✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן שי״ז · ז׳ סעיפים
דין קשירה ועניבה בשבת — להכיר ולהבין
סימן שי״ז
דִּין קְשִׁירָה וַעֲנִיבָה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה אל סימן שי״ז: לשון המחבר במלואה, ביאור פשוט וקולח, הסברים פדגוגיים של מושגי ההלכה, יישומים מעשיים בני־ימינו וסיכום.
נושא : דין קשירה ועניבה בשבת
מקור : שולחן ערוך אורח חיים סימן שי״ז (ז׳ סעיפים)
עריכה : רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 מערך הלימוד
1. לשון השולחן ערוך — שבעת סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי: מדוע סימן זה ומה השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים שבסימן
4. פירוט הסעיפים — סעיף אחר סעיף
5. משנה ברורה — סעיפים קטנים ראשונים
6. שיטת הרמ״א — חילוקי מנהג בין אשכנז לספרד
7. יישומים מעשיים בני־ימינו
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. לשון השולחן ערוך
סימן שי״ז כולל שבעה סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) הקובעים את הלכות קשירה ועניבה בשבת.
סעיף א — סוגי הקשרים
דין קשירה ועניבה בשבת. ובו ז סעיפים:
הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב כגון קשר הגמלים וקשר הספנים וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענים בשעת עשייתן וכן כל כיוצא בזה אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור: הגה ויש חולקים וסבירא להו דכל קשר של קיימא אפי' של הדיוט חייבי' עליו [רש"י והרא"ש ור' ירוחם וטור] וי"א שכל קשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו מקרי של קיימא [כל בו והגה"מ פ"י] ויש מקילין לומר דעד שבעה ימים לא מיקרי של קיימא (טור ומרדכי ע"ל סי' שי"ד סע' י') וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקשרו לכתחלה: הגה וכן לענין התרתו דינו כמו לענין קשירתו (טור) כיצד נפסקה לו רצועה וקשרה נפסקה החבל וקשרו או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן בהמה הרי זה פטור וכן כל כיוצא באלו הקשרים שהם מעשה הדיוט וכל אדם קושר אותם לקיימם וכל קשר שאינו של קיימא אם קשרו קשר אומן הרי זה אסור ולצורך מצוה כגון שקושר למדוד אחד משיעורי התורה מותר לקשור קשר שאינו של קיימא: הגה וי"א דיש ליזהר שלא להתיר שום קשר שהוא שני קשרים זה על זה דאין אנו בקיאים איזה מקרי קשר של אומן דאפי' בשאינו של קיימא אסור לקשרו והוא הדין להתירו וכן נוהגין (הגה' אלפסי פ' אלו קשרים) ומ"מ נראה דבמקום צערא אין לחוש ומותר להתירו דאינו אלא איסור דרבנן ובמקום צער לא גזרו והא דבעינן ב' קשרים זה על זה היינו כשקושר שני דברים ביחד אבל אם עשה קשר בראש אחד של חוט או משיחה דינו כשני קשרים (סמ"ג)
ביאור: הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן — חייב חטאת. כגון קשר הגמלים, קשר הספנים, ורצועות מנעל וסנדל שקושרים הרצענים בשעת עשייתן. אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן — פטור (אבל אסור מדרבנן). הגהת הרמ״א: ויש חולקים (רש״י, רא״ש, ר׳ ירוחם והטור) וסבירא להו שכל קשר של קיימא, אפילו של הדיוט, חייבים עליו. ובהגדרת ״של קיימא״: (א) קשר שאינו עשוי להתירו באותו יום עצמו; (ב) ויש מקילים שעד שבעה ימים אינו נקרא של קיימא. וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן — מותר לקשרו לכתחילה. הגהת הרמ״א: וכן לענין התרתו — דינו כמו לענין קשירתו (טור). דוגמאות להיתר: לקשור רצועה שנפסקה, חבל בדלי, ורסן הבהמה. לצורך מצוה (למדוד שיעור מן התורה) מותר לקשור קשר שאינו של קיימא אפילו במעשה אומן. הגהת הרמ״א: ויש מחמירים שלא להתיר ״שני קשרים זה על גב זה״ (קשר כפול), שאין אנו בקיאים לדעת איזה קשר נקרא מעשה אומן — אבל במקום צער מותר (איסור דרבנן בלבד). ודין ״שני קשרים זה על זה״ — דווקא בקושר שני דברים יחד; אבל קשר שעשה בראש אחד של חוט או משיחה — דינו כשני קשרים (סמ״ג).
סעיף ב — החזרת רצועות המנעל
נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל מותר להחזיר הרצועות למקומם ובלבד שלא יקשור: הגה ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח אבל אם צריך טורח לזה אסור דחיישי' שמא יקשור (תו' והרא"ש פ' במה טומנין):
ביאור: אם נשמטו רצועות מנעל או סנדל — מותר להחזירן למקומן, ובלבד שלא יקשור. הגהת הרמ״א: ודוקא שיכול להחזירן בלא טורח; אבל אם צריך טורח — אסור, חוששים שמא יבוא לקשור.
סעיף ג — התרת בית הצואר
מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס שאינו קשר של קיימא אבל אין פותחין אותו מחדש דמתקן מנא הוא: הגה אפי' כבר נפתח רק שחזר האומן וקשרו או תפרו ביחד כדרך שהאומנים עושין (ר' ירוחם חי"ד) ולכן אסור לנתק או לחתוך זוג של מנעלים התפורים יחד כדרך שהאומנים עושין אע"ג דהתפירה אינה של קיימא דאין חילוק בתפירה בין של קיימא לאינו של קיימא (הגהות מרדכי פ' במה טומנין) ויש מתירין בתפירה שאינה של קיימא ואין להתיר בפני עם הארץ: (ב"י):
ביאור: מתירים את בית הצואר מקשר שקשר הכובס — שאינו קשר של קיימא. אבל אין פותחים אותו מחדש, משום שזהו מתקן מנא (גמר מלאכת הבגד = מכה בפטיש). הגהת הרמ״א: אפילו כבר נפתח, אם חזר האומן וקשרו או תפרו כדרך האומנים — אסור לחותכו. ולכן אסור לחתוך זוג מנעלים התפורים יחד כדרך האומנים, ואף שהתפירה אינה של קיימא. ויש מתירים בתפירה שאינה של קיימא, ואין להתיר בפני עם הארץ.
סעיף ד — קשירת הדלי
קושרין דלי במשיחה או באבנט וכיוצא בו אבל לא בחבל והני מילי בדליים הקבועים בבור אבל דליים שלנו שאינם קבועים בבור אינו קשר של קיימא:
ביאור: קושרים דלי בפי הבור במשיחה או באבנט וכיוצא בהם — דברים שאין מבטלם שם. אבל לא בחבל, שמבטלו שם והוי קשר של קיימא. ודוקא בדליים הקבועים בבור; אבל הדליים שלנו, שאינם קבועים בבור — אינו קשר של קיימא ומותר אף בחבל.
סעיף ה — עניבה
עניבה מותר דלאו קשר הוא: הגה ואפי' אם עושה קשר אחד למטה נוהגין בו היתר: (אגור):
ביאור: עניבה — מותרת, שאינה קשר. הגהת הרמ״א: ואפילו אם עושה קשר אחד למטה (= קשר תחתון ועליו עניבה) — נוהגים בו היתר.
סעיף ו — חבל לפני הפרה
קושרים חבל בפני הפרה בשביל שלא תצא ואפי' בב' ראשי הפתח ולא חיישינן שמא יתיר ראש האחד ויוציאנה דרך שם ויניח ראש השני קשור:
ביאור: קושרים חבל בפני הפרה כדי שלא תצא, ואפילו בשני ראשי הפתח. ואין חוששים שמא יתיר ראש אחד להוציאה ויניח את הראש השני קשור — דאינו קשר של קיימא.
סעיף ז — חבל של גרדי
מטלטלין חבל של גרדי [פירוש אורג] לקשרו באבוס ובפרה ולא חיישינן שמא יתיר ראש האחד ויניח השני קיים אבל חבל דעלמא לא והני מילי לקשרו באבוס ובפרה אבל אם היה קשור באבוס ורוצה לקשרו בפרה או אם היה קשור בפרה ורוצה לקשרו באבוס מותר בכל חבל:
ביאור: מטלטלים חבל של גרדי (= אורג), שהוא חבל חשוב, לקשרו באבוס ובפרה. אבל בחבל סתם — אסור, גזירה שמא יבטל ראש אחד לעולם והוי של קיימא. ודוקא לקשור מתחילה את שני הראשים בשבת; אבל אם היה קשור מבעוד יום באבוס ורוצה לקשרו עתה בפרה (או להפך) — מותר בכל חבל.
הטקסט במלואו: שבעת הסעיפים הללו הם כלל פסיקת המחבר בנושא. כל אחד מחדד מקרה, תנאי, או יוצא מן הכלל.
2. ההקשר הכללי — קשירה והתרה
במה עוסק הסימן?
סימן שי״ז עוסק במלאכות הכרוכות זו בזו — קושר ומתיר, הנמנות בל״ט אבות מלאכות. במשכן היו קושרים ומתירים את חוטי רשתות הציד של החילזון (לצביעת התכלת) ואת חבלי היריעות.
שני קריטריונים קובעים את דין הקשר:
- קשר של קיימא — קשר העומד להתקיים (לעומת קשר זמני).
- מעשה אומן — קשר מקצועי, של אומן (לעומת קשר של הדיוט).
שלוש הדרגות לפי הצירוף:
- חייב חטאת — קשר של קיימא וגם מעשה אומן (החמור ביותר).
- פטור אבל אסור — של קיימא או מעשה אומן (אחד מהשניים בלבד).
- מותר לכתחילה — אינו של קיימא ואינו מעשה אומן (חופשי).
מקום הסימן בהלכות שבת
סימן שי״ז הוא סימן יומיומי מאוד: שרוכים, שקיות, עניבות, וכל מיני קשרים. הוא גם מציג את ה״פתח״ המעשי הגדול — עניבה — שתהיה המוצא ההלכתי המרכזי.
3. מושגי היסוד ההלכתיים
1. קושר / מתיר — קשירה והתרה. מלאכות צמודות מן הל״ט. המתיר הולך אחר הקושר — כל קשר שאסור לקושרו, אסור גם להתירו.
2. קשר של קיימא — קשר העומד להתקיים. קשר שמיועד להישאר. קריטריון הזמן שנוי במחלוקת (אותו יום / שבעה ימים / לעולם).
3. מעשה אומן — קשר מקצועי. קשר חזק, אמיץ, ״של אומן״ (כקשר הספנים והגמלים). היום קשה לזהותו — ומכאן זהירותו של הרמ״א בקשר כפול.
4. עניבה. ל״לולאה״ (כשרוכים בלולאה) אינה קשר — והיא מותרת. זו הפתרון המעשי הגדול בסימן.
5. קשר על גבי עניבה — קשר אחד פשוט שעניבה (לולאה) על גביו (= השרוך הרגיל). מקרה גבולי: לדעת חלק מהפוסקים מותר, ויש מי שמחמיר. למעשה רוב הפוסקים מתירים, שהלולאה נפתחת ביומה.
4. מיפוי שבעת הסעיפים
| סעיף | נושא | מושג מרכזי |
|---|---|---|
| א | שלוש דרגות הקשרים (של קיימא × מעשה אומן) | קשר של קיימא / מעשה אומן |
| ב | החזרת רצועות מנעל | בלא קשירה; בלא טורח |
| ג | התרת קשר הכובס; תפירה | מתקן מנא; פתיחת בית הצואר |
| ד | קשר הדלי, הרסן — זמניים | קשרים מותרים |
| ה | עניבה (לולאה) — מותרת | עניבה ≠ קשר |
| ו-ז | שרוכים, חגורות, מקרים גבוליים יומיומיים | קשר על גבי עניבה |
שיטת הלימוד:
- האם הקשר מיועד להישאר (של קיימא) או להפתח בקרוב?
- האם הוא של אומן או של הדיוט?
- צירוף שני הקריטריונים → חייב / פטור אבל אסור / מותר
- עניבה (לולאה) פשוטה — מותרת תמיד
5. משנה ברורה — סעיפים קטנים ראשונים
משנה ברורה לרבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה ל״ה סעיפים קטנים בסימן זה. להלן הראשונים — להבנת לשון המחבר:
משנה ברורה (א) — בגמרא אמרינן דיש כאן ג' חלוקות אחד חייב חטאת ואחד פטור אבל אסור ואחד מותר לכתחלה ולשיטת הרי"ף והרמב"ם והמחבר דסתם כותייהו דינא הכי דאם הוא קשר של קיימא כגון שדרכו שיהיה כך לעולם [דהיינו שאינו קוצב זמן בדעתו להתירו והוא קשר שעשוי להתקיים תמיד] והוא ג"כ מעשה אומן חייב חטאת ונתבאר לקמן בסוף הסעיף בהגה מה הוא מעשה אומן ואם הוא קשר של קיימא ואינו מעשה אומן מעשה אומן ואינו קשר של קיימא פטור אבל אסור אינ…
משנה ברורה (ב) — (א) קשר של קיימא - ואפילו לא מיהדק שפיר ויוכל להתירו באחת מידיו חייב כיון דלא יהיה ניתר מעצמו:
משנה ברורה (ג) — (ב) קשר הגמלים - שנוקבין לגמל בחוטמו ונותנין בו טבעת של רצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם וכשרוצה לקושרו קושר רצועה ארוכה באותה טבעת וקושרין בה ופעמים שמתירה ואותו קשר הראשון הוא קשר הגמלים שהוא קשר של קיימא:
לטקסט המלא של ל״ה הסעיפים הקטנים, ראה ספריא: משנה ברורה סימן שי״ז.
6. שיטת הרמ״א
הרמ״א מוסיף לסימן הגהות מעשיות חשובות:
עיקרי הגהות הרמ״א:
- סעיף א — מחזיק (כרש״י, רא״ש) שגם קשר של קיימא של הדיוט — חייב. ומציע את הגדרת ה״שבעה ימים״ לקשר של קיימא.
- סעיף א — מורה שלא להתיר קשר כפול (שני קשרים זה על גבי זה), שאין אנו בקיאים מהו מעשה אומן. אבל במקום צער (מנעל הדוק מדי) — מותר (איסור דרבנן בלבד).
- סעיף ג — אסור לחתוך את התפירה המחברת זוג מנעלים חדשים (דרך האומנים), אף שהתפירה אינה של קיימא.
ההבדל בין המחבר לרמ״א:
- המחבר → קשר של קיימא של הדיוט = פטור (אבל אסור).
- הרמ״א → כל קשר של קיימא = חייב; זהירות בקשר כפול.
- שיטת אדמו״ר הזקן → שולחן ערוך הרב סימן שי״ז.
7. יישומים מעשיים בני־ימינו
| המקרה | הניתוח ההלכתי |
|---|---|
| שרוכי הנעליים | מותר — קשר אחד ועניבה (לולאה) שמותרים אותה ביומה. המנהג הרווח. |
| קשר כפול הדוק | לקשור ולהתיר — יש להימנע (רמ״א), שאין אנו בקיאים מהו מעשה אומן. במקום צער — מותר להתיר. |
| קשירת שקית אשפה | קשר זמני (נפתח באותו יום) + של הדיוט = מותר. בקשר כפול הדוק — להחמיר. |
| עניבה (בגד) | עניבת ערב שמתירים אותה ביומה — מותרת. אבל אין לעשות עניבה ״סופית״ שמיועדת להישאר. |
| קשירת שקית ליום | מותר (זמני). עדיף בלולאה. |
| חגורת חלוק / חלוק רחצה | מותר — קשר זמני של הדיוט. |
| פתיחת אריזת מתנה מחוטים | מותר אם הקשר זמני. חיתוך החוט — שאלה אחרת (מחתך). |
להלכה למעשה: הכלל המוזהב — קשר מותר הוא זמני (נפתח באותו יום) ואינו מעשה אומן. עניבה (לולאה) מותרת תמיד — והיא המתירה את השרוכים. להימנע מקשרים כפולים והדוקים שאי אפשר לסווגם; במקום צער ממשי — להתירם מותר.
8. סיכום מעשי של הסימן
עיקרי הלימוד של סימן שי״ז:
- קושר / מתיר — מלאכות צמודות מן הל״ט.
- שני קריטריונים: של קיימא × מעשה אומן.
- שלוש דרגות: של קיימא + אומן = חייב; אחד מהם = פטור אבל אסור; אף לא אחד = מותר.
- עניבה (לולאה) = מותרת תמיד — היסוד להיתר השרוכים.
- רמ״א: כל של קיימא = חייב; זהירות בקשר כפול.
- במקום צער: התרה מותרת (איסור דרבנן בלבד).
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מהן שתי המלאכות הצמודות שבסימן?
- מנה את שני הקריטריונים המסווגים קשר, ואת שלוש הדרגות הנובעות מהם.
- מהו ״קשר של קיימא״? כיצד מגדירים את ה״קיימא״?
- מהי ״עניבה״? מדוע היא מותרת?
- מדוע הרמ״א מורה להחמיר בקשר כפול?
- האם מותר לקשור שרוכים בשבת? מדוע?
- מנעל בקשר כפול הדוק הגורם צער — האם מותר להתירו בשבת?
להעמקה
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחבורתא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודיוקי האחרונים
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה במנמוניקות
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שי״ז)