✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה

סימן ש"כ · כ' סעיפים

דיני סחיטה בשבת — להכיר ולהבין
סימן ש"כ
דִּינֵי סְחִיטָה בְּשַׁבָּת
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן ש"כ: לשון המחבר במלואה, ביאור פדגוגי של מושגי ההלכה, יישומים מעשיים, וסיכום.

נושא: דיני סחיטה בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"כ (כ' סעיפים)

עורך: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 תוכן הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — כ' סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי
3. מושגי היסוד
4. פירוט הסעיפים
5. המשנה ברורה
6. שיטת הרמ"א
7. יישומים מעשיים
8. סיכום מעשי
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן ש"כ מכיל כ' סעיפים של המחבר המקודים את הלכות סחיטה בשבת.

סעיף א — אילו פירות מותר לסחוט

דיני סחיטה בשבת. ובו כ סעיפים:
זיתים וענבים אסור לסחטן [ע"ל סי' רנ"ב סעיף ה'] ואם יצאו מעצמן אסורים אפי' לא היו עומדים אלא לאכילה ותותין ורמונים אסור לסחטן ואם יצאו מעצמן אם עומדים לאכילה מותר ואם עומדים למשקים אסור ושאר כל הפירות מותר לסחטן: הגה ובמקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות מימיו מחמת צמא או תענוג דינו כתותים ורמונים אבל אם נהגו לסחטו לרפואה לבד אין לחוש [ב"י] וכל זה דוקא לסחוט אסור אבל מותר למצוץ בפיו מן הענבים המשקה שבהן וכ"ש בשאר דברים [ב"י בשם שבולי לקט] ויש אוסרין למצוץ בפה מענבים וכיוצא בהם [הגהות מיימוני פכ"א]:
ביאור: זיתים וענבים — אסור לסחטן (מלאכת סחיטה בהם מן התורה). אם המשקה יצא מאליו → אסור גם לאכילה, אפילו אם היו עומדים לאכילה בלבד. תותין ורמונים — אסור לסחטן; אם יצא מאליו → מותר אם עומדים לאכילה, אסור אם עומדים למשקים. שאר כל הפירות — מותר לסחטן. הגהת הרמ"א: במקום שנוהגים לסחוט פירות מסויימים לשתיית מימיהם → דינם כתותין ורמונים. לרפואה בלבד — אין לחוש. כל זה רק לעניין סחיטה, אבל מצמיצה בפה מותרת.

סעיף ב — זיתים וענבים מרוסקים מערב שבת

זתים וענבים שנתרסקו מערב שבת משקים היוצאים מהם מותרים ואפילו אם לא נתרסקו מע"ש אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אף ע"פ שהענבים מתבקע בשבת בגיגית מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים מתבטל ביין שבגיגית:
ביאור: זיתים וענבים שנתרסקו מערב שבת — הנוזלים היוצאים מהם בשבת מותרים. ואפילו לא נתרסקו מערב שבת: אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה — אף שהענבים מתבקעים בשבת — היין מותר לשתייה, כי היין היוצא מן הענבים בטל ביין שבגיגית.

סעיף ג

חרצנים וזגים שנתן עליהם מים לעשות תמד מותר למשוך מהם ולשתותם ואפילו לא נתן מים והיין מתמצה וזב מאליו מותר לשתותו:
ראה ניתוח מעשי: סעיף זה עוסק במלאכת סחיטה — תולדת דישה. מושגים: משקין הבאין לאוכל, מיצי פירות.

סעיף ד

מותר לסחוט אשכול ענבים תוך קדירה שיש בה תבשיל כדי לתקן האוכל דהוי ליה משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי אבל אם אין בה תבשיל אסור:
ביאור: מותר לסחוט אשכול ענבים לתוך תבשיל — שזה משקה הבא לאוכל, וכאוכל. אבל אם אין בה תבשיל — אסור.

סעיף ה

יש מי שאומר דהוא הדין לבוסר שמותר לסחטו לתוך האוכל ור"ת אוסר בבוסר [הואיל ואינו ראוי לאכילה] [טור]:
ראה ניתוח מעשי: מחלוקת בבוסר.

סעיף ו

מותר לסחוט לימוני"ש:
ביאור: מותר לסחוט לימונים.

סעיף ז

לסחוט כבשים [פי' פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו] ושלקות אם לגופם שאינו צריך למים ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה אפילו סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל מותר ואם צריך למימיהן מותר לסחוט לתוך קדירה שיש בה אוכל אבל אם אין בה אוכל אסור ולר"ח כל שהוא צריך למימיהן חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל [ולדבריו הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור] [טור]:
ראה ניתוח מעשי: סחיטת כבשים ושלקות — דין שונה כשסוחט לגופם או למימיהם.

סעיף ח

הסוחט דג לצירו דינו כסוחט כבשים ושלקות למימיהן:
ראה ניתוח מעשי: סחיטת דג לצירו = כסוחט כבשים למימיהן.

סעיף ט

השלג והברד אין מרסקין אותם דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימח מאיליו ואינו חושש וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו מותרים:
ראה ניתוח מעשי: שלג וברד — אסור לרסק; מותר לתת לכוס יין שיימוחו מאליהם.

סעיף י

מותר לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתיו:
ביאור: מותר לשבור קרח לקחת מים שתחתיו.

סעיף יא

צריך ליזהר בחורף שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד ואם יטול יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק:
ראה ניתוח מעשי: בחורף — להיזהר בנטילת ידיים במים עם שלג.

סעיף יב

יש ליזהר שלא ישפשף ידיו במלח:
ביאור: להיזהר שלא לשפשף ידיים במלח.

סעיף יג

דורס שלג ברגליו ואינו חושש:
ביאור: דורס שלג ברגליו ואינו חושש.

סעיף יד

הר"מ מרוטנבור"ג מתיר להטיל מי רגלים בשלג והרא"ש היה נזהר:
ראה ניתוח מעשי: מחלוקת המהר"ם והרא"ש.

סעיף טו

אסור לפרוס סודר על פי החבית וליתן על גביו הכלי שדולים בו שמא יבא לידי סחיטה אבל בגד העשוי לפרוס עליו מותר שאינו חושש עליו לסחטו:
ראה ניתוח מעשי: אסור לפרוס סודר על פי חבית — שמא יבוא לידי סחיטה.

סעיף טז

אסור להדק מוכין בפי פך שיש בו משקין משום סחיטה:
ביאור: אסור להדק מוכין בפי פך עם משקה — משום סחיטה.

סעיף יז

ספוג אין מקנחין בו אלא אם כן יש בו בית אחיזה גזירה שמא יסחוט:
ביאור: ספוג — אין מקנחים בו אלא אם כן יש בו בית אחיזה.

סעיף יח

חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאין בו היין יש מי שמתיר להסירו ואף ע"פ שאי אפשר שלא יסחוט והוא שלא יהא תחתיו כלי דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו הוי פסיק רישא [פי' איסור נמשך בהכרח מדבר מה כמו המות הנמשך בהכרח מהתזת הראש] דלא ניחא ליה ומותר וחלקו עליו ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה כיון דפסיק רישא הוא אסור והעולם נוהגים היתר בדבר ויש ללמד עליהם זכות דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעור' ואין יד מגעת לנעור' מותר מידי דהוי אספוג [פי' הערוך ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ולולי זה לא היתה ספינה ניצולת מפניו] שיש לו בית אחיזה ולפי שאין טענה זו חזקה ויש לגמגם בה טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב [וע"ל סי' ש"א עוד מדיני סחיטה]:
ראה ניתוח מעשי: חבית עם פקק פשתן — מחלוקת רחבה בסוגיית פסיק רישא דלא ניחא ליה.

סעיף יט

ליתן כרכום בתבשיל מותר ואין לחוש לו משום צובע דאין צביעה באוכלים:
ביאור: מותר לתת כרכום (זעפרן) בתבשיל — אין צביעה באוכלים.

סעיף כ

יש מי שאומר שהאוכל תותים או שאר פירות הצבועי' צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום צובע אבל אם צובע פתו במשקה הפירות לית לן בה דאין צביעה באוכלין:
ביאור: אוכל תותים — להיזהר שלא יגע בידיים צבועות בבגד (משום צובע).
הטקסט במלואו: כ' סעיפים אלו מהווים את כל קודקס המחבר בנושא.

2. ההקשר הכללי — מלאכת הסחיטה

במה עוסק סימן זה?

סימן ש"כ עוסק במלאכת סחיטה — להוציא נוזל ממוצק. אינה אב מלאכה עצמאית: היא תולדה — לפי המקרה, של דש (לבטוש, להפריד הגרעין) או של מלבן (להלבן).

הטבע הכפול של הסחיטה:
הקריטריון המרכזי — שימוש הפרי: ככל שהפרי מיועד יותר למיץ, כך סחיטתו חמורה יותר.

מקומו בהלכות שבת

סימן ש"כ חותם את בלוק "מלאכות המזון" (שי"ח בישול, שי"ט בורר, ש"כ סחיטה). הוא נחתך גם עם סימן ש"ב (סחיטת בגד), כי שם סחיטה היא תולדת מלבן. סימן מעשי מאוד.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

1. סחיטה. להוציא נוזל ממוצק. תולדת דש (לפירות) או מלבן (לבדים).
2. מפרק — להפריד. השם המדויק של התולדה: להפריד את הנוזל ש"נכנס" במוצק, כפי שמוציאים את הגרגיר מהשיבולת.
3. משקין הבאין לאוכל — "המשקה הבא אל המאכל". סחיטת פרי על מאכל מוצק (לימון על דג, על סלט): המיץ "נבלע" במאכל → נחשב אוכל, לא משקה → לרוב מותר.
4. דבר שאינו מתכוון / פסיק רישא — מציצה לעומת סחיטה. למצוץ מיץ ישירות בפה (מענבים, מפרי) אינו "סחיטה" לפי המחבר — זו דרך אכילה. יש אוסרים (הגהות מיימוניות).
5. סחיטת בגד. תורתי לעצור בד רטוב = סחיטה של מלבן — אסור מן התורה. לכן אין סוחטים ספוג, בגד, מגבת בשבת.

4. מפת כ' הסעיפים

סעיפיםנושאמושג מרכזי
א-גאילו פירות לסחוט; מיץ שיצא מעצמו; גיגית ייןשימוש הפרי; ביטול
ד-וסחיטת פרי על מאכל מוצקמשקין הבאין לאוכל
ז-ילימון, כבשים, חמוציםמקרי-גבול של פירות
יא-ידסחיטת בגד, ספוג רטובסחיטה דמלבן
טו-יזשיער רטוב, פירות במיםיישומי סחיטה
יח-כשלג, קרח; להמסהנולד — נוזל "שנולד"
שיטת הקריאה:
  1. מדובר בסחיטת פרי או בסחיטת בגד?
  2. לפרי: מה השימוש הרגיל שלו (מיץ או אכילה)?
  3. המיץ הולך על מאכל (מותר לרוב) או לכלי (אסור)?
  4. בגד רטוב: לסחוט/לעצור = אסור מן התורה.

5. המשנה ברורה — דברי פתיחה

המשנה ברורה מונה נ"ט סעיפים על סימן זה. הנה הראשונים:

משנה ברורה (א) — (א) אסור לסחטן - והסוחטן חייב משום מפרק דהוא תולדה דדש:
משנה ברורה (ב) — (ב) וע"ל סי' רנ"ב - דשם נתבאר לענין טעינת הקורה מבעוד יום על זיתים וענבים וע"ש מה שכתבנו במ"ב ס"ק מ"ב:
משנה ברורה (ג) — (ג) אסורים - גזירה שמא יבוא לסחטו לכתחלה:

לטקסט המלא של נ"ט הסעיפים, ראה ספריא: משנה ברורה ש"כ.

6. שיטת הרמ"א

עיקרי הגהות הרמ"א:
ההבדל בין המחבר לרמ"א:

7. יישומים מעשיים בני זמננו

מצבניתוח הלכתי
סחיטת תפוז / אשכולית למיץכיום, השימוש הרווח באגוזים אלה הוא למיץ → מקבלים דין תותין/רמונים. אסור לסחטם לכוס.
סחיטת לימון על דג / סלטמותר — המיץ הולך על מאכל מוצק (משקין הבאין לאוכל): נבלע, ולא הופך למשקה.
סחיטת לימון לתה / מיםהמיץ הולך לנוזל → אסור (הוצאת משקה). להכין את המיץ לפני שבת.
סחיטת מטלית, ספוג, מגבת רטובהאסור מן התורה — סחיטה דמלבן. לעולם לא לסחוט בד רטוב בשבת.
אכילת פרי עסיסי (אשכולית בכפית)מותר — דרך אכילה, אוכלים את הפרי, לא "סוחטים" למשקה.
סחיטת מלפפון חמוץ / שימורמקרה גבול — לשאול רב.
שיער רטובלא לעצור / לסחוט (סחיטה). לנגוב בעדינות.
להלכה למעשה: שני כללים יסודיים: (1) לעולם לא לסחוט פירות הנהוגים לסחיטה (אגוזים) ולאסוף את המיץ בכלי — להכין מיצים לפני שבת; (2) לעולם לא לסחוט בד רטוב. לימון על מאכל מוצק מותר. בספק → לשאול רב.

8. סיכום מעשי של הסימן

עיקרי סימן ש"כ:
  1. סחיטה היא תולדה — של דש (פירות) או של מלבן (בדים).
  2. זיתים / ענבים: סחיטה = אסור מן התורה.
  3. תותין, רמונים, אגוזים (לפי השימוש): אסור מדרבנן.
  4. מיץ על מאכל מוצק (משקין הבאין לאוכל): מותר.
  5. מיץ בנוזל: אסור (הוצאת משקה).
  6. סחיטת בד רטוב: אסור מן התורה (מלבן).

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מאיזה שתי מלאכות סחיטה היא תולדה? לפי איזה מקרה?
  2. מדוע סחיטת זיתים או ענבים אסורה מן התורה?
  3. מה ההבדל בין סחיטת לימון על סלט לבין סחיטה בכוס מים?
  4. מה משמעות משקין הבאין לאוכל?
  5. מדוע סחיטת מטלית אסורה בשבת?
  6. אכילת אשכולית בכפית — האם זו סחיטה? מדוע?
  7. מהי הגהת הרמ"א על שימוש מקומי בפירות?

להעמיק יותר

אם תרצה להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שכ״א ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן ש"כ · רמה 1 — פתיחה
📖הצטרף לחברותא