✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה

סימן ש"י · ט' סעיפים

דיני מוקצה (המשך) — סיום בלוק המוקצה
סימן ש"י
דִּינֵי מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦

פתיחה לסימן ש"י: ט' סעיפים המסיימים את בלוק המוקצה — מוקצה מחמת מיאוס, הכנה, נולד, ובסיס להיתר ולאיסור.

נושא: דיני מוקצה (המשך) — סיום הבלוק
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"י (ט' סעיפים)

עיבוד: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מערך הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — ט' סעיפים
2. רקע כללי — מקומו של הסימן
3. מושגי המפתח — מוקצה מחמת מיאוס, הכנה, נולד
4. מיפוי הסעיפים
5. משנה ברורה — קטעי פתיחה
6. שיטת הרמ"א
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן ש"י כולל ט' סעיפים של המחבר.

סעיף א — מוקצה מחמת מיאוס

דיני מוקצה בשבת. ובו ט סעיפים:
עץ שתולים בו דגים אע"פ שהוא מאוס מותר לטלטלו דקי"ל במוקצה מחמת מיאוס כרבי שמעון דשרי:
ביאור: עץ/מתלה שתולים עליו דגים (מאוס) — מותר לטלטלו בשבת. כי קיימא לן במוקצה מחמת מיאוס כרבי שמעון דשרי (לעומת רבי יהודה דאוסר). עיקרון: חפץ שימושי אך דוחה אינו מוקצה.

סעיף ב — אין שום אוכל מוקצה

אין שום אוכל תלוש דראוי לאכילה מוקצ' לשבת דתמרים ושקדים ושאר פירות העומדים לסחורה מותר לאכול מהם בשבת ואפי' חטים שזרעם בקרקע ועדיין לא השרישו ובצים שתחת התרנגולת מותר לטלטלם וכן תמרים הלקוטים קודם בישולם וכונסים אותם בסלים והם מתבשלים מאליהם מותר לאכול מהם קודם בישולן אבל גרוגרות וצמוקים שמניחין אותם במוקצה לייבשן אסורין בשבת משום מוקצה שהן מסריחו' קודם שיתייבשו דכיון שיודע שיסריחו הסיח דעתו מהם וכיון דאיכא תרתי דחינהו בידים ולא חזו הוי מוקצה: הגה ויש אומרים דאין הכנה שייך בשל כותי ואפילו גרוגרות וצמוקים שבידו מותרים [כל בו סי' נ"ה וכן משמע בהר"ן סוף פכ"ב וירושלמי]:
ביאור: אין שום אוכל תלוש (קטוף, ראוי לאכילה) מוקצה בשבת! תמרים, שקדים, פירות לסחורה — מותר לאכול מהם. אפילו חטים שזרעם בקרקע שעדיין לא השרישו, וביצים תחת התרנגולת — מותר לטלטל. חריג: גרוגרות וצמוקים שהניח לייבש במקום מוקצה — אסורים, כי מסריחים קודם שיתייבשו, "הסיח דעתו מהם". שני קריטריונים: (א) דחאם בידים, (ב) לא חזו — הוי מוקצה. הגהת הרמ"א: אין הכנה שייך בשל כותי — אפילו גרוגרות וצמוקים שבידו מותרים.

סעיף ג

בין באיסור אכילה בין באיסור טלטול כל דבר שהיה ראוי בין השמשות אם אירע בו דבר שנתקלקל בו ביום וחזר ונתקן בו ביום חזר להיתרו אבל דבר שהוקצה בין השמשות אסור כל היום:
ביאור: דבר שהיה ראוי בין השמשות וניתקלקל ביום וחזר להתתקן — חוזר להיתרו. אבל דבר שהוקצה בין השמשות — אסור כל היום ("הוקצה למקצת שבת — הוקצה לכל השבת").

סעיף ד

גרוגרות וצמוקים שהיו מוקצים וכשהגיע בין השמשות כבר נתייבשו והם ראויים לאכילה אע"פ שלא ידעו הבעלים באותה שעה שנתייבשו ואח"כ נודע להם שבין השמשות כבר היו יבשים מותר:
ביאור: גרוגרות וצמוקים שהוקצו ובבין השמשות כבר נתייבשו, אף שלא ידעו הבעלים — מותרים, כי בעת ההקצאה היה נכון רק עד שיתייבשו.

סעיף ה

גרוגרות וצמוקין דחזו ולא חזו דאיכ' אינשי דאכלי ליה ואיכא דלא אכלו ליה אי אזמניה נפק ליה מתורת מוקצה ואי לא לא אבל אם אינם ראוים והזמינם הזמנה לאו מילתא היא:
ביאור: גרוגרות שראויים ולא ראויים — אם הזמינם מבעוד יום, יצא מתורת מוקצה. אם לא — לא. אבל אם אינם ראויים כלל, הזמנה לאו מילתא היא.

סעיף ו

כל דבר שאסור לטלטלו אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכו מפני שאוסר הכלי בטלטול ונמצא מבטל כלי מהיכנו אבל מותר לכפות עליו כלי ובלבד שלא יגע בו:
ביאור: מוקצה — אסור לתת תחתיו כלי שייפול לתוכו (משום ביטול כלי מהיכנו). אבל מותר לכפות עליו כלי שלא יגע בו.

סעיף ז

מטה שיש עליה מעות או אפי' אין עליה עתה והיו עליה בין השמשות אסור לטלטלה דמגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא: הגה ואפי' לצורך גופו או לצורך מקומו (ב"י) והוא הדין לכל דבר היתר שמונח עליו איסור אבל אם אין עליה עתה מעות וגם לא היה עליה בין השמשות מותר לטלטלה אפי' ייחדה למעות והניחם עליה מבעוד יום כיון שסלקן קודם בין השמשות: הגה ויש אוסרים בייחד לכך והניח בהם אע"פ שסילקן מבע"י (טור בשם ר"ת) וכן אסור לטלטל כיס של מעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבעוד יום אא"כ עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן הייחוד וכן נוהגין (הגהות מיי' פכ"ה) מיהו לצורך גופו או לצורך מקומו מותר וכן בכיס התפור בבגד הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש אם הוציא המעות משם מותר ללבוש הבגד דהכיס בטל אצלו אבל אם שכח בו מעות מותר לטלטל הבגד דלא אמרינן דכל הבגד נעשה בסיס למעות הואיל ואין המעות על עיקר הבגד אבל אין ללובשו בשבת דחיישינן שמא יצא בו כדלעיל סי' ש"א סל"ג [ב"י ססי' ש"ט] וע"ל סי' רס"ו אם שכח כיסו אצלו בשבת מה דינו [ב"י]:
ביאור: מיטה שמעות עליה (או היו עליה בבין השמשות) — אסור לטלטל. הגהת הרמ"א: אפילו לצורך גופה או מקומה. וכל הדומה. אבל אם המעות הוסרו לפני בין השמשות — מותר לטלטל. הגהת הרמ״א: ויש אוסרים כאשר ייחד את הכלי למעות והניחן בו, אף על פי שסילקן מבעוד יום. וכן אסור לטלטל כיס של מעות אף שהוציא ממנו את המעות מבעוד יום, אלא אם כן עשה בו מעשה — שפתחו מלמטה וסילקו מן הייחוד — וכן נוהגים. מכל מקום לצורך גופו או לצורך מקומו מותר. וכיס התפור בבגד — הואיל ועיקר הבגד עומד ללבישה, אם הוציא את המעות משם מותר ללבוש את הבגד, שהכיס בטל אצלו. ואם שכח בו מעות — מותר לטלטל את הבגד, שאין אומרים שכל הבגד נעשה בסיס למעות, הואיל ואין המעות על עיקר הבגד; אבל אין ללובשו בשבת, שחוששים שמא יצא בו, כדלעיל סימן ש״א סעיף ל״ג. ועיין לעיל סימן רס״ו מה דינו של מי ששכח כיסו אצלו בשבת.

סעיף ח

כלי שיש עליו דבר האסור ודבר המותר מותר לטלטלו כגון מחתה שיש עליו מבעוד יום אפר שמותר לטלטלו לכסות בו רוק או צואה ויש עליה גם כן שברי עצים שהם אסורים בטלטול מותר לטלטל המחתה כמו שהיא וכגון שדבר המותר חשוב מדבר האיסור אבל אם דבר האיסור חשוב יותר מדבר המותר בטל אצלו ואסור לטלטלו וטעם היתר טלטול זה משום דלא אפשר למינקט קיטמא לחודיה אפי' אי שדיה ליה מהמחתה [או אם צריך למקום המחתה כמו שנתבאר לעיל סי' ש"ט] ואם אינו צריך אלא לגוף המחתה לא יטלטלנה כמו שהיא אלא ינער האפר ושברי העצים במקומם ויטול המחתה: הגה וכן אם יכול לנער האיסור לחוד ינערנו ולא יטלטלנו עם ההיתר [ב"י בשם תשובת הרא"ש] וכל זה לא מיירי אלא שהיה ההיתר עם האיסור מבע"י אבל אם היה האיסור עליו לבד לא מהני מה שהניח אצלו ההיתר בשבת [ב"י בשם תשו' הרשב"א]:
ביאור: כלי שעליו דבר אסור ודבר מותר — מותר לטלטל, אם המותר חשוב מהאסור. אם האסור חשוב יותר — האסור עיקר והכלי בטל אליו, אסור. וטעם היתר טלטול זה — מפני שאי אפשר ליטול את האפר לבדו, אפילו אם ישפכנו מן המחתה (או אם צריך למקום המחתה, כמו שנתבאר לעיל סימן ש״ט). ואם אינו צריך אלא לגוף המחתה — לא יטלטלנה כמות שהיא, אלא ינער את האפר ושברי העצים במקומם וייטול את המחתה. הגהת הרמ״א: וכן אם יכול לנער את האיסור לבדו — ינערנו ולא יטלטלנו עם ההיתר. וכל זה דווקא כשהיה ההיתר עם האיסור מבעוד יום; אבל אם היה האיסור עליו לבדו — לא מועיל מה שהניח אצלו את ההיתר בשבת.

סעיף ט

תיבה שיש בה דבר המותר לטלטל ומעות אם המעות אינם עיקר מותר לטלטלה כמו שהיא על פי התנאים שנתבארו במחתה:
ביאור: תיבה שיש בה דבר מותר ומעות — אם המעות אינן עיקר, מותר לטלטל לפי תנאי המחתה.
טקסט שלם: ט' סעיפים אלו מסיימים את בלוק המוקצה.

2. רקע כללי — דיני מוקצה משלימים

סימן ש"י מסיים את בלוק המוקצה של סימנים ש"ח-ש"ט-ש"י ב-ט' מקרי-גבול נוספים. הוא מציג את מושג ההכנה (מעצב שבת) ומכריע סופית בין ר' יהודה לר' שמעון לטובת ר' שמעון (לגבי קטגוריות מסוימות).

המחלוקת התלמודית הגדולה (ביצה ב ע"א): פסק הלכה: כרבי שמעון לשבת.

3. מושגי המפתח ההלכתיים

1. מוקצה מחמת מיאוס. לרבי יהודה אסור. לרבי שמעון ובהלכה — מותר. חפץ שימושי אך דוחה נשאר מותר כל זמן שראוי לשימוש.
2. הכנה מערב שבת. מושג מרכזי: כדי שחפץ יהיה בר שימוש בשבת, הבעלים חייב לכוון את דעתו לשימוש זה לפני כניסת השבת.
3. הוקצה למקצת השבת — הוקצה לכל השבת. עיקרון חוזר בסעיף ג. משהוקצה לחלק מהשבת, מוקצה לכל המשך.
4. נולד. מקרה אופייני: ביצה שנולדה בשבת, פרי שנפל. אפר שנתהווה בשבת. תמיד מוקצה מוחלט.
5. בסיס לדבר המותר ולדבר האסור. חפץ נושא גם מוקצה וגם מותר. המחבר פוסק לפי חשיבות: אם המותר חשוב יותר — אינו בסיס. אם המוקצה דומיננטי — בסיס.

4. מיפוי ט' הסעיפים

סעיףנושאמושג מרכזי
אמתלה דגים (מאוס)מוקצה מחמת מיאוס — מותר (ר' שמעון)
באוכל — אינו מוקצה. חריג: גרוגרות בייבושהכנה; אוכל שהוקצה מדעת
גהוקצה למקצת = הוקצה לכלקביעות המוקצה
דגרוגרות שנתייבשו בבין השמשותזמן ההקצאה
ההזמנה מערב שבתגילוי דעת
וביטול כלי מהיכנואסור לתת תחת מוקצה
זמיטה עם מעות בבין השמשותאסור גם אחר ההסרה
חכלי עם איסור ומותרלפי חשיבות (בסיס להיתר ולאיסור)
טתיבה עם מעות ודבר מותראם המעות אינן עיקר — מותר

5. משנה ברורה — קטעי פתיחה

למשנה ברורה 37 סעיפי קטן על סימן זה. הקטעים הראשונים:

משנה ברורה (א) — עץ וכו' - עץ זה הוי כלי כיון שמיוחד לתלות דגים אלא משום דמאיס דריחו רע הוי לר' יהודא מוקצה מחמת מיאוס ואנן קי"ל כר"ש דשרי:
משנה ברורה (ב) — אין שום אוכל וכו' - דבדבר שאינו אוכל אף לר"ש יש מוקצה לפעמים כגון מוקצה מחמת חסרון כיס וכמ"ש בסימן ש"ח ס"א וכן בדבר שאינו כלי כגון מעות וצרורות ואבנים וכיו"ב:
משנה ברורה (ג) — תלוש - דבדבר שהיה מחובר מבע"י ג"כ לכו"ע הוי מוקצה שאין דעתו עליו מאתמול ועיין בב"י:

לטקסט המלא, ספריא: משנה ברורה ש"י.

6. שיטת הרמ"א

הגהת הרמ"א בסעיף ב:

7. מקרים מעשיים מודרניים

מצבקטגוריההנהגה
ביצה שהוטלה על ידי התרנגולת בשבתנולדמוקצה מוחלט.
עגבנייה שנפלה מהגפן על הצלחת בשבתנולדמוקצה. אך אם נפלה לפני שבת = מותר.
אפר מאש שהודלקה לפני שבתנולד (אפר שהתהווה בשבת)מוקצה.
גבינה המתקשה בשבתהכנהאם אכילה כבר = מותר.
דג עם עצמותמוקצה מחמת מיאוסמותר (כר' שמעון).
חיתולים מלוכלכיםמוקצה מחמת מיאוסמותר; אך זה גרף של ריעי (ש"ח).
גורים שנולדו בשבתנולד + מוקצה חייםמוקצה מוחלט.
נר שבת שכבהבסיס + נולד (אפר)הפמוט בסיס; האפר נולד.
מגש עם אוכל ומפתחותבסיס להיתר ולאיסורלפי חשיבות.

8. סיכום מעשי של הסימן

תורת היסוד של סימן ש"י:
  1. מוקצה מחמת מיאוס: מותר (פסק כר' שמעון).
  2. אוכל ראוי: אינו מוקצה. חריג: דחה ביידים והוא לא ראוי כעת.
  3. נולד: ביצה, פרי שנפל, אפר שנתהווה בשבת — מוקצה מוחלט.
  4. הכנה מערב שבת: תנאי לשימוש.
  5. קביעות: "הוקצה למקצת השבת = הוקצה לכל השבת".
  6. בסיס להיתר ולאיסור: לפי חשיבות.
  7. אין הכנה אצל גוי (רמ"א).

9. שאלות הבנה

בחן את הבנתך:
  1. מהו מוקצה מחמת מיאוס? מה ההלכה הנפסקת?
  2. מדוע גרוגרות מיובשות מוקצה?
  3. מהי הכנה מערב שבת?
  4. מהו נולד? תן שלוש דוגמאות.
  5. "הוקצה למקצת שבת = הוקצה לכל השבת" — מה זה אומר?
  6. מה דין בסיס להיתר ולאיסור?
  7. מהי הגהת הרמ"א על הגוי?
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שי״א ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן ש"י · רמה 1 — פתיחה