✦ ❖ ✦

DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman ש"א · 51 Seifim

Sortir avec vêtements et objets Shabbat — pour découvrir et comprendre

סימן ש"א

הַאֵיךְ יְהֵא הִלּוּכוֹ בְּשַׁבָּת

🌱 Niveau Initiation · מתחילים

✦ ❖ ✦

Première approche du Siman ש"א : texte hébreu intégral du Mehaber, traduction française fluide, explications pédagogiques des concepts halakhiques, cas pratiques modernes et synthèse.

Sujet : Sortir avec vêtements et objets Shabbat
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"א (51 seifim)

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 Plan de l'étude

1. Le texte du Choul'han Aroukh — les 51 seifim du Mehaber

2. Le contexte général : pourquoi ce siman, quelle est la question ?

3. Les concepts-clés halakhiques de ce siman

4. Le détail des seifim — un par un

5. Le Mishnah Berurah — premières entrées

6. La position du Rama — différences ashkénaze vs séfarade

7. Cas pratiques modernes

8. Synthèse pratique et règles à retenir

9. Questions de compréhension

1. Le texte du Choul'han Aroukh

Le siman ש"א contient 51 seifim du Mehaber (Rabbi Yossef Karo) qui codifient les règles relatives à sortir avec vêtements et objets shabbat.

Seif א — Pas courir Shabbat (sauf devar mitzva)

באיזה כלים מותר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים. ובו נא סעיפים:
אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבה"כ או כיוצא בו: הגה ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת אם אפשר לו בפחות [א"ז והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו]:

Traduction : « On ne court pas à Shabbat, sauf pour un devar mitzva comme aller à la synagogue. Rama : Interdit de faire un pas de plus d'une amma (≈ 50 cm) si possible (Or Zaroua). »

Source : Yeshayahou 58:13 (« ve-haloh sham »). Marche calme = kavod Shabbat. Course pour mitzva = exception.

Seif ב

בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו [וכן מותר לטייל בשבת] [ב"י]:

Voir l'analyse pratique : ce seif fait partie du grand traité de la mélakha de hotzaa (transport entre domaines). Pour le détail conceptuel — voir la section « Vue d'ensemble » et le Niveau 2.

Seif ג

היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ עליה אפילו היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך ואסור לעבור בה שלא יבא לידי סחיטה:

Seif ד

היה הולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה יכול לעבור בה ובלבד שיעשה שינוי כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה [וע' לקמן סי' תרי"ג ס"ה ובסעיף ח' בהג"ה] ואסור לעבור בסנדלו דכיון דאינו יכול להדקו ולקשרו יפה חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי אבל במנעלו מותר:

Seif ה

ההולך לדבר מצוה מותר לעבור במים אף בחזר' כדי שלא תהא מכשילו לעתיד לבא:

Seif ו

ההולך לשמור פירותיו מותר לו לעבור במים בהליכה אבל לא בחזרה:

Seif ז — Règle fondamentale : « pas takhshit, pas malboush » → interdit

כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שרגילים להוציא אותו דבר חייב וכל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול אסור לצא' בו ואם יצא פטור ואשה לא תצא בתכשיטים שדרכה לשלפם [פי' להסירם מעליה] ולהראותם: הגה וע' לקמן סי' ש"ג סעיף י"ח אם אסור אפי' בחצר או בבית] הלכך לא יצא איש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס [פי' מגן] ולא באלה ולא ברומח ולא בכלים שאינם תכשיט ואם יצא חייב חטאת ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא פטור שהם דרך מלבוש ולא יצא בתפילין מפני שצריך להסירם כשיכנס לבית הכסא ולא יצא קטן במנעל גדול דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל יוצא הוא בחלוק גדול ולא יצא במנעל אחד אם אין לו מכה ברגלו דילמא מחייכי עליה ואתי לאתויי אבל אם יש לו מכה ברגלו יוצא באותו שאין בו מכה:

Traduction (résumé) : « Tout ce qui sort dehors qui n'est ni takhshit (bijou) ni malboush (vêtement), et porté comme on le porte normalement → hayyav hatat (passible d'offrande expiatoire). Un takhshit lâche qui peut tomber → interdit (mais si on sort, exempt). Femme ne sort pas avec bijoux qu'elle a coutume de retirer pour montrer. Ainsi un homme ne sort pas : épée, arc, bouclier, masse, lance, ustensiles non-bijoux (hayyav hatat) ; armure, casque, bottes (exempt — « darkh malboush »). Pas de tefillin (à enlever aux toilettes). Pas de chaussure trop grande pour enfant. Pas de chaussure unique sauf si blessure. »

Les 4 catégories halakhiques de portage :

Takhshit (bijou) — porté pour orner → permis (si fixé).
Malboush (vêtement) — porté pour couvrir → permis.
Refou'a (objet médical) — porté pour guérir → permis selon les cas.
Massa (charge) — ni bijou, ni vêtement, ni médical → interdit, hayyav hatat (mélakha dao).

Seif ח

לא יצא במחט התחובה לו בבגדו בין נקובה בין שאינה נקובה ואם יצא בנקובה חייב ובשאינה נקובה פטור וי"א בהיפך:

Seif ט

לא יצא בטבעת שאין עליה חותם ואם יצא חייב ואם יש עליה חותם לרש"י פטור ולר"ת והרמב"ם מותר דאינו תכשיט אלא לאיש אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה אסור גם לאיש [וע"ל סי' ש"ג סי"ח]:

Seif י

טבעת שקבוע בה אבן וכן אם כתובים בה אותיות אין עליה חותם מקרי שלא נקרא חותם אלא א"כ חקוקין בה אותיות או צורות:

Seif יא

דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט אסור שהרואה אומר שלצורך תשמיש מוציא ויש מתירים אם הוא של כסף: הגה ומ"מ אסור לצאת בתיק של ברילי"ן אע"פ שהתיק הוא של כסף דהבתי עינים בעצמם הם משוי [ב"י] ואם המפתח של נחושת וברזל אפי' מחובר וקבוע בחגורה אסור [מרדכי פ' במה אשה וב"י בשם תשובת הרשב"א] ויש שכתבו שנוהגין בזה להתיר [ב"י בשם תשובה אשכנזית סי' פ"א והרי"ף והאגודה וכן משמע בא"ז:]

Seif יב

לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדו ולא נגר בקיסם שבאזנו ולא סורק במשיחה שבצוארו ואם יצא פטור:

Seif יג

לא יצא הזב בכיס שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה וכן אשה נדה שקושרת בגד לפניה שלא תתלכלך בדם נדותה אסורה לצאת בו אם לא יהא סינר עשוי כעין מלבוש אבל אם קושרתו כדי שלא יכאב לה הדם ולא תצטער מותר לצאת בו:

Seif יד

דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת: הגה ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו אבל אסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים דאין זה דרך מלבוש [הגהות מיי']:

Seif טו

אין הקטע יוצא בקב שלו דהיינו שעושה כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו ואינו עושה זה להלך בו שעל כל פנים צריך הוא למקלו אלא כוונתו כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל כיון דאינו צורך הלוכו אסור:

Seif טז

קטע שאינו יכול לילך כלל על שוקיו אלא יושב על כסא ומשנעקר ממקומו נסמך על ידיו ועל שוקיו ונדחף לפניו ועושה סמוכות של עור או עץ לראשי שוקיו או רגליו התלוים וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצת אין יוצאין בהם בשבת דאיידי דתלו ולא מנחי אארעא זמנין דמשתלפי אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידו מותר לצאת. קטע בשתי רגליו ומהלך על שוקיו ועל ארכבותיו ועושה סמיכות של עור לשוקיו יוצא בהם בשבת: הגה וכן מותר לצאת במנעל של עץ שהרגל נכנס בו וליכא למיחש שיפול [ר' ירוחם ח"ה] וכן בפנטני"ש דמשתלפי במהרה וממילא [רשב"א סימן תר"ז] ויש מחמירים ואוסרים [אגור] ולא ילך אדם יחף בשבת במקום שאין דרך לילך יחף ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו: [כל בו]:

Seif יז

חיגר שאינו יכול לילך בלא מקל מותר לילך בו אפי' אינו קשור בו אבל אם אפשר לו לילך זולתו ואינו נוטל אלא להחזיק עצמו אסור [וחולה שעמד מחליו דינו כחיגר] [רוקח]:

Seif יח

סומא אסור לו לצאת במקל:

Seif יט

מי שהוא אסור וכבלים [פי' כעין טבעות גדולים שסוגרין בהם הרגלים] ברגליו מותר לצאת בהם:

Seif כ

אין יוצאים באנקטמין והוא כמין חמור שעושים הליצנים ונראה כרוכב עליו והוא נושאו והולך ברגליו ולא בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל והולכים בהם בטיט ולא בפרמי והן כמין צורת פרצוף שנותנין על הפנים להפחיד התינוקות:

Seif כא

אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת אבל יוצאים בשק ויריעה וחמילה (פי' בגדים גסים):

Seif כב

יוצאים במוך וספוג שעל המכה לפי שהם מרפאים הילכך הוי כמו תכשיט וכן בקליפת שום ובצל או באספלנית ומלוגמא ורטייה שעליה ואם נפלו מעליה לא יחזירנה וכל שכן שלא יתנם בתחלה אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו דכיון שאינם מרפאים הוי משאוי אבל באגוד שכורך על הרטייה שלא תפול מעליו יכול לילך בו וקושרו ומתירו:

Seif כג

הבנים יוצאין בזגין (פי' כמין פעמונים קטנים) הארוגים להם בכסותם אבל אם אינם ארוגים לא: הגה ולא מהני הא דמחובר לכסות רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך אסור (הגהות מיי' פי"ט וב"י בשם תשו' רשב"א ומרדכי פ' במה אשה) ואותן עגולים ירוקים שגזרה מלכות שכל יהודי ישא א' מהן בכסותו מותר לצאת בהן אפי' אינו תפור בכסותו רק מחובר שם קצת (א"ז) וכן מותר לצאת במטפחת שמקנחין בו האף שקורין פצולי"ט אם מחובר לכסותו והא דמותר לצאת בזגין הארוגין דוקא שאין בהם ענבל ואין משמיעין קול (הגהות אלפסי סוף פ' במה אשה):

Seif כד

יוצאים במיני עשבים שקושרין אותם בקשרים ותולין אותם לרפואה:

Seif כה

אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין בו לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות ורפאו שלשתם שלש בני אדם שאיתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא לשאר לחשים וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר לא שנא איתמחי קמיע ולא גברא כגון שכתב לחש אחד באגרת וריפא בו ג' פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם וכ"ש אי איתמחי גברא וקמיע כגון שכתב לחש אחד בג' אגרות וכל אחד הועילה לג' אנשים או לאדם אחד ג' פעמים איתמחי גברא ללחש זה בכל אגרת שיכתבנו ואתמחו אגרות הללו לכל אדם: הגה ודוקא שבאו שתי המחאות ביחד אבל אם איתמחי גברא תחיל' ואח"כ עשה קמיע ורפא שלשה פעמים לא תלינן בהמחאת הקמיע רק בהמחאת הגברא שכבר איתחזק [הגהות אשירי וכן משמע מתוס' מהביאור שכ' ב"י]: אבל אם כתב שלשה קמעים לאדם אחד ורפאו שלשה פעמים לא איתמחי לא גברא ולא קמיע ומותר לצאת בקמיע מומחה ל"ש היא של כתב או של עיקרים בין בחולה שיש בו סכנה בין בחולה שאין בו סכנה ולא שנכפה כבר ותולהו לרפואה אלא אפי' לא אחזו החולי אלא שהוא ממשפחת נכפין ותולהו שלא יאחזנו שרי וקושרו ומתירו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויצא בו לרשות הרבים שאז יאמרו שיוצא בו לשם תכשיט וזה אסור דלאו תכשיט הוא:

Seif כו

נאמן לומר הרופא על עצמו שהוא מומחה:

Seif כז

יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת ואין בו משום דרכי האמורי וכן בכל דבר שהוא משום רפואה אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו משום רפואה אסור משום דרכי האמורי אבל כל לחש מותר ולא אסור אלא באותם שבדקו ואינם מועלים ויש מי שחושש בכל קמיע שאינה מומחה משום דרכי האמורי:

Seif כח

מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגליו וגם הוא מרפא מותר לצאת בו:

Seif כט

היוצא בטלית מקופלת על כתפיו דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו מגביה שוליה על כתפיו חייב חטאת אבל אם אינה מקופלת על כתפיו אלא משולשת ברחבה למטה מכתפיו שרי שמאחר שהוא מתעטף בטליתו ומתכסה בו כתיפו וגופו אע"פ שמתקצר קצת מלמטה מותר ועפ"ז מותר להתעטף בטליתו תחת הגלימא ולהביאו לב"ה :

Seif ל

מותר לצאת בר"ה בטלית סביב הצואר: הגה אע"פ שמניח צד ימין על כתיפו של שמאל דדרך ללבשו כך ולא הוי אלא להתנאות ושרי [ב"י]:

Seif לא

היוצא מעוטף בטליתו וקופלה מכאן ומכאן בידו או על כתפו אם נתכוון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו או כדי שלא יתלכלכו אסור ואם קבצם להתנאות בה כמנהג אנשי המקום במלבושן מותר והני מילי בטליתות שלהם שהיו יריעה אחת מרובעת אבל מלבושים דידן כשהוא לבוש בהם ומוציא ידיו מתוכה מותר לתפוס קצתם בידו להגביהם כדי שלא יתלכלכו שוליו בטיט או כדי שלא יעכבוהו ללכת:

Seif לב

היוצא במעות הצרורים לו בסדינו חייב: הגה אבל בבית מותר אם צריך לו אפי' אינן צרורים רק שהם מנוקבים:

Seif לג

אסור לצאת בשבת במעות או בכסף וזהב התפורים בבגדו: הגה ויש מתירים במקום פסידא שירא שיגזלנו ממנו אם יניחם בבית וילך מהם [אגור ואיסור והיתר הארוך] וכן נוהגין להקל אם צריך לצאת אבל אם יוכל להיות יושב בבית ולא לצאת לא יצא ובמקום שאין צריך לו ויוכל להניח בבית יש להחמיר [או"ה]:

Seif לד

יוצא אדם בסודר המקופל על כתיפו אף על פי שאין נימא כרוכה לו על אצבעו ואם אין הסודר חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו אא"כ קשר שני ראשיו למטה מכתפיו זה עם זה:

Seif לה

לבדים הקשים אסור להביאם ברשות הרבים או בכרמלית כשהוא מעוטף בהם ואם אינם קשים הרבה מותר:

Seif לו

מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה בין לצרכו בין לצורך חבירו בין שהם שני חלוקים בין שהם שני סרבלים [פי' סרבל כסות העליון] בין שהם שתי חגורות זו על גבי זו ואפי' אין מלבוש מפסיק ביניהם: הגה ויש אוסרים שתי חגורות זה על זה אלא א"כ מלבוש מפסיק ביניהם [אור זרוע ותוס' ומרדכי פ' במה אשה] וכן ראוי לנהוג ומותר ללבוש שני כובעים זה על זה [א"ז] וכן שני אנפלאות [אגור]:

Seif לז

מותר לצאת בשבת בבתי ידים הנקראים גואנטי"ש ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידים של מלבושיו או שיקשרם בהם קשר של קיימא יפה וראוי לחוש לדבריו:

Seif לח

היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו ודעתו עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית ואם היא מצוייצת כהלכתה אע"פ שאין בה תכלת מותר לצאת בה בשבת (עיין לעיל סי' י"ג):

Seif לט

כילה [פי' יריעה כעין אוהל] שיש בו רצועות שמותחין אותה בהם מותר להתעטף בה ולצאת לרשות הרבים ואין הרצועות חשובות כמשאוי שמבוטלות אגבה הלכך מותר לצאת ברצועות התלויות באבנט אף ע"פ שאין המנעלים קשורים בהם דלא חשיבי ובטלו אגב האבנט אבל אם הם של משי חשיבי ולא בטלי ואסור אם אין המנעלים קשורי' בהם והוא הדין לכל דבר שנפסק מן הבגד וראשו אחד מחובר כגון לולאות ואינו חשוב מותר לצאת בו ואם חשוב הוא אסור לצאת בו:

Seif מ

כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור להניח בראשו אפילו בבית משם אהל:

Seif מא

לצאת בשבת בכובע שבראשו העשוי להגין מפני החמה יש מי שאוסר משום דחיישינן שיגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר אא"כ הוא מהודק בראשו או שהוא עמוק שראשו נכנס לתוכו ואין הרוח יכול להפרידו מראשו או שהוא קשור ברצועה תחת גרונו דבהכי ליכא למיחש למידי:

Seif מב

המוצא תפילין בשבת בבזיון במקום שאין משתמרין אם יש סכנה שגזרו שלא להניח תפילין מכסן והולך לו ואם אין סכנה אם יש בהם רצועות שבכך ניכר שהם תפילין ולא קמיעים והן קשורות שיכול ללבשן מכניסן זוג זוג דרך לבישה עד שיכניסן כלן ואם היו רבים שלא יספיק ללבשן ולהכניסן זוג זוג יחשיך עליהם עד הלילה ויביאם ואם ירא להחשיך מפני לסטים מוליכם פחות פחות מד' אמות או נותנם לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה:

Seif מג

המוצא ספר תורה בשדה אם אינו שעת סכנה יושב ומשמרו ומחשיך עליו (לשון הרמב"ם ובסכנה מניחו והולך לו) ואם היו גשמים יורדים מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו:

Seif מד

הבא להציל כליו מפני הדליקה לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף ופושט וחוזר ולובש ומוציא:

Seif מה

מי שנשרו כליו במים הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים אסור ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת אבל אם שטח מע"ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת:

Seif מו

בגדים השרוים במים אסור לנגבם סמוך לאש: הגה ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה והוא שמקפיד על מימיו (מרדכי פ' חבית) ואסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה (רי"ו ח"ג):

Seif מז

לא ישטח אדם את כליו בשבת אפי' מן הזיעה:

Seif מח

מסתפג אדם באלונטית (פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין) ומביאה בידו ולא חיישינן שמא יבא לסחוט ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה:

Seif מט

מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת ובלבד שלא יוציאם עם המים שעליהם חוץ לנהר ד' אמות:

Seif נ

יוצאין בפשתן סרוק וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטין (פי' בעלי נגעים) אימתי בזמן שצבען וכרכן או שיצא בהם שעה אחת מבע"י:

Seif 51

מותר לצאת במצנפת שתולין בצואר למי שיש לו מכה בראשו או בזרועו וכן בסמרטוטין (פי' חתיכות בגד בלוי) הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה:

Texte intégral : ces 51 seifim constituent l'ensemble de la codification du Mehaber pour ce sujet. Chacun précise un cas, une condition, ou une exception.

2. Le contexte général — la מלאכת הוצאה

De quoi parle ce siman ?

Le siman ש"א est l'un des plus longs (51 seifim !) et l'un des plus pratiques du Choulhan Aroukh — car il traite de la מלאכת הוצאה (transport d'objets entre domaines) appliquée à ce que l'on porte sur soi : vêtements, bijoux, accessoires, pansements.

La מלאכת הוצאה (transport) : c'est la 39^e et dernière des trente-neuf mélakhot interdites Shabbat. Sa source biblique : אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (Shemot 16:29) — « Que nul ne sorte de son lieu le septième jour ». Les Sages ont compris ce verset comme l'interdiction de transporter un objet de רשות לרשות (d'un domaine à un autre — du domaine privé רה״י vers le domaine public רה״ר ou inversement) ou sur 4 amot dans le רה״ר.

Pourquoi ce siman concerne-t-il les vêtements ? Si je porte un vêtement en tant que vêtement, ce n'est pas considéré comme « transporter » — le vêtement est כדרך מלבוש (« à la manière d'un habit »). Mais si je porte un objet qui n'est pas vraiment un vêtement, ou un objet attaché à un vêtement, alors je transporte — et c'est interdit Shabbat (sauf si on est dans un עירוב valide).

Les 4 catégories qui structurent les 51 seifim

Tout le siman ש"א est en réalité un développement de 4 catégories halakhiques que le Mehaber explicite au seif ז :

Catégorie	Hébreu	Statut Shabbat
1. Bijou / parure	תכשיט	Permis (porte = vêtir)
2. Vêtement	מלבוש	Permis (porte = vêtir)
3. Médical / pansement	רפואה	Permis si attaché au corps comme un soin (cas par cas)
4. Charge / fardeau	משא	Interdit מן התורה — חייב חטאת

L'enjeu de chacun des 51 seifim : dans quelle catégorie tombe tel ou tel objet ? Est-ce un מלבוש (permis) ou un משא (interdit) ? Si on a déterminé, on a la réponse.

Place dans Hilkhot Shabbat

Le siman ש"א ouvre le « bloc Hotzaa » du Choulhan Aroukh (simanim 301-303 sur les objets portés, puis 345-365 sur les domaines et les murs). Il est incontournable car chaque sortie Shabbat (synagogue, promenade) implique de vérifier ce qu'on porte et où l'on va.

3. Les concepts-clés halakhiques

Pour pénétrer le siman ש"א et la מלאכת הוצאה, il faut maîtriser cinq concepts structurants :

1. רשות הרבים (rashout harabbim) — domaine public : rue ouverte, place, route ≥ 16 amot de large, sans toit, fréquentée. Y transporter même 4 amot = interdit מן התורה.

2. רשות היחיד (rashout hayahid) — domaine privé : maison, cour close ≥ 4 amot². On peut y porter librement.

3. כרמלית (karmelit) — domaine intermédiaire (mer, champ, ruelle sans portique) : interdit מדרבנן de transporter à l'intérieur ou vers/depuis.

4. דרך מלבוש (derekh malboush) — « à la manière d'un vêtement ». Si je porte un objet כדרך מלבוש (manière normale de vêtir), ce n'est pas transporter mais vêtir, donc permis. Si je le porte autrement (caché, attaché à la main…), c'est משא — interdit.

5. שמא יפול ויביאנו ד׳ אמות ברה״ר — « de peur qu'il tombe et que la personne, machinalement, le ramasse et le transporte 4 amot ». C'est l'unique grand soupçon rabbinique qui interdit certains bijoux : on craint que la femme retire le bijou pour le montrer à une amie et qu'il tombe ; en le ramassant et continuant à marcher, elle ferait alors un transport interdit מן התורה. Ce concept gouverne une grande partie des seifim 4-10 et reviendra massivement au siman ש"ג (bijoux de la femme).

Outils annexes :

ביטול לבגד — l'objet est annulé dans le vêtement (cousu, attaché solidement) → traité comme partie du vêtement.
תכשיט נוי vs תכשיט שאינו נוי — bijou d'ornement (permis) vs bijou utilitaire (selon les cas).
דבר המתבזה — objet honteux à montrer → on craint qu'il soit retiré et porté à la main.

4. Vue d'ensemble des 51 seifim — cartographie thématique

Avec 51 seifim, le Mehaber organise les cas par thématiques d'objets. Voici la cartographie pour s'orienter :

Seifim	Thème	Catégorie halakhique dominante
1-3	Modes de marche Shabbat — pas courir, pas sauter	כבוד שבת (verset Yeshayahou 58:13)
4-6	Aveugle avec canne, infirme avec béquilles	תכשיט / מלבוש / משא — selon le rapport au corps
7	Le seif-clef : les 4 catégories (תכשיט/מלבוש/רפואה/משא)	Fondement halakhique
8-13	Boucliers, armes, sceaux — outils du roi/du soldat	כלי המלחמה (cf. Mishnah Shabbat 6:4 : מחלוקת R. Eliezer / Hakhamim)
14-17	Tabatière, montre, lunettes, boutons	תכשיט utilitaire
18-23	Chaussures (sandales, bottes), chaussettes	מלבוש classique
24-30	Vêtements pliés, couvertures, écharpes, manteaux	דרך מלבוש vs שלא כדרך
31-36	Étoffes posées sur l'épaule, sac à dos, sac de tallit	מחלוקת si כדרך
37-43	Anneaux, bagues, bijoux portés discrètement	שמא יפול ויביאנו
44-50	Personne handicapée, attelles, prothèses, chaussons médicaux	רפואה / כלי שהוא כמלבוש
51	Bandeau (מצנפת) au cou ou linge sur plaie	רפואה — clôt le siman

Méthode de lecture seif par seif :

Identifier l'objet en question (vêtement ? bijou ? outil ?)
Identifier la manière dont il est porté (כדרך מלבוש ou שלא כדרך)
Vérifier la catégorie (תכשיט / מלבוש / רפואה / משא)
Consulter le Mishnah Berurah au numéro correspondant — qui ouvre la halakha למעשה

5. Le Mishnah Berurah — premières entrées

Le Mishnah Berurah de Rabbi Israël Méir Kagan (Hafets Haïm) compte 182 entrées sur ce siman. Voici les premières — pour mieux comprendre le sens des seifim :

משנה ברורה (א) — (א) אין לרוץ בשבת - שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה דנוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו אלא דבשבת איכא נמי איסורא משום מעשות דרכיך:

משנה ברורה (ב) — (ב) ואסור וכו' - וה"ה שאסור לקפוץ:

משנה ברורה (ג) — (ג) יותר מאמה - פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף רגל אחת הוא ג"כ חצי אמה וזהו באדם בינוני ששיעור פסיעה בינונית שלו הוא אמה ואדם הגדול ביותר כפי שיעור פסיעה שלו:

Pour le texte intégral des 182 entrées, consulte Sefaria : Mishnah Berurah 301.

6. La position du Rama

Le Rama enrichit le siman ש"א de très nombreuses הגהות. Les points-clefs des gloses ashkénazes :

Quelques gloses-types du Rama (par thème) :

Seif 3 — le Rama autorise de sauter pour éviter une boue / flaque (כשמותר מפני הגשם).
Seif 7 — le Rama précise que la limite « 4 catégories » est mediator de toute la suite ; tout ce qui n'est pas מלבוש classique est suspect.
Seif 11 — selon le Rama, on suit aujourd'hui l'avis de R. Eliezer (les armes sont תכשיט pour le soldat) uniquement en temps de guerre ou de danger ; en pratique pacifique, c'est משא.
Seif 36 — le Rama interdit explicitement le tallit gadol plié et porté sur l'épaule en כרמלית comme שלא כדרך מלבוש (Maguen Avraham).

Différence Mehaber vs Rama (rappel) :

Mehaber → Sefardim (Beit Yossef, Hidah, Ben Ish Hai, Rav Ovadia Yossef)
Rama → Ashkénazes (Maguen Avraham, Taz, Mishnah Berurah)
Habad → Choulhan Aroukh HaRav (Admour HaZaken) — qui sur ce siman tranche cas par cas entre Mehaber et Rama selon les sources rishoniques

7. Cas pratiques modernes

Voici les cas les plus actuels qui découlent du siman ש"א :

Situation	Analyse halakhique
Montre-bracelet	Le Mehaber traite de la montre comme תכשיט/מלבוש. Montre mécanique = permis (כדרך מלבוש). Smartwatch = problème supplémentaire d'écriture/électricité.
Lunettes de vue	תכשיט utilitaire — permis car porté כדרך מלבוש (Hatam Sofer ; tous les Aharonim sont d'accord). Lunettes de soleil = permis. Lunettes posées dans la poche = משא, interdit.
Mouchoir / Kleenex	Problème classique : porté à la main = משא. Solution : nouer au pantalon (כדרך מלבוש) ou se passer en l'absence d'עירוב.
Clé de maison	Si fait partie d'une boucle de ceinture ou broche → תכשיט permis. Sinon → משא, interdit hors עירוב.
Plâtre / pansement / attelle	רפואה — permis car attaché au corps comme un soin (cf. seif 51 : מצנפת sur la plaie).
Sac à dos vide pour la synagogue	Même vide → משא si porté שלא כדרך. À éviter hors עירוב.

Pour la halakha למעשה : les cas-limites (notamment objets connectés, prothèses high-tech, dispositifs médicaux) exigent l'avis d'un Rav. La règle d'or : « objet porté כדרך מלבוש = permis ; porté autrement = משא, interdit ».

8. Synthèse pratique du Siman

Les enseignements-clefs du Siman ש"א :

La מלאכת הוצאה (Shemot 16:29) est la 39^e mélakha — transporter d'un domaine à un autre, ou 4 amot dans le רה״ר.
Tout objet sur soi entre dans 1 des 4 catégories : תכשיט (bijou) / מלבוש (vêtement) / רפואה (soin) — permis. משא (charge) — interdit מן התורה, חייב חטאת.
Le critère décisif : porte-t-on כדרך מלבוש (à la manière normale de vêtir) ? Si oui → permis. Si non → c'est un transport.
Pas courir Shabbat (seif 1) — verset וכבדתו (Yeshayahou 58:13) — la marche Shabbat doit être posée, différente de celle de la semaine.
Le grand soupçon rabbinique : שמא יפול ויביאנו — de peur que l'objet tombe et soit ensuite transporté à la main 4 amot dans le רה״ר. Ce סייג gouverne les bijoux discrets.
Sans עירוב dans le quartier, ne sortir avec aucun objet qui ne soit pas clairement מלבוש (vêtement) ou תכשיט bien porté.

9. Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :

Quelle est la source biblique de la מלאכת הוצאה ? Quel est le mot-clef du verset ?
Cite et explique les 4 catégories halakhiques du seif 7 (תכשיט / מלבוש / רפואה / משא).
Que signifie « porter כדרך מלבוש » ? Donne un exemple permis et un exemple interdit.
Qu'est-ce que le soupçon שמא יפול ויביאנו ? Quel type d'objets vise-t-il principalement ?
Pourquoi le Mehaber commence-t-il (seif 1) par « ne pas courir Shabbat » ? Quel est le verset-source ?
Si une personne sort sans עירוב avec une montre-bracelet, est-ce permis ? Et avec un mouchoir dans la poche ?
Quelle différence entre רשות הרבים (רה״ר) et כרמלית ? Laquelle est מן התורה, laquelle מדרבנן ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :

📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul, les שיטות ראשונים, les חקירות יסודיות, et les nuances Acharonim
✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide avec mnémoniques
📜 Niveau 4 — Daat HaRav : la chitah de l'Admour HaZaken (Choulhan Aroukh HaRav siman ש"א)

Pour continuer l'étude — siman suivantSiman 302 →

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ש"א · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT

📖Rejoindre la khavroutha