✦ ❖ ✦

DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman ש״א · 51 Seifim

Sortir avec vêtements et objets Shabbat — pour découvrir et comprendre

סימן ש״א

הַאֵיךְ יְהֵא הִלּוּכוֹ בְּשַׁבָּת

🌱 Niveau Initiation · מתחילים

✦ ❖ ✦

Première approche du Siman ש״א : texte hébreu intégral du Mehaber, traduction française fluide, explications pédagogiques des concepts halakhiques, cas pratiques modernes et synthèse.

Sujet : Sortir avec vêtements et objets Shabbat
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן ש״א (51 seifim)

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

📑 Plan de l'étude

1. Le texte du Choul'han Aroukh — les 51 seifim du Mehaber

2. Le contexte général : pourquoi ce siman, quelle est la question ?

3. Les concepts-clés halakhiques de ce siman

4. Le détail des seifim — un par un

5. Le Mishnah Berurah — premières entrées

6. La position du Rama — différences ashkénaze vs séfarade

7. Cas pratiques modernes

8. Synthèse pratique et règles à retenir

9. Questions de compréhension

1. Le texte du Choul'han Aroukh

Le siman ש״א contient 51 seifim du Mehaber (Rabbi Yossef Karo). Objet du siman : sortir avec vêtements et objets shabbat.

Seif א — Pas courir Shabbat (sauf devar mitzva)

באיזה כלים מותר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים. ובו נא סעיפים:
אין לרוץ בשבת אא״כ הוא לדבר מצוה כגון לבה״כ או כיוצא בו: הגה ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת אם אפשר לו בפחות [א״ז והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו]:

Traduction : « On ne court pas à Shabbat, sauf pour un devar mitzva comme aller à la synagogue. Rama : Interdit de faire un pas de plus d'une amma (≈ 50 cm) si possible (Or Zaroua). »

Source : Yeshayahou 58:13 (« ve-haloh sham »). Marche calme = kavod Shabbat. Course pour mitzva = exception.

Ce que dit ce séif :

On ne court pas Shabbat — sauf pour une mitsva — אין לרוץ בשבת אא״כ הוא לדבר מצוה.
Rama : et le pas lui-même a sa mesure — ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת אם אפשר לו בפחות.

Seif ב

בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו [וכן מותר לטייל בשבת] [ב״י]:

Traduction : Des jeunes gens qui prennent plaisir à sauter et à courir — c'est permis ; de même, regarder toute chose dont on tire du plaisir. Et de même il est permis de se promener à Shabbat [Beit Yossef].

Ce que dit ce séif :

Ce que la course perd, le plaisir le rend — בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר.
Et la règle s'étend au regard — וכן לראות כל דבר שמתענגים בו, et à la promenade — וכן מותר לטייל בשבת.

Seif ג

היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ עליה אפילו היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך ואסור לעבור בה שלא יבא לידי סחיטה:

Traduction : S'il marchait et parvint à un canal d'eau, il peut l'enjamber et le franchir d'un bond — même s'il est si large qu'il ne peut poser le premier pied avant d'avoir levé le second. Et il vaut mieux sauter que de le contourner, car cela multiplie la marche. Mais il est interdit de le traverser à gué, de peur d'en venir à essorer (סחיטה).

Ce que dit ce séif :

Devant un canal, il saute — même large — היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ עליה.
Et mieux vaut sauter que contourner — parce que le détour multiplie la marche : ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך.
Traverser dedans, non — ואסור לעבור בה שלא יבא לידי סחיטה.

Seif ד

היה הולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה יכול לעבור בה ובלבד שיעשה שינוי כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה [וע' לקמן סי' תרי״ג ס״ה ובסעיף ח' בהג״ה] ואסור לעבור בסנדלו דכיון דאינו יכול להדקו ולקשרו יפה חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי אבל במנעלו מותר:

Traduction : S'il allait pour une affaire de mitsva — par exemple accueillir son maître, ou quelqu'un qui le dépasse en sagesse — il peut le traverser, pourvu qu'il opère un changement : par exemple ne pas sortir la main de sous le pan de sa tunique, afin de se souvenir et de ne pas en venir à essorer. Mais il est interdit de traverser avec sa sandale : ne pouvant la serrer et la lacer convenablement, on craint qu'elle ne tombe et qu'il n'en vienne à la porter ; avec sa chaussure, en revanche, c'est permis.

Ce que dit ce séif :

Pour une mitsva, il traverse l'eau — היה הולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה יכול לעבור בה.
Avec un changement, dont la fonction est de rappeler — ובלבד שיעשה שינוי כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה.
La sandale non, le soulier oui — ואסור לעבור בסנדלו … אבל במנעלו מותר.

Seif ה

ההולך לדבר מצוה מותר לעבור במים אף בחזר' כדי שלא תהא מכשילו לעתיד לבא:

Traduction : Celui qui va pour une affaire de mitsva peut traverser l'eau même au retour — afin que cela ne le fasse pas trébucher à l'avenir.

Ce que dit ce séif :

Pour la mitsva, l'aller et le retour — et la raison regarde l'avenir : ההולך לדבר מצוה מותר לעבור במים אף בחזר׳ כדי שלא תהא מכשילו לעתיד לבא.

Seif ו

ההולך לשמור פירותיו מותר לו לעבור במים בהליכה אבל לא בחזרה:

Traduction : Celui qui va garder ses fruits peut traverser l'eau à l'aller, mais non au retour.

Ce que dit ce séif :

Pour garder ses fruits, l'aller seulement — ההולך לשמור פירותיו מותר לו לעבור במים בהליכה אבל לא בחזרה.

Seif ז — Règle fondamentale : « pas takhshit, pas malboush » → interdit

כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שרגילים להוציא אותו דבר חייב וכל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול אסור לצא' בו ואם יצא פטור ואשה לא תצא בתכשיטים שדרכה לשלפם [פי' להסירם מעליה] ולהראותם: הגה וע' לקמן סי' ש״ג סעיף י״ח אם אסור אפי' בחצר או בבית] הלכך לא יצא איש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס [פי' מגן] ולא באלה ולא ברומח ולא בכלים שאינם תכשיט ואם יצא חייב חטאת ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא פטור שהם דרך מלבוש ולא יצא בתפילין מפני שצריך להסירם כשיכנס לבית הכסא ולא יצא קטן במנעל גדול דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל יוצא הוא בחלוק גדול ולא יצא במנעל אחד אם אין לו מכה ברגלו דילמא מחייכי עליה ואתי לאתויי אבל אם יש לו מכה ברגלו יוצא באותו שאין בו מכה:

Traduction (résumé) : « Tout ce qui sort dehors qui n'est ni takhshit (bijou) ni malboush (vêtement), et porté comme on le porte normalement → hayyav hatat (passible d'offrande expiatoire). Un takhshit lâche qui peut tomber → interdit (mais si on sort, exempt). Femme ne sort pas avec bijoux qu'elle a coutume de retirer pour montrer. Ainsi un homme ne sort pas : épée, arc, bouclier, masse, lance, ustensiles non-bijoux (hayyav hatat) ; armure, casque, bottes (exempt — « darkh malboush »). Pas de tefillin (à enlever aux toilettes). Pas de chaussure trop grande pour enfant. Pas de chaussure unique sauf si blessure. »

Les 4 catégories halakhiques de portage :

Takhshit (bijou) — porté pour orner → permis (si fixé).
Malboush (vêtement) — porté pour couvrir → permis.
Refou'a (objet médical) — porté pour guérir → permis selon les cas.
Massa (charge) — ni bijou, ni vêtement, ni médical → interdit, hayyav hatat (mélakha dao).

Ce que dit ce séif :

La règle fondamentale : ni parure ni vêtement, c'est un fardeau — כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שרגילים להוציא אותו דבר חייב.
Et la parure lâche est interdite, sans être passible — וכל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול אסור לצא׳ בו ואם יצא פטור.
Les tefilin non plus — et la raison est le lieu où il faudra les ôter — ולא יצא בתפילין מפני שצריך להסירם כשיכנס לבית הכסא.
Un seul soulier : interdit, sauf s'il a une plaie — אבל אם יש לו מכה ברגלו יוצא באותו שאין בו מכה.

Seif ח

לא יצא במחט התחובה לו בבגדו בין נקובה בין שאינה נקובה ואם יצא בנקובה חייב ובשאינה נקובה פטור וי״א בהיפך:

Traduction : On ne sortira pas avec une aiguille piquée dans son vêtement, qu'elle soit percée (à chas) ou non. S'il est sorti avec une aiguille percée — il est hayyav ; avec une aiguille non percée — il est patour. Et certains disent l'inverse.

Ce que dit ce séif :

L'aiguille plantée dans le vêtement, percée ou non — לא יצא במחט התחובה לו בבגדו בין נקובה בין שאינה נקובה.
Et les deux avis se partagent sur laquelle rend passible — ואם יצא בנקובה חייב ובשאינה נקובה פטור וי״א בהיפך.

Seif ט

לא יצא בטבעת שאין עליה חותם ואם יצא חייב ואם יש עליה חותם לרש״י פטור ולר״ת והרמב״ם מותר דאינו תכשיט אלא לאיש אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה אסור גם לאיש [וע״ל סי' ש״ג סי״ח]:

Traduction : On ne sortira pas avec une bague sans sceau ; s'il est sorti — il est hayyav. Si elle porte un sceau : pour Rachi il est patour, et pour Rabbénou Tam et le Rambam c'est permis, car ce n'est un ornement que pour l'homme. Mais ce qui est ornement pour l'homme et pour la femme est interdit à l'homme aussi.

Ce que dit ce séif :

La bague sans sceau : interdite et passible — לא יצא בטבעת שאין עליה חותם ואם יצא חייב.
Avec sceau, Rashi exempte, Rabbénou Tam et le Rambam permettent — ואם יש עליה חותם לרש״י פטור ולר״ת והרמב״ם מותר דאינו תכשיט אלא לאיש.
Mais la parure commune aux deux sexes est interdite à l'homme aussi — אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה אסור גם לאיש.

Seif י

טבעת שקבוע בה אבן וכן אם כתובים בה אותיות אין עליה חותם מקרי שלא נקרא חותם אלא א״כ חקוקין בה אותיות או צורות:

Traduction : Une bague sertie d'une pierre, et de même si des lettres y sont écrites — elle est réputée sans sceau : n'est appelé sceau que ce qui est gravé en creux de lettres ou de figures.

Ce que dit ce séif :

Une pierre sertie, ou des lettres écrites, ne font pas un sceau — טבעת שקבוע בה אבן וכן אם כתובים בה אותיות אין עליה חותם מקרי.
Le sceau se grave — שלא נקרא חותם אלא א״כ חקוקין בה אותיות או צורות.

Seif יא

דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט אסור שהרואה אומר שלצורך תשמיש מוציא ויש מתירים אם הוא של כסף: הגה ומ״מ אסור לצאת בתיק של ברילי״ן אע״פ שהתיק הוא של כסף דהבתי עינים בעצמם הם משוי [ב״י] ואם המפתח של נחושת וברזל אפי' מחובר וקבוע בחגורה אסור [מרדכי פ' במה אשה וב״י בשם תשובת הרשב״א] ויש שכתבו שנוהגין בזה להתיר [ב״י בשם תשובה אשכנזית סי' פ״א והרי״ף והאגודה וכן משמע בא״ז:]

Traduction : Un objet fait à la fois pour l'ornement et pour l'usage — par exemple de belles clefs d'argent façonnées en ornement — est interdit, car celui qui voit dit qu'il les sort pour s'en servir ; certains le permettent si l'objet est d'argent. Glose Rama : Il reste néanmoins interdit de sortir avec un étui à lunettes, même d'argent, car les verres eux-mêmes sont une charge. Et si la clef est de cuivre ou de fer, c'est interdit même fixée à demeure à la ceinture. Certains ont écrit qu'on a coutume d'être indulgent en cela.

Ce que dit ce séif :

Ce qui pare et sert à la fois : interdit — דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט אסור.
Et la raison est le regard d'autrui — שהרואה אומר שלצורך תשמיש מוציא.
Certains permettent l'argent — ויש מתירים אם הוא של כסף.
Rama : l'étui de lunettes, lui, ne se sauve pas par son argent — ומ״מ אסור לצאת בתיק של ברילי״ן אע״פ שהתיק הוא של כסף דהבתי עינים בעצמם הם משוי.

Seif יב

לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדו ולא נגר בקיסם שבאזנו ולא סורק במשיחה שבצוארו ואם יצא פטור:

Traduction : Le tailleur ne sortira pas avec l'aiguille piquée dans son vêtement, ni le charpentier avec le copeau derrière l'oreille, ni le cardeur avec le cordon à son cou. Et s'il est sorti — il est patour.

Ce que dit ce séif :

Les insignes du métier ne sont pas des parures — tailleur, charpentier, cardeur : לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדו ולא נגר בקיסם שבאזנו ולא סורק במשיחה שבצוארו ואם יצא פטור.

Seif יג

לא יצא הזב בכיס שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה וכן אשה נדה שקושרת בגד לפניה שלא תתלכלך בדם נדותה אסורה לצאת בו אם לא יהא סינר עשוי כעין מלבוש אבל אם קושרתו כדי שלא יכאב לה הדם ולא תצטער מותר לצאת בו:

Traduction : Le zav ne sortira pas avec la poche qu'il se fait pour se préserver de son écoulement, afin de ne pas se souiller. De même, une femme nidda qui attache un linge devant elle pour ne pas se salir : il lui est interdit de sortir avec — à moins que ce ne soit un tablier fait à la manière d'un vêtement. Mais si elle l'attache pour que le sang ne la blesse pas et qu'elle n'en souffre pas, il lui est permis de sortir avec.

Ce que dit ce séif :

Ce qui protège le vêtement n'est pas un vêtement — לא יצא הזב בכיס שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה.
Sauf s'il a la forme d'un vêtement — אם לא יהא סינר עשוי כעין מלבוש.
Et ce qui épargne la douleur se porte — אבל אם קושרתו כדי שלא יכאב לה הדם ולא תצטער מותר לצאת בו.

Seif יד

דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת: הגה ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו אבל אסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים דאין זה דרך מלבוש [הגהות מיי']:

Traduction : Une chose qui se porte à la manière d'un vêtement — même si on ne la revêt que pour se préserver de la salissure — il est permis de sortir avec à Shabbat. Glose Rama : C'est pourquoi il est permis de revêtir un habit contre la pluie, ou un chapeau sur la tête. Mais il est interdit à une femme de poser un linge sur son voile contre la pluie, car ce n'est pas là une manière de se vêtir.

Ce que dit ce séif :

La forme du vêtement suffit, même si le but est de ne pas se salir — דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת.
Rama : d'où le manteau et le chapeau contre la pluie — ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו.
Mais l'étoffe posée sur le voile n'est pas portée — אבל אסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים דאין זה דרך מלבוש.

Seif טו

אין הקטע יוצא בקב שלו דהיינו שעושה כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו ואינו עושה זה להלך בו שעל כל פנים צריך הוא למקלו אלא כוונתו כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל כיון דאינו צורך הלוכו אסור:

Traduction : L'amputé ne sortira pas avec son kav — c'est-à-dire une sorte de moule en forme de pied, légèrement creusé pour y loger le haut de sa jambe. Il ne le fait pas pour marcher, puisqu'en tout état de cause il lui faut sa canne, mais afin de ne pas paraître privé d'un pied, seulement infirme du pied. Dès lors que ce n'est pas nécessaire à sa marche — c'est interdit.

Ce que dit ce séif :

Le קב de l'amputé ne sort pas — אין הקטע יוצא בקב שלו.
Et la raison tient à ce qu'il n'y marche pas — אלא כוונתו כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל כיון דאינו צורך הלוכו אסור.

Seif טז

קטע שאינו יכול לילך כלל על שוקיו אלא יושב על כסא ומשנעקר ממקומו נסמך על ידיו ועל שוקיו ונדחף לפניו ועושה סמוכות של עור או עץ לראשי שוקיו או רגליו התלוים וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצת אין יוצאין בהם בשבת דאיידי דתלו ולא מנחי אארעא זמנין דמשתלפי אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידו מותר לצאת. קטע בשתי רגליו ומהלך על שוקיו ועל ארכבותיו ועושה סמיכות של עור לשוקיו יוצא בהם בשבת: הגה וכן מותר לצאת במנעל של עץ שהרגל נכנס בו וליכא למיחש שיפול [ר' ירוחם ח״ה] וכן בפנטני״ש דמשתלפי במהרה וממילא [רשב״א סימן תר״ז] ויש מחמירים ואוסרים [אגור] ולא ילך אדם יחף בשבת במקום שאין דרך לילך יחף ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו: [כל בו]:

Traduction : Un amputé qui ne peut aucunement marcher sur ses jambes, mais reste assis sur un siège, et qui, pour se déplacer, s'appuie sur ses mains et ses jambes et se pousse en avant, et qui se fait des appuis de cuir ou de bois pour l'extrémité de ses jambes ou de ses pieds pendants — de sorte qu'en s'appuyant sur ses mains et en se soulevant il prenne aussi un peu appui sur ses pieds : on ne sort pas avec eux à Shabbat, car étant suspendus et ne reposant pas au sol, ils risquent de se détacher. Mais avec le siège et les petits bancs qu'il tient à la main, il est permis de sortir. Un amputé des deux pieds qui marche sur ses jambes et ses genoux et se fait des appuis de cuir pour ses jambes — il sort avec eux à Shabbat. Glose Rama : De même il est permis de sortir avec un sabot de bois où le pied s'engage, sans crainte qu'il tombe ; et de même avec des pantoufles qui se détachent vite et d'elles-mêmes. Certains sont rigoureux et l'interdisent. Et l'on ne marchera pas pieds nus à Shabbat là où l'usage n'est pas d'aller pieds nus ; et l'on ne sortira pas à Shabbat comme on sort en semaine, sans quelque chose qui rappelle que c'est Shabbat, de peur d'en venir à le profaner.

Ce que dit ce séif :

Les supports suspendus tombent : interdits — אין יוצאין בהם בשבת דאיידי דתלו ולא מנחי אארעא זמנין דמשתלפי.
La chaise et les bancs qu'il tient, non — אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידו מותר לצאת.
Et celui qui marche sur ses jambes sort avec ses supports — קטע בשתי רגליו ומהלך על שוקיו ועל ארכבותיו ועושה סמיכות של עור לשוקיו יוצא בהם בשבת.
Rama : et Shabbat doit se voir sur l'homme — ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו.

Seif יז

חיגר שאינו יכול לילך בלא מקל מותר לילך בו אפי' אינו קשור בו אבל אם אפשר לו לילך זולתו ואינו נוטל אלא להחזיק עצמו אסור [וחולה שעמד מחליו דינו כחיגר] [רוקח]:

Traduction : Un boiteux qui ne peut marcher sans canne peut marcher avec, même si elle n'est pas attachée à lui. Mais s'il peut marcher sans elle et ne la prend que pour se soutenir — c'est interdit. Et un malade relevé de sa maladie a le statut du boiteux.

Ce que dit ce séif :

Le boiteux qui ne marche pas sans canne sort avec elle, même non attachée — חיגר שאינו יכול לילך בלא מקל מותר לילך בו אפי׳ אינו קשור בו.
Mais s'il peut s'en passer, la canne devient fardeau — אבל אם אפשר לו לילך זולתו ואינו נוטל אלא להחזיק עצמו אסור.
Rama : et le convalescent suit le boiteux — וחולה שעמד מחליו דינו כחיגר.

Seif יח

סומא אסור לו לצאת במקל:

Traduction : Il est interdit à l'aveugle de sortir avec une canne.

Ce que dit ce séif :

L'aveugle, lui, ne sort pas avec sa canne — סומא אסור לו לצאת במקל.

Seif יט

מי שהוא אסור וכבלים [פי' כעין טבעות גדולים שסוגרין בהם הרגלים] ברגליו מותר לצאת בהם:

Traduction : Celui qui est détenu et entravé — c'est-à-dire par une sorte de gros anneaux dont on ferme les jambes — il lui est permis de sortir avec.

Ce que dit ce séif :

Celui qu'on a mis aux fers sort avec eux — מי שהוא אסור וכבלים … ברגליו מותר לצאת בהם.

Seif כ

אין יוצאים באנקטמין והוא כמין חמור שעושים הליצנים ונראה כרוכב עליו והוא נושאו והולך ברגליו ולא בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל והולכים בהם בטיט ולא בפרמי והן כמין צורת פרצוף שנותנין על הפנים להפחיד התינוקות:

Traduction : On ne sort pas avec des ankatmin — une sorte d'âne que font les bouffons, qui donne l'apparence qu'on le chevauche alors qu'on le porte et qu'on marche de ses propres jambes ; ni avec des késharim — de hautes pièces de bois munies d'un siège pour la plante du pied, avec lesquelles on marche dans la boue ; ni avec des parmi — une sorte de masque que l'on met sur le visage pour effrayer les enfants.

Ce que dit ce séif :

Trois objets de spectacle, trois interdits — le faux âne des bouffons : אין יוצאים באנקטמין והוא כמין חמור שעושים הליצנים.
Les échasses — ולא בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל והולכים בהם בטיט.
Et le masque — ולא בפרמי והן כמין צורת פרצוף שנותנין על הפנים להפחיד התינוקות.

Seif כא

אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת אבל יוצאים בשק ויריעה וחמילה (פי' בגדים גסים):

Traduction : On ne sort pas avec un coffre, une corbeille ni une natte ; mais on sort avec un sac, une toile et une étoffe grossière.

Ce que dit ce séif :

Le contenant est fardeau, l'étoffe est vêtement — אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת אבל יוצאים בשק ויריעה וחמילה.

Seif כב

יוצאים במוך וספוג שעל המכה לפי שהם מרפאים הילכך הוי כמו תכשיט וכן בקליפת שום ובצל או באספלנית ומלוגמא ורטייה שעליה ואם נפלו מעליה לא יחזירנה וכל שכן שלא יתנם בתחלה אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו דכיון שאינם מרפאים הוי משאוי אבל באגוד שכורך על הרטייה שלא תפול מעליו יכול לילך בו וקושרו ומתירו:

Traduction : On sort avec la ouate ou l'éponge posée sur une plaie, parce qu'elles soignent — elles sont dès lors comme un ornement. De même avec une pelure d'ail ou d'oignon, un emplâtre, un cataplasme ou un pansement qui s'y trouvent. Et s'ils en sont tombés, il ne les remettra pas — et a fortiori ne les posera-t-il pas pour la première fois. Mais il est interdit d'enrouler un fil ou un cordon sur la plaie pour sortir avec : ne soignant pas, c'est une charge. En revanche, la bande qu'il enroule sur le pansement pour qu'il ne tombe pas, il peut marcher avec, et il la noue et la dénoue.

Ce que dit ce séif :

Ce qui soigne la plaie vaut parure — יוצאים במוך וספוג שעל המכה לפי שהם מרפאים הילכך הוי כמו תכשיט.
Tombés, on ne les remet pas — ואם נפלו מעליה לא יחזירנה וכל שכן שלא יתנם בתחלה.
Le fil qui ne soigne pas est un fardeau — אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו דכיון שאינם מרפאים הוי משאוי.
Mais le lien qui retient le pansement se noue et se dénoue — אבל באגוד שכורך על הרטייה שלא תפול מעליו יכול לילך בו וקושרו ומתירו.

Seif כג

הבנים יוצאין בזגין (פי' כמין פעמונים קטנים) הארוגים להם בכסותם אבל אם אינם ארוגים לא: הגה ולא מהני הא דמחובר לכסות רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך אסור (הגהות מיי' פי״ט וב״י בשם תשו' רשב״א ומרדכי פ' במה אשה) ואותן עגולים ירוקים שגזרה מלכות שכל יהודי ישא א' מהן בכסותו מותר לצאת בהן אפי' אינו תפור בכסותו רק מחובר שם קצת (א״ז) וכן מותר לצאת במטפחת שמקנחין בו האף שקורין פצולי״ט אם מחובר לכסותו והא דמותר לצאת בזגין הארוגין דוקא שאין בהם ענבל ואין משמיעין קול (הגהות אלפסי סוף פ' במה אשה):

Traduction : Les enfants sortent avec les clochettes tissées dans leur vêtement ; mais si elles n'y sont pas tissées, non. Glose Rama : Et le fait d'être attaché au vêtement n'aide que pour ce qui a coutume d'y être attaché ; mais s'il y a attaché une chose qui n'a pas cet usage — c'est interdit. Quant à ces rondelles vertes que le pouvoir a décrétées, que tout Juif en porte une sur son vêtement — il est permis de sortir avec, même non cousues, pourvu qu'elles y tiennent quelque peu. De même il est permis de sortir avec le mouchoir dont on se mouche, s'il est attaché au vêtement. Et cette permission de sortir avec des clochettes tissées ne vaut que si elles n'ont pas de battant et ne font pas de bruit.

Ce que dit ce séif :

Les clochettes tissées dans l'habit, oui ; cousues après, non — הארוגים להם בכסותם אבל אם אינם ארוגים לא.
Rama : et l'attache ne vaut que pour ce qui s'attache d'ordinaire — ולא מהני הא דמחובר לכסות רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם.
Et la permission suppose qu'elles ne sonnent pas — והא דמותר לצאת בזגין הארוגין דוקא שאין בהם ענבל ואין משמיעין קול.

Seif כד

יוצאים במיני עשבים שקושרין אותם בקשרים ותולין אותם לרפואה:

Traduction : On sort avec les espèces d'herbes que l'on lie en nœuds et que l'on suspend à titre de remède.

Ce que dit ce séif :

Les herbes nouées et suspendues pour guérir se portent — יוצאים במיני עשבים שקושרין אותם בקשרים ותולין אותם לרפואה.

Seif כה

אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין בו לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות ורפאו שלשתם שלש בני אדם שאיתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא לשאר לחשים וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר לא שנא איתמחי קמיע ולא גברא כגון שכתב לחש אחד באגרת וריפא בו ג' פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם וכ״ש אי איתמחי גברא וקמיע כגון שכתב לחש אחד בג' אגרות וכל אחד הועילה לג' אנשים או לאדם אחד ג' פעמים איתמחי גברא ללחש זה בכל אגרת שיכתבנו ואתמחו אגרות הללו לכל אדם: הגה ודוקא שבאו שתי המחאות ביחד אבל אם איתמחי גברא תחיל' ואח״כ עשה קמיע ורפא שלשה פעמים לא תלינן בהמחאת הקמיע רק בהמחאת הגברא שכבר איתחזק [הגהות אשירי וכן משמע מתוס' מהביאור שכ' ב״י]: אבל אם כתב שלשה קמעים לאדם אחד ורפאו שלשה פעמים לא איתמחי לא גברא ולא קמיע ומותר לצאת בקמיע מומחה ל״ש היא של כתב או של עיקרים בין בחולה שיש בו סכנה בין בחולה שאין בו סכנה ולא שנכפה כבר ותולהו לרפואה אלא אפי' לא אחזו החולי אלא שהוא ממשפחת נכפין ותולהו שלא יאחזנו שרי וקושרו ומתירו ברה״ר ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויצא בו לרשות הרבים שאז יאמרו שיוצא בו לשם תכשיט וזה אסור דלאו תכשיט הוא:

Traduction : On ne sort pas avec une amulette (kamea) qui n'est pas éprouvée ; si elle est éprouvée, on sort avec. Et cela sans distinction : que ce soit l'homme qui soit éprouvé et non l'amulette — par exemple s'il a écrit une même formule sur trois feuillets et que les trois ont guéri trois personnes, l'homme est éprouvé pour cette formule chaque fois qu'il l'écrira, mais non pour d'autres formules, et l'amulette n'est pas éprouvée si un autre l'écrit ; ou que ce soit l'amulette qui soit éprouvée et non l'homme — par exemple s'il a écrit une formule sur un feuillet qui a guéri trois fois, ce feuillet est éprouvé pour tout homme. Et a fortiori si l'homme et l'amulette sont l'un et l'autre éprouvés. Glose Rama : Et cela seulement si les deux confirmations sont venues ensemble ; mais si l'homme fut éprouvé d'abord, puis fit une amulette qui guérit trois fois, on n'attribue pas cela à l'amulette mais à l'homme, déjà confirmé. En revanche, s'il a écrit trois amulettes pour une seule personne et qu'elles ont guéri trois fois, ni l'homme ni l'amulette ne sont éprouvés. Il est permis de sortir avec une amulette éprouvée, qu'elle soit d'écriture ou de racines, pour un malade en danger comme pour un malade sans danger — et non seulement pour qui a déjà été saisi du mal et la porte pour se soigner, mais même si le mal ne l'a pas saisi et qu'il est seulement d'une famille d'épileptiques et la porte pour ne pas être saisi. Il la noue et la dénoue dans le domaine public — pourvu qu'il ne l'attache pas à une chaîne ou à une bague pour sortir avec dans le domaine public, car on dirait alors qu'il la porte en ornement, ce qui est interdit puisqu'elle n'en est pas un.

Ce que dit ce séif :

Tout tient à l'épreuve : l'amulette éprouvée se porte — אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין בו.
Et l'épreuve faite, ni le genre ni la gravité du mal ne distinguent — ומותר לצאת בקמיע מומחה ל״ש היא של כתב או של עיקרים בין בחולה שיש בו סכנה בין בחולה שאין בו סכנה.
La seule limite est l'apparence de parure — ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויצא בו לרשות הרבים שאז יאמרו שיוצא בו לשם תכשיט וזה אסור דלאו תכשיט הוא.

Seif כו

נאמן לומר הרופא על עצמו שהוא מומחה:

Traduction : Le médecin est cru lorsqu'il dit de lui-même qu'il est éprouvé.

Ce que dit ce séif :

Et sur sa propre compétence, le médecin est cru — נאמן לומר הרופא על עצמו שהוא מומחה.

Seif כז

יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת ואין בו משום דרכי האמורי וכן בכל דבר שהוא משום רפואה אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו משום רפואה אסור משום דרכי האמורי אבל כל לחש מותר ולא אסור אלא באותם שבדקו ואינם מועלים ויש מי שחושש בכל קמיע שאינה מומחה משום דרכי האמורי:

Traduction : On sort avec l'œuf de sauterelle, la dent de renard et le clou du crucifié, en semaine comme à Shabbat, et il n'y a là rien des voies des Amorites ; et de même pour toute chose faite à titre de remède. Mais s'il accomplit un acte où le caractère médicinal n'est pas apparent — c'est interdit au titre des voies des Amorites. Toute incantation, en revanche, est permise, et l'on n'a interdit que celles qu'on a éprouvées sans effet. Et il en est qui s'inquiètent, pour toute amulette non éprouvée, des voies des Amorites.

Ce que dit ce séif :

Trois remèdes populaires, permis parce qu'ils guérissent — יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת ואין בו משום דרכי האמורי.
Et la limite est l'acte dont la vertu curative ne se voit pas — אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו משום רפואה אסור משום דרכי האמורי.
L'incantation, elle, est permise — אבל כל לחש מותר.

Seif כח

מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגליו וגם הוא מרפא מותר לצאת בו:

Traduction : Celui qui a une plaie au métatarse et y attache une pièce de monnaie pour la protéger des heurts du pied — et qui de surcroît la soigne — il lui est permis de sortir avec.

Ce que dit ce séif :

La pièce liée sur la plaie protège et guérit : deux titres, une permission — מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגליו וגם הוא מרפא מותר לצאת בו.

Seif כט

היוצא בטלית מקופלת על כתפיו דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו מגביה שוליה על כתפיו חייב חטאת אבל אם אינה מקופלת על כתפיו אלא משולשת ברחבה למטה מכתפיו שרי שמאחר שהוא מתעטף בטליתו ומתכסה בו כתיפו וגופו אע״פ שמתקצר קצת מלמטה מותר ועפ״ז מותר להתעטף בטליתו תחת הגלימא ולהביאו לב״ה :

Traduction : Celui qui sort avec un talith replié sur ses épaules — c'est-à-dire qu'après l'avoir mis sur sa tête il en relève les pans sur ses épaules — est passible d'un hattat. Mais s'il n'est pas replié sur ses épaules et qu'il retombe dans sa largeur au-dessous des épaules, c'est permis : dès lors qu'il s'enveloppe de son talith et s'en couvre les épaules et le corps, il est permis même s'il est un peu raccourci par le bas. Sur cette base, il est permis de s'envelopper de son talith sous le manteau et de le porter ainsi à la synagogue.

Ce que dit ce séif :

Le talit replié sur l'épaule n'habille plus — היוצא בטלית מקופלת על כתפיו … חייב חטאת.
Déployé, même court, il habille — אבל אם אינה מקופלת על כתפיו אלא משולשת ברחבה למטה מכתפיו שרי.
Et de là, le porter sous le manteau jusqu'à la synagogue — ועפ״ז מותר להתעטף בטליתו תחת הגלימא ולהביאו לב״ה.

Seif ל

מותר לצאת בר״ה בטלית סביב הצואר: הגה אע״פ שמניח צד ימין על כתיפו של שמאל דדרך ללבשו כך ולא הוי אלא להתנאות ושרי [ב״י]:

Traduction : Il est permis de sortir dans le domaine public avec un talith autour du cou. Glose Rama : Et cela même s'il pose le côté droit sur l'épaule gauche, puisque telle est la manière de le porter et que ce n'est que par élégance — c'est permis.

Ce que dit ce séif :

Le talit autour du cou se porte sur la voie publique — מותר לצאת בר״ה בטלית סביב הצואר.
Rama : et l'ornement n'ôte rien au vêtement — אע״פ שמניח צד ימין על כתיפו של שמאל דדרך ללבשו כך ולא הוי אלא להתנאות ושרי.

Seif לא

היוצא מעוטף בטליתו וקופלה מכאן ומכאן בידו או על כתפו אם נתכוון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו או כדי שלא יתלכלכו אסור ואם קבצם להתנאות בה כמנהג אנשי המקום במלבושן מותר והני מילי בטליתות שלהם שהיו יריעה אחת מרובעת אבל מלבושים דידן כשהוא לבוש בהם ומוציא ידיו מתוכה מותר לתפוס קצתם בידו להגביהם כדי שלא יתלכלכו שוליו בטיט או כדי שלא יעכבוהו ללכת:

Traduction : Celui qui sort enveloppé de son talith et en replie les pans d'un côté et de l'autre dans sa main ou sur son épaule : s'il a eu l'intention de rassembler les pans pour qu'ils ne se déchirent pas ou ne se salissent pas — c'est interdit ; s'il les a rassemblés par élégance, selon l'usage vestimentaire du lieu — c'est permis. Et cela ne vaut que pour leurs talitot, qui étaient une seule pièce d'étoffe carrée ; mais nos vêtements à nous, lorsqu'il les porte et en sort les mains, il lui est permis d'en saisir un pan à la main pour le relever, afin que les bords ne se salissent pas dans la boue ou ne le gênent pas dans sa marche.

Ce que dit ce séif :

Tout tient à l'intention du geste — préserver l'étoffe, c'est la porter : אם נתכוון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו או כדי שלא יתלכלכו אסור.
Se parer, c'est la revêtir — ואם קבצם להתנאות בה כמנהג אנשי המקום במלבושן מותר.
Et nos vêtements, qu'on porte les bras dehors, échappent à la question — אבל מלבושים דידן כשהוא לבוש בהם ומוציא ידיו מתוכה מותר לתפוס קצתם בידו להגביהם.

Seif לב

היוצא במעות הצרורים לו בסדינו חייב: הגה אבל בבית מותר אם צריך לו אפי' אינן צרורים רק שהם מנוקבים:

Traduction : Celui qui sort avec des pièces nouées dans son drap est hayyav. Glose Rama : Mais dans la maison c'est permis s'il en a besoin, même non nouées — pourvu qu'elles soient percées.

Ce que dit ce séif :

Les pièces nouées dans le drap rendent passible — היוצא במעות הצרורים לו בסדינו חייב.
Rama : dans la maison, la question ne se pose pas — אבל בבית מותר אם צריך לו אפי׳ אינן צרורים רק שהם מנוקבים.

Seif לג

אסור לצאת בשבת במעות או בכסף וזהב התפורים בבגדו: הגה ויש מתירים במקום פסידא שירא שיגזלנו ממנו אם יניחם בבית וילך מהם [אגור ואיסור והיתר הארוך] וכן נוהגין להקל אם צריך לצאת אבל אם יוכל להיות יושב בבית ולא לצאת לא יצא ובמקום שאין צריך לו ויוכל להניח בבית יש להחמיר [או״ה]:

Traduction : Il est interdit de sortir à Shabbat avec des pièces, ou de l'argent et de l'or cousus dans son vêtement. Glose Rama : Certains le permettent en cas de perte, s'il craint qu'on ne les lui vole en les laissant à la maison pour s'en éloigner ; et l'on a coutume d'être indulgent s'il doit sortir. Mais s'il peut rester assis à la maison et ne pas sortir, il ne sortira pas ; et là où il n'en a pas besoin et peut les laisser à la maison, il y a lieu d'être rigoureux.

Ce que dit ce séif :

L'argent cousu dans l'habit reste de l'argent — אסור לצאת בשבת במעות או בכסף וזהב התפורים בבגדו.
Rama : et devant la perte, certains permettent — ויש מתירים במקום פסידא שירא שיגזלנו ממנו אם יניחם בבית וילך מהם.
Mais rester chez soi vaut mieux — אבל אם יוכל להיות יושב בבית ולא לצאת לא יצא.

Seif לד

יוצא אדם בסודר המקופל על כתיפו אף על פי שאין נימא כרוכה לו על אצבעו ואם אין הסודר חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו אא״כ קשר שני ראשיו למטה מכתפיו זה עם זה:

Traduction : On sort avec un foulard replié sur l'épaule, même s'il n'a pas de cordon enroulé autour du doigt. Et si le foulard ne couvre pas sa tête et la majeure partie de son corps, il est interdit de sortir avec — à moins qu'il n'en ait noué les deux extrémités l'une à l'autre au-dessous des épaules.

Ce que dit ce séif :

Le soudar plié sur l'épaule se porte, même sans le fil au doigt — יוצא אדם בסודר המקופל על כתיפו אף על פי שאין נימא כרוכה לו על אצבעו.
S'il ne couvre pas la tête et la plus grande part, il faut le nouer — ואם אין הסודר חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו אא״כ קשר שני ראשיו למטה מכתפיו זה עם זה.

Seif לה

לבדים הקשים אסור להביאם ברשות הרבים או בכרמלית כשהוא מעוטף בהם ואם אינם קשים הרבה מותר:

Traduction : Les feutres rigides — il est interdit de les porter dans le domaine public ou dans un karmelit lorsqu'on en est enveloppé ; et s'ils ne sont pas très rigides, c'est permis.

Ce que dit ce séif :

Le feutre trop raide ne se plie pas au corps : c'est ce qui décide — לבדים הקשים אסור להביאם ברשות הרבים או בכרמלית כשהוא מעוטף בהם ואם אינם קשים הרבה מותר.

Seif לו

מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה בין לצרכו בין לצורך חבירו בין שהם שני חלוקים בין שהם שני סרבלים [פי' סרבל כסות העליון] בין שהם שתי חגורות זו על גבי זו ואפי' אין מלבוש מפסיק ביניהם: הגה ויש אוסרים שתי חגורות זה על זה אלא א״כ מלבוש מפסיק ביניהם [אור זרוע ותוס' ומרדכי פ' במה אשה] וכן ראוי לנהוג ומותר ללבוש שני כובעים זה על זה [א״ז] וכן שני אנפלאות [אגור]:

Traduction : Il est permis de sortir à Shabbat avec deux vêtements l'un sur l'autre, que ce soit pour soi ou pour son compagnon — qu'il s'agisse de deux tuniques, de deux manteaux, ou de deux ceintures l'une sur l'autre, et même sans vêtement qui les sépare. Glose Rama : Certains interdisent deux ceintures l'une sur l'autre sans vêtement intercalé, et il convient d'agir ainsi. Il est permis de porter deux chapeaux l'un sur l'autre, et de même deux paires de chaussettes.

Ce que dit ce séif :

Deux vêtements l'un sur l'autre, et pour soi comme pour autrui — מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה.
Et le Mé'haber n'exige pas de vêtement entre eux — ואפי׳ אין מלבוש מפסיק ביניהם.
Rama : pour deux ceintures, certains l'exigent — ויש אוסרים שתי חגורות זה על זה אלא א״כ מלבוש מפסיק ביניהם, et c'est ainsi qu'on se conduit — וכן ראוי לנהוג.

Seif לז

מותר לצאת בשבת בבתי ידים הנקראים גואנטי״ש ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידים של מלבושיו או שיקשרם בהם קשר של קיימא יפה וראוי לחוש לדבריו:

Traduction : Il est permis de sortir à Shabbat avec des gants. Certains sont rigoureux et exigent qu'on les couse la veille de Shabbat aux manches du vêtement, ou qu'on les y attache par un nœud durable et solide — et il convient de tenir compte de leur avis.

Ce que dit ce séif :

Les gants se portent — מותר לצאת בשבת בבתי ידים הנקראים גואנטי״ש.
Un avis les veut cousus ou noués à demeure — ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידים של מלבושיו או שיקשרם בהם קשר של קיימא.
Et le Mé'haber lui-même incline à s'en soucier — יפה וראוי לחוש לדבריו.

Seif לח

היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו ודעתו עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית ואם היא מצוייצת כהלכתה אע״פ שאין בה תכלת מותר לצאת בה בשבת (עיין לעיל סי' י״ג):

Traduction : Celui qui sort à Shabbat avec un talith dont les tsitsit ne sont pas conformes est hayyav, parce que ces fils lui sont importants et qu'il a l'intention de les achever pour en faire des tsitsit. Mais si les tsitsit sont conformes, il est permis de sortir avec à Shabbat, même sans tekhelet.

Ce que dit ce séif :

Un talit dont les tsitsit ne sont pas faites rend passible — היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב.
Et la raison est que ces fils comptent encore pour lui — מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו ודעתו עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית.
Faites selon la loi, l'absence de tekhélet n'y change rien — ואם היא מצוייצת כהלכתה אע״פ שאין בה תכלת מותר לצאת בה בשבת.

Seif לט

כילה [פי' יריעה כעין אוהל] שיש בו רצועות שמותחין אותה בהם מותר להתעטף בה ולצאת לרשות הרבים ואין הרצועות חשובות כמשאוי שמבוטלות אגבה הלכך מותר לצאת ברצועות התלויות באבנט אף ע״פ שאין המנעלים קשורים בהם דלא חשיבי ובטלו אגב האבנט אבל אם הם של משי חשיבי ולא בטלי ואסור אם אין המנעלים קשורי' בהם והוא הדין לכל דבר שנפסק מן הבגד וראשו אחד מחובר כגון לולאות ואינו חשוב מותר לצאת בו ואם חשוב הוא אסור לצאת בו:

Traduction : Un rideau de tente muni de lanières servant à le tendre : il est permis de s'en envelopper et de sortir dans le domaine public, les lanières n'étant pas comptées comme une charge puisqu'elles sont annulées par rapport à lui. Dès lors, il est permis de sortir avec les lanières suspendues à la ceinture, même sans que les chaussures y soient attachées, car elles ne sont pas importantes et sont annulées par rapport à la ceinture. Mais si elles sont de soie, elles sont importantes, ne sont pas annulées, et c'est interdit tant que les chaussures n'y sont pas attachées. Il en va de même de tout ce qui s'est détaché d'un vêtement en restant attaché par un bout — telles des ganses : si ce n'est pas important, il est permis de sortir avec ; si c'est important, c'est interdit.

Ce que dit ce séif :

Le principe : ce qui est négligeable s'annule dans ce qui le porte — ואין הרצועות חשובות כמשאוי שמבוטלות אגבה.
La soie, elle, compte et ne s'annule pas — אבל אם הם של משי חשיבי ולא בטלי.
Et la règle vaut pour tout ce qui pend du vêtement — והוא הדין לכל דבר שנפסק מן הבגד וראשו אחד מחובר כגון לולאות ואינו חשוב מותר לצאת בו ואם חשוב הוא אסור לצאת בו.

Seif מ

כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור להניח בראשו אפילו בבית משם אהל:

Traduction : Un chapeau qui déborde de la tête d'un tefah — il est interdit de le poser sur sa tête, même dans la maison, au titre de ohel (faire une tente).

Ce que dit ce séif :

Un chapeau débordant d'un טפח fait tente — et l'interdit vaut même à la maison — כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור להניח בראשו אפילו בבית משם אהל.

Seif מא

לצאת בשבת בכובע שבראשו העשוי להגין מפני החמה יש מי שאוסר משום דחיישינן שיגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ד' אמות ברה״ר אא״כ הוא מהודק בראשו או שהוא עמוק שראשו נכנס לתוכו ואין הרוח יכול להפרידו מראשו או שהוא קשור ברצועה תחת גרונו דבהכי ליכא למיחש למידי:

Traduction : Sortir à Shabbat avec un chapeau porté sur la tête pour se protéger du soleil : il en est qui l'interdisent, de crainte que le vent ne le soulève de sa tête et qu'il n'en vienne à le porter sur quatre amot dans le domaine public — à moins qu'il ne soit bien serré sur la tête, ou assez profond pour que la tête y entre et que le vent ne puisse l'en détacher, ou encore attaché par une courroie sous le menton : dans ces cas, il n'y a rien à craindre.

Ce que dit ce séif :

Le chapeau de soleil : la crainte est le vent, non la tente — יש מי שאוסר משום דחיישינן שיגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ד׳ אמות ברה״ר.
Et trois remèdes lèvent la crainte — אא״כ הוא מהודק בראשו או שהוא עמוק שראשו נכנס לתוכו ואין הרוח יכול להפרידו מראשו או שהוא קשור ברצועה תחת גרונו.

Seif מב

המוצא תפילין בשבת בבזיון במקום שאין משתמרין אם יש סכנה שגזרו שלא להניח תפילין מכסן והולך לו ואם אין סכנה אם יש בהם רצועות שבכך ניכר שהם תפילין ולא קמיעים והן קשורות שיכול ללבשן מכניסן זוג זוג דרך לבישה עד שיכניסן כלן ואם היו רבים שלא יספיק ללבשן ולהכניסן זוג זוג יחשיך עליהם עד הלילה ויביאם ואם ירא להחשיך מפני לסטים מוליכם פחות פחות מד' אמות או נותנם לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה:

Traduction : Celui qui trouve à Shabbat des tefillin exposés à l'indignité, en un lieu où ils ne sont pas gardés : s'il y a danger — un décret interdisant de mettre les tefillin — il les recouvre et s'en va. S'il n'y a pas danger : s'ils ont leurs courroies, de sorte qu'on reconnaisse que ce sont des tefillin et non des amulettes, et qu'ils sont noués de manière à pouvoir être portés, il les rentre paire par paire, en les revêtant, jusqu'à les avoir tous rentrés. Et s'ils étaient trop nombreux pour qu'il ait le temps de les revêtir et de les rentrer paire par paire, il attend la nuit auprès d'eux et les rapporte. Et s'il craint d'attendre à cause des brigands, il les transporte par moins de quatre amot à la fois, ou les donne à son compagnon, et celui-ci au sien, jusqu'à atteindre la cour extérieure.

Ce que dit ce séif :

Des tefilin trouvés à l'abandon : en temps de danger, on les couvre et on s'en va — אם יש סכנה שגזרו שלא להניח תפילין מכסן והולך לו.
Sinon, on les rentre en les portant, paire après paire — מכניסן זוג זוג דרך לבישה עד שיכניסן כלן.
Trop nombreux, il attend la nuit — יחשיך עליהם עד הלילה ויביאם.
Et s'il craint les brigands, deux voies restent — ואם ירא להחשיך מפני לסטים מוליכם פחות פחות מד׳ אמות או נותנם לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה.

Seif מג

המוצא ספר תורה בשדה אם אינו שעת סכנה יושב ומשמרו ומחשיך עליו (לשון הרמב״ם ובסכנה מניחו והולך לו) ואם היו גשמים יורדים מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו:

Traduction : Celui qui trouve un Sefer Torah aux champs : si ce n'est pas un temps de danger, il s'assied, le garde et attend la nuit auprès de lui (langue du Rambam : et en cas de danger, il le laisse et s'en va). Et s'il pleuvait, il s'enveloppe de cuir, revient le recouvrir, et rentre avec lui.

Ce que dit ce séif :

Un séfer Torah trouvé aux champs : il s'assied, le garde et attend la nuit — המוצא ספר תורה בשדה אם אינו שעת סכנה יושב ומשמרו ומחשיך עליו.
Et dans le danger, langage du Rambam — ובסכנה מניחו והולך לו.
S'il pleut, il se couvre de cuir et l'abrite avec lui — ואם היו גשמים יורדים מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו.

Seif מד

הבא להציל כליו מפני הדליקה לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף ופושט וחוזר ולובש ומוציא:

Traduction : Celui qui vient sauver ses affaires d'un incendie revêt tout ce qu'il peut revêtir et s'enveloppe de tout ce dont il peut s'envelopper ; puis il se dévêt, revient, revêt de nouveau et sort.

Ce que dit ce séif :

Devant l'incendie, le sauvetage passe par le vêtement — et se répète — הבא להציל כליו מפני הדליקה לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף ופושט וחוזר ולובש ומוציא.

Seif מה

מי שנשרו כליו במים הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים אסור ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת אבל אם שטח מע״ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת:

Traduction : Celui dont les vêtements ont été trempés dans l'eau peut marcher avec sans craindre d'en venir à essorer. Mais il ne les étendra pas pour les sécher, à cause de l'apparence (מראית העין) — de peur qu'on ne le soupçonne de les avoir lavés à Shabbat ; et cela même dans les pièces les plus retirées, où nul ne voit. On n'a interdit que de les étendre à Shabbat ; mais s'il avait étendu la veille de Shabbat des vêtements lavés, il n'est pas tenu de les retirer à Shabbat.

Ce que dit ce séif :

Vêtements trempés : il marche avec, sans craindre l'essorage — מי שנשרו כליו במים הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה.
Mais il ne les étend pas — et la crainte est le soupçon, jusque dans la chambre close — ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים אסור.
Étendus la veille, ils peuvent rester — אבל אם שטח מע״ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת.

Seif מו

בגדים השרוים במים אסור לנגבם סמוך לאש: הגה ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה והוא שמקפיד על מימיו (מרדכי פ' חבית) ואסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה (רי״ו ח״ג):

Traduction : Des vêtements imbibés d'eau — il est interdit de les sécher près du feu. Glose Rama : Et il est interdit de les déplacer, de peur d'en venir à essorer — et cela lorsqu'il tient à leur eau. Il est également interdit de marcher à Shabbat là où l'on risque de glisser et de tomber dans l'eau, de peur que ses vêtements ne se trempent et qu'il n'en vienne à essorer.

Ce que dit ce séif :

On ne sèche pas les habits mouillés près du feu — בגדים השרוים במים אסור לנגבם סמוך לאש.
Rama : et on ne les manie pas — à condition qu'il tienne à leur eau — ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה והוא שמקפיד על מימיו.
Et l'on évite même le chemin où l'on glisserait dans l'eau — ואסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה.

Seif מז

לא ישטח אדם את כליו בשבת אפי' מן הזיעה:

Traduction : On n'étendra pas ses vêtements à Shabbat, même pour la sueur.

Ce que dit ce séif :

On n'étend pas ses habits Shabbat, même de la seule sueur — לא ישטח אדם את כליו בשבת אפי׳ מן הזיעה.

Seif מח

מסתפג אדם באלונטית (פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין) ומביאה בידו ולא חיישינן שמא יבא לסחוט ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה:

Traduction : On peut s'essuyer avec une serviette et la rapporter à la main, sans craindre d'en venir à essorer. Mais on ne la remettra pas aux baigneurs, qui sont suspects d'essorage.

Ce que dit ce séif :

On s'essuie de la serviette et on la rapporte en main — ומביאה בידו ולא חיישינן שמא יבא לסחוט.
Mais on ne la confie pas aux baigneurs — et la raison est ce dont ils sont soupçonnés : ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה.

Seif מט

מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת ובלבד שלא יוציאם עם המים שעליהם חוץ לנהר ד' אמות:

Traduction : Il est permis de se laver les mains dans la rivière à Shabbat — pourvu qu'on ne les sorte pas, avec l'eau qui s'y trouve, à plus de quatre amot hors de la rivière.

Ce que dit ce séif :

Se laver les mains au fleuve est permis — la limite est l'eau qu'on emporte — מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת ובלבד שלא יוציאם עם המים שעליהם חוץ לנהר ד׳ אמות.

Seif נ

יוצאין בפשתן סרוק וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטין (פי' בעלי נגעים) אימתי בזמן שצבען וכרכן או שיצא בהם שעה אחת מבע״י:

Traduction : On sort avec le lin peigné et la laine cardée posés sur la tête de ceux qui ont des plaies au cuir chevelu (בעלי חטטין). Quand cela ? Lorsqu'il les a teints et enroulés, ou qu'il est sorti avec un moment durant, pendant qu'il faisait encore jour.

Ce que dit ce séif :

Le lin et la laine sur les plaies de la tête se portent — יוצאין בפשתן סרוק וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטין.
À deux conditions, faites la veille — אימתי בזמן שצבען וכרכן או שיצא בהם שעה אחת מבע״י.

Seif נא

מותר לצאת במצנפת שתולין בצואר למי שיש לו מכה בראשו או בזרועו וכן בסמרטוטין (פי' חתיכות בגד בלוי) הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה:

Traduction : Il est permis de sortir avec le bandeau qu'on suspend au cou pour celui qui a une plaie à la tête ou au bras ; et de même avec les chiffons enroulés sur la main ou sur le doigt qui porte une plaie.

Texte intégral : ces 51 seifim constituent l'ensemble de la codification du Mehaber pour ce sujet. Chacun précise un cas, une condition, ou une exception.

Ce que dit ce séif :

Le bandeau suspendu au cou pour une plaie à la tête ou au bras se porte — מותר לצאת במצנפת שתולין בצואר למי שיש לו מכה בראשו או בזרועו.
Et de même les chiffons — וכן בסמרטוטין … הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה.

2. Le contexte général — la מלאכת הוצאה

De quoi parle ce siman ?

Le siman ש״א est l'un des plus longs (51 seifim !) et l'un des plus pratiques du Choulhan Aroukh — car il traite de la מלאכת הוצאה (transport d'objets entre domaines) appliquée à ce que l'on porte sur soi : vêtements, bijoux, accessoires, pansements.

La מלאכת הוצאה (transport) : c'est la 39^e et dernière des trente-neuf mélakhot interdites Shabbat. Sa source biblique : אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (Shemot 16:29) — « Que nul ne sorte de son lieu le septième jour ». Les Sages ont compris ce verset comme l'interdiction de transporter un objet de רשות לרשות (d'un domaine à un autre — du domaine privé רה״י vers le domaine public רה״ר ou inversement) ou sur 4 amot dans le רה״ר.

Pourquoi ce siman concerne-t-il les vêtements ? Si je porte un vêtement en tant que vêtement, ce n'est pas considéré comme « transporter » — le vêtement est כדרך מלבוש (« à la manière d'un habit »). Mais si je porte un objet qui n'est pas vraiment un vêtement, ou un objet attaché à un vêtement, alors je transporte — et c'est interdit Shabbat (sauf si on est dans un עירוב valide).

Les 4 catégories qui structurent les 51 seifim

Tout le siman ש״א est en réalité un développement de 4 catégories halakhiques que le Mehaber explicite au seif ז :

Catégorie	Hébreu	Statut Shabbat
1. Bijou / parure	תכשיט	Permis (porte = vêtir)
2. Vêtement	מלבוש	Permis (porte = vêtir)
3. Médical / pansement	רפואה	Permis si attaché au corps comme un soin (cas par cas)
4. Charge / fardeau	משא	Interdit מן התורה — חייב חטאת

L'enjeu de chacun des 51 seifim : dans quelle catégorie tombe tel ou tel objet ? Est-ce un מלבוש (permis) ou un משא (interdit) ? Si on a déterminé, on a la réponse.

Place dans Hilkhot Shabbat

Le siman ש״א ouvre le « bloc Hotzaa » du Choulhan Aroukh (simanim 301-303 sur les objets portés, puis 345-365 sur les domaines et les murs). Il est incontournable car chaque sortie Shabbat (synagogue, promenade) implique de vérifier ce qu'on porte et où l'on va.

3. Les concepts-clés halakhiques

Pour pénétrer le siman ש״א et la מלאכת הוצאה, il faut maîtriser cinq concepts structurants :

1. רשות הרבים (rashout harabbim) — domaine public : rue ouverte, place, route ≥ 16 amot de large, sans toit, fréquentée. Y transporter même 4 amot = interdit מן התורה.

2. רשות היחיד (rashout hayahid) — domaine privé : maison, cour close ≥ 4 amot². On peut y porter librement.

3. כרמלית (karmelit) — domaine intermédiaire (mer, champ, ruelle sans portique) : interdit מדרבנן de transporter à l'intérieur ou vers/depuis.

4. דרך מלבוש (derekh malboush) — « à la manière d'un vêtement ». Si je porte un objet כדרך מלבוש (manière normale de vêtir), ce n'est pas transporter mais vêtir, donc permis. Si je le porte autrement (caché, attaché à la main…), c'est משא — interdit.

5. שמא יפול ויביאנו ד׳ אמות ברה״ר — « de peur qu'il tombe et que la personne, machinalement, le ramasse et le transporte 4 amot ». C'est l'unique grand soupçon rabbinique qui interdit certains bijoux : on craint que la femme retire le bijou pour le montrer à une amie et qu'il tombe ; en le ramassant et continuant à marcher, elle ferait alors un transport interdit מן התורה. Ce concept gouverne une grande partie des seifim 4-10 et reviendra massivement au siman ש״ג (bijoux de la femme).

Outils annexes :

ביטול לבגד — l'objet est annulé dans le vêtement (cousu, attaché solidement) → traité comme partie du vêtement.
תכשיט נוי vs תכשיט שאינו נוי — bijou d'ornement (permis) vs bijou utilitaire (selon les cas).
דבר המתבזה — objet honteux à montrer → on craint qu'il soit retiré et porté à la main.

4. Vue d'ensemble des 51 seifim — cartographie thématique

Avec 51 seifim, le Mehaber organise les cas par thématiques d'objets. Voici la cartographie pour s'orienter :

Seifim	Thème	Catégorie halakhique dominante
1-3	Modes de marche Shabbat — pas courir, pas sauter	כבוד שבת (verset Yeshayahou 58:13)
4-6	Aveugle avec canne, infirme avec béquilles	תכשיט / מלבוש / משא — selon le rapport au corps
7	Le seif-clef : les 4 catégories (תכשיט/מלבוש/רפואה/משא)	Fondement halakhique
8-13	Boucliers, armes, sceaux — outils du roi/du soldat	כלי המלחמה (cf. Mishnah Shabbat 6:4 : מחלוקת R. Eliezer / Hakhamim)
14-17	Tabatière, montre, lunettes, boutons	תכשיט utilitaire
18-23	Chaussures (sandales, bottes), chaussettes	מלבוש classique
24-30	Vêtements pliés, couvertures, écharpes, manteaux	דרך מלבוש vs שלא כדרך
31-36	Étoffes posées sur l'épaule, sac à dos, sac de tallit	מחלוקת si כדרך
37-43	Anneaux, bagues, bijoux portés discrètement	שמא יפול ויביאנו
44-50	Personne handicapée, attelles, prothèses, chaussons médicaux	רפואה / כלי שהוא כמלבוש
51	Bandeau (מצנפת) au cou ou linge sur plaie	רפואה — clôt le siman

Méthode de lecture seif par seif :

Identifier l'objet en question (vêtement ? bijou ? outil ?)
Identifier la manière dont il est porté (כדרך מלבוש ou שלא כדרך)
Vérifier la catégorie (תכשיט / מלבוש / רפואה / משא)
Consulter le Mishnah Berurah au numéro correspondant — qui ouvre la halakha למעשה

5. Le Mishnah Berurah — premières entrées

Le Mishnah Berurah de Rabbi Israël Méir Kagan (Hafets Haïm) compte 182 entrées sur ce siman. Voici les premières — pour mieux comprendre le sens des seifim :

משנה ברורה (א) — (א) אין לרוץ בשבת - שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה דנוטלת אחד מת״ק ממאור עיניו אלא דבשבת איכא נמי איסורא משום מעשות דרכיך:

משנה ברורה (ב) — (ב) ואסור וכו' - וה״ה שאסור לקפוץ:

משנה ברורה (ג) — (ג) יותר מאמה - פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף רגל אחת הוא ג״כ חצי אמה וזהו באדם בינוני ששיעור פסיעה בינונית שלו הוא אמה ואדם הגדול ביותר כפי שיעור פסיעה שלו:

Pour le texte intégral des 182 entrées, consulte Sefaria : Mishnah Berurah 301.

6. La position du Rama

Le Rama enrichit le siman ש״א de très nombreuses הגהות. Les points-clefs des gloses ashkénazes :

Quelques gloses-types du Rama (par thème) :

Seif 3 — le Rama autorise de sauter pour éviter une boue / flaque (כשמותר מפני הגשם).
Seif 7 — le Rama précise que la limite « 4 catégories » régit toute la suite ; tout ce qui n'est pas מלבוש classique est suspect.
Seif 11 — selon le Rama, on suit aujourd'hui l'avis de R. Eliezer (les armes sont תכשיט pour le soldat) uniquement en temps de guerre ou de danger ; en pratique pacifique, c'est משא.
Seif 36 — le Rama interdit explicitement le tallit gadol plié et porté sur l'épaule en כרמלית comme שלא כדרך מלבוש (Maguen Avraham).

Différence Mehaber vs Rama (rappel) :

Mehaber → Sefardim (Beit Yossef, Hidah, Ben Ish Hai, Rav Ovadia Yossef)
Rama → Ashkénazes (Maguen Avraham, Taz, Mishnah Berurah)
Habad → Choulhan Aroukh HaRav (Admour HaZaken) — qui sur ce siman tranche cas par cas entre Mehaber et Rama selon les sources rishoniques

7. Cas pratiques modernes

Voici les cas les plus actuels qui découlent du siman ש״א :

Situation	Analyse halakhique
Montre-bracelet	Le Mehaber traite de la montre comme תכשיט/מלבוש. Montre mécanique = permis (כדרך מלבוש). Smartwatch = problème supplémentaire d'écriture/électricité.
Lunettes de vue	תכשיט utilitaire — permis car porté כדרך מלבוש (Hatam Sofer ; tous les Aharonim sont d'accord). Lunettes de soleil = permis. Lunettes posées dans la poche = משא, interdit.
Mouchoir / Kleenex	Problème classique : porté à la main = משא. Solution : nouer au pantalon (כדרך מלבוש) ou se passer en l'absence d'עירוב.
Clé de maison	Si fait partie d'une boucle de ceinture ou broche → תכשיט permis. Sinon → משא, interdit hors עירוב.
Plâtre / pansement / attelle	רפואה — permis car attaché au corps comme un soin (cf. seif 51 : מצנפת sur la plaie).
Sac à dos vide pour la synagogue	Même vide → משא si porté שלא כדרך. À éviter hors עירוב.

Pour la halakha למעשה : les cas-limites (notamment objets connectés, prothèses high-tech, dispositifs médicaux) exigent l'avis d'un Rav. La règle d'or : « objet porté כדרך מלבוש = permis ; porté autrement = משא, interdit ».

8. Synthèse pratique du Siman

Les enseignements-clefs du Siman ש״א :

La מלאכת הוצאה (Shemot 16:29) est la 39^e mélakha — transporter d'un domaine à un autre, ou 4 amot dans le רה״ר.
Tout objet sur soi entre dans 1 des 4 catégories : תכשיט (bijou) / מלבוש (vêtement) / רפואה (soin) — permis. משא (charge) — interdit מן התורה, חייב חטאת.
Le critère décisif : porte-t-on כדרך מלבוש (à la manière normale de vêtir) ? Si oui → permis. Si non → c'est un transport.
Pas courir Shabbat (seif 1) — verset וכבדתו (Yeshayahou 58:13) — la marche Shabbat doit être posée, différente de celle de la semaine.
Le grand soupçon rabbinique : שמא יפול ויביאנו — de peur que l'objet tombe et soit ensuite transporté à la main 4 amot dans le רה״ר. Ce סייג gouverne les bijoux discrets.
Sans עירוב dans le quartier, ne sortir avec aucun objet qui ne soit pas clairement מלבוש (vêtement) ou תכשיט bien porté.

9. Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :

Quelle est la source biblique de la מלאכת הוצאה ? Quel est le mot-clef du verset ?
Cite et explique les 4 catégories halakhiques du seif 7 (תכשיט / מלבוש / רפואה / משא).
Que signifie « porter כדרך מלבוש » ? Donne un exemple permis et un exemple interdit.
Qu'est-ce que le soupçon שמא יפול ויביאנו ? Quel type d'objets vise-t-il principalement ?
Pourquoi le Mehaber commence-t-il (seif 1) par « ne pas courir Shabbat » ? Quel est le verset-source ?
Si une personne sort sans עירוב avec une montre-bracelet, est-ce permis ? Et avec un mouchoir dans la poche ?
Quelle différence entre רשות הרבים (רה״ר) et כרמלית ? Laquelle est מן התורה, laquelle מדרבנן ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :

📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul, les שיטות ראשונים, les חקירות יסודיות, et les nuances Acharonim
✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide avec mnémoniques
📜 Niveau 4 — Daat HaRav : la chitah de l'Admour HaZaken (Choulhan Aroukh HaRav siman ש״א)

Pour continuer l'étude — siman suivantSiman 302 →

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ש״א · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT

📖Rejoindre la khavroutha