✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ש"ז · כ"ב סעיפים
דיני שבת התלויים בדיבור — להכיר ולהבין
סימן ש"ז
דִּינֵי שַׁבָּת הַתְּלוּיִים בְּדִבּוּר
🌱 רמת התחלה · למתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן ש"ז: לשון המחבר במלואה, ביאור מבואר של המושגים ההלכתיים, ציורים מעשיים בני זמננו, וסיכום ממצה.
נושא: דיני שבת התלויים בדיבור
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ז (כ"ב סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 מערכת הלימוד
1. לשון השולחן ערוך — כ"ב סעיפי המחבר
2. הענין הכללי: מאי טעמא נשנה סימן זה, ומה השאלה?
3. המושגים ההלכתיים המרכזיים שבסימן זה
4. פרטי הסעיפים — אחד לאחד
5. משנה ברורה — ראשי דברים
6. שיטת הרמ"א — חילוקי מנהג בין אשכנז לספרד
7. נפקא מינא למעשה בזמנינו
8. סיכום הלכה למעשה והכללים לזכרון
9. שאלות לחזרה והבנה
א. לשון השולחן ערוך
סימן ש"ז כולל כ"ב סעיפים של המחבר (מרן הבית יוסף, רבי יוסף קארו ז"ל), שבהם נקבע ההלכה למעשה של דיני שבת התלויים בדיבור.
סעיף א — המקור: "וְדַבֵּר דָּבָר"
דיני שבת התלויים בדיבור. ובו כב סעיפים:
ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול הילכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר ואפי' בשיחת דברים בטלים אסור להרבות: הגה וב"א שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול אבל מי שאינו מתענג אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו: (ת"ה סי' ס"א):
ביאור הדברים: נדרש מקרא "וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיה נח, יג) — "שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול". הילכך:
- אסור לומר "דבר פלוני אעשה למחר" או "סחורה פלונית אקנה למחר".
- ואפילו בשיחת דברים בטלים — אסור להרבות בהן.
סעיף ב
אסור לשכור פועלים ולא לומר לעכו"ם לשכור לו פועלים בשבת אע"פ שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו"ם לעשותו אפי' לומר לו קודם השבת לעשותו בשב' אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה:
תוכן הסעיף: איסור שכירת פועלים ואמירה לעכו"ם לשכור פועלים. הכלל: כל מה שאסור לישראל לעשות בשבת — אסור לומר לעכו"ם לעשותו. ועיין להלן בסעיף "מבט כללי" וסעיף ב' לפרטים.
סעיף ג
אסור לתת לעכו"ם מעות מע"ש לקנות לו בשבת אבל יכול לומר לו קנה לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך לאחר השבת:
תוכן הסעיף: איסור נתינת מעות לעכו"ם מערב שבת לקנות בשבת. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף ד
מותר לתת לעכו"ם מעות מע"ש לקנות לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת: הגה וכן מותר ליתן לו בגדים למכור ובלבד שלא יאמר לו למכרן בשבת (ב"י בשם סמ"ג) מי ששכר עכו"ם להוליך סחורתו ובא העכו"ם ולקחה מבית ישראל בשבת אסור וראוי לענוש העושה (ר' ירוחם חי"ב ב"י סי' ש"ו):
תוכן הסעיף: היתר נתינת מעות לעכו"ם מערב שבת בתנאי שלא יפרש לו לקנות בשבת. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף ה
דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לעכו"ם בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין: הגה ולקמן סי' תקפ"ו פסק להתיר וע' לעיל סי' רע"ו ס"ב דיש מקילין אפי' במלאכה דאורייתא וע"ש ס"ג:
תוכן הסעיף: דין שבות דשבות במקום מצוה או חולי. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף ו
אסור לחשוב חשבונות אפי' אם עברו כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני ודוקא שעדיין שכר הפועלים אצלו אבל אם פורעם כבר מותר:
תוכן הסעיף: איסור חישוב חשבונות בשבת, גזירה שמא יכתוב. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף ז
מותר לומר לחבירו הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב אף ע"פ שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב:
תוכן הסעיף: דין הרהור מותר אף שמובן ממנו צורך מלאכה. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף ח
יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר וכן מותר לומר לו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יוכל לילך ע"י בורגנין וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יוכל לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפי' אם אין בו אלא איסור דרבנן כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים כיון שאי אפשר לו להביאם היום אסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר וכן אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר בלילה לילך שם להביאם: הגה וכן לא יאמר אעשה דבר פלוני למחר [הרא"ש פ' השואל וע"ל ריש הסי'] אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשמרם שאפי' היום היה יכול לשמרן אם הם היו בתוך התחום ואם לא כיון להחשיך אלא לשמרם יכול אף להביאם:
תוכן הסעיף: דין דיבור על מעשה שיש בו צד היתר לעשותו היום. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף ט
מותר להחשיך לתלוש פירות ועשבים מגנתו וחורבתו שבתוך התחום ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום משום דמנכרא מילתא:
תוכן הסעיף: דין החשכה על התחום. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף י
מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי:
תוכן הסעיף: היתר שמירת פירות הדדית. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף יא
השואל דבר מחבירו לא יאמר לו הלוני דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב אלא יאמר לו השאילני ובלשון לעז שאין חילוק בין הלויני להשאילני צריך שיאמר תן לי: הגה וכשלוה בשבת ואינו רוצה להאמינו יניח משכון אצלו אבל לא יאמר לו הילך משכון דהוי כעובדא דחול [ב"י בשם אורחות חיים] כשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת [אשירי סימן קט"ו]:
תוכן הסעיף: דיני שאלה והלואה בשבת — אסור לומר "הלוני" אלא "השאילני", שמא יכתוב. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף יב
זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקרותו בשבת אפי' אם הוא כתוב ע"ג כותל גבוה הרבה משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות (דאפי' לעיין בהם בלא קריאה אסור) (הרא"ש ור"ן פ' השואל וטור) אבל אם חקק בכותל חקיקה שוקעת מותר אבל בטבלא ופנקס אפי' אם הוא חקוק אסור לקרותו:
תוכן הסעיף: איסור קריאה ברשימת אורחים, גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף יג
שטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלות שלום אסור לקרותם ואפי' לעיין בהם בלא קריאה אסור:
עיקר הסימן: שטרי הדיוטות — דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלת שלום — אסור לקרותן בשבת, ואפילו לעיין בהן בלא קריאה אסור. וזהו מן הטעמים: "ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיה נח, יג).
סעיף יד
לקרות באיגרת השלוח לו אם אינו יודע מה כתיב בה מותר ולא יקרא בפיו אלא יעיין בה ואם הובאה בשבילו מחוץ לתחום טוב ליזהר שלא יגע בה:
תוכן הסעיף: אגרת ששלחו לו ואינו יודע מה כתיב בה — מותר לעיין בה בלא קריאה בפיו. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף טו
כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני אסור לקרות בשבת:
תוכן הסעיף: איסור קריאת כיתובים על כותל או וילון. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף טז
מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים: הגה ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחות חולין וספורי מלחמות היינו דוקא אם כתובים בלשון לע"ז אבל בלשון הקודש שרי וכן נ"ל מלשון שכתבו התוס' פרק כל כתבי וכן נהגו להקל בזה:
תוכן הסעיף: איסור קריאת מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף יז
אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בדברי תורה ואפי' בספרי חכמות אסור ויש מי שמתיר ועל פי סברתו מותר להביט באסטרול"ב בשבת [ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש"ח]:
תוכן הסעיף: איסור לימוד חכמות בשבת לדעת המחבר, ויש מתירין. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף יח
לשאול מן השד מה שמותר בחול מותר בשבת:
תוכן הסעיף: שאילה מן השד לצורך רפואה. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף יט
סחורה הנפסדת בשבת ע"י גשמים או דבר אחר או אי אתי בידקא (פי' נחל או אגם מים) דמיא ומפסיד ממונו או שנתרועעה חבית של יין והולך לאיבוד מותר לקרות עכו"ם אע"פ שודאי יודע שהעכו"ם יציל הממון [ולכסות סחורה או פירות או דבר אחר מפני הגשמים ע"ל סי' של"ח סעיף ז'] וכן מותר לומר לעכו"ם כל המציל אינו מפסיד כמו בדליקה שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ויש מי שאומר שלא התירו אלא בדליקה דוקא [וע"ל סימן של"ד וש"ה ושל"ו ס"ט]:
תוכן הסעיף: דין הפסד מרובה ואמירה לעכו"ם להצלת ממון. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף כ
ישראל שאמר לעכו"ם לעשות לו מלאכה בשבת מותר לו ליהנות בה לערב בכדי שיעשו:
תוכן הסעיף: דין הנאה ממלאכת עכו"ם לאחר השבת בכדי שיעשו. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף כא
אסור לומר לעכו"ם בשבת הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך אפי' אין מזונותיו עליו: הגה אבל מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו [הגהות מרדכי פ"ה ורמב"ן פרשת בא אל פרעה]:
תוכן הסעיף: איסור אמירה לעכו"ם לעשות מלאכה בכלי ישראל אף לעצמו. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
סעיף כב
כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצוה כגון לומר לעכו"ם להדליק לו נר בין השמשות או אם היה טרוד והוצרך לעשר בין השמשות: הגה כל דבר שאסור לומר לעכו"ם לעשותו בשבת אסור לרמוז לו לעשותו אבל מותר לרמוז לו מלאכה לעשות אחר שבת (א"ז): עכו"ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והעכו"ם נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דעכו"ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה ויחשוב עמו אח"כ וכן עכו"ם העושים גבינות בשבת והישראל רואה יקנה אותם ממנו דמ"מ העכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד ואע"פ שהישראל עומד בעדר חדש או חדשים ואדעתא למכרם לישראל קא עביד שרי (בית יוסף בשם אגודה):
תוכן הסעיף: כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצוה. עיין בסעיף "מבט כללי" לפרטים.
כללו של דבר: כ"ב סעיפים אלו הם כל קודיפיקציית המחבר על הסוגיא. כל סעיף מברר דין, או תנאי, או חידוש.
ב. הענין הכללי — המשך פסוקי "וְדַבֵּר דָּבָר"
מה תוכן סימן זה?
סימן ש"ז ממשיך את הסימן הקודם (ש"ו): מאחר ש"ממצוא חפצך" ו"ודבר דבר" אסורים — מה הן כל הנפקויות למעשה? סימן ש"ז קובע אותן בכ"ב סעיפים שסוקרים:
| נושא | סעיפים |
|---|---|
| שיחת חולין ודברים בטלים | סעיף א' |
| אמירה לנכרי | סעיפים ב'–ה' |
| דברים שעושה בעצמו | סעיפים ו'–ט' |
| קריאת אגרות ושטרי הדיוטות | סעיפים י'–י"ז |
| חישוב חשבונות ומדידה בשבת | סעיפים י"ח–כ"ב |
הכלל הגדול: "כל מה שאסור לישראל לעשות בעצמו אסור לומר לנכרי לעשותו" — היא אמירה לנכרי שבות (איסור דרבנן).
מקומו בהלכות שבת
סימן ש"ז הוא מן החשובים שבהלכות שבת למעשה, שכן בו נקבע הכלל הגדול של אמירה לנכרי בשבת — שחוזר ונשנה בעשרות סימנים אחרי. כאן יסודו ושורשו.
ג. המושגים ההלכתיים המרכזיים
א. אמירה לנכרי. כלל כללי: אסור מדרבנן. יוצאי דופן: (א) הנכרי שכיר בקבלנות, ולא בשכר יום; (ב) לאחר השבת; (ג) לצורך מצוה (שבות דשבות = שני איסורי דרבנן יחד מקילים).
ב. שטרי הדיוטות — שטרי חובות וחשבונות ואגרות שאלת שלום. כל כתב שאינו של תורה: שטרי חוב, חשבונות, אגרות מסחר. אסור לקרות בהם בשבת ואפילו לעיין בהם בלא קריאה אסור. בזמנינו: עיתונים, מגזינים, חוזים וכיוצא בהם.
ג. חשבונות שעברו. חישוב חשבונות שכבר נעשו ואין מהם נפקא מינה לעתיד — מותר. חשבון לצורך עתיד או שעדיין יש בו ספק — אסור משום גזירה שמא יכתוב.
ד. שבות דשבות במקום מצוה. אם המעשה הוא שני איסורי דרבנן יחד (למשל: אמירה לנכרי שהיא דרבנן, על מלאכה שאסורה רק מדרבנן) — מותר לצורך מצוה.
ה. דברים בטלים. אסור להרבות בהן בשבת — "לא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול". ולמי שמתענג בסיפור שמועות וחידושים (רמ"א) → הוי עונג שבת, מותר.
ד. מבט כללי בכ"ב הסעיפים
| סעיפים | נושא | עיקר ההלכה |
|---|---|---|
| א | שיחת חולין, דברים בטלים, עונג שבת | שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול |
| ב–ג | שכירת נכרי לפועלים ולקניה | אמירה לנכרי אסורה |
| ד–ה | אמירה לנכרי לאחר שבת ושבות דשבות במקום מצוה | מפורש לעומת מובן מאליו |
| ו–ט | הכנת ענייניו על ידי עצמו | ממצוא חפצך |
| י–י"ג | קריאת אגרות וכיוצא | שטרי הדיוטות — אסור |
| י"ד–י"ז | מה מותר לקרות: תורה, חכמות, ספרי מוסר | חפצי שמים — מותר |
| י"ח–י"ט | חישוב ומדידה בשבת | חשבונות אסורים אם הם לצורך |
| כ–כ"ב | הנאה מנכרי וזמן בין השמשות | מותר לצורך מצוה |
דרך הלימוד:
- לברר אם המעשה הוא על ידי עצמו או על ידי נכרי
- אם נכרי: לבדוק דין אמירה לנכרי (אסור) והיוצאים מן הכלל (מצוה, שבות דשבות)
- אם על ידי עצמו: לבדוק אם הוא צורך מצוה (מותר) או צורך חול (אסור)
- לענין קריאה: דברי תורה ומוסר — מותר; חולין ומסחר — אסור
ה. משנה ברורה — ראשי דברים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל (החפץ חיים) מנה פ' ראשי תיבות על סימן זה. הא לן ראשי דברים — לבירור הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) אעשה למחר - ודוקא אם הוא דבר שאסור לעשותו בשבת ואפילו אם הוא רק איסור דרבנן. יש שכתבו דאפילו דבר מצוה כגון כתיבת ס"ת וכה"ג אסור לומר אעשה למחר אבל בא"ר וכן במאמר מרדכי וברכי יוסף חולקים עליהם וסוברים דכל לדבר מצוה שרי ומ"מ נכון לכתחלה להחמיר כשאין צורך לזה בדבורו היום [עיין בתו"ש] ואם מתיירא שיתרשל בדבר אז לכו"ע שרי לזרוזי נפשיה דאמירה לגבוה הוי כנדר [שם בתו"ש]. אסור לעכב האינו יהודי בשבת בשבי…
משנה ברורה (ב) — (ב) דברים בטלים - היינו שאין בהם זכר לעשיית מלאכה ולעסקים כלל וגם אין בהם דברי גנאי וקלות ראש דאל"ה אפילו מעט אסור:
משנה ברורה (ג) — (ג) עונג להם - ואסור לספר בשבת איזה דבר שמצטער בו:
למלוא המאה דברים, ראה ספריא: משנה ברורה ש"ז.
ו. שיטת הרמ"א
הרמ"א מוסיף לסימן זה כמה הגהות חשובות:
עיקרי הגהות הרמ"א:
- סעיף א' — חשוב מאוד: עונג שבת! מי שמתענג בסיפור שמועות ודברי חידושים בשבת → מותר (תרומת הדשן). יסוד גדול לכל ענין שיחה בציבור בשבת.
- סעיפים ד'–ה' — בענין אמירה לנכרי: מתיר רמיזה לעכו"ם לעשות לאחר השבת, היכא דאמירה מפורשת תהיה אסורה.
- סעיפים י'–י"ג — בענין קריאת אגרות: אם נשלחה אליו ואינו יודע מה כתיב בה (שמא יש בה פיקוח נפש), מותר לפותחה בזהירות (לפי המהרי"ל).
- סעיף ט"ז — מרחיב היתר הקריאה (ספרי מוסר, מדרשים, חכמת התורה).
חילוקי המחבר והרמ"א:
- המחבר → מחמיר באמירה לנכרי וקריאת חולין.
- הרמ"א → מכניס עונג שבת כקטיגוריה ממתקת; מתיר רמיזה לעכו"ם.
- חב"ד → שולחן ערוך הרב סימן ש"ז — משלב בין השיטות, עם נופך פנימי על קדושת הדיבור בשבת.
ז. נפקא מינא למעשה בזמנינו
| מציאות | הלכה |
|---|---|
| לבקש ממנקה גויה להדליק/לכבות חשמל | אסור (אמירה לנכרי), אלא בצורך רפואי או מצוה. |
| אומנת גויה בשבת | אם שכורה בקבלנות (שבוע/חודש) → מותר. אם שכורה לפי שעה לשבת → אסור. |
| קריאת עיתון בשבת | לפי המחבר: אסור (שטרי הדיוטות). עמדת רוב הפוסקים בזמנינו: אסור. |
| קריאת ספרי תורה, מדרש, מוסר | מותר ומחויב (עונג שבת). |
| קריאת רומן, ביוגרפיה כללית | מקרה ביניים: אם יש בה מוסר ומתענג בה → מותר (רמ"א); אם חולין גמור → ראוי להתרחק. |
| פתיחת מעטפה שהגיעה בשבת | אם יודע שזה אגרת עסק → אסור. אם אינו יודע ויתכן שיש בה דבר נחוץ → מותר בזהירות (רמ"א). |
| ספירת אורחים לסעודת שבת | מותר אם לצורך מצוה (לסעוד כראוי). לחישוב הוצאות → אסור. |
| מדידת קרקע בשבת | אסור (מסחר). מותר אם לצורך מצוה (מדידת מקוה, קרקע לבית כנסת). |
| בדיחות וצחוק בשבת | לפי המחבר: שלא להרבות. לצורך עונג שבת: במידה, מותר. |
להלכה למעשה: הסימן נותן שלושה כללים: (1) לא לבקש מנכרי בשבת מה שאינו רשאי לעשות בעצמו; (2) לקרא בשבת רק בדברי תורה ובענייני הקודש; (3) לדבר במידה, אך בשמחה לצרכי מצוה.
ח. סיכום הלכה למעשה
עיקרי סימן ש"ז:
- המקרא: "וְדַבֵּר דָּבָר" — הדיבור בשבת חייב להיות שונה מן החול.
- דברים בטלים: אין להרבות בהם; עונג שבת (רמ"א) ממתק.
- אמירה לנכרי: כל מה שישראל אינו רשאי לעשות בשבת — אינו רשאי לומר לנכרי לעשותו.
- שטרי הדיוטות: אסור לקרות בכל כתבי מסחר וחולין ועיתונים.
- חשבונות: אסורים אלא של עבר ושאין צריך להם, או לדבר מצוה.
- שבות דשבות במקום מצוה: מותר במקרים מיוחדים.
ט. שאלות לחזרה והבנה
בחן את הבנתך:
- מהו המקרא שממנו נדרש הסימן ומה ביאורו על פי חז"ל?
- מהי הכלל בענין אמירה לנכרי? אלו יוצאי דופן ישנם?
- מהם שטרי הדיוטות? תן שתי דוגמאות בזמנינו.
- מתי מותר לחשוב ולמדוד בשבת? מתי אסור?
- מהי שבות דשבות במקום מצוה? תן דוגמה.
- כיצד מצדיק הרמ"א שיחה משמחת בשבת (עונג שבת)?
- אגרת שנתקבלה בשבת — כיצד להתנהג לדעת המחבר ולדעת הרמ"א?
להוסיף ולהעמיק
לרצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — לומדים: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות וניואנסי האחרונים
- ✨ רמה 3 — תמצית: לחזרה ולזכרון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן ש"ז)