✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — לימוד מקדים

סימן רצ"ז · ה' סעיפים

דיני הבשמים של ההבדלה — להכרה ולהבנה
סימן רצ"ז
דִּין בְּשָׂמִים לְהַבְדָּלָה
🌱 רמת מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן רצ"ז: הטקסט העברי השלם של המחבר, ביאור פדגוגי של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים מודרניים וסיכום.

נושא: דיני הבשמים של ההבדלה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ"ז (ה' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — חמשת סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: מדוע סימן זה ומהי השאלה?
3. המושגים ההלכתיים המרכזיים של הסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים
6. שיטת הרמ"א — הבדלים בין אשכנז לספרד
7. יישומים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללי זיכרון
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רצ"ז כולל ה' סעיפים מן המחבר (רבי יוסף קארו זצ"ל) המקודדים את הדינים הנוגעים לבשמים של ההבדלה.

סעיף א — בשמים אם יש, ואין צריך לחזור אחריהם

דיני בשמים להבדלה. ובו ה סעיפים:
מברך על הבשמים אם יש לו ואם אין לו אינו צריך לחזור אחריהם:
ביאור: מברכים על הבשמים אם יש לו. ואם אין לו, אינו חייב לחזר אחריהם.
מעמד הלכתי של הבשמים: בניגוד ליין ולעצם ההבדלה (חיובים), הבשמים תלויים בנוכחותם. אין חובת השתדלות פעילה. אם אין לו — פשוט מדלגים על ברכה זו.
מדוע בשמים במוצאי שבת? מקור: פסחים קב ע"ב — כדי להשיב את הנפש יתרה שעוזבת את הגוף בצאת השבת. ריח הבשמים "משיב את הנפש" (ברכות מג ע"ב — "דבר שהנפש נהנית ממנו").

סעיף ב — בשמים אסורים: בית הכסא, מתים, עבודה זרה

אין מברכין על בשמים של בית הכסא ולא על של מתים (ודוקא) הנתונים למעלה ממטתו של מת ולא על בשמים שבמסיבת ע"א דסתם מסיבתן לעכו"ם. הגה ואם בירך על בשמים אלו לא יצא וצריך לחזור ולברך על אחרים [ב"י בשם א"ח]:
ביאור: אין מברכים על בשמים של בית הכסא (הנתונים שם להעביר ריח רע), ולא על בשמים של מתים — דווקא הנתונים על מיטת המת — ולא על בשמים של מסיבת עבודה זרה, שסתם מסיבתן לעכו"ם. רמ"א: ואם בירך על בשמים אלו — לא יצא וצריך לחזור ולברך על אחרים (בית יוסף בשם ארחות חיים).
שלושה מקרי איסור:
  1. בשמים של בית הכסא — שימוש מבזה (לבטל סירחון), לא לתענוג.
  2. בשמים של מתים — שימוש כבודי-לוויתי, היפך מן העונג.
  3. בשמים של עכו"ם — לברך = להשתתף בעקיפין בעבודה זרה.
אם בירך בטעות — לא יצא, וצריך לחזור על בשמים אחרים.

סעיף ג — בשמים בתוך קנקני יין נכרים

שקים מלאים בשמים שמשימים עכו"ם תוך קנקני היין אע"פ שמותר להריח בהם אין מבדילין עליהם:
ביאור: שקים מלאים בשמים שעכו"ם נותנים תוך קנקני יין (לבשם את היין) — אף על פי שמותר להריח בהם, אין מבדילים עליהם.
הסבר: בשמים אלו נמצאים לבשם את היין, ולא לתענוג הריח כשלעצמו. ברכת הבשמים מצריכה שהחפץ יהיה מיועד להרחה. בשמים אלו מיועדים ליין, לא לאף — לכן אין ברכה.

סעיף ד — מנהג ההדס

נהגו לברך על ההדס כל היכא דאפשר: הגה וי"א דאין לברך על הדס היבש דאינו מריח רק על שאר בשמים (טור בשם הר"ר אפרים והר"א מפראג) וכן נהגו במדינות אלו ונ"ל דיש להניח גם הדס עם הבשמים דאז עושין ככולי עלמא:
ביאור: נהגו לברך על ההדס בכל מקום שאפשר. רמ"א: ויש אומרים שאין לברך על הדס יבש, שאינו מריח, אלא על שאר בשמים (טור בשם ר' אפרים והר"א מפראג). וכן נהגו במדינות אלו. ונראה לי שיש להניח גם הדס עם הבשמים — שאז עושים ככל הדעות.
ההדס:
הדס (Myrtus communis): שיח ים-תיכוני בעל עלים ריחניים. משמש גם לארבעת המינים של סוכות. במוצאי שבת — מנהג קדום. כיום, בגלות, רגילים להשתמש בציפורנים, קינמון, או קופסאות בשמים מעוטרות.

סעיף ה — מי שאינו מריח

מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אלא א"כ מתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע:
ביאור: מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים, אלא אם כן מתכוון להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע (לברך בעצמו).
מדוע מי שאינו מריח לא מברך לעצמו? ברכת הבשמים היא "ברכת הנהנין" — אין מברכים על דבר שאינו נהנים ממנו. אבל כדי להוציא אחרים שנהנים (קטנים או עמי הארץ), הברכה תקפה מכוח ערבות.
טקסט שלם: חמשת הסעיפים מהווים את כלל קודיפיקציית המחבר לנושא זה. כל סעיף מבהיר מקרה, תנאי או חריג.

2. הרקע הכללי

על מה דן הסימן?

סימנינו מקודד את הבשמים — המרכיב השני של יבנ"ה (יין · בשמים · נר · הבדלה). תפקידם: להשיב את הנפש יתרה שעוזבת את הגוף בצאת השבת. מקור: פסחים קב ע"ב; ברכות מג ע"ב.

הנפש יתרה: לפי הגמרא (ביצה טז ע"א, רש"י), בשבת מקבל היהודי "נשמה יתרה" המעניקה לו כושר מוגבר של אכילה, תפילה ועונג רוחני. במוצאי שבת היא עוזבת — דבר הגורם לעייפות / דכדוך פיזיולוגי-רוחני. הבשמים "משיבים את הנפש" ומנחמים אבדה זו.

מקום בהלכות שבת

3. המושגים ההלכתיים המרכזיים

1. בשמים: מיני ריח שמריחים במוצאי שבת. סוגים: עצי בשמים (ציפורן, קליפה), עשבי בשמים (נענע, ריחן), מיני בשמים (קינמון, אחרים). המשנה ברורה על סעיף א': להבדלה אומרים תמיד "בורא מיני בשמים" (נוסחה כללית) כדי למנוע טעויות.
2. נפש יתרה: "נשמה נוספת" המתקבלת בשבת. עוזבת במוצאי שבת; הבשמים מנחמים אותה.
3. לעבורי ריחא: "להעביר את הריח" — שימוש בבשמים בבית הכסא או עם מת: אין הם לתענוג ריח אלא להעלים סירחון. אין ברכה.
4. הדס: צמח ריחני מסורתי להבדלה. טרי (אידיאל ספרדי); יבש (אשכנז דוחה). הרמ"א פושר: הדס + שאר בשמים.
5. להוציא בני ביתו: להוציא אחרים — מי שאינו מריח יכול לברך עבור בניו או עמי הארץ, אף אם הוא עצמו אינו נהנה.
6. חינוך: חינוך הקטנים. ילדים מגיל 6-7 (= גיל חינוך) צריכים להתחנך לברכה. לכן מי שאינו מריח יכול לברך לחינוכם.

4. סקירה כללית של חמשת הסעיפים

סעיףנושאהלכה
אהימצאותאם יש — מברך; אין — לא חייב לחזר
בבשמים אסוריםבית הכסא, מתים, עכו"ם — לא יצא אם בירך
גיין נכרים מבושםמותר להריח, לא להבדלה (לא לאף)
דהדסמנהג ספרדי; הדס יבש → רמ"א מעדיף אחרים; לשלב
המי שאינו מריחאין ברכה לעצמו; אפשר לבני בית/עמי הארץ

5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים

המשנה ברורה לרבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מכיל 13 סעיפים על סימן זה. הנה הסעיפים הראשונים:

משנה ברורה (א) — (א) מברך על הבשמים - והברכה הוא בורא מיני בשמים על איזה מין שהוא אף שבחול צריך לברך על כל מין כברכתו [דהיינו על עצי בשמים בורא עצי בשמים ועל עשבי בשמים בורא עשבי בשמים וכדלעיל בסימן רט"ז ועי"ש עוד כמה פרטים בזה] מ"מ במו"ש מברכין על הכל בורא מיני בשמים כדי שלא יבואו לטעות ההמון עם שאין הכל בקיאין בכל ברכה המיוחדת אבל בברכה זו יוצא על הכל וכמש"כ שם בס"א ומ"מ לכתחלה טוב יותר שיקח לבשמים דבר שברכתו בו…
משנה ברורה (ב) — (ב) א"צ לחזור אחריהם - שאין מברכין עליהם אלא להשיב הנפש שהיא כואבת מיציאת השבת. כתבו האחרונים שאף מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים במו"ש משא"כ ביוה"כ אף כשחל בשבת אין צריך לברך במוצאי יוה"כ:
משנה ברורה (ג) — (ג) של בית הכסא ולא וכו' - דכל זה לאו לריחא עבידי אלא לעבורי ריח הסרחון:

לטקסט השלם של 13 הסעיפים, עיין בספריא: משנה ברורה רצ"ז.

6. שיטת הרמ"א

במקומות בהם הרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה, הוא מבהיר בדרך כלל את הניואנסים האשכנזיים ביחס למחבר הספרדי. עיין בקפידה בטקסט העברי לעיל לזיהוי הקטעים המוצגים על ידי הגה.

התוספות העיקריות של הרמ"א בסימן זה:

7. יישומים מעשיים בני זמננו

מצבהלכה למעשה
בשמים בביתציפורנים (הנפוצים ביותר), קופסת בשמים עם תערובת. לברך "בורא מיני בשמים".
אין בשמיםלדלג על ברכה זו. אין חובת חיזור (סעיף א).
צינון / קוביד (אובדן ריח)אין ברכה לעצמו. אם יש ילדים, יכול לברך עבורם (סעיף ה). אחרת — לדלג.
הדס טרי מסוכותספרדי: אידיאלי. אשכנזי: שילוב עם שאר בשמים (רמ"א).
קופסת בשמים "מעוטרת"נפוצה מאוד. לעתים קרובות עם ציפורנים או תערובת ריחנית. ברכה רגילה.
ורדים / פרחים טרייםברכה ייחודית "בורא עצי/עשבי בשמים" לפי הסוג. להבדלה: הכל תחת "מיני בשמים".
יום כיפור בשבת — הבדלהמשנה ברורה: אין בשמים במוצאי יום כיפור, אפילו בשבת. הצום מתיש אך לא אותה "נפש יתרה" עוזבת.
להוציא ילדיםמותר ומחנך — מי שאינו מריח יכול לעשות זאת (סעיף ה). ילדים מגיל החינוך (6-7).
כלל מעשי: הבשמים הם מרכיב תנאי של ההבדלה. אם חסרים — מדלגים. הברכה הרגילה היא "בורא מיני בשמים" המכסה את כל הסוגים.

8. סיכום מעשי של הסימן

חמשת הלימודים העיקריים של סימן רצ"ז:
  1. בשמים תנאיים: אם יש — כן; אין — מדלגים בלי חרטה.
  2. תכלית: להשיב את הנפש יתרה העוזבת את הגוף.
  3. בשמים אסורים: בית הכסא, מתים, עכו"ם — לא יצא אם בירך עליהם.
  4. הדס: אידיאל ספרדי; הרמ"א משלב עם שאר בשמים.
  5. מי שאינו מריח: לא לעצמו, אך יכול להוציא ילדים/עמי הארץ.

9. שאלות הבנה

בחן את הבנתך:
  1. מדוע מריחים בשמים במוצאי שבת? מהי ה"נפש יתרה"?
  2. האם אני חייב לחזר אחר בשמים אם אין לי? מה הטעם?
  3. מדוע אין מברכים על בשמים של בית הכסא, של מתים או של עכו"ם?
  4. מדוע אין ברכה על בשמים בקנקני יין?
  5. מהו המנהג הספרדי לעומת האשכנזי לגבי ההדס?
  6. אם אינני מריח, האם מותר לי לברך? באיזה מקרה חריג?

להעמקה נוספת

אם ברצונך להעמיק סימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רצ״ח ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רצ"ז · רמה 1 — לימוד מקדים
♥ לתמוך בדעת