶחֶם מִשְׁנֶה וְיִסְעוֹד, שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן, מֵאַחַר שֶׁנִּמְשְׁכָה סְעֻדַּת הַבֹּקֶר עַד אוֹתָהּ שָׁעָה — לֹא יוּכַל לֶאֱכוֹל אַחַר כָּךְ סְעֻדָּה ג' אֶלָּא אֲכִילָה גַסָּה, אֲבָל מִיָּד סָמוּךְ לַאֲכִילָה עֲדַיִן הָאִצְטוּמְכָא פְּתוּחָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה שֶׁהַכֹּל סְעֻדָּה אַחַת — טוֹב לְהַפְסִיק מְעַט אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּדִבְרֵי תוֹרָה אוֹ בְּטִיּוּל קְצָת. וְטוֹב גַּם כֵּן לָקוּם וְלֵילֵךְ מְעַט, וְלֹא לְהִשָּׁאֵר יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ אַף שֶׁמַּפְסִיק מְעַט בְּדִבְרֵי תוֹרָה.
אֲבָל אִם אֵינוֹ מַפְסִיק בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף שֶׁמַּפְסִיק הַרְבֵּה בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וּבְטִיּוּל — הֲרֵי הַכֹּל נֶחְשָׁב סְעֻדָּה אַחַת.
וְאֵין אִסּוּר בְּמַה שֶׁמַּפְסִיק בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְגוֹרֵם לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן עַל גְּמַר הַסְּעֻדָּה שֶׁהָיָה יָכוֹל לְגָמְרָהּ קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וַהֲרֵי זֶה גוֹרֵם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה, דְּכֵיוָן שֶׁמַּפְסִיק בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שַׁבָּת — אֵין כַּאן מִשּׁוּם מַרְבֶּה בִּבְרָכוֹת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.
אֲבָל אֵין לִדְרוֹשׁ כֵּן בָּרַבִּים, כֵּיוָן שֶׁקֹּדֶם חֲצוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְסִיק בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבַת סְעֻדָּה ג' בְּמַה שֶּׁיֹּאכַל אַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאֵין הָעוֹלָם בְּקִיאִים בַּהֲלָכָה זוֹ לְחַלֵּק בֵּין קֹדֶם חֲצוֹת לְאַחַר חֲצוֹת, אֶלָּא כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה כֵּן לְעַצְמוֹ:
סעיף ד אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל אַחַר שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּצִבּוּר — טוֹב…
אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל אַחַר שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּצִבּוּר — טוֹב שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּצִבּוּר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל סְעֻדָּה ג' כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין.
וַאֲפִלּוּ אִם חָל יוֹם טוֹב בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה ג' בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה לְהִמָּנַע מִלִּקְבּוֹעַ סְעֻדָּה בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית וּלְמַעְלָה כְּמוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם אִם יוֹדֵעַ שֶׁיּוּכַל לֶאֱכוֹל קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית — אֵין לוֹ לְחַלֵּק סְעֻדַּת הַבֹּקֶר לִשְׁתַּיִם עַל יְדֵי הֶפְסֵק בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ כַּאן מִשּׁוּם מַרְבֶּה בִּבְרָכוֹת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.
וְאִם עָבַר וְחִלְּקָהּ לִשְׁתַּיִם — יָצָא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלֶאֱכוֹל סְעֻדָּה ג' אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ, בֵּין שֶׁהוּא עֶרֶב יוֹם טוֹב בֵּין שֶׁאֵינוֹ עֶרֶב יוֹם טוֹב:
סעיף ה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן ב' סְעֻדּוֹת לְשַׁבָּת וְאִם יְחַלְּקֵם לְג' סְעֻדּוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ לְכָל סְעֻדָּה…
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן ב' סְעֻדּוֹת לְשַׁבָּת וְאִם יְחַלְּקֵם לְג' סְעֻדּוֹת לֹא יִהְיֶה לוֹ לְכָל סְעֻדָּה לְשָׂבְעָה — מוּטָב שֶׁיֹּאכַל ב' סְעֻדּוֹת לְשָׂבְעָה, וְאַל יֹאכַל ג' שֶׁלֹּא לְשָׂבְעָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִמְשְׁכָה סְעֻדַּת הַבֹּקֶר עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה — יְחַלְּקָהּ לִשְׁתַּיִם עַל יְדֵי הֶפְסֵק בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁהֲרֵי יִשְׂבַּע כְּשֶׁיֹּאכַל שֵׁנִית מִיָּד.
אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אֵין לְהַמְתִּין עִם סְעֻדַּת הַבֹּקֶר עַד סָמוּךְ לְמִנְחָה גְדוֹלָה בִּשְׁבִיל קִיּוּם סְעֻדָּה ג', שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת עַד חֲצוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רפ"ח.
(וּמִכָּל מָקוֹם, אַף כְּשֶׁאוֹכֵל בַּבֹּקֶר — טוֹב לוֹ שֶׁיְּחַלְּקֶנָּה לִשְׁתַּיִם עַל יְדֵי הֶפְסֵק בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹצֵא בָּזֶה יְדֵי חוֹבַת סְעֻדָּה ג'. וְאַף שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹמְרִים שֶׁזְּמַן סְעֻדָּה ג' הוּא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לְקַיְּמָהּ בִּזְמַנָּהּ — טוֹב שֶׁיְּקַיְּמֶנָּה בַּבֹּקֶר, שֶׁיְּקַיְּמֶנָּה לְפִי סְבָרָא זוֹ אַף שֶׁאֵינָהּ עִקָּר, מִמַּה שֶּׁלֹּא יְקַיְּמֶנָּה כְּלָל):
סעיף ו בִּסְעֻדָּה ג' אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, דְּהַיְנוּ לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס קֹדֶם הַסְּעֻדָּה כְּמוֹ…
בִּסְעֻדָּה ג' אֵין צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן, דְּהַיְנוּ לְבָרֵךְ עַל הַכּוֹס קֹדֶם הַסְּעֻדָּה כְּמוֹ קֹדֶם סְעֻדַּת שַׁחֲרִית, לְפִי שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמִים קִדּוּשׁ בַּיּוֹם אֶלָּא כְּעֵין קִדּוּשׁ שֶׁבַּלַּיְלָה, וּמַה בַּלַּיְלָה דַּי בְּקִדּוּשׁ אֶחָד — אַף בַּיּוֹם דַּי בְּקִדּוּשׁ אֶחָד שֶׁבְּשַׁחֲרִית:
סעיף ז אֲבָל צָרִיךְ לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלֵמוֹת כְּמוֹ בִּסְעֻדּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וַאֲפִלּוּ סוֹעֵד…
אֲבָל צָרִיךְ לִבְצוֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלֵמוֹת כְּמוֹ בִּסְעֻדּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וַאֲפִלּוּ סוֹעֵד פְּעָמִים הַרְבֵּה בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְכָל סְעֻדָּה לֶחֶם מִשְׁנֶה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לִסְעֻדָּה ג' דַּי בְּכִכָּר אֶחָד שָׁלֵם, לְפִי שֶׁבְּיוֹם ו' יָרַד הַמָּן לְכָל אֶחָד שְׁנֵי עֹמָרִים, וּמִכָּל עֹמֶר עָשׂוּ שְׁתֵּי כִכָּרוֹת, הֲרֵי ד' כִּכָּרוֹת לְב' עֹמָרִים, אָכַל אַחַת מֵהֶן בְּיוֹם ו', וְאַחַת בְּלֵיל שַׁבָּת, וְאַחַת בַּבֹּקֶר — נִשְׁאֲרָה כִּכָּר אֶחָד שָׁלֵם לִסְעֻדָּה ג'.
וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לִבְצוֹעַ בִּסְעֻדָּה ג' עַל כִּכָּר אֶחָד שָׁלֵם. אֲבָל יֵשׁ לְהַחֲמִיר לִקַּח שְׁנַיִם כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא עִקָּר, אֶלָּא אִם כֵּן אֵין לוֹ שְׁנַיִם, שֶׁאָז לֹא יִפְחוֹת מִכִּכָּר אֶחָד שָׁלֵם.
אֲבָל יֵשׁ מְקִלִּין עוֹד שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם סְעֻדָּה ג' בְּכָל מַאֲכָל הֶעָשׂוּי מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", שֶׁהוּא נִקְרָא מָזוֹן.
וְיֵשׁ מְקִלִּין עוֹד שֶׁיָּכוֹל לְקַיְּמָהּ גַּם כֵּן בִּדְבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ לְלַפֵּת בָּהֶן אֶת הַפַּת, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָגִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אֲבָל לֹא בְּפֵרוֹת.
וְיֵשׁ מְקִלִּין עוֹד שֶׁאֲפִלּוּ בְּפֵרוֹת יָכוֹל לְקַיְּמָהּ.
וְאֵין לִסְמוֹךְ כְּלָל עַל כָּל זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר כְּלָל בְּעִנְיָן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁהוּא שָׂבֵעַ בְּיוֹתֵר וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל פַּת בְּלֹא שֶׁיְּצַעֵר אֶת עַצְמוֹ.
וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל פַּת בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין נוֹהֲגִין בְּמַצָּה עֲשִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תע"א:
סעיף ח נָשִׁים חַיָּבוֹת בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית כְּמוֹ אֲנָשִׁים, וְכֵן לִבְצוֹעַ עַל ב' כִּכָּרוֹת בְּכָל…
נָשִׁים חַיָּבוֹת בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית כְּמוֹ אֲנָשִׁים, וְכֵן לִבְצוֹעַ עַל ב' כִּכָּרוֹת בְּכָל סְעֻדָּה, שֶׁלְּכָל מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁוִין, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"א:
קונטרס אחרון — 2 ערכים (להרחבה)
קונטרס אחרון הוא נספח הפלפול של אדמו"ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
אא"כ נמשך כו'. מ"ש המג"א אם יודע כו' כמ"ש רסי' תע"א כו', את"ל שכוונתו אף בסעודת שחרית שאינו מתכוין לצאת בה ידי סעודה ג' אפילו הכי אסור, משום דהוה כמתחיל באיסור אחר מנחה כמ"ש רסי' תע"א (וכ"ש אם מתכוין ג"כ לצאת בה דאיכא תרתי לריעותא), וע"כ צ"ל דהאיסור משום תפלת מנחה, א"כ צע"ג ממ"ש בסי' רל"ב דאפילו סעודה גדולה אין איסור אלא חצי שעה קודם מנחה גדולה אבל קודם לכן שרי להתחיל אף שתמשך אחר מנחה גדולה, שכשאפשר לגמרה בחצי שעה הרי זו סעודה קטנה. וכן משמע בב"י סי' רל"ה לפי דעת התוספות דמותר להתחיל סמוך לערב, וכ"פ הט"ז שם, ולא הצריך שיוכל לגמור קודם צאת הכוכבים. ומסי' תע"א אין ראיה כלל, דהתם שיש איסור באכילה מחמת עצמה במה שאוכל כשהגיע הזמן, דמחמת אכילה זו לא יוכל לאכול לתיאבון בלילה, ולהכי אף שהתחיל בהיתר, דהיינו שאותה האכילה שקודם הזמן אינה מפסדת התיאבון בלילה, אפילו הכי אסור אם יודע שתמשך לאחר הזמן ויהיה הפסד להתיאבון שבלילה. ואדרבא יש הפסד יותר כשאוכל הרבה מקודם הזמן עד לאחריו משאם לא היה אוכל אלא אחר הזמן בלבד, אלא שבדיעבד לא הטריחוהו כשמגיע הזמן אבל לכתחלה צריך ליזהר שלא יבא לידי כך. אבל כאן שהאכילה אחר מנחה אינה אסורה מחמת עצמה, שהרי יש עדיין שהות הרבה ביום להתפלל אחר גמר הסעודה, כמ"ש המג"א בסי' רל"ב, ולא אסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בה, ולא רצו לאוסרה מחמת חשש זה אלא למר ממנחה קטנה ולמר ממנחה גדולה, אבל קודם חצות לא רצו לגזור מחמת חשש זה, וא"כ אף אם יודע שתמשך אחר מנחה גדולה אין איסור כלל, דכל שמתחיל קודם חצות לא גזרו כלל, וזה ברור ופשוט, וכוונת המג"א במ"ש מריש סי' תע"א צע"ג.
ועיין בעולת שבת שהקשה על הלבוש שכתב הטעם משום דזמן סעודת שחרית נמשך עד מנחה גדולה, והלא מחצות אסור להתחיל, ותירץ דמכל מקום נמשך זמן אכילה עד מנחה גדולה, ר"ל שדרך להאריך בסעודת שחרית עד עבור הצהרים שהיא עלות המנחה. וכוונת המג"א צ"ע. אבל באמת דלא קשה מידי, שעיקר זמן סעודה ג' הוא ג"כ מחצות כמו תפלת מנחה גדולה, אלא לפי שאין בקיאין הילכך אפילו בדיעבד לא יצא, כמו בתפלת מנחה גדולה כמ"ש המג"א בריש סי' רל"[ג], ע"ש בפרי חדש, אבל לענין איסור אכילה חצי שעה קודם זמן התפלה, די באותה חצי שעה שאינו יכול להתפלל מחמת שאין אנו בקיאין. ומכל מקום באמת עיקר הטעם הוא משום דעד חצות נקרא שחרית אף לר' יהודה, עיין סי' פ"ט, לכן הסעודה שסועד אז נקראת סעודת שחרית כמ"ש הלבוש:
קונטרס אחרון, אות ב
בבקר טוב לו כו'. עיין במ"ש ריש סי' רמ"ט:
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב על סימן זה
ייחודיויות המאפיינות את אדמו"ר הזקן בסימן רצ"א. כל חידוש פועל לפי המבנה: שיטה קלאסית ← חידוש הרב ← נפקא מינא מעשית.
חידוש א — חובה ללא הקלה אף בלא תיאבון (רצ"א:א-ב)
לאכול מעט חובה
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מנסח: המצווה חלה אף בלא תיאבון. אכילת חתיכת פת מספיקה לקיומה.
נפקא מינא מעשית: כלי לחסיד: לארגן את הסעודה הראשונה והשנייה כדי לשמר תיאבון לשלישית.
חידוש ב — ממד קבלי (רצ"א:ו-ח)
סעודה שלישית מורמת לפי חב"ד
שיטה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מנסח: לסעודה השלישית יש ממד קבלי מיוחד ("רעוא דרעוין"). זוהי שעה מועדפת לדברי תורה.
נפקא מינא מעשית: כלי: להאריך את הסעודה השלישית עם ניגונים, דברי תורה של הרבי.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על הנושאים שבסימן רצ"א
| מקור | נושא | קשר לסימן רצ"א |
|---|---|---|
| ליקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא | יישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רצ"א | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רצ"א ומנסח את היישום המודרני. |
| אגרות קודש — תשובות במקרים מעשיים | מקרים מעשיים בסימן | תשובות הרבי לחסידים בשאלות מעשיות בתחום סימן זה. |
⚠ אישור: המקורות לעיל הם סימני חיפוש שיש לאמת מול כרכי המהדורה המודפסת של קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן הוא שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה המעשית של חב"ד
נקודות הנהגה הלכתיות הנובעות במישרין משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רצ"א, ברגישות חב"דית.
לחסיד חב"ד — סימן רצ"א
- ① לעשות סעודה שלישית אף בלא תיאבון — מעט פת מספיקה. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רצ"א:א-ב.
- ② זמן: אחרי מנחה בשבת אחר הצהריים. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רצ"א:ג-ה.
- ③ מנהג חב"ד: להאריך עם ניגונים ודברי תורה. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רצ"א:ו-ח.
⚠ סעיף זה מציג את הנהגת חב"ד ההלכתית. לכל שאלה ממשית: לפנות לרב שלך.