מדוע רמה 4 ייחודית לאדמו״ר הזקן? ש״ע אדה״ז אינו פירוש על המחבר — אלא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודיותו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בחומרת לימוד גמרא ייחודית.
עבור חב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, עבור סימן רצ״ז, את הטקסט המלא של הרב, חידושיו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רצ״ז
הטקסט המלא של ש״ע אדה״ז
סימן רצ״ז — דִּין בְּשָׂמִים לְהַבְדָּלָה — וּבוֹ ט סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמופיע ב־Sefaria. 9 סעיפים + 2 קטעי קונטרס אחרון.
סעיף א דִּין בְּשָׂמִים לְהַבְדָּלָה וּבוֹ ט' סְעִיפִים: הִנְהִיגוּ חֲכָמִים לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים בְּכָל מוֹצָאֵי…
דִּין בְּשָׂמִים לְהַבְדָּלָה וּבוֹ ט' סְעִיפִים:
הִנְהִיגוּ חֲכָמִים לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא דוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁהָלְכָה, לְפִיכָךְ מְיַשְּׁבִים וּמְשַׂמְּחִין אוֹתָהּ בְּרֵיחַ טוֹב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּשָׂמִים, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְהָרִיחַ בָּהֶם. אֲבָל אִם אֵין לוֹ — אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִים אַחַר הַמִּצְוֹת, הוֹאִיל וְאֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ:
סעיף ב מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאת…
מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה בְּלֵיל שַׁבָּת — אֵינָהּ הוֹלֶכֶת עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.
וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרכ"ד:
סעיף ג כָּל הַבְּשָׂמִים שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ז שֶׁאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הָרֵיחַ, בֵּין מֵחֲמַת…
כָּל הַבְּשָׂמִים שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ז שֶׁאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הָרֵיחַ, בֵּין מֵחֲמַת אִסּוּר עֶרְוָה אוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וּבֵין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בִּשְׁבִיל לְהָרִיחַ בָּהֶם, אִם הֵרִיחַ בָּהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בֵּין שֶׁבֵּרַךְ בֵּין שֶׁלֹּא בֵרַךְ — לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֲחֵרִים אִם יֵשׁ לוֹ וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם.
אֲבָל כָּל רֵיחַ שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו, אַף אִם אֵינוֹ מִין בֹּשֶׂם אֶלָּא פְּרִי הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה שֶׁרֵיחוֹ טוֹב — יָכוֹל לְהָרִיחַ בּוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וִיבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת".
וְאִם הוּא מִין בֹּשֶׂם — יְבָרֵךְ בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ, אִם הוּא מִין עֵץ — "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים".
וְאִם הוּא מִין עֵשֶׂב — "בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְשָׂמִים".
וְאִם אֵינוֹ לֹא מִין עֵץ וְלֹא מִין עֵשֶׂב, כְּגוֹן הַמּוֹר (שֶׁקּוֹרִין פִּיזוּ"ם) — יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים".
וְהָעוֹלָם נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" עַל כָּל הַמִּינִים שֶׁיִּהְיוּ, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים בִּבְרָכוֹת — נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁיּוֹצְאִים בָּהּ בְּדִיעֲבַד עַל כָּל הַמִּינִים.
וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ חֲתִיכַת מוֹר בְּתוֹךְ מִינֵי רֵיחוֹת שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים", כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" כְּהִלְכָתָהּ:
סעיף ד פִּלְפְּלִים כְתוּשִׁים וְזַנְגְּבֵל כָּתוּשׁ אִם מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — נִתְבָּאֵר…
פִּלְפְּלִים כְתוּשִׁים וְזַנְגְּבֵל כָּתוּשׁ אִם מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ו:
סעיף ה שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים שֶׁמְּשִׂימִים הַנָּכְרִים תּוֹךְ קַנְקַנֵּי הַיַּיִן כְּדֵי שֶׁיִּקְלוֹט…
שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים שֶׁמְּשִׂימִים הַנָּכְרִים תּוֹךְ קַנְקַנֵּי הַיַּיִן כְּדֵי שֶׁיִּקְלוֹט הַיַּיִן רֵיחָם, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֵלּוּ, וְאֵין בָּהֶם אִסּוּר מִשּׁוּם רֵיחַ הַיַּיִן שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם, הוֹאִיל וְהַמֵּרִיחַ בָּהֶם אֵינוֹ מְכַוֵּן לְרֵיחַ הַיַּיִן שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם אֶלָּא לְרֵיחַ עַצְמָהּ, מִכָּל מָקוֹם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵין לִטְּלָם לִבְשָׂמִים שֶׁל הַבְדָּלָה לְכַתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְאוּסִים לַגָּבוֹהַּ לְכָל דְּבַר מִצְוָה, מֵחֲמַת יַיִן הָאָסוּר הַבָּלוּעַ בָּהֶם:
סעיף ו יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל הֲדַס שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוֹאִיל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ…
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל הֲדַס שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוֹאִיל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ מִצְוָה אַחַת — יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִצְוָה אַחֶרֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְאֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם מֵרִיחַ הוּא קְצָת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר בְּשָׂמִים שֶׁעִקַּר רֵיחָם בָּהֶם מִלְּבָרֵךְ עַל הֲדַס יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא רֵיחַ קְצָת. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.
וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ גַּם הֲדַס אֵצֶל הַבְּשָׂמִים שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" אוֹ "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים" וְיָרִיחַ בִּשְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה כְּדִבְרֵי הַכֹּל:
סעיף ז מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵרֵיחַ, שֶׁאֵין לוֹ חוּשׁ הָרֵיחַ — לֹא יְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים כְּשֶׁמַּבְדִּיל,…
מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵרֵיחַ, שֶׁאֵין לוֹ חוּשׁ הָרֵיחַ — לֹא יְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים כְּשֶׁמַּבְדִּיל, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בְּנֵי בֵיתוֹ הַקְּטַנִּים הַמְּרִיחִים שֶׁהִגִּיעוּ כְּבָר לְחִנּוּךְ בְּרָכוֹת.
אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל גְּדוֹלִים הַמְּרִיחִים אַף שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְבָרֵךְ בְּעַצְמָן, לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין, וּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין אֵין מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל מִי שֶׁנֶּהֱנֶה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז.
וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְבִרְכַּת הַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ שֶׁהִיא גַם כֵּן בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וְאַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה לְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁהַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ אֵינוֹ תָּלוּי בַּהֲנָאָתוֹ כְּלָל, שֶׁלֹּא תִקְּנוּהוּ חֲכָמִים בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ לְזָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן, אֲבָל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא הִנְהִיגוּ חֲכָמִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ הַדּוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי בִּרְכָתָהּ כִּשְׁאָר בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין:
סעיף ח וְכֵן מִי שֶׁהִבְדִּיל כְּבָר לְעַצְמוֹ וְחוֹזֵר וּמַבְדִּיל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים…
וְכֵן מִי שֶׁהִבְדִּיל כְּבָר לְעַצְמוֹ וְחוֹזֵר וּמַבְדִּיל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַבְדִּיל בְּעַצְמָם — לֹא יְבָרֵךְ לָהֶם עַל הָרֵיחַ שֶׁיָּרִיחוּ הֵם, אֶלָּא צָרִיךְ גַּם הוּא לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ עִמָּהֶם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בִּרְכָתוֹ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִילָם בִּלְבָד:
סעיף ט אֲבָל בִּרְכַּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ יָכוֹל לְבָרֵךְ לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ…
אֲבָל בִּרְכַּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ יָכוֹל לְבָרֵךְ לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, לְפִי שֶׁבִּרְכַּת הָאוּר לֹא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, אֶלָּא לְזֵכֶר שֶׁנִּבְרָא הָאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ, לְכָךְ אֵינָהּ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמִרים שֶׁאַף שֶׁלֹּא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר הָאוּר לְבָרֵךְ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ, לְפִיכָךְ אֵין בְּרָכָה זוֹ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַמִּצְוֹת, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹבָה יָכוֹל לְבָרֵךְ אוֹתָן מִי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ עֲדַיִן יְדֵי חוֹבָתָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בִּסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה:
קונטרס אחרון — 2 קטעים (לחץ לפתיחה)
קונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בתחתית הדף.
קונטרס אחרון, אות א
אין ליטלם כו'. עיין ב"י, דהרשב"א לא פסיקא ליה איסורא אלא שטוב ליזהר, משום דאפשר דנקטינן בעיא דריש לקיש לקולא, ואף דאנן קיי"ל בסי' י"א לחומרא, מכל מקום הא קיימא לן דבעיא דריש לקיש אינה אלא לכתחלה, כמ"ש המג"א סי' תקפ"ו סק"ו ע"ש:
קונטרס אחרון, אות ב
אבל ברכת כו'. הן אמת שמהמג"א אין ראיה לחלק בין נר לבשמים. אלא לפי שלא מלאו לבו לסתור דברי הש"ע לגמרי, לכן סיים דעכ"פ מי שהבדיל כו', כיון שיכול לצאת לדברי הכל לחזור ולהריח יחזור ויריח ויוצא בזה ידי ספק. אבל לפי דעת רבינו אפרים שתלה האיסור משום דאינו אלא מנהג, ועל כרחך היינו משום דאין מחזרין עליהם, פשיטא דהוא הדין לנר כמ"ש האליה זוטא. אלא דלפי מ"ש המג"א לסתור מברכת ירקות משום דאינה אלא להנאתו, א"כ בנר דאינו משום הנאתו כמ"ש הרא"ש, לא נסתרו דברי ב"י. אבל לפי מ"ש הט"ז לסתור מברכת ירקות משום דהכא אין מחזרין כו', א"כ הוא הדין לנר. אלא די"ל דבנר לא קשה מידי מברכת הלחם של סעודת שבת, ע"ש בט"ז. והדבר שקול, לכן טוב לחוש לדברי אליה זוטא המיקל בספק ברכות כדעת רבינו אפרים:
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים לרב על סימן זה
ייחודיות המבחינות את אדמו״ר הזקן על סימן רצ״ז. כל חידוש בנוי בתבנית: עמדה קלאסית ← חידוש הרב ← השלכה למעשה.
חידוש א — נשמה יתרה כמסגרת (רצ״ז:1-3)
הנשמה היתרה משוחזרת על ידי הריח
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח: הנשמה היתרה אינה מטאפורה — היא מציאות רוחנית. לריח תפקיד אונטולוגי של ניחום ושיקום.
השלכה למעשה: כלי לחסיד: כוונה על הנשמה היתרה בעת הברכה.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן רצ״ז
| הפניה | נושא | הקשר לסימן רצ״ז |
|---|---|---|
| לקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא | יישום ש״ע אדה״ז סימן רצ״ז | הרבי מצטט את ש״ע אדה״ז סימן רצ״ז ומנסח את היישום המודרני. |
| אגרות קודש — תשובות במקרים מעשיים | מקרים מעשיים הקשורים לסימן | תשובות הרבי לחסידים על שאלות מעשיות הנוגעות לסימן זה. |
⚠ אימות: ההפניות הנ״ל הן סימני חיפוש שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימנים נותר שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב״דית למעשה
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות מש״ע אדה״ז סימן רצ״ז, בהרגישות החב״דית.
לחסיד חב״ד — סימן רצ״ז
- ① בשמים להשבת הנשמה היתרה. חידוש א של הרב. מקור: ש״ע אדה״ז רצ״ז:1-3.
- ② הברכה המתאימה לפי סוג הבושם. מקור: ש״ע אדה״ז רצ״ז:4-6.
- ③ מנהג חב״ד: קופסת כסף ייעודית. מקור: ש״ע אדה״ז רצ״ז:7-9.
⚠ פרק זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה מעשית קונקרטית: פנה לרב שלך.