סימן ש״ז · כ״ב סעיפים

📑 מערכת הלימוד

א. לשון השולחן ערוך

סימן ש״ז כולל כ״ב סעיפים של המחבר (מרן הבית יוסף, רבי יוסף קארו ז״ל), שבהם נקבע ההלכה למעשה של דיני שבת התלויים בדיבור.

סעיף א — המקור: "וְדַבֵּר דָּבָר"

דיני שבת התלויים בדיבור. ובו כב סעיפים:
ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול הילכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר ואפי' בשיחת דברים בטלים אסור להרבות: הגה וב״א שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם מותר לספרם בשבת כמו בחול אבל מי שאינו מתענג אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו: (ת״ה סי' ס״א):

סעיף ב — שכירת פועלים ומה מותר לומר אחר השבת

אסור לשכור פועלים ולא לומר לעכו״ם לשכור לו פועלים בשבת אע״פ שאין הישראל צריך לאותה מלאכה אלא לאחר השבת שכל מה שהוא אסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו״ם לעשותו אפי' לומר לו קודם השבת לעשותו בשב' אסור אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה:

סעיף ג — נתינת מעות מערב שבת לקנות

אסור לתת לעכו״ם מעות מע״ש לקנות לו בשבת אבל יכול לומר לו קנה לעצמך ואם אצטרך אקנה ממך לאחר השבת:

סעיף ד — נתינה בלא לומר «בשבת»

מותר לתת לעכו״ם מעות מע״ש לקנות לו ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת: הגה וכן מותר ליתן לו בגדים למכור ובלבד שלא יאמר לו למכרן בשבת (ב״י בשם סמ״ג) מי ששכר עכו״ם להוליך סחורתו ובא העכו״ם ולקחה מבית ישראל בשבת אסור וראוי לענוש העושה (ר' ירוחם חי״ב ב״י סי' ש״ו):

סעיף ה — אמירה לעכו״ם בשבות

דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו״ם לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי או יהיה צריך לדבר צורך הרבה או מפני מצוה כיצד אומר ישראל לעכו״ם בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה או להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער ויש אוסרין: הגה ולקמן סי' תקפ״ו פסק להתיר וע' לעיל סי' רע״ו ס״ב דיש מקילין אפי' במלאכה דאורייתא וע״ש ס״ג:

סעיף ו — חישוב חשבונות בשבת

אסור לחשוב חשבונות אפי' אם עברו כגון כך וכך הוצאתי על דבר פלוני ודוקא שעדיין שכר הפועלים אצלו אבל אם פורעם כבר מותר:

סעיף ז — מה מותר לרמוז בלא לשכור

מותר לומר לחבירו הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב אף ע״פ שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב:

סעיף ח — דיבור על מחר — מה שיש בו צד היתר היום

יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר וכן מותר לומר לו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יוכל לילך ע״י בורגנין וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יוכל לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפי' אם אין בו אלא איסור דרבנן כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים כיון שאי אפשר לו להביאם היום אסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר וכן אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר בלילה לילך שם להביאם: הגה וכן לא יאמר אעשה דבר פלוני למחר [הרא״ש פ' השואל וע״ל ריש הסי'] אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשמרם שאפי' היום היה יכול לשמרן אם הם היו בתוך התחום ואם לא כיון להחשיך אלא לשמרם יכול אף להביאם:

סעיף ט — החשכה בתוך התחום

מותר להחשיך לתלוש פירות ועשבים מגנתו וחורבתו שבתוך התחום ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום משום דמנכרא מילתא:

סעיף י — שמירת פירות הדדית

מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור פירותיך שבתחומי:

סעיף יא — לשון השאלה והלוואה

השואל דבר מחבירו לא יאמר לו הלוני דמשמע לזמן מרובה ואיכא למיחש שמא יכתוב אלא יאמר לו השאילני ובלשון לעז שאין חילוק בין הלויני להשאילני צריך שיאמר תן לי: הגה וכשלוה בשבת ואינו רוצה להאמינו יניח משכון אצלו אבל לא יאמר לו הילך משכון דהוי כעובדא דחול [ב״י בשם אורחות חיים] כשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת [אשירי סימן קט״ו]:

סעיף יב — קריאת רשימת האורחים

זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם אסור לקרותו בשבת אפי' אם הוא כתוב ע״ג כותל גבוה הרבה משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות (דאפי' לעיין בהם בלא קריאה אסור) (הרא״ש ור״ן פ' השואל וטור) אבל אם חקק בכותל חקיקה שוקעת מותר אבל בטבלא ופנקס אפי' אם הוא חקוק אסור לקרותו:

סעיף יג — שטרי הדיוטות

שטרי הדיוטות דהיינו שטרי חובות וחשבונות ואגרות של שאלות שלום אסור לקרותם ואפי' לעיין בהם בלא קריאה אסור:

סעיף יד — איגרת שנשלחה אליו

לקרות באיגרת השלוח לו אם אינו יודע מה כתיב בה מותר ולא יקרא בפיו אלא יעיין בה ואם הובאה בשבילו מחוץ לתחום טוב ליזהר שלא יגע בה:

סעיף טו — כתובות שתחת הציורים

כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני אסור לקרות בשבת:

סעיף טז — מליצות, ספרי מלחמות ודברי חשק

מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים: הגה ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחות חולין וספורי מלחמות היינו דוקא אם כתובים בלשון לע״ז אבל בלשון הקודש שרי וכן נ״ל מלשון שכתבו התוס' פרק כל כתבי וכן נהגו להקל בזה:

סעיף יז — לימוד חכמות חיצוניות בשבת

אסור ללמוד בשבת ויום טוב זולת בדברי תורה ואפי' בספרי חכמות אסור ויש מי שמתיר ועל פי סברתו מותר להביט באסטרול״ב בשבת [ולהפכה ולטלטלה כדלקמן סי' ש״ח]:

סעיף יח — שאלה מן השד

לשאול מן השד מה שמותר בחול מותר בשבת:

סעיף יט — הצלת סחורה הנפסדת

סחורה הנפסדת בשבת ע״י גשמים או דבר אחר או אי אתי בידקא (פי' נחל או אגם מים) דמיא ומפסיד ממונו או שנתרועעה חבית של יין והולך לאיבוד מותר לקרות עכו״ם אע״פ שודאי יודע שהעכו״ם יציל הממון [ולכסות סחורה או פירות או דבר אחר מפני הגשמים ע״ל סי' של״ח סעיף ז'] וכן מותר לומר לעכו״ם כל המציל אינו מפסיד כמו בדליקה שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד ויש מי שאומר שלא התירו אלא בדליקה דוקא [וע״ל סימן של״ד וש״ה ושל״ו ס״ט]:

סעיף כ — הנאה לערב בכדי שיעשו

ישראל שאמר לעכו״ם לעשות לו מלאכה בשבת מותר לו ליהנות בה לערב בכדי שיעשו:

סעיף כא — «בשל לצורכך»

אסור לומר לעכו״ם בשבת הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך אפי' אין מזונותיו עליו: הגה אבל מותר לומר לו לעשות מלאכה לעצמו [הגהות מרדכי פ״ה ורמב״ן פרשת בא אל פרעה]:

סעיף כב — בין השמשות, רמיזה, והעכו״ם העושה לעצמו

כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצוה כגון לומר לעכו״ם להדליק לו נר בין השמשות או אם היה טרוד והוצרך לעשר בין השמשות: הגה כל דבר שאסור לומר לעכו״ם לעשותו בשבת אסור לרמוז לו לעשותו אבל מותר לרמוז לו מלאכה לעשות אחר שבת (א״ז): עכו״ם המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והעכו״ם נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משום דעכו״ם במלאכת עצמו עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדידה ויחשוב עמו אח״כ וכן עכו״ם העושים גבינות בשבת והישראל רואה יקנה אותם ממנו דמ״מ העכו״ם אדעתיה דנפשיה קעביד ואע״פ שהישראל עומד בעדר חדש או חדשים ואדעתא למכרם לישראל קא עביד שרי (בית יוסף בשם אגודה):

ב. הענין הכללי — המשך פסוקי "וְדַבֵּר דָּבָר"

מה תוכן סימן זה?

סימן ש״ז ממשיך את הסימן הקודם (ש״ו): מאחר ש"ממצוא חפצך" ו"ודבר דבר" אסורים — מה הן כל הנפקויות למעשה? סימן ש״ז קובע אותן בכ״ב סעיפים שסוקרים:

מקומו בהלכות שבת

סימן ש״ז הוא מן החשובים שבהלכות שבת למעשה, שכן בו נקבע הכלל הגדול של אמירה לנכרי בשבת — שחוזר ונשנה בעשרות סימנים אחרי. כאן יסודו ושורשו.

ג. המושגים ההלכתיים המרכזיים

ד. מבט כללי בכ״ב הסעיפים

ה. משנה ברורה — ראשי דברים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ״ל (החפץ חיים) מנה פ' ראשי תיבות על סימן זה. הא לן ראשי דברים — לבירור הסעיפים:

למלוא המאה דברים, ראה ספריא: משנה ברורה ש״ז.

ו. שיטת הרמ״א

הרמ״א מוסיף לסימן זה כמה הגהות חשובות:

ז. נפקא מינא למעשה בזמנינו

ח. סיכום הלכה למעשה

ט. שאלות לחזרה והבנה

להוסיף ולהעמיק