סימן שט״ז · י״ב סעיפים

📑 מתווה הלימוד

1. הטקסט של השולחן ערוך

סימן שט"ז כולל י״ב סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות הנוגעות לצידה — תפיסת בעלי חיים בשבת.

סעיף א — צידת ציפור או חיה

צידה האסורה והמותרת בשבת. ושלא ישפשף הרוק. ובו יב סעיפים:
הצד צפור דרור למגדל שהוא ניצוד בו ושאר צפרים וצבי לבית או לביבר שהם ניצודים בו חייב ואם אינו ניצוד בו פטור אבל אסור:

סעיף ב — צידת בעל חיים ישן, עיוור, חיגר

צד צבי ישן או סומא חייב חיגר או חולה או זקן פטור: הגה המשסה כלב אחר חיה בשבת הוי צידה (כל בו) וי"א דאף בחול אסור בכלבים משום מושב לצים: (א"ז גמ' ע"א דף י"ח):

סעיף ג

כל שבמינו ניצוד חייב עליו אין במינו ניצוד פטור אבל אסור הלכך זבובים אע"פ שאין במינו ניצוד אסור לצודן: הגה ולכן יש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה או לסתום כלים שזבובים בו בשבת דהוי פסיק רישיה שיצודו שם [בעל התרומה ומרדכי ס"פ כירה ואגור] ויש מקילין במקום שאם יפתח הכלי ליטלם משם יברחו [טור]:

סעיף ד

פורסין מחצלת על גבי הכוורת [מקום שמתכנסים בו הדבורים לעשות דבש] ובלבד שלא יכוין לצוד וגם הוא בענין שאינו מוכרח שיהיו ניצודים כי היכי דלא להוי פסיק רישיה:

סעיף ה

צבי שנכנס לתוך הבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורים אין אחד יכול לנעול ונעלו שנים חייבים: הגה ואם הפתח כבר מגופף מותר לנועלה במנעול. [ר"ן פרק האורג והמגיד פ"י]:

סעיף ו

ישב אחד על הפתח ומלאו יכול השני לישב בצדו ואפי' אם עמד הראשון והלך לו השני פטור ומותר והראשון חייב:

סעיף ז

הצד נחשים ועקרבים בשבת או שאר רמשים המזיקים אם לרפואה חייב ואם בשביל שלא ישכנו מותר:

סעיף ח

שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהם אע"פ שלא יצא מהם דם אלא נצרר תחת העור חייב ושאר שרצים אינו חייב החובל בהם אא"כ יצא מהם דם והצדן לצורך חייב שלא לצורך או סתם פטור אבל אסור ולהרמב"ם חייב:

סעיף ט

פרעוש הנקרא ברגות בלשון ערב אסור לצודו אא"כ הוא על בשרו ועוקצו ואסור להרגו: הגה ואף לא ימלילנו בידו שמא יהרגנו אלא יטלנו בידו ויזרקנו [רבי ירוחם ני"ב ח"י] אבל כנה מותר להרגה והמפלה בגדיו מכנים לא יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן אבל המפלה ראשו מותר להרגם:

סעיף י

כל חיה ורמש שהם נושכים וממיתים ודאי נהרגים בשבת אפילו אין רצין אחריו ושאר מזיקין כגון נחש ועקרב במקום שאינם ממיתין אם רצין אחריו מותר להרגם ואם לאו אסור אבל מותר לדרסם לפי תומו ואפילו במתכוין אלא שמראה עצמו כאלו אינו מכוין:

סעיף יא

לא ישפשף ברגלו רוק על גבי קרקע משום דמשוה גומות אבל מותר לדרסו לפי תומו שאינו מתכוין למרח ולהשוות גומות ואע"ג דממילא ממרח הוא כי לא מכוין שרי משום מאיסותא:

סעיף יב

חיה ועוף שברשותו מותר לצודן והוא שלא ימרודו אבל אם הם מורדים אסור לתפסם אפילו בחצר אם החצר גדול שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכים מצודה: הגה ויש אומרים דאסור לצוד חיה ועוף שברשותו ואם צדן פטור [הגהות אלפסי] אבל פרה וסוס וכל שכן שאר חיה ועוף שמרדו אם צדן חייב חטאת וכן עיקר [המגיד פ"י] חתול דינה כשאר חיה ואסור לתפשה בשבת [הגהות אלפסי ש"ג דף ק"פ]:

2. ההקשר הכללי — מלאכת הצידה

על מה עוסק סימן זה?

סימן שט"ז עוסק במלאכת צידה (תפיסת בעל חיים). זוהי אחת מל"ט המלאכות: במשכן צדו את החילזון (להפקת התכלת) ואת החיות לקיחת עורותיהן. הסימן מסתיים גם בנושא צדדי: לא לשפשף את הרוק (הסעיף האחרון).

מיקומו בהלכות שבת

סימן שט"ז הוא אחד הסימנים ה"זואולוגיים" של הלכות שבת. הוא אקטואלי מאוד: יתושים, זבובים, בעלי חיים ביתיים שברחו. הוא מציג גם מושגים רוחביים מרכזיים — פסיק רישא, דבר שאינו מתכוון — במקרה מעשי קונקרטי.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

4. מיפוי י״ב הסעיפים

5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה ס״א סעיפים על סימן זה. הנה הראשונים — כדי להבין טוב יותר את משמעות הסעיפים:

לטקסט המלא של ס״א הסעיפים, עיין בספריא: משנה ברורה שט״ז.

6. שיטת הרמ"א

הרמ"א מעשיר את הסימן בכמה הגהות:

7. מקרים מעשיים מודרניים

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להעמיק עוד