✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — לימוד פתיחה
סימן שכ"ד · טו סעיפים
הכנת מאכל לבעלי חיים בשבת — להכיר ולהבין
סימן שכ"ד
דִּינֵי הֲכָנַת מַאֲכָל לִבְהֵמָה
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שכ"ד: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור פדגוגי של מושגי ההלכה.
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך
2. הרקע הכללי
3. מושגי היסוד ההלכתיים
4. פירוט הסעיפים
5. המשנה ברורה
6. שיטת הרמ"א
7. הלכה למעשה — מקרים מודרניים
8. סיכום מעשי
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שכ"ד מכיל טו סעיפים של המחבר העוסקים בהכנת מאכל לבעלי חיים בשבת.
סעיף א
דין הכנת מאכל בהמה בשבת. ובו טו סעיפים:
אין כוברין התבן בכברה שיפול המוץ לארץ ולא יניחנו במקום גבוה כדי שירד המוץ אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס אע"פ שהמוץ נופל מאליו מותר כיון שאינו מכוין:
ביאור: אין כוברין (מנפים) את התבן בכברה כדי שהמוץ (קליפה לא אכילה) יפול לארץ, ואין מניחים במקום גבוה כדי שהמוץ יורד — דומה למלאכת מרקד. אבל מותר ליטול את התבן בכברה ולשפוך לתוך האבוס, אף שהמוץ נופל מאליו, שאינו מתכוון.
סעיף ב
לא ימדוד אדם שעורים לתת לפני בהמתו אלא משער באומד דעתו:
ביאור: לא ימדוד אדם במידה מדויקת של שעורים לתת לפני בהמתו, אלא משער באומד דעתו. המדידה המדויקת היא עובדין דחול האסור בשבת.
סעיף ג
אין גובלין מורסן לבהמה או לתרנגולים אבל נותנים בו מים ומעביר בו תרווד או מקל שתי וערב כיון שאינו ממרס בידו ולא מסבב התרווד או המקל מותר ומנערו מכלי אל כלי כדי שיתערב ומותר לערב המורסן כדרך זה בכלי אחד ומחלק אותו בכלים הרבה ונותן לפני כל בהמה ובהמה ומערב בכלי אחד אפי' כור ואפי' כורים ויש אוסרים ליתן מים על גבי מורסן בשבת ולא אמרו שמוליך בו שתי וערב אלא כשהיו המים נתונים עליו מבעוד יום (וע"ל סי' שכ"א סי"ו גבי שום וחרדל כיצד נוהגין):
ביאור: אין גובלין (לשים) מורסן לבהמה או לתרנגולים — שזו מלאכת לש. אבל מותר לתת בו מים ולהעביר בו תרווד או מקל שתי וערב, שאינו ממרס ביד; ומנער אותו מכלי אל כלי כדי שיתערב. ומותר לערב את המורסן בדרך זו בכלי אחד ולחלקו לכלים הרבה, לתת לפני כל בהמה ובהמה — ומערב בכלי אחד אפילו כור ואפילו כוריים. ויש אוסרים לתת מים על המורסן בשבת — לדעתם רק אם המים ניתנו מבעוד יום. (ועיין לעיל סימן שכ״א סעיף ט״ז גבי שום וחרדל כיצד נוהגים.)
סעיף ד
קשים של שבלים שקושרים בב' או בג' מקומות מותר להתירן כדי שתאכל מהן הבהמה (הגה וי"א דלא שרי להתיר רק בקשר שאינו של קיימא) (הגהות אלפסי) אבל אסור לשפשף בהם בידים כדרך שעושים באוכלי בהמה כדי שיהיו נוחים לאכלם דשווי אוכל בדבר שאינו אוכל מותר לעשותו אוכל אבל מטרח באוכלא בדבר שהוא ראוי לאכילה לא טרחינן ביה להכשירו ולתקנו יותר:
ביאור: מותר להתיר קשירות של שיבולים כדי שהבהמה תאכל מהן. אבל אסור לשפשפן בידיים כדרך שעושים במאכלי בהמה כדי להקל את האכילה: העיקרון הוא ששווי אוכל (להפוך לאוכל) מותר, אבל מטרח באוכלא (לטרוח במאכל הראוי כבר) — אסור.
הַגָּהּ: ויש אומרים שאין להתיר אלא בקשר שאינו של קיימא (הגהות אלפסי).
הַגָּהּ: ויש אומרים שאין להתיר אלא בקשר שאינו של קיימא (הגהות אלפסי).
סעיף ה
עצים שקצצן מן האילן ויש מאכילים אותם לבהמה בעודם לחים מתירין ומפספסין (לשון שפשוף) בהם להאכילם שאינם ראוים בלא שפשוף:
ביאור: ענפים שנכרתו מאילן ומאכילים אותם לבהמה בעודם לחים — מותר להתיר ולשפשף, שאינם ראויים בלא שפשוף (זה שווי אוכל).
סעיף ו
מחתכין דלועין לפני בהמה והוא שנתלשו מאתמול:
ביאור: מותר לחתוך דלעות לפני בהמה — בתנאי שנתלשו מאתמול (אחרת מוקצה). הדלעת הקשה אינה נאכלת בלי חיתוך, אז חיתוכה הוא שווי אוכל.
סעיף ז
מחתכין נבילה לפני הכלבים אפי' נתנבלה היום בין שהיתה מסוכנת בין שהיתה בריאה והני מילי בנבילה הקשה שאי אפשר להם לאכלה בלא חתיכה אבל אם היתה ראויה להם בלא חתיכה לא דמטרח במה שהוא ראוי לא טרחינן [וע"ל סי' שכ"א אם מותר לחתכו דק דק לפני העופות]:
ביאור: מותר לחתוך נבלה לפני כלבים, אף אם נתנבלה היום — בין שהייתה מסוכנת בין שהייתה בריאה. אבל זה רק בנבלה קשה; אם ראויה להם בלא חיתוך — לא, כי מטרח באוכלא לא טרחינן. (ועיין לעיל סימן שכ״א אם מותר לחתכו דק דק לפני העופות.)
סעיף ח
אין חותכין שחת [פי' ירק של תבואה שנקצר טרם נתבשל התבואה] וחרובין לפני בהמה בין דקה ובין גסה משום דבלא חיתוך נמי חזי לאכילה:
ביאור: אין חותכין שחת (ירק תבואה) וחרובים לפני בהמה, בין דקה בין גסה, שראויים לאכילה גם בלא חיתוך (אז מטרח באוכלא).
סעיף ט
אין אובסין את הגמל דהיינו שמאכילה בידו כל כך עד שמרחיבין בני מעיה כאבוס ולא דורסין דהיינו שדורס לו מאכל בגרונו למקום שאינו יכול להחזירו אבל מלעיטין אין מאמרים את העגלים אבל מלעיטין איזו המראה למקום שאינה יכולה להחזיר הלעטה למקום שהיא יכולה להחזיר: הגה ודין תרנגולים ואווזים כדין עגלים [מהרי"ל]:
ביאור: אין מאביסים את הגמל (להאכילו ביד כל כך שמתרחבים בני מעיו), ואין דורסים (לדחוף בגרון למקום שאינו יכול להחזיר). אבל מותר להלעיט (להכניס למקום שיכול להחזיר).
הַגָּהּ: ודין תרנגולים ואווזים כדין עגלים (מהרי"ל).
הַגָּהּ: ודין תרנגולים ואווזים כדין עגלים (מהרי"ל).
סעיף י
מותר ליתן מאכל בפיהם של תרנגולים:
ביאור: מותר לתת מאכל בפיהם של תרנגולים.
סעיף יא
אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים ולא לפני יוני שובך ויוני עליה ולא לפני חזיר אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני בייתות וכן לפני כלב שמזונותיו עליך:
ביאור: אין נותנים מים ומזונות לפני דבורים, יוני שובך ויוני עליה, או חזיר — שמזונותם אינם עליך. אבל נותנים לפני אווזים, תרנגולים ויוני ביתות, וכלב — שמזונותיו עליך.
סעיף יב
מותר להאכיל תולעת המשי:
ביאור: מותר להאכיל את תולעת המשי.
סעיף יג
מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים מחוברים ולא חיישינן שמא יתלוש מהם אבל לא על גבי מוקצה מפני שאיסורו קל וחיישי' שמא יתן לה ממנו בידים ודוקא להעמידה על גביו ממש אבל לעמוד בפניה בענין שלא תוכל להטות אלא דרך שם מותר:
ביאור: מותר להעמיד בהמה על עשבים מחוברים לקרקע, ולא חוששים שיתלוש (כי הבהמה אוכלת מעצמה). אבל לא על מוקצה כי איסורו קל וחוששים שיתן לה ביד. ודווקא להעמידה על גביו ממש; אבל לעמוד בפניה באופן שלא תוכל לפנות אלא דרך שם — מותר.
סעיף יד
נוטלין מאכל מלפני חמור ונותנים לפני שור אבל אין נוטלים מלפני שור ליתן לפני חמור מפני שנמאס ברירי השור ואינו ראוי עוד לחמור: הגה ויש מחמירים ג"כ בשאר מיני בהמות ליקח מלפני א' וליתן לפני אחרת שאינה מינה [מרדכי פ' תולין וסמ"ג וסה"ת]:
ביאור: נוטלים מאכל מלפני חמור ונותנים לפני שור, אבל לא להפך, שנמאס ברירי השור.
הַגָּהּ: ויש מחמירים גם כן בשאר מיני בהמות — ליקח מלפני אחת ולתת לפני אחרת שאינה מינה (מרדכי פרק תולין, סמ"ג, וסה"ת).
הַגָּהּ: ויש מחמירים גם כן בשאר מיני בהמות — ליקח מלפני אחת ולתת לפני אחרת שאינה מינה (מרדכי פרק תולין, סמ"ג, וסה"ת).
סעיף טו
אסור לגרוף האבוס לפני שור של פטם אפי' אבוס של כלי גזירה אטו של קרקע דאתי לאשווי גומות ואסור גם כן לסלק התבן לפניו לצדדין:
ביאור: אסור לגרוף את האבוס לפני שור של פטם, אף אבוס של כלי — גזירה משום אבוס של קרקע שמא ישווה גומות (תולדת בונה). ואסור גם כן לסלק את התבן שלפניו לצדדים.
🔑 הטקסט בשלמותו: טו סעיפים אלו מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר לנושא.
2. הרקע הכללי
במה עוסק סימן זה?
סימן שכ"ד עוסק בהכנת מאכל לבעלי חיים בשבת. נקודת המוצא היא חובה ממשית: צער בעלי חיים — חובה להאכיל את הבהמות, ואף לפני האדם עצמו. השאלה אינה אם מאכילים, אלא כיצד: אילו פעולות הכנה מותרות ואילו מגיעות למלאכה.
המתח המרכזי: הזנת בעל חיים מותרת ואף נדרשת; אבל הכנת מזונותיו עלולה להיכנס למלאכה — מרקד, לש, או בונה (השוואת גומות). הסימן מתווה את הגבול בין הזנה מותרת להכנה אסורה.
מקומו בהלכות שבת
סימן שכ"ד ממשיך את סימן שכ"ג. הוא מפנה לסימן שכ"א (טוחן, לש) למלאכות הכנת מאכל.
3. מושגי היסוד ההלכתיים
מושגי היסוד של סימן שכ"ד:
- שווי אוכל — להפוך לאוכל את מה שלא היה: מותר (ענפים, דלעת קשה).
- מטרח באוכלא — לטרוח במאכל שכבר אכיל: אסור (שחת, חרובים).
- דבר שאינו מתכוון — פעולה לא מכוונת: מותר לשפוך תבן באבוס אף שהמוץ נופל.
- מזונותיו עליך — מאכילים בשבת רק את בעלי החיים התלויים באדם.
🔑 ההבחנה שווי אוכל / מטרח באוכלא היא חוט השני של הסימן. שאלה פשוטה: «האם המאכל היה כבר אכיל כפי שהוא?» — אם כן, אל תעבד; אם לא, אתה יכול להפוך לאכיל.
4. פירוט הסעיפים
| סעיפים | נושא | כלל |
|---|---|---|
| א-ג | ניפוי, מדידה, לישה | איסורים הקשורים למרקד, לש ולמדידה מדויקת |
| ד-ח | חיתוך ושפשוף | מותר אם המאכל לא אכיל בלא זה; אחרת אסור |
| ט-יב | אופני האכלה | אבסה/דריסה אסורות; הלעטה מותרת |
| יג-טו | רעיה ואבוס | עשב מחובר כן, מוקצה לא; אסור לגרוף אבוס |
5. המשנה ברורה
המשנה ברורה מונה 41 הערות על סימן זה:
משנה ברורה (א) — (א) אין כוברין - מפני שהוא כמרקד:
משנה ברורה (ב) — (ב) התבן - הוא מה שמחתכין הקש במוריגין ועושין כל זנב השבולת תבן ומוץ הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברין אותו כדי שיפול המוץ ואשמועינן דאפילו זה אסור בשבת וכ"ש דאין לרקד התבואה מפסולת שלהן דזה הוא מרקד ממש וחייב:
משנה ברורה (ג) — (ג) נופל מאליו - דרך נקבי הכברה:
המשנה ברורה מבחין: ניפוי תבן מהמוץ הוא רק איסור דרבנן («כמרקד»), אבל ניפוי תבואה ממש מהפסולת הוא מרקד דאורייתא.
6. שיטת הרמ"א
הגהות הרמ"א:
- סעיף ד: מתירים קשרים רק אם אינו של קיימא (אחרת איסור מתיר).
- סעיף ט: תרנגולים ואווזים כדין עגלים.
- סעיף יד: יש מחמירים גם לשאר מיני בהמות.
7. הלכה למעשה — מקרים מודרניים
| מצב | ניתוח |
|---|---|
| אוכל לכלב/חתול | מותר (מזונותיו עליך). אבל לא למדוד במידה מדויקת — לאמוד (סעיף ב). |
| ערבוב מים עם מזון לח / סובין | להימנע מלישה. להכין לפני שבת. |
| אקווריום / ציפור בכלוב | מזון לדג או ציפור בייתי שאתה אחראי עליו: מותר. |
| הזנת יוני רחוב / חתולי רחוב | בעייתי: מזונותם אינם עליך (סעיף יא). להימנע בשבת. |
🔑 להלכה למעשה — במיוחד לתערובות לחות (סובין, מזון רך) בהן לש נוגע — לשאול רב.
8. סיכום מעשי
🔑 סימן שכ"ד ב-5 כללים:
- להאכיל כן, להכין לא — לתת לאכול לבהמותיך מותר; לנפות, ללוש, למדוד מדויק אסורים.
- שווי אוכל / מטרח באוכלא — להפוך לאכיל את מה שלא, אף פעם לא לעדן את מה שכבר אכיל.
- למדוד באומד, אף פעם לא במידה מדויקת.
- תערובות לחות — להיזהר מלש: להכין לפני שבת.
- רק בעלי חיים תלויים מאוכלים בשבת.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע מותר להאכיל בעלי חיים בשבת אף שפעולות הכנה רבות אסורות?
- מה ההבדל בין שווי אוכל למטרח באוכלא? תן דוגמה לכל אחד.
- מדוע מותר לשפוך תבן באבוס אף שהמוץ נופל?
- מדוע לא מודדים שעורים במידה מדויקת (סעיף ב)?
- אילו בעלי חיים לא מאכילים בשבת ומדוע (סעיף יא)?
- מדוע אסור לגרוף אבוס של שור פטם (סעיף טו)?
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
סימן שכ"ד · רמה 1 — לימוד פתיחה
דעת · רב יוסף חיים סממה
סימן שכ"ד · רמה 1 — לימוד פתיחה