גישה ראשונה לסימן רצ"ח: הטקסט העברי השלם של המחבר, ביאור צח, הסברים מסודרים על המושגים ההלכתיים, יישומים מעשיים בני זמננו וסיכום.
נושא: נר הבדלה (מוצאי שבת) מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רצ"ח (ט"ו סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה דעת · daattorah.com
📑 מבנה הלימוד
1.טקסט השולחן ערוך — ט"ו הסעיפים של המחבר
2.ההקשר הכללי: מדוע סימן זה, מהי השאלה?
3.מושגי המפתח ההלכתיים של סימן זה
4.פירוט הסעיפים — אחד אחד
5.משנה ברורה — ראשי הסעיפים
6.שיטת הרמ"א — חילוקים בין אשכנז לספרד
7.יישומים מעשיים בני זמננו
8.סיכום מעשי ועיקרי הדינים
9.שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן רצ"ח כולל ט"ו סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות הנוגעות לנר הבדלה (מוצאי שבת).
סעיף א — לברך "בורא מאורי האש" אם יש לו נר
דיני נר הבדלה. ובו טו סעיפים: מברך על הנר בורא מאורי האש אם יש לו ואינו צריך לחזור אחריו וה"מ במוצאי שבת אבל במוצאי יוה"כ י"א שמחזר אחריו: הגה מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך עליו וכן הבשמים (טור):
ביאור: מברך על הנר "בורא מאורי האש" אם יש לו [נר]; ואינו צריך לחזר אחריו. וזה דווקא במוצאי שבת; אבל במוצאי יום הכיפורים, יש אומרים שצריך לחזר אחריו בפועל. רמ"א: מי שאין לו כוס להבדלה — כשהוא רואה את האש מברך עליה (אפילו לבדו), וכן על הבשמים (טור).
הנר = מותנה (מוצאי שבת): כמו הבשמים (סימן רצ"ז), הנר מותנה. אם אין לו — מבדיל בלעדיו. יוצא דופן מוצאי יוה"כ: צריך לחזר בפועל אחר נר — שכן נר זה הוא זכר לבריאת האש (אדם גילה את האש במוצאי יוה"כ לפי המדרש) ומסמל את סיום הצום.
"בורא מאורי האש": ברכה בלשון רבים ("מאורי") כיוון שיש כמה גוונים באש (אדום, צהוב, כחול) — הברכה כוללת את הצבעים השונים של השלהבת. מקור: ברכות נ"א ע"ב; פסחים נ"ג ע"ב.
סעיף ב — לכתחילה: אבוקה
מצוה מן המובחר לברך על אבוקה ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית: הגה ונר שיש לו שתי פתילות מקרי אבוקה. (אגודה):
ביאור:מצוה מן המובחר: לברך על אבוקה (נר בעל כמה פתילות). יש אומרים שאם אין לו אבוקה, צריך להדליק נר נוסף להבדלה, מלבד הנר המיוחד להאיר בבית. רמ"א: נר בעל שתי פתילות נקרא אבוקה (אגודה).
אבוקה = לכתחילה: נר מקולע עם כמה פתילות המוציא אור חזק. מסמל את "מאורי האש" (לשון רבים) — את ריבוי הגוונים של האש. במקום זה: שני נרות זה בצד זה; או נר בעל שתי פתילות.
סעיף ג — הסתכלות בכפות הידיים ובציפורניים
נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים: הגה ויש לראות בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל ויש לכפוף האצבעות לתוך היד שאז רואה הצפרנים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני האצבעות שבפנים (זוהר פ' בראשית ובפ' ויקהל):
ביאור: מנהג להסתכל בכפות הידיים ובציפורניים. רמ"א: רואים את ציפורני יד ימין ואוחזים את הכוס ביד שמאל. כופפים את האצבעות פנימה — שאז רואים את הציפורניים עם הכפות בבת אחת, ואין רואים פני האצבעות שבפנים (זוהר בראשית + ויקהל).
מדוע כפות וציפורניים?
"יאותו" (הנאה לאורו): צריך להיהנות באמת מהאור. הבחנה בין הכף (בהירה) לאחורי היד (כהה) = ראיה שנהנה.
מעשה: אצבעות כפופות, כף לעבר עצמו, מסתכל בציפורני יד ימין כאשר אוחז את הכוס בשמאל.
סעיף ד — "יאותו לאורו": קרוב מספיק להבחין בין שתי מטבעות
אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת:
ביאור: אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו — דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע של מדינה אחת למטבע של מדינה אחרת [פרטים דקים].
אמת מידה של הנאה הניכרת: הברכה היא ברכת הנהנין. צריך ליהנות באמת. מבחן מעשי: לראות פרטים דקים (צבע מטבע וכד'). נר רחוק מדי = אין הנאה = אין ברכה.
סעיף ה — לא על אור שיצא ממלאכת עבירה
אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו אבל אם הדליקו עכו"ם בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי ואין מברכין על אור של ע"א (טור):
ביאור: אין מברכים על נר שלא שבת ממלאכת עבירה (שהודלק תוך עבירה על השבת). יוצא מן הכלל: נר שהודלק עבור יולדת או חולה [פיקוח נפש] — כיוון שלא הודלק לעבירה, מברכים עליו. אבל אם הדליקוֹ נוכרי בשבת — כיוון שאם היה ישראל מדליקו היה עובר — נחשב "שלא שבת ממלאכת עבירה", ואין מברכים. וכן אין מברכים על אור של עבודה זרה.
הסברה: הברכה על נר ההבדלה צריכה להשתמש באור "ששבת כראוי". אור שהודלק תוך עבירה על השבת = פסול לברכה.
סעיף ו — מקור השלהבת במוצאי שבת / יוה"כ
עכו"ם שהדליק במוצאי שבת מישראל או ישראל מעכו"ם מברכין עליו אבל עכו"ם שהדליק מעכו"ם אין מברכין עליו ובמוצאי יוה"כ אין מברכין על נר שהדליק ישראל מעכו"ם (ועיין לקמן סי' תרכ"ד סעיף ה'):
ביאור:מוצאי שבת: נוכרי שהדליק מישראל (= שלהבת מועברת), או ישראל שהדליק מנוכרי — מברכים עליו. אבל נוכרי שהדליק מנוכרי — אין. מוצאי יום הכיפורים: אין מברכים אפילו על נר שהדליק ישראל מנוכרי (עיין סימן תרכ"ד:ה').
הבדל מוצאי שבת לעומת יוה"כ:
מוצאי שבת: מברכים על כל שלהבת "טהורה" (שהודלקה כדין בשבת או במוצאי שבת).
מוצאי יום הכיפורים: מחזרים אחר שלהבת "ששבתה ביוה"כ" — כלומר שהודלקה לפני יוה"כ ובערה במהלכו. שלהבת של נוכרי שהודלקה ביוה"כ = פסולה אפילו בהעברה.
סעיף ז — ראיית אור מחוץ לכרך
היה הולך חוץ לכרך וראה אור אם רובן עכו"ם אין מברכין עליו ואם רובן ישראל או אפילו מחצה על מחצה מברכין עליו:
ביאור: אם היה הולך חוץ לכרך וראה אור: אם רוב [התושבים] נוכרים — אין מברכים. אם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה — מברכים.
ספק = ישראל: במחצה על מחצה, מניחים שהשלהבת באה מישראל (שהדליק כדין). אבל רוב נוכרים = הנחה שהודלקה בשבת באופן אסור.
סעיף ח — אור היוצא מעצים ואבנים
אור היוצא מהעצים והאבנים מברכין עליו אבל במוצאי יוה"כ אין מברכין עליו:
ביאור: האור היוצא מעצים או מאבנים [על ידי שפשוף] — מברכים עליו במוצאי שבת. אבל במוצאי יום הכיפורים, אין מברכים.
מדוע ההבדל הזה? במוצאי שבת, הברכה עוסקת באש בכלל (שנבראה במוצאי שבת הראשון לפי המדרש). במוצאי יוה"כ, היא עוסקת בשלהבת ששבתה ביוה"כ — שפשוף = שלהבת חדשה, לא שבתה ביוה"כ.
סעיף ט — גחלים בוערות
גחלים הבוערות כל כך שאילו מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק מברכין עליהם והוא שעשוים להאיר:
ביאור: גחלים בוערות כל כך שאם מכניסים קיסם ביניהן הוא נדלק — מברכים עליהן, ובלבד שיהיו עשויות להאיר.
אמת מידה: חום עז (מסוגל להדליק) + תכלית של הארה. גחלים לבישול בלבד → אין ברכה.
סעיף י — כבשן הלבנים
אור של כבשן בתחילת שריפת הלבנים אין מברכין עליו שאז אינו עשוי להאיר ואחר שנשרפו אז עשוי להאיר מברכין עליו:
ביאור: אור של כבשן הלבנים: בתחילת שריפת הלבנים — אין מברכים, שאז אינו עשוי להאיר. לאחר השריפה [הלבנים חמות אך הכבשן עדיין מאיר] — עשוי להאיר, ומברכים.
עקרון "השימוש העיקרי": מה שקובע הוא התפקיד העיקרי של האש באותו הרגע. בזמן בישול = לבישול; אחריו = לאור.
סעיף יא — נר בית הכנסת
נר בית הכנסת אם יש שם אדם חשוב מברכין עליו ואם לאו אין מברכין עליו וי"א בהפך ואם יש שמש שאוכל שם מברכין עליו והוא שלא תהא לבנה זורחת שם:
ביאור: נר של בית הכנסת: אם יש שם "אדם חשוב" — מברכים עליו. ואם לאו, אין מברכים. ויש אומרים להיפך. ואם יש שמש שאוכל שם — מברכים עליו. ובלבד שלא תהא הלבנה זורחת שם (= אינה מאירה את האולם מבחוץ).
דקות ההקשר: נר בית הכנסת אינו נועד להאיר את האולם (לרוב יש מספיק אורות אחרים / לבנה). הוא טקסי. אלא אם השמש אוכל לאורו = ראיה שמשתמשים בו באמת.
סעיף יב — נר של מתים
אין מברכין על נר של מתים שאינו עשוי להאיר הלכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום והוציאוהו בלילה בנר אין מברכין עליו:
ביאור: אין מברכים על נר של מתים — שאינו עשוי להאיר. הלכך, מת שהיו מוליכים לפניו נר: אם היו קוברים אותו ביום, והוציאוהו בלילה עם נר — אין מברכים עליו.
מטרה טקסית, לא מעשית: נרות הלוויה הם סימני כבוד, לא מקורות אור. הקריטריון: אם המת היה יכול להוצאה ביום בלא אור, הנר הוא טקסי.
סעיף יג — סומא אינו מברך
סומא אינו מברך:
ביאור:סומא אינו מברך [על הנר].
הסברה: הברכה היא על ההנאה מן האור. סומא אינו נהנה. אבל הוא יכול להוציא אחרים (כמו אנוס בריח לבשמים, מדין ערבות) אם הם בני ביתו / עמי הארץ.
סעיף יד — בבית המדרש: אחד מברך לכולם
היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור אחד מברך לכולם:
ביאור: היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור — אחד מברך לכולם.
עקרון הלכתי: "ברוב עם הדרת מלך" (משלי י"ד:כ"ח). כשציבור מתאסף ללימוד, אחד מברך בשם כולם — כדי לא להרבות בברכות שאינן צריכות.
סעיף טו — ראיית השלהבת + הנאה ממנה
נר בתוך חיקו או בתוך פנס [פי' כלי שנותן הנר שלא תכבה] או בתוך אספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה:
ביאור: נר בתוך חיקו (מוסתר), בתוך פנס [כלי המונע כיבוי] או בתוך אספקלריא (זכוכית): אם רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה; או משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת — אין מברכים עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה.
שני קריטריונים:ראייה + שימוש. שניהם נצרכים לברכה.
נר הבדלה חשמלי (LED): מחלוקת גדולה — רוב הפוסקים אומרים לא, כיוון ש"השלהבת" של LED אינה שלהבת אמיתית (אין שריפה). יש להעדיף נר אמת (שעווה/שמן).
טקסט מלא: ט"ו סעיפים אלה מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר בנושא זה. כל סעיף מציין מקרה, תנאי או יוצא דופן.
2. ההקשר הכללי
על מה עוסק סימן זה?
סימננו מקודד את היסוד השלישי של יבנ"ה: הנר. ט"ו סעיפים דחוסים להפליא המכסים: ברכת היסוד, אבוקה אידיאלית, מנהג ההסתכלות בציפורניים, ההוצאות (מלאכה, נוכרים, מתים), מקרי גבול (שפשוף, כבשן, בית כנסת), והסומא.
מקור מדרשי: בראשית רבה י"א:ב' — אדם הראשון גילה את האש במוצאי שבת. ברכת "בורא מאורי האש" מנציחה את הגילוי האוניברסלי הזה. מקור תלמודי: פסחים נ"ג ע"ב - נ"ד; ברכות נ"א ע"ב - נ"ג.
מקומו בהלכות שבת
סימן רצ"ו-רצ"ז — הבדלה (יין, בשמים)
סימן רצ"ח — נר (סימננו)
סימן רצ"ט — איסור אכילה/שתייה/מלאכה לפני הבדלה
סימן ש' — מלוה מלכה (סעודת לוויה)
3. מושגי המפתח ההלכתיים
1. בורא מאורי האש: ברכה על נר ההבדלה — בלשון רבים ("מאורי") כיוון שיש כמה צבעים באש. מקור: ברכות נ"ב ע"ב.
2. אבוקה: נר מקולע בעל כמה פתילות. מצוה מן המובחר. במקום זה: שני נרות זה בצד זה.
3. יאותו לאורו: "להיהנות מהאור" — אמת מידה מעשית: יכולת להבחין בין שתי מטבעות של ארצות שונות. בלא זה, אין ברכה.
4. לא שבת ממלאכת עבירה: "נר שלא שבת מעבירה" — שהודלק בשבת על ידי נוכרי או אפילו ישראל תוך עבירה. אין ברכה.
5. עשוי להאיר: "נעשה להאיר" — לעומת אש לבישול, סימן או טקס. רק אש של הארה כשרה.
6. נר של מתים: נר של לוויה — טקסי, אינו לאור → אין ברכה.
7. סומא אינו מברך: סומא אינו מברך (לעצמו) — אין הנאה ראייתית. אך יכול להוציא אחרים מדין ערבות.
8. צפרניים והכפות: ציפורניים + כפות — מנהג קבלי (זוהר). אצבעות כפופות, ציפורניים לכיוון האור, כוס ביד שמאל.
4. סקירה כללית של ט"ו הסעיפים
סעיף
נושא
הלכה עיקרית
א
ברכת היסוד
מברך אם יש; מוצאי יוה"כ: לחזר בפועל
ב
אבוקה
לכתחילה; ב' פתילות = אבוקה (רמ"א)
ג
מעשה הכפות/ציפורניים
ציפורני יד ימין, כוס שמאל, אצבעות כפופות (זוהר)
ד
יאותו לאורו
הנאה ממשית (להבחין בין שתי מטבעות)
ה
אור ממלאכה
לא, חוץ מפיקוח נפש
ו
נוכרי/ישראל
העברה אישר; לא נוכרי מנוכרי
ז
אור מחוץ לכרך
רוב ישראל / מחצה ומחצה → כן
ח
שפשוף עצים/אבנים
כן בשבת; לא ביוה"כ
ט
גחלים בוערות
כן אם עשויות להאיר
י
כבשן לבנים
לא בתחילה; כן אחרי
יא
נר בית כנסת
אם הנאה ממשית (שמש אוכל)
יב
נר של מת
לא — אינו להאיר
יג
סומא
אין ברכה לעצמו
יד
בית המדרש
אחד מברך לכולם
טו
נר מוסתר/פנס
ראיית שלהבת + הנאה — שניהם
5. משנה ברורה — ראשי הסעיפים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה ל"ט אותיות על סימן זה. הנה הראשונות — להבנת משמעות הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) מברך על הנר וכו' - משום דתחלת ברייתו הוי במו"ש כדאמרינן בפסחים דף נ"ד במו"ש נתן הקב"ה דעה באדה"ר וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור והא דמברכין במוצאי יוה"כ אף כשאינו חל במו"ש מפני שהוא כעין הבדלה שכל היום היה אסור להשתמש בזה האור אף לאוכל נפש ולא כמו בשאר יו"ט ועכשיו מותר ולכך דעת הי"א דצריך לחזור אחריו כמו להבדלה:
משנה ברורה (ב) — (ב) בורא מאורי האש - דכמה נהורא איכא בנורא לבנה אדומה וירוקה ואם אמר מאור האש דעת הב"ח דלא יצא אפילו בדיעבד. ואם אמר ברא מאורי האש לשון עבר יצא:
משנה ברורה (ג) — (ג) וא"צ לחזור אחריו - שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במו"ש וכנ"ל וע"כ יוכל לברך על הכוס אפילו בלא נר ומתי שיזדמן לו אח"כ שיראה אש ויהנה לאור יברך בורא מאורי האש ואך דוקא בליל מו"ש ולא יותר דעבר זמנו וכדלקמן בסי' רצ"ט ס"ו:
במקום שהרמ"א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה, הוא מציין בדרך כלל ניואנסים אשכנזיים לעומת המחבר הספרדי. עיין בעיון בטקסט העברי לעיל לזיהוי הקטעים הפותחים בהגה.
תוספות חשובות של הרמ"א:
סעיף א: מי שאין לו כוס — רואה את האש, מברך עליה לבדו, וגם על הבשמים.
סעיף ב: נר בעל שתי פתילות = אבוקה.
סעיף ג: ציפורני יד ימין, כוס יד שמאל, אצבעות כפופות — זוהר.