Daas HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman 323

דִּין הַשְׁאָלָה וְקִנְיַן צָרְכֵי שַׁבָּת וַהֲדָחַת הַכֵּלִים וְתִקּוּנָן וּטְבִילָתָן בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״ב סְעִיפִים:

מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ בְּשַׁבָּת "מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה מַשְׁקֶה פְּלוֹנִי וְהַשְׁקֵנִי וַאֲשַׁלֵּם לְךָ אַחַר הַשַּׁבָּת", אֲפִלּוּ הַכְּלִי הוּא מְיֻחָד לְמִדָּה (פֵּרוּשׁ שֶׁרָגִיל הַמּוֹכֵר לִמְדּוֹד בּוֹ וְלִמְכּוֹר), וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם קוֹנֶה קִנְיָן בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁאַף הַמַּשְׁקֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה דַּרְכּוֹ גַם כֵּן לִפְעָמִים לְהַשְׁקוֹתוֹ בִּכְלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה.

(אֲבָל כְּשֶׁמַּזְכִּיר לוֹ שֵׁם מִדָּה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ קוֹנֶה מִמֶּנּוּ כְּלָל אֶלָּא שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ וְאוֹמֵר לוֹ "הַשְׁאִילֵנִי מִדָּה יַיִן", שֶׁאֵין לֶאֱסוֹר כְּלָל מִשּׁוּם מִקָּח וּמִמְכָּר — מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ אִסּוּר מִשּׁוּם עוֹבָדִין דְּחֹל בְּמַה שֶּׁהַמַּשְׁאִיל מוֹדֵד לוֹ הַמִּדָּה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ו שֶׁאָסוּר לִמְדּוֹד שׁוּם דָּבָר בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה חֹל וְזִלְזוּל לְשַׁבָּת. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם מִדָּה, אֶלָּא "מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה" סְתָם — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּמִתְכַּוֵּן לִמְדִידָה, אֶלָּא לְמַלֹּאת הַכְּלִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בִּלְבַד, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם עוֹבָדִין דְּחֹל).

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנּוֹטֵל הַלּוֹקֵחַ (אוֹ הַשּׁוֹאֵל) מִדָּה שֶׁל מוֹכֵר (אוֹ שֶׁל מַשְׁאִיל) וּמוֹלִיכָהּ לְבֵיתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם מֵבִיא הַלּוֹקֵחַ מִדָּה מִבֵּיתוֹ וְאָמַר לוֹ "מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה", וְהַמּוֹכֵר מְמַלְּאֵהוּ מִכְּלִי אַחֵר שֶׁאֵינוֹ כְּמִדָּה זוֹ. אֲבָל לִמְדּוֹד תְּחִלָּה בִּכְלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה וְלִשְׁפּוֹךְ אַחַר כָּךְ בִּכְלִי שֶׁל לוֹקֵחַ (אוֹ הַשּׁוֹאֵל) — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁבָּזֶה נִכָּר שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לִמְדִידָה (וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם עוֹבָדִין דְּחֹל).

וְיֵשׁ מְקִלִּין לוֹמַר שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן וּמְצַמְצֵם הַמִּדָּה לְגַמְרֵי, שֶׁמְּמַעֵט אוֹ מוֹסִיף מְעַט — מֻתָּר. וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם גָּזֵל, מִפְּנֵי שֶׁיָּדוּעַ לַבְּעָלִים שֶׁהַכֹּל רְגִילִין בְּכָךְ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. וְכֵן נָהֲגוּ לְהָטִיל טַבַּעַת בַּמִּדָּה אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מֻקְצֶה.

וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ לְהַזְכִּיר שֵׁם דָּמִים וְשֵׁם מִדָּה, רַק שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ סְכוּם דָּמִים אוֹ סְכוּם מִדָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ "תֵּן לִי בְּעַד כָּךְ וְכָךְ מָעוֹת, וּכְבָר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי בְּעַד כָּךְ וְכָךְ, וְיִהְיֶה לְךָ בְּיָדִי כָּךְ וְכָךְ", וְכֵן בְּמִדָּה "תֵּן לִי מִדָּה אוֹ כָּךְ וְכָךְ מִדּוֹת, וּכְבָר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי כָּךְ וְכָךְ, וְיִהְיֶה לְךָ בְּיָדִי כָּךְ וְכָךְ", שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ בִּסְכוּם הַמָּעוֹת שֶׁחַיָּב לוֹ — נִכָּר שֶׁהוּא מִקָּח וּמִמְכָּר. וְכֵן כְּשֶׁמְּדַקְדֵּק בִּסְכוּם הַמִּדּוֹת — הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ חֹל וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר (וַאֲפִלּוּ הַשּׁוֹאֵל מֵחֲבֵרוֹ אָסוּר לוֹמַר לוֹ כֵּן, לְפִי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר). אֲבָל כְּשֶׁאוֹמֵר "תֵּן לִי בְּעַד כָּךְ וְכָךְ" — אֵינוֹ נִרְאֶה שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְמִקָּח וּמִמְכָּר כְּלָל, אֶלָּא שֶׁמּוֹדִיעַ לוֹ כַּמָּה צָרִיךְ לוֹ. וְהַ"מָּעוֹת כָּךְ וְכָךְ" שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ — אֵינוֹ אֶלָּא לְסִימָן בְּעָלְמָא, שֶׁצָּרִיךְ לוֹ כַּמָּה שֶׁשָּׁוֶה כָּךְ וְכָךְ מָעוֹת.

וְלֹא אָמְרוּ שֶׁאָסוּר לְהַזְכִּיר שֵׁם דָּמִים כְּלָל אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין מִקָּחוֹ יָדוּעַ, כְּגוֹן הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר מֵהַטַּבָּח, שֶׁאָסוּר לוֹמַר לוֹ "תֵּן לִי בְּדִינָר בָּשָׂר" כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ת״ק, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מוֹדִיעַ לוֹ כַּמָּה בָּשָׂר הוּא צָרִיךְ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה יִתְּנוּ לוֹ בְּעַד דִּינָר, וְכֵן בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. אֲבָל דָּבָר שֶׁמִּקָּחוֹ יָדוּעַ — מֻתָּר לְהַזְכִּיר שֵׁם דָּמִים.

וְכֵן בְּמִדָּה, אֵין אִסּוּר לְהַזְכִּיר שֵׁם מִדָּה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין מִדָּתוֹ יָדוּעַ, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֵר לוֹ "תֵּן לִי מִדָּה אֱגוֹזִים" וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִדְּבָרִים שֶׁאֵין רְגִילִים לִמְדּוֹד, שֶׁאָז אֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה מַחֲזֶקֶת הַמִּדָּה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה צָרִיךְ יוֹתֵר אִם לָאו, וְאִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מוֹדִיעַ לוֹ כַּמָּה הוּא צָרִיךְ, וְנִכָּר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִקַּח בְּמִדָּה דַוְקָא כְּדֵי לֵידַע כַּמָּה לִפְרוֹעַ לוֹ, וַהֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ חֹל וְדוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר. אֲבָל דָּבָר שֶׁמִּדָּתוֹ יָדוּעַ, כְּגוֹן יַיִן וְשֵׁכָר וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לְהַזְכִּיר לוֹ שֵׁם מִדָּה (וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ "תֵּן לִי כָּךְ וְכָךְ מִדּוֹת", אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ "מְדוֹד לִי כָּךְ וְכָךְ מִדּוֹת", שֶׁאָז נִכָּר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִקַּח בְּמִדָּה דַוְקָא, כֵּיוָן שֶׁאוֹמֵר לוֹ "מְדוֹד לִי").

וְהָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג כַּסְבָרָא זוֹ לְהָקֵל בְּהַזְכָּרַת שֵׁם דָּמִים בְּדָבָר שֶׁמִּקָּחוֹ יָדוּעַ, וּבְהַזְכָּרַת שֵׁם מִדָּה בְּדָבָר שֶׁמִּדָּתוֹ יָדוּעַ. וּמִכָּל מָקוֹם, הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְכַוֵּן הַמִּדָּה לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה (וַאֲפִלּוּ אִם הַלּוֹקֵחַ הֵבִיא מִדָּה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְהַמּוֹכֵר מְמַלְּאָהּ לוֹ — לֹא יְכַוֵּן לְגַמְרֵי, כֵּיוָן שֶׁהַלּוֹקֵחַ מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם מִדָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה):

Laws of borrowing, of acquiring Shabbos needs, of washing and repairing vessels, and of their immersion on Shabbos. 12 seifim.

Seif 1. It is permitted to say to one's fellow on Shabbos: "Fill this vessel for me with such-and-such drink, give me to drink, and I will pay you after Shabbos," even if the vessel is designated as a mesurah (measure-vessel) — that is, the seller customarily measures with it and sells thereby. There is no prohibition here of acquiring a kinyan on Shabbos on that account, because even one who gives his fellow to drink by way of a gift sometimes also gives him to drink in a vessel designated for measuring.

(However, when he mentions to him the name of a measure — even if he is not buying from him at all but only borrowing, saying "lend me a measure of wine" — although there is no ground at all to forbid it on account of mekach u-memkar (buying and selling), there is nevertheless a prohibition of uvdin de-chol (weekday conduct) in that the lender measures out for him the measure he requests, as explained in siman 306: it is forbidden to measure anything on Shabbos because it is a weekday act and a disgrace to Shabbos. But when he does not mention the name of a measure, only "fill this vessel for me" without more — he does not appear to intend measuring, only to fill the vessel he requests, and there is no uvdin de-chol in it.)

When does this apply? When the buyer (or borrower) takes the measure of the seller (or of the lender) and carries it to his home; and all the more so if the buyer brings a measure from his home and says to him "fill this vessel for me", and the seller fills it from another vessel that is not of this measure. But to measure first in the vessel designated for measuring and then pour into the vessel of the buyer (or of the borrower) — is forbidden, because thereby it is evident that he intends to measure (and there is uvdin de-chol in it).

Some are lenient, saying that as long as he does not calibrate the measure exactly — reducing or adding a little — it is permitted. There is no gezel (theft) in it, because the owners know that everyone does so on Shabbos and Yom Tov. And it is likewise the custom to drop a ring into the measure, or any other object that is not muktzeh.

Others permit even mentioning the price and the name of the measure, provided only that he does not mention a total sum of money or a total of measures — that is, he shall not say to him "give me for such-and-such coins; you already have such-and-such by me, and you will have such-and-such by me", and likewise with a measure, "give me a measure, or such-and-such measures; you already have such-and-such by me, and you will have such-and-such by me" — for since he mentions the sum of money he owes him, it is evident that this is mekach u-memkar. Likewise, when he is exact about the total of measures, this is a weekday manner and resembles mekach u-memkar (and even one who borrows from his fellow is forbidden to speak so to him, because it resembles mekach u-memkar). But when he says "give me for such-and-such" — he does not appear to intend mekach u-memkar at all, only to let him know how much he needs; and the "such-and-such coins" he mentions is merely an indication: he needs as much as is worth such-and-such coins.

And they said it is forbidden to mention the price at all only for an item whose price is not known, such as one who buys meat from the butcher: it is forbidden to say to him "give me a dinar's worth of meat", as will be explained in siman 500 — because one cannot say that he is merely informing him how much meat he needs, since he does not know how much they will give him for a dinar; and likewise in every similar case. But an item whose price is known — it is permitted to mention the price.

And likewise with a measure: there is a prohibition on mentioning the name of a measure only for an item whose measure is not known, as when he says to him "give me a measure of nuts", and similar things that are not customarily measured — for then he does not know how much the measure holds, nor whether he will need more or not; so one cannot say that he is merely informing him how much he needs, and it is evident that he intends to take precisely by measure in order to know how much to pay him — which is a weekday manner and resembles mekach u-memkar. But an item whose measure is known, such as wine and beer and the like — it is permitted to mention to him the name of the measure (provided he says to him "give me such-and-such measures", but he shall not say to him "measure out for me such-and-such measures", for then it is evident that he intends to take precisely by measure, since he says to him "measure out for me").

The main view follows the first opinion. Nevertheless, in these countries the custom has spread according to this [latter] opinion to be lenient on mentioning the price for an item whose price is known, and on mentioning the name of the measure for an item whose measure is known. In any case, the seller must take care not to calibrate the measure exactly, as explained above (and even if the buyer brought a measure from his home and the seller fills it for him — he shall not calibrate exactly, since the buyer mentions to him the name of a measure, as explained above).

מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ "מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, וּלְמָחָר נִמְדּוֹד אוֹתוֹ" (שֶׁכֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו אֵין מִדָּתוֹ יָדוּעַ — אֵין זֶה כְּדֶרֶךְ מִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁבְּחֹל):

Seif 2. It is permitted to say to one's fellow: "Fill this vessel for me, and tomorrow we shall measure it" — since at present the measure is not known, this is not the manner of weekday mekach u-memkar.

מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ "תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן", וְכֵן לוֹמַר לְחֶנְוָנִי "תֵּן לִי עֶשְׂרִים בֵּיצִים אוֹ חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים". וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁזֶּה דוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁמַּזְכִּיר לוֹ מִנְיָן כְּדֵי לֵידַע כַּמָּה יִתְחַיֵּב לִפְרוֹעַ לוֹ, לְפִי שֶׁאַף בַּעַל הַבַּיִת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מוֹנֶה כַּמָּה הוּא נוֹטֵל, שֶׁלֹּא יִטּוֹל אֶלָּא כְּפִי הַצֹּרֶךְ.

אֲבָל אָסוּר לְהַזְכִּיר לוֹ סְכוּם מִנְיָן, שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ "הֲרֵי יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי חֲמִשִּׁים אֱגוֹזִים, תֵּן לִי עוֹד חֲמִשִּׁים וְיִהְיֶה לְךָ בְּיָדִי מֵאָה", שֶׁהֲרֵי אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מְצַמְצֵם כָּךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר (וְאָסוּר אֲפִלּוּ אוֹמֵר בְּפֵרוּשׁ "הַשְׁאִילֵנִי"):

Seif 3. It is permitted to say to one's fellow: "Give me eggs and nuts by number", and likewise to say to a shopkeeper: "Give me twenty eggs or fifty nuts". One does not say that this resembles mekach u-memkar, in that he mentions a number to him in order to know how much he will owe him — for even a householder in his own home customarily counts how much he takes, so as to take only according to need.

But it is forbidden to mention a running total to him: he shall not say to him "you already have fifty nuts by me; give me fifty more, and you will have a hundred by me", for it is not the way of a householder to be so exact in his own home, and this resembles mekach u-memkar (and it is forbidden even if he says explicitly "lend me").

הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן לִסְעֻדָּה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם דֶּרֶךְ מָבוֹי הַמְעֹרָב — לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה לָתֵת לְתוֹכָן אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה כַּדִּים, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמַעֲשֵׂה חֹל לָשֵׂאת מַשָּׂאוֹת, וְזִלְזוּל לְשַׁבָּת הוּא כְּשֶׁעוֹשֶׂה כֵּן בְּמָבוֹי שֶׁרַבִּים מְצוּיִים בּוֹ (וְגַם יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂאוֹת לְצֹרֶךְ הַחֹל). אֶלָּא יְבִיאֵם אֶחָד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם שְׁנַיִם בְּיָדוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ הַחֹל.

וַאֲפִלּוּ אִם אֵין בְּשִׁנּוּי קַלּוּת בְּמַשָּׂא — צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק״י לְעִנְיַן יוֹם טוֹב, וְהוּא הַדִּין לְשַׁבָּת בְּמָבוֹי הַמְעֹרָב, שֶׁשָּׁוִין הֵם בָּזֶה.

וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְשַׁנּוֹת, כְּגוֹן שֶׁזִּמֵּן אוֹרְחִים הַרְבֵּה וְצָרִיךְ לְמַהֵר לַהֲבִיאָם לִפְנֵיהֶם — מֻתָּר:

Seif 4. One who carries wine jars for a meal from place to place through an alley (mavoy) where an eruv has been made — shall not carry them in a basket or sack, putting four or five jars into them, because this looks like a weekday act of carrying loads, and it is a disgrace to Shabbos when one does so in an alley frequented by the public (and people will also suspect him of carrying loads for weekday needs). Rather he shall carry them one by one or two by two, in his hand or on his shoulder or the like, to deviate from the weekday manner.

And even if the deviation brings no lightening of the load — he must deviate, as will be explained in siman 510 regarding Yom Tov; and the same applies to Shabbos in an alley with an eruv, for they are alike in this.

And if it is impossible for him to deviate — for instance, he has invited many guests and must hurry to bring [the jars] before them — it is permitted.

אֲבָל הַמֵּבִיא כַּדֵּי יַיִן מִזָּוִית לְזָוִית אוֹ מִבַּיִת לְבַיִת בְּאוֹתָהּ חָצֵר שֶׁאֵין רַבִּים מְצוּיִים שָׁם — יוֹתֵר טוֹב לַהֲבִיאָם בְּסַל וּבְקֻפָּה בְּבַת אַחַת מִלְּהָבִיא כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְבֶּה בְּהִלּוּךְ:

Seif 5. But one who carries wine jars from corner to corner or from house to house within the same courtyard where the public does not pass — it is preferable to carry them all together in a basket or sack at once rather than carrying each one by itself, because otherwise he multiplies walking.

מְדִיחִים כֵּלִים לְצֹרֶךְ הַיּוֹם, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ עֲדַיִן סְעֻדָּה לֶאֱכוֹל בָּהֶם — מֻתָּר לַהֲדִיחָם אֲפִלּוּ מִיָּד אַחַר סְעֻדָּה שֶׁלְּפָנֶיהָ. אֲבָל לְאַחַר סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית אָסוּר לְהָדִיחַ כְּלֵי אֲכִילָה, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרֵחַ וּמֵכִין מִשַּׁבָּת לְחֹל.

אֲבָל כְּלֵי שְׁתִיָּה מֻתָּר לְהָדִיחַ כָּל הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין קֶבַע לִשְׁתִיָּה. אֲבָל אִם יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לָהֶם עוֹד — אָסוּר:

Seif 6. One washes dishes for the needs of the day, e.g. when another Shabbos meal remains in which to eat from them — it is permitted to wash them, even immediately after the preceding meal. But after seudah shlishis it is forbidden to wash eating vessels, because one is exerting himself and preparing from Shabbos for a weekday (hashbat lehet). However, drinking vessels (kelei shesiya) may be washed all day, because there is no fixed time for drinking. But if he knows clearly that he will no longer need them — it is forbidden.

מְדִיחִין עֲשָׂרָה כוֹסוֹת, שֶׁאִם יִצְטָרֵךְ — בְּאֶחָד מֵהֶם שׁוֹתֶה.

Seif 7. One may wash ten cups, for if needed — he will drink from one of them.

מֻתָּר לְהַטְבִּיל כְּלִי חָדָשׁ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר לְהַטְבִּילוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְאֵינוֹ חָשׁוּב כִּמְתַקֵּן כְּלִי, הוֹאִיל וּמִן הַתּוֹרָה מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּלֹא טְבִילָה, וְאֵין חִיּוּב טְבִילָתוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן חָשׁוּב כִּמְתַקֵּן וְאָסוּר, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַטְבִּילוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת (אֲבָל בְּיוֹם טוֹב מֻתָּר לְהַטְבִּילוֹ כְּשֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַטְבִּיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק״ט).

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁטְּבִילַת כֵּלִים הִיא מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן ק״כ, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן חָשׁוּב לְדִבְרֵי הַכֹּל, וַאֲסָרוּהוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לִמְתַקֵּן כְּלִי מַמָּשׁ שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ב.

וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָּם, וְיִתֵּן הַכְּלִי לְנָכְרִי בְּמַתָּנָה וְיַחֲזוֹר וְיִשְׁאָלֶנּוּ מִמֶּנּוּ, וְאָז אֵין צָרִיךְ טְבִילָה כְּלָל, שֶׁמֻּתָּר לִתֵּן מַתָּנָה בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהִיא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״ו. וּמִכָּל מָקוֹם, אַחַר הַשַּׁבָּת צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ בְּלֹא בְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה שָׁם.

וְאִם הוּא כְּלִי שֶׁרָאוּי לְמַלֹּאת בּוֹ מַיִם — יְמַלְּאֶנּוּ מַיִם מִן הַמִּקְוֶה, וְעָלְתָה לוֹ טְבִילָה. וְאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְתַקֵּן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהַטְבִּילוֹ, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר "לִשְׁאוֹב מַיִם הַלָּלוּ הָיָה צָרִיךְ", שֶׁהֲרֵי אֵין הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁלֹּא הִטְבִּילוֹ עֲדַיִן. וְלֹא יְבָרֵךְ עַל טְבִילָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִכָּר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְשֵׁם טְבִילָה.

וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּתַקָּנוֹת אֵלּוּ — לֹא יַטְבִּיל, שֶׁהָעִקָּר כְּדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁטְּבִילַת כֵּלִים הִיא מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה שָׁם.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְהִטְבִּיל כֵּלִים בְּשַׁבָּת — אֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בּוֹ בַיּוֹם, כְּדִין הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ שֶׁל דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה עַד לָעֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי״ח, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה:

Seif 8. It is permitted to immerse a new vessel (tevilas keilim) on Shabbos, even if it was possible to immerse it on Erev Shabbos, and this is not considered metakein keli, since by Torah law it is permitted to use it without immersion, and the obligation to immerse it is only mi-divrei soferim (rabbinic).

But some say it is nevertheless considered metakein and forbidden, even if it was not possible to immerse it on Erev Shabbos (whereas on Yom Tov it is permitted to immerse it when it was not possible for him to immerse on Erev Yom Tov, as will be explained in siman 509).

And needless to say, according to those who say that tevilas keilim is a Torah requirement, as will be explained in Yoreh De'ah siman 120, this is an important tikkun according to all, and the Sages forbade it because it resembles actual metakein keli, which is an av melachah, as explained in siman 302.

A G-d-fearing person should satisfy all views: he gives the vessel as a gift to a non-Jew and then borrows it back from him — and then no immersion is required at all, for it is permitted to give a gift on Shabbos when it is for the needs of Shabbos, as explained in siman 306. Nevertheless, after Shabbos he must immerse it without a berachah, as explained in Yoreh De'ah there.

And if it is a vessel fit to be filled with water — he fills it with water from the mikvah, and the immersion takes effect for him. This does not appear as metakein, because it is not evident that he intends to immerse it: one who sees it says "he needed to draw this water", for not everyone knows that he has not yet immersed it. And he shall not recite a berachah on this immersion, so that it not be evident that he intends it for the sake of tevilah.

And if these accommodations are not possible — he shall not immerse, since the main view follows those who say that tevilas keilim is a Torah requirement, as will be explained in Yoreh De'ah there.

Nevertheless, if one transgressed and immersed vessels on Shabbos — he is not penalized by being forbidden to use them that same day, as is the law for one who performs a melachah on Shabbos, even a rabbinic one, that he may not benefit from it until evening, as explained in siman 318 — since there are those who permit it even lechatchilah.

כּוֹס שֶׁשָּׁתָה בוֹ נָכְרִי יַיִן — מֻתָּר לַהֲדִיחוֹ לְצֹרֶךְ הַיּוֹם, וְאֵינוֹ חָשׁוּב כִּמְתַקֵּן כְּלִי לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי גּוּף הַכְּלִי הֶתֵּר הוּא, אֶלָּא שֶׁהַיַּיִן אוֹסְרוֹ, וּכְשֶׁמְּסִירוֹ מִמֶּנּוּ — אֵינוֹ מְתַקְּנוֹ, אֶלָּא כְּמֵסִיר מִמֶּנּוּ גָּרָף שֶׁל רְעִי.

וּמֻתָּר לְטַלְטֵל כּוֹס זֶה, אַף אִם יֵשׁ בּוֹ פֵּרוּרֵי פַת שֶׁשָּׁרָה בוֹ הַנָּכְרִי בְּיַיִן שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאֵינָן רְאוּיִים לִכְלוּם, מִכָּל מָקוֹם הֵן בְּטֵלִים לְגַבֵּי הַכּוֹס לְגַמְרֵי, וְאֵין אוֹסְרִים טִלְטוּלוֹ כְּלָל:

Seif 9. A cup from which a non-Jew drank wine — it is permitted to wash it for the needs of the day, and this is not considered metakein keli according to all opinions, since the body of the vessel itself is permitted; only the wine renders it forbidden, and when he removes it he is not "repairing" but removing it like a graf shel re'i (a foul vessel). It is also permitted to move this cup even if it contains bread-crumbs that the non-Jew soaked in wine (forbidden in benefit and unfit for any use) — nevertheless they are entirely nullified with respect to the cup, and do not forbid moving it at all.

אִסּוּר שֶׁמֻּתָּר לְבַטְּלוֹ בְּהֶתֵּר עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן צ״ט — אָסוּר לְבַטְּלוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין לְךָ תִּקּוּן גָּדוֹל מִזֶּה. אֲבָל מֻתָּר לְשַׁעֵר שִׁשִּׁים, אֲפִלּוּ נִתְעָרֵב מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְכֵן לְהוֹרוֹת כָּל הוֹרָאָה לְהֶתֵּר. וְאֵינוֹ חָשׁוּב כִּמְתַקֵּן, שֶׁהֲרֵי דָּבָר זֶה הָיָה מְתֻקָּן מֵאֵלָיו, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה יָדוּעַ לְהַשּׁוֹאֵל עַד שֶׁבָּא הַמּוֹרֶה וְהוֹרָה לוֹ:

Seif 10. An issur (prohibition) which it is permissible to nullify into permitted matter (per Yoreh De'ah 99) — it is forbidden to nullify on Shabbos, for there is no greater tikkun than this. But it is permitted to estimate a sixty-to-one ratio (shishim), even if the mixture occurred before Shabbos, and likewise to render any hora'ah (halachic ruling) permitting it — this is not considered metakein, since the matter was already self-resolved, only that the inquirer did not know until the moreh hora'ah came and told him.

מֻתָּר לְשַׁפְשֵׁף הַכֵּלִים בְּכָל דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל כְּדֵי לְצַחְצְחָם לְצֹרֶךְ הַיּוֹם, חוּץ מִכְּלֵי כֶסֶף בְּגַרְתְּקוֹן, שֶׁהוּא שִׁמְרֵי יַיִן שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ וְנִתְקַשּׁוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְגָרֵר אֶת הַכֶּסֶף וּמְמַחֲקוֹ, שֶׁהַכֶּסֶף הוּא רַךְ נֶגְדּוֹ, וְהַמְמַחֵק הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְגָרְרוֹ אֶלָּא לְצַחְצְחוֹ בִּלְבַד, מִכָּל מָקוֹם "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא.

אֲבָל מֻתָּר לְשַׁפְשֵׁף אֲפִלּוּ כְּלֵי כֶסֶף בְּנֶתֶר וְחוֹל שֶׁהוּכְנוּ לְטַלְטֵל מִבְּעוֹד יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם גּוֹרְרִים אֶת הַכֶּסֶף וּמְמַחֲקִין אוֹתוֹ לִפְעָמִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְצַחְצְחָן בִּלְבַד, וְלָאו "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" הוּא — מֻתָּר:

Seif 11. It is permitted to scrub (shafshef) vessels with anything that is permitted in tiltul, in order to polish them for the needs of the day — except for silver vessels with gartekon (hardened dried wine-dregs), because it scrapes the silver and effaces it, since the silver is soft relative to it, and memahek (erasing) is an av melachah. Even though one does not intend to scrape but only to polish — it is a pesik reisheh ve-lo yamus (an inevitable consequence). But it is permitted to scrub even silver vessels with neter or sand that were prepared to be moved from the day before — although they too scrape the silver and efface it at times, nevertheless, since one intends only to polish them and it is not a pesik reisheh — it is permitted.

אֵין חוֹפְפִין כֵּלִים בְּמֶלַח, לְפִי שֶׁהַמֶּלַח נִמְחֶה כְּשֶׁחוֹפֵף בְּחָזְקָה, וְאָסוּר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש״כ. אֲבָל מֻתָּר לַהֲדִיחָן בְּמַיִם מְעֹרָבִים עִם מֶלַח, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִטּוֹל יָדָיו מֵהֶם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

Seif 12. One does not scrub vessels with salt, because salt dissolves when one scrubs vigorously, and this is forbidden for the reason explained in siman 320. But it is permitted to wash them with water mixed with salt — as it is permitted to wash one's hands therewith — for the reason explained there.