סימן ש"ט · ה' סעיפים

📑 מערך הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן ש"ט כולל ה' סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו זצ"ל), שמקודדים את הלכות טלטול חפץ מוקצה על ידי דבר אחר.

סעיף א — נשיאת בן הנושא אבן או דינר

טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת. ובו ה סעיפים:
נוטל אדם את בנו והאבן בידו ולא חשיב מטלטל לאבן והוא שיש לו געגועין [פי' בן שיש לו עצבון כשאינו עם אביו] עליו שאם לא יטלנו יחלה אבל אם אין לו געגועין עליו לא ואפי' כשיש לו געגועין עליו לא התירו אלא באבן אבל אם דינר בידו אפי' לאחוז התינוק בידו והוא מהלך ברגליו אסור דחיישינן דלמא נפיל ואתי אבוה לאתויי וי"א שלא אסרו אלא כשהוא נושא התינוק עם דינר בידו אבל לאחוז התינוק בידו אע"פ שדינר ביד התינוק אין בכך כלום:

סעיף ב — אבן בכלכלה כדופן

כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן מותר לטלטלה שהרי נעשה כדופנה וכן דלעת שתולין בה אבן כדי להכביד למלאת בה מים אם הוא קשור יפה שאינו נופל מותר למלאות בה שהוא כמו הדלעת עצמה שהוא בטל אגבה ואם לאו אסור:

סעיף ג — כלכלה מלאה פירות עם אבן

כלכלה מליאה פירות ואבן בתוכה אם הם פירות רטובים כגון תאנים וענבים יטול אותה כמו שהיא שאם ינער הפירו' מתוכה יפסדו אבל אם הם פירות שאינם נפסדים ינערם וינער גם האבן עמהם ולא יטלנה עמהם וה"מ כשאינו צריך אלא לפירות או לכלכלה אבל אם היה צריך למקום הכלכלה מטלטלה כמות שהיא:

סעיף ד — אבן ששכח על פי החבית, מעות על הכר

שכח אבן על פי חבית או מעות על הכר מטה חבית על צדה והאבן נופלת ומנער הכר והמעות נופלים ואם היתה החבית בין החביות בענין שאינו יכול להטות אותה במקומה יכול להגביהה כמו שהיא עם האבן למקום אחר להטותה שם כדי שיפול מעליה ואם הניחם עליה מדעתו על דעת שישארו שם בכניסת שבת אסור להטות ולנער וי"א דאפילו הניחם שם על דעת שישארו שם בכניסת השבת כדי שיטלם בשבת מותר להטות ולנער בשבת ולא אסרו אלא במניחם על דעת שישארו שם כל השבת: הגה ואז אפי' נטל האיסור משם אסור לטלטל הכלי דמאחר שנעשה בסיס לדבר האסור למקצת השבת אסור כל השבת כולה וכן בכל מוקצה וכן לקמן סי' ש"י אם אדם הניח דבר מוקצה על של חבירו לא אמרינן דנעשה בסיס לדבר האיסור דאין אדם אוסר של חבירו שלא מדעתו [א"ז]:

סעיף ה — צורך מקום

הא דלא שרי אלא להטות ולנער דוקא בצריך לגוף החבית והכר אבל אם צריך למקום החבית והכר ולא תספיק לו הטייה והניעור יכול לטלטלם עם האבן ועם המעות שעליהם לפנות מקומן [וכן הוא לקמן סימן ש"י ס"ז]:

2. רקע כללי — טלטול מוקצה על ידי דבר אחר

על מה מדבר הסימן?

סימן ש"ט עוסק במציאות מעשית שכיחה: חפץ מותר (כלכלה, חבית, כר, בגד) מחזיק או נושא עליו מוקצה. האם עדיין מותר להזיזו? המחבר פוסק בה' סעיפים-מפתח:

מקומו בהלכות שבת

סימן ש"ט הוא ההמשך הטכני של סימן ש"ח. בעוד הסימן הקודם הגדיר את הקטגוריות של מוקצה, סימן זה פותר את מקרי ההידבקות: כאשר חפץ מותר נתפס בקשר עם מוקצה. סימן ש"י ימשיך עם מקרי גבול.

3. מושגי המפתח ההלכתיים

4. מיפוי ה' הסעיפים

הסימן קצר אך צפוף. כל סעיף בונה כלל עם חריג:

5. משנה ברורה — קטעי פתיחה

למשנה ברורה של הרב ישראל מאיר הכהן מראדין (החפץ חיים) 29 סעיפי קטן על סימן זה. הראשונים מהם — להבנת משמעות הסעיפים:

משנה ברורה (א) — והאבן בידו - ומיירי שהוא בחצר דאין בה אלא משום איסור טלטול ולכך לא אסרו בזה משום צערא דתינוק כדלקמן אבל בר"ה ודאי אסור משום איסור הוצאה דכשנושא את התינוק הוי כאלו נושא את האבן בידו [גמרא]:

משנה ברורה (ב) — געגועין וכו' - ולכך לא אסרו טלטול שלא בידים במקום סכנת חולי וא"ת ישליך האבן מידו כמ"ש ס"ג דצריך לנער האבן מהכלכלה י"ל שיצעק התינוק ויבכה. ואם נפל האבן מיד התינוק אסור להגביה וליתנו לו דזהו טלטול בידים אלא יוריד התינוק מעל כתפו ויגביה התינוק את האבן ויחזור ויטלנו:

משנה ברורה (ג) — אבל אם אין וכו' - דמה שמטלטל להתינוק עם המוקצה הוי כאלו הוא עצמו מטלטל להמוקצה ואסור:

לטקסט המלא של כ"ט סעיפי הקטן, ראה ספריא: משנה ברורה ש"ט.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מוסיף הגהה מרכזית לסעיף ד — המבהירה שני עקרונות מכריעים של בסיס:

7. מקרים מעשיים מודרניים

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להמשך לימוד