✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן שט״ז · י״ב סעיפים

צידה בשבת — להבין וללמוד
סימן שט"ז
צֵידָה הָאֲסוּרָה וְהַמֻּתֶּרֶת בְּשַׁבָּת
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

מבוא ראשון לסימן שט״ז: טקסט עברי שלם של המחבר, הסבר חינוכי של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים מודרניים וסיכום.

נושא: צידה — תפיסת בעלי חיים בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שט"ז (י״ב סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מתווה הלימוד

1. הטקסט של השולחן ערוך — י״ב סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי: מדוע סימן זה, ומה השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים
6. שיטת הרמ"א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה

1. הטקסט של השולחן ערוך

סימן שט"ז כולל י״ב סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות הנוגעות לצידה — תפיסת בעלי חיים בשבת.

סעיף א — צידת ציפור או חיה

צידה האסורה והמותרת בשבת. ושלא ישפשף הרוק. ובו יב סעיפים:
הצד צפור דרור למגדל שהוא ניצוד בו ושאר צפרים וצבי לבית או לביבר שהם ניצודים בו חייב ואם אינו ניצוד בו פטור אבל אסור:
ביאור: הצד ציפור דרור אל תוך מגדל שהיא ניצודת בו, או שאר ציפורים וצבי אל תוך בית או ביבר שהם ניצודים בו — חייב. אך אם המקום אינו כזה שבעל החיים ניצוד בו באמת (כלומר עדיין צריך לרדוף אחריו כדי לתפסו) — פטור אבל אסור. הקריטריון: האם בעל החיים מחוסר צידה — האם עוד יש צורך לרדוף אחריו, או שהוא כבר תחת שליטה?

סעיף ב — צידת בעל חיים ישן, עיוור, חיגר

צד צבי ישן או סומא חייב חיגר או חולה או זקן פטור: הגה המשסה כלב אחר חיה בשבת הוי צידה (כל בו) וי"א דאף בחול אסור בכלבים משום מושב לצים: (א"ז גמ' ע"א דף י"ח):
ביאור: הצד צבי ישן או סומאחייב (היה יכול לברוח אם היה ניעור או רואה — הצידה אמיתית). אבל צבי חיגר, חולה או זקןפטור (הוא ממילא לא היה יכול לברוח: אין כאן צידה אמיתית). הגהת הרמ"א: המשסה כלב אחר חיה בשבת הוי צידה. ויש אומרים שגם בחול הציד עם כלבים מגונה (משום "מושב לצים").

סעיף ג

כל שבמינו ניצוד חייב עליו אין במינו ניצוד פטור אבל אסור הלכך זבובים אע"פ שאין במינו ניצוד אסור לצודן: הגה ולכן יש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה או לסתום כלים שזבובים בו בשבת דהוי פסיק רישיה שיצודו שם [בעל התרומה ומרדכי ס"פ כירה ואגור] ויש מקילין במקום שאם יפתח הכלי ליטלם משם יברחו [טור]:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף ד

פורסין מחצלת על גבי הכוורת [מקום שמתכנסים בו הדבורים לעשות דבש] ובלבד שלא יכוין לצוד וגם הוא בענין שאינו מוכרח שיהיו ניצודים כי היכי דלא להוי פסיק רישיה:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף ה

צבי שנכנס לתוך הבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורים אין אחד יכול לנעול ונעלו שנים חייבים: הגה ואם הפתח כבר מגופף מותר לנועלה במנעול. [ר"ן פרק האורג והמגיד פ"י]:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף ו

ישב אחד על הפתח ומלאו יכול השני לישב בצדו ואפי' אם עמד הראשון והלך לו השני פטור ומותר והראשון חייב:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף ז

הצד נחשים ועקרבים בשבת או שאר רמשים המזיקים אם לרפואה חייב ואם בשביל שלא ישכנו מותר:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף ח

שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהם אע"פ שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור חייב ושאר שרצים אינו חייב החובל בהם אא"כ יצא מהם דם והצדן לצורך חייב שלא לצורך או סתם פטור אבל אסור ולהרמב"ם חייב:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף ט

פרעוש הנקרא ברגות בלשון ערב אסור לצודו אא"כ הוא על בשרו ועוקצו ואסור להרגו: הגה ואף לא ימלילנו בידו שמא יהרגנו אלא יטלנו בידו ויזרקנו [רבי ירוחם ני"ב ח"י] אבל כנה מותר להרגה והמפלה בגדיו מכנים לא יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן אבל המפלה ראשו מותר להרגם:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף י

כל חיה ורמש שהם נושכים וממיתים ודאי נהרגים בשבת אפילו אין רצין אחריו ושאר מזיקין כגון נחש ועקרב במקום שאינם ממיתין אם רצין אחריו מותר להרגם ואם לאו אסור אבל מותר לדרסם לפי תומו ואפילו במתכוין אלא שמראה עצמו כאלו אינו מכוין:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף יא

לא ישפשף ברגלו רוק על גבי קרקע משום דמשוה גומות אבל מותר לדרסו לפי תומו שאינו מתכוין למרח ולהשוות גומות ואע"ג דממילא ממרח הוא כי לא מכוין שרי משום מאיסותא:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.

סעיף יב

חיה ועוף שברשותו מותר לצודן והוא שלא ימרודו אבל אם הם מורדים אסור לתפסם אפילו בחצר אם החצר גדול שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכים מצודה: הגה ויש אומרים דאסור לצוד חיה ועוף שברשותו ואם צדן פטור [הגהות אלפסי] אבל פרה וסוס וכל שכן שאר חיה ועוף שמרדו אם צדן חייב חטאת וכן עיקר [המגיד פ"י] חתול דינה כשאר חיה ואסור לתפשה בשבת [הגהות אלפסי ש"ג דף ק"פ]:
עיין הניתוח המעשי: סעיף זה עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים) בשבת — חיות, ציפורים, חרקים. לפרטים — ראה "מבט כללי" ופרק ב'.
הטקסט השלם: י״ב סעיפים אלו מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר לנושא זה. כל אחד מבהיר מקרה, תנאי או יוצא דופן.

2. ההקשר הכללי — מלאכת הצידה

על מה עוסק סימן זה?

סימן שט"ז עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים). זוהי אחת מל"ט המלאכות: במשכן צדו את החילזון (להפקת התכלת) ואת החיות לקיחת עורותיהן. הסימן מסתיים גם בנושא צדדי: לא לשפשף את הרוק (הסעיף האחרון).

מלאכת הצידה: לתפוס בעל חיים שהיה חופשי ולהכניסו תחת שליטה אנושית. מקור: זו אחת מאבות מלאכה של המשכן. הקריטריון המכריע: האם בעל החיים הפך למחוסר צידה או לא?
הקריטריון המרכזי — מחוסר צידה: "האם עדיין חסרה צידה?" — כלומר: לאחר מעשי, האם אני עדיין צריך לרדוף אחר בעל החיים כדי לתפסו?

מיקומו בהלכות שבת

סימן שט"ז הוא אחד הסימנים ה"זואולוגיים" של הלכות שבת. הוא אקטואלי מאוד: יתושים, זבובים, בעלי חיים ביתיים שברחו. הוא מציג גם מושגים רוחביים מרכזיים — פסיק רישא, דבר שאינו מתכוון — במקרה מעשי קונקרטי.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

1. צידה — תפיסה. הכנסת בעל חיים חופשי תחת שליטה אנושית. אב מלאכה.
2. מחוסר צידה — "עדיין חסרה צידה". הקריטריון: כל עוד צריך לרדוף אחר בעל החיים, לא הייתה צידה. הצידה הושלמה כאשר אפשר לתפסו בתנועה אחת.
3. במינו ניצוד — "מינו הוא ממיני הניצודים". רק המינים שדרך לצודם (חיות לציד, לאוכל/לעור) מחייבים מן התורה. החרקים (זבובים) — פטור אבל אסור.
4. פסיק רישא — תוצאה הכרחית. לסגור תיבה שיש בה זבובים: לא מתכוונים לצודם, אבל זה בלתי נמנע → אסור (סעיף ג).
5. צער בעלי חיים. אם בעל חיים מסוכן (נחש, עקרב) מאיים, או אם בעל חיים סובל — ההלכה מתחשבת בביטחון ובסבל; לתפוס בעל חיים מזיק מותר (ראה פרטים).

4. מיפוי י״ב הסעיפים

סעיףנושאמושג מרכזי
אצידת ציפור/צבי בכלוב/בביתמחוסר צידה
בבעל חיים ישן, עיוור לעומת חיגר, חולהצידה אמיתית או לא
גזבובים, חרקים; סגירת תיבהאין במינו ניצוד; פסיק רישא
ד-ובעל חיים שנכנס לבית; הוצאתוצידה / אי-צידה
ז-טבעלי חיים מזיקים, מסוכנים (נחש, עקרב)סכנה — מותר
י-יאבעלי חיים ביתיים, תפיסת מי שברחכבר תחת שליטה = אינו צידה
יבלא לשפשף את הרוק; מקרים צדדייםמראית עין / מקרה סופי
שיטת הקריאה:
  1. האם זה בעל חיים חי שהיה חופשי?
  2. האם מעשי מכניס אותו לשליטה (אין יותר צורך לרדוף)?
  3. האם מינו "ממיני הניצודים"? → חייב / פטור אבל אסור
  4. סכנה או סבל → הצידה עשויה להיות מותרת

5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה ס״א סעיפים על סימן זה. הנה הראשונים — כדי להבין טוב יותר את משמעות הסעיפים:

משנה ברורה (א) — (א) הצד וכו' - היינו שפתח שער המגדול ועשה תחבולות עד שנכנס הצפור לתוכו וסגר עליו אפילו לא תפסו עדיין בידו חייב כי בסגרו המגדול נגמרה הצידה אבל במה שהכניסו לבית אפילו הבית קטן וגם חלונותיו סתומין עדיין אינו נצוד שטבעו של הצפור דרור שאינו מקבל מרות ודר בבית כבשדה שנשמט מזוית לזוית ואינם יכולים לתפסו ולכן אינו נקרא צידה מדאורייתא:
משנה ברורה (ב) — (ב) למגדל - של עץ ונעשה ככלוב גדול וביבר מקרי קרפיפות המוקפים לגדלם שם:
משנה ברורה (ג) — (ג) ושאר צפרים וצבי וכו' - לצדדין קתני דבצפרים וכן בשאר עופות אינו חייב עד שיהיה הביבר והבית מקורה וגם חלונותיו סתומין שהוא יכול לברוח דרך שם ובצבי ושאר חיות חייב אפילו אינו מקורה וגם חלונותיו פתוחין:

לטקסט המלא של ס״א הסעיפים, עיין בספריא: משנה ברורה שט״ז.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מעשיר את הסימן בכמה הגהות:

עיקרי הגהות הרמ"א:
הבדל בין המחבר לרמ"א:

7. מקרים מעשיים מודרניים

מצבניתוח הלכתי
זבוב בביתלתפסו = פטור אבל אסור (זבובים: אינם ממיני הניצודים, אך אסור). אפשר להבריחו החוצה בלי לתפסו.
לסגור תיבה / צנצנת שיש בה זבובאסורפסיק רישא של צידה. לבדוק לפני סגירת כלי.
לסגור חלון כשיש זבוב בחדרהחדר גדול → הזבוב אינו "ניצוד" (עדיין צריך לרדוף אחריו) → מותר.
יתוש שעוקץאפשר להבריחו. הריגתו שייכת לנטילת נשמה (מלאכה אחרת) — אסור, חוץ ממקרי כאב אמיתי בהם יש המתירים; להיוועץ ברב.
בעל חיים ביתי (כלב, חתול)כבר תחת שליטה אנושית → להחזירו אינו צידה (לא היה מעולם "חופשי"). מותר להחזירו הביתה.
חיית מחמד שברחה מכלובהאם נשארה בבית והיא מאולפת → לקחתה חזרה = מותר (לא חיית בר). ציפור שעפה = מקרה גבולי.
נחש / עקרב מסוכניםאם יש סכנה → לתפוס / לנטרל מותר (ביטחון). אם אינו רץ אחריו → אפשר לכסותו בכלי.
סגירת רשת נגד יתושיםמניעת כניסת חרקים = מותר (אין צידה של אלו שבחוץ).
להלכה למעשה: שני כללי הזהב: (1) לא לסגור בכוונה בעל חיים בחלל קטן בו הוא "ניצוד"; (2) להיזהר מפסיק רישא — לבדוק לפני סגירת תיבות, צנצנות, חלונות. בעלי חיים ביתיים אינם בכלל זה (כבר תחת שליטה). במקרה של סכנה, הצידה מותרת.

8. סיכום מעשי של הסימן

עיקרי לימוד הסימן שט״ז:
  1. צידה (תפיסת בעל חיים חופשי) היא אחת מל"ט המלאכות.
  2. הקריטריון המרכזי: מחוסר צידה — האם עדיין יש לרדוף אחר בעל החיים? אם לא → הצידה הושלמה.
  3. במינו ניצוד: רק המינים "שדרך לצודם" → חיוב מן התורה; חרקים → פטור אבל אסור.
  4. פסיק רישא: להיזהר מסגירת תיבות / צנצנות / חלונות שיש בהם חרקים.
  5. בעלי חיים ביתיים: כבר תחת שליטה → אין כאן צידה.
  6. סכנה (נחש, עקרב): לתפוס / לנטרל מותר.

9. שאלות הבנה

בחן את הבנתך:
  1. מהי מלאכת הצידה?
  2. מה משמעות הקריטריון מחוסר צידה? תן דוגמה.
  3. מדוע צידת זבוב היא פטור אבל אסור ולא חייב?
  4. מדוע אסור לסגור תיבה שיש בה זבוב?
  5. מדוע צידת צבי ישן היא חייב, אבל צבי חיגר פטור?
  6. האם החזרת כלב ביתי היא צידה? מדוע?
  7. האם מותר לתפוס נחש מסוכן בשבת?

להעמיק עוד

אם תרצה להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שי״ז ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן שט״ז · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא