סימן ש"ח · נב סעיפים

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן ש"ח מכיל נב סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקדדים את ההלכות הנוגעות למוקצה — דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת.

סעיף א — מוקצה מחמת חסרון כיס (כלי יקר במיוחד)

דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת. ובו נב סעיפים:
כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של שחיטה או של מילה ואזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנים בה הקולמסים כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר אסור לטלטלו בשבת ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו: הגה ואפילו תחובים בנדן עם שאר סכינים אסור לטלטלו (מהרי"ל) וה"ה לקורנס של בשמים שמקפידים עליו שלא ילכלך: הגה וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם. [ב"י בשם מיי' פ' ה' והמגיד פכ"ז]:

סעיף ב — גודל הכלי אינו מבטל את שם כלי

כל כלי אפי' הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מפני גדלו ולא מפני כבדו:

סעיף ג — כלי שמלאכתו לאיסור

כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו [ואם נשתמש לאיסור בבין השמשות כגון נר שהודלק ע"ל סי' רע"ט] בין לצורך גופו כגון קורנס של זהבים או נפחים לפצוע בו אגוזים קורדום לחתוך בו דבילה בין לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם ומותר לו ליטול משם ולהניחו באיזה מקום שירצה אבל מחמה לצל דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שירא שישבר או יגנב שם אסור: הגה כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטולו אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי ולכן מותר ליגע במנורה שבבית הכנסת שנרות דולקות עליו או בתנור שדולק בו אש וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצה [מרדכי פרק כל הכלים וריש ביצה ורבי ירוחם חי"ג והמגיד פרק כ"ה ות"ה סי' ס"ו וכל בו סוף דיני שבת] וכן מותר לטלטל דבר מוקצה ע"י נפוח דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד ולא מקרי טלטול [תשובת מהרי"ו סי' רכ"ו]:

סעיף ד — כלי שמלאכתו להיתר

כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אפי' אינו אלא לצורך הכלי שלא ישבר או יגנב אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטלו: וכתבי הקדש ואוכלים מותר לטלטלם אפי' שלא לצורך כלל: הגה ותפילין אין לטלטלם כי אם לצורך (תרומת הדשן ועיין בב"י) ושופר אסור לטלטלו כ"א לצורך גופו או מקומו (הגהות אשירי סוף פרק במה מדליקין):

סעיף ה

יש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אפי' מחמה לצל ע"י ככר או תינוק:

סעיף ו

כל הכלים שנשברו אפילו בשבת מותר לטלטל שבריהם ובלבד שיהו ראוים לשום מלאכה כגון שברי עריבה לכסו' בה החבית ושברי זכוכי' לכסות בה פי הפך אבל אם אינם ראויים לשום מלאכה לא: הגה ואם נשברו במקום שיכולין להזיק כגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין מותר לטלטל השברים כדי לפנות' שלא יזוקו בהם: (כל בו והגהות מרדכו וב"י בשם אורחות חיים):

סעיף ז

חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי וראוייה לכסות בה כלי מותר לטלטלה אפי' במקום שאין כלים מצויים שם לכסותה בה ואם זרקה לאשפה מבע"י אסור לטלטלה כיון שבטלה מהיות עוד כלי: הגה ואפי' חזי לעני הואיל והקצוהו הבעלים שלהם אע"פ שהם עשירים דמוקצה לעשיר הוי מוקצה לעני כמו שיתבאר סוף הסי' (ר"ן פ' במה אשה) ודוקא חתיכ' חרס משום דאתיא משברי כלים אבל דבר שאין בו שייכו' כלי כגון צרורות או אבנים אע"פ שראוים לכסות בהם כלי אסור לטלטלם: הגה דכל דבר שאינו כלי כלל אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו כל שכן לצורך מקומו (מרדכי פרק קמא דיום טוב):

סעיף ח

כל הכלים הנטלים בשב' דלתותיהן שנתפרקו מהם נטלים בין נתפרקו בחול בין נתפרקו בשב':

סעיף ט

דלת של שידה תיבה ומגדל יכולים ליטלה מהם ואסור להחזירה גזירה שמא יתקע ושל לול ושל תרנגולים אסור בין ליטול בין להחזיר דכיון דמחובר לקרקע אית ביה בנין וסתירה:

סעיף י

כסוי בור ודות אין ניטלים אא"כ יש להם בית אחיזה דאז מוכח שהוא כלי ושל כלים אפי' הם מחוברים בטיט יכולים ליטלם אפי' אין להם בית אחיזה והוא שתקנם ועשה בהם מעשה והכינם לכך או שנשתמש בהם מבע"י וכיסוי חביות הקבורו' בקרקע לגמרי צריכו' בית אחיזה:

סעיף יא

מחט שלימה מותר לטלטלה ליטול בה את הקוץ ניטל חודה או חור שלה אסור וחדשה שלא נקבה עדיין מותר:

סעיף יב

שירי מחצלאות מותר לטלטלם דחזי לכסות בהו טינופא ואם זרקם לאשפה מבעוד יום אסור לטלטלם:

סעיף יג

שירי מטלניות שבלו אם יש בהם ג' אצבעו' על ג' אצבעו' מותר לטלטלן ואם לאו אסור ויש מתירין אפי' אין להם ג' על ג' ובלבד שלא יהו טליתו' של מצוה:

סעיף יד

מנעל חדש מותר לשמטו מעל הדפוס אף על פי שמלאכתו לאיסור כיון דשם כלי עליו מותר לטלטלו לצורך מקומו:

סעיף טו

סנדל שנפסק רצועה הפנימי' עדיין תורת כלי עליו ומותר לטלטלו נפסקה החיצונה בטל מתורת כלי ואסור לטלטלו ואם הוא בכרמלי' מות' לכרוך עליו גמי לח שהוא מאכל בהמה לתקנו שלא יפול מרגלו ובחצר שהוא נשמר שם אסור:

סעיף טז

חלוק שכבסו אותו ותחבו בו קנה לתלות בו לייבשו יכול לשמטו מעל הקנה אבל ליקח הקנה מתוכו אסור לפי שאינו כלי ואם תחבו בו כלי מותר ליטלו מתוכו אפי' הוא מלאכתו לאיסור כירה שנשמט' אפי' אחת מירכותיה אסור לטלטלה: הגה וכן ספסל ארוך שנשמט אחת מרגליה כ"ש שתים דאסור לטלטלה ולהניחה על ספסל אחרת ולישב עליה אפי' נשברה מבעוד יום [תרומת הדשן סי' ע"א] אא"כ ישב עליה כך פעם א' קודם השבת [ב"י ס"ס שי"ג] גם אסור להכניס הרגל לשם משום בנין [ב"י ססי' שי"ג]:

סעיף יז

לבנים שנשארו מהבנין מותר לטלטלם דמעתה לא קיימו לבנין אלא למזגא [פירוש להסמך ולשבת עליהן] עלייהו ואם סדרם זה על זה גלי אדעתיה שהקצם לבנין ואסור לטלטלם:

סעיף יח

קוץ המונח ברה"ר מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמות ובכרמלית מותר לטלטלו להדיא משום דחיישינן שמא יזוקו בו רבים ובמקום היזקא דרבים לא גזר רבנן שבות :

סעיף יט

סולם של עלייה שהוא גדול ועשוי להטיח בו גג אסור לטלטלו אבל של שובך מותר לנטותו ממקום למקום אבל לא יוליכנו משובך לשובך כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לצוד:

סעיף כ

חריות [פי' ענפים] של דקל שקוצצים לשריפה מוקצים הם ואסור לטלטלם ישב עליהם מעט מבעוד יום מותר לישב עליהם בשבת וכ"ש אם קשרם לישב עליהם או אם חשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם אפי' בחול:

סעיף כא

אבל נדבך של אבנים אף ע"פ שחשב עליו מבעוד יום אסור לישב [עליהם] אא"כ למדום [פי' סדרום]: הגה וי"א דדין אבנים כדין חריות וכן עיקר (מרדכי פ' במה טומנין והמגיד פ' כ"ה בשם הרי"ף וכן יש לפרש הרא"ש):

סעיף כב

אסור לכסות פי החבית באבן או בקעת או לסגור בהן את הדלת או להכות בהן בברזא [פי' הקנה שמשימין לחביות להוציא היין ממנו] אע"פ שחשב עליה מבע"י אסור אא"כ ייחדה לכך לעולם אבל ייחדה לשבת זו בלבד לא וה"מ בדבר שאין דרכה לייחדה לכך כגון הני דאמרן אבל בכל מידי דאורחיה בהכי כגון לפצוע בה אגוזים ביחוד לשבת אחת סגי ויש מי שאומר דלא שנא י"א שצריך שיעשה בה שום מעשה של תיקון מבעוד יום [וע"ל סי' רנ"ט דביחוד סגי]:

סעיף כג

מותר לחתוך ענף מן הדקל מבע"י ומותר להניף בו על השלחן בשבת להבריח הזבובים כיון דלצורך חתכו עשאו כלי גמור:

סעיף כד

פשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנין על המכה אם חשב עליהם מבעוד יום לתתם על המכה או שישב עליהם שעה אחת מבעוד יום או שצבען בשמן דגלי דעתיה דלמכה קיימי או שכרכה במשיחה ליתנה על המכה בשבת תו לית בהו משום מוקצה ומשום רפואה נמי ליכא שאינו אלא כמו מלבוש שלא יסרטו בגדיו [במכה] וי"א דלא סגי במחשבה לחוד:

סעיף כה

עורות יבשים בין של אומן בין של ב"ה מותר לטלטלם: הגה וי"א דוקא עורות בהמה גסה דחזי לישב עליהם אבל מבהמה דקה אסור אא"כ חשב לישב עליהם מבעוד יום [רש"י פרק במה טומנין]:

סעיף כו

נסרים של בה"ב מותר לטלטלן ושל אומן אסור אא"כ חשב עליהם מבע"י ליתן עליהם פת לאורחים או תשמיש אחר:

סעיף כז

עצמות שראויים לכלבים וקליפים שראוים למאכל בהמה ופרורים שאין בהם כזית מותר להעבירם מעל השלחן אבל אם אין הקליפים ראוים למאכל בהמה אסור לטלטלם אלא מנער את הטבלא והם נופלי' ואם יש פת על השלחן מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפים שאינם מאכל בהמה שהם בטלים אגב הפת ואם היה צריך למקום השלחן אפי' אין עליה אלא דברים שאינם ראוים למאכל בהמה מותר להגביה ולטלטלה:

סעיף כח

חבילי עצים וקש שהתקינן למאכל בהמה אפי' הם גדולים הרבה מותר לטלטלן:

סעיף כט

כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצוים מטלטלין אותו ואם אינו ראוי אלא למאכל חיה ועוף שאינן מצוים אם יש לו מאותו מין חיה או עוף מותר לטלטל מאכל הראוי לאותו המין ואם לאו אסור: הגה ולפ"ז מותר לטלטל עצמות שנתפרקו מן הבשר מע"ש אם ראוים לכלבים דהא כלבים מצוים [ב"י דלא כהר"ן]:

סעיף ל

גרעיני תמרים במקום שמאכילים אותם לבהמה מותר לטלטלן ואדם חשוב צריך להחמיר על עצמו שלא לטלטלן אלא דרך שינוי:

סעיף לא

בשר חי אפי' תפל שאינו מלוח כלל מותר לטלטלו משום דחזי לאומצא וכן אם הוא תפוח [פי' מסריח רש"י] מותר לטלטלו משום דראוי לכלבים:

סעיף לב

דג מלוח מותר לטלטלו ושאינו מלוח אסור מפני שאינו ראוי:

סעיף לג

קמיע שאינו מומחה אף על פי שאין יוצאין בו מטלטלין אותו:

סעיף לד

כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם אם היו בחצר שיושבים בה מותר להוציאם לאשפה או לבה"כ ואפי' בלא כלי ואם היו בחצר שאינו דר שם אסור להוציאם ואם ירא מפני התינוק שלא יתלכלך בה מותר לכפות עליה כלי:

סעיף לה

אע"פ שמותר להוציא גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור להחזירם אא"כ נותן לתוכם מים:

סעיף לו

אין עושין גרף של רעי לכתחילה דהיינו להביא דבר שעתיד לימאס כדי להוציאו לכשימאס ואם עבר ועשאו מותר להוציאו:

סעיף לז

במקום דאיכא פסידא מותר להכניס מטתו אצל גרף של רעי ולקבוע ישיבתו שם כדי להוציאו:

סעיף לח

מכניס אדם מבעוד יום מלא קופתו עפר ומייחד לו קרן זוית ועושה בו כל צרכיו בשבת כגון ליטול ממנו לכסות צואה או רוק וכיוצא בזה אבל לא ייחד לו קרן זוית בטל אגב עפר הבית ואסור לטלטלו: הגה ולכן מותר ליקח פירות הטמונים בחול כי אין אותו עפר מוקצה [ב"י ססי' שי"א בשם שבלי לקט]:

סעיף לט

אסור לטלטל בהמה וחיה ועוף ואע"פ כן מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו ובעודם עליו אסור לטלטלו:

סעיף מ

כל בהמה חיה ועוף מדדים אותם בחצר דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדין ומוליכן אם צריכין הבעלי חיים לכך ובלבד שלא יגביהם בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ דמוקצין הם ואסור לטלטלן חוץ מתרנגולת שאין מדדין אותה מפני שמגבהת עצמה מן הארץ ונמצא זה מטלטל אבל דוחים אותה מאחוריה בידים כדי שתכנס:

סעיף מא

האשה מדדה את בנה אפי' ברשות הרבים ובלבד שלא תגררהו אלא יהא מגביה רגלו אחת ויניח השניה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת:

סעיף מב

דבר שהוא מוקצה מותר ליגע בו ובלבד שלא יהא מנענע אפי' מקצתו [וכבר נתבאר ר"ס זה]:

סעיף מג

מותר לטלטל מוקצה ע"י נפיחה [וכבר נתבאר ר"ס זה]:

סעיף מד

כלי שנתרועעה לא יטלו ממנו חרס לכסות בו או לסמוך בו:

סעיף מה

אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור: הגה ויש מתירין ונהגו להקל [תוס' פ"ק דביצה]:

סעיף מו

אסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושין המשי מפני שאסור בטלטול ועוד שהוא מוליד בחומו:

סעיף מז

יש אוסרים לטלטל בגד שעטנז ויש מתירים:

סעיף מח

מותר לטלטל מניפה בשבת להבריח הזבובים:

סעיף מט

מכבדות שמכבדים בהם הקרקע מותר לטלטלם:

סעיף נ

הרשב"א מתיר לטלטל האיצטרלו"ב בשבת וכן ספרי החכמה ולדעת הרמב"ם יש להסתפק בדבר:

סעיף נא

מה שמורה על השעות שקורין ארילוז"יו בין שהוא של חול בין שהוא של מין אחר יש להסתפק אם מותר לטלטלו [וכבר פשט המנהג לאסור]:

סעיף נב

מוקצה לעשירים הוי מוקצה ואפי' עניים אין מטלטלין:

2. ההקשר הכללי — המוסד הגדול של המוקצה

על מה מדבר סימן זה?

סימן ש"ח הוא אחד הסימנים החשובים ביותר למעשה בכל הלכות שבת — שכן הוא מציג את הקטגוריה הגדולה של המוקצה ("מובדל ומורחק"), האוסרת את עצם הטלטול של אובייקטים רבים בשבת. הסימן מונה נב סעיפים, ועליו נוספו קעא ראשי סעיפים במשנה ברורה.

מקומו בהלכות שבת

סימן ש"ח פותח את חטיבת ה"מוקצה" של סימנים שח-שי — היחד אסמכתא מוחלטת. החטיבה מושלמת בסימנים שיא (מת) ושיב (התקדמות הרבנים בענייני מוקצה). סימן ש"ח כה דחוס עד שהוא נלמד בנפרד ברוב הישיבות.

3. ארבע הקטגוריות של המוקצה

הש"ס והראשונים מבחינים בין 4 קטגוריות עיקריות של מוקצה. כל סעיף בסימן ש"ח עוסק לפחות באחת מהן:

4. מיפוי נב הסעיפים

5. המשנה ברורה — סעיפי הפתיחה

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 171 סעיפים על סימן זה. הנה הראשונים — להבנה טובה יותר של פשט הסעיפים:

לטקסט השלם של 171 הסעיפים — באתר ספריא: משנה ברורה ש"ח.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מעשיר את סימן ש"ח בהגהות רבות מאוד — לעתים מקלות יותר מהמחבר. כמה מקרים מרכזיים:

7. מעשה למעשה בזמן הזה

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להרחבה