✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — לימוד פתיחה

סימן שכ"ג · י סעיפים

שאלה, קניית צרכי שבת, הדחת כלים, תיקונן וטבילת כלים
סימן שכ"ג
דִּין הַשְׁאָלָה וְקִנְיַן צָרְכֵי שַׁבָּת וַהֲדָחַת הַכֵּלִים וְתִקּוּנָן וּטְבִילָתָן
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦

גישה ראשונה לסימן שכ"ג: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור פדגוגי של מושגי ההלכה, ענייני מעשה ומסקנות.

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — י סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: מדוע סימן זה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים
4. פירוט הסעיפים
5. המשנה ברורה
6. שיטת הרמ"א
7. הלכה למעשה — מקרים מודרניים
8. סיכום מעשי
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן שכ"ג מכיל י סעיפים של המחבר העוסקים בשאלה, קניית צרכי שבת והדחת כלים בשבת.

סעיף א — בקשה משכן למלא כלי

דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת. ובו י סעיפים:
מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפילו הוא מיוחד למדה והני מילי כשנוטל הלוקח מדה של מוכר ומוליכה לביתו וא"צ לומר אם מביא הלוקח מתוך ביתו ואומר לו מלא לי כלי זה אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לתוך כליו של לוקח אסור: הגה ויש מקילין לומר דכל שאינו מכוין למדה לגמרי שממעט או מוסיף מעט שרי [הגהות אשירי ומרדכי פרק אין צדין] וכן המנהג פשוט למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך לכליו של לוקח, ועוד יתבאר לך בסמוך טעם המקילין: דין הלואת שבת דינו כמו בי"ט וע"ל סי' תקכ"ה ולעיל סי' ש"ז סעיף י"א:
ביאור: מותר לומר לחברו «מלא לי כלי זה» — אפילו אם הכלי מיוחד למידה — בתנאי שאין מודדים במפורש. אבל למדוד בכלי המיוחד למידה ולשפוך לכלי של הלוקח = אסור (דומה למסחר / למדידה). הגהת הרמ"א: יש מקילים כל שאינו מכוון למידה מדויקת (מוסיף או חסר מעט) [הגהות אשרי; מרדכי פרק אין צדין]; וכן המנהג פשוט — וטעם המקילים יתבאר בסמוך.

הַגָּהּ: ויש מקילים, וכן המנהג הפשוט למדוד בכלי המיוחד למידה ולשפוך לכליו של הלוקח. ודין הלוואה בשבת דינו כמו ביום טוב, ועיין לקמן סימן תקכ"ה ולעיל סימן ש"ז סעיף י"א.

סעיף ב — בלי קביעת מידה ומחיר

מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותו [אבל לא יאמר תן לי מדה פלונית] [טור]:
ביאור: מותר לומר לחברו: «מלא לי כלי זה, ולמחר נמדוד אותו» — אבל לא יאמר «תן לי מידה פלונית».

סעיף ג

מותר לומר לחבירו תן לי ביצים ואגוזים במנין:
ראה ניתוח מעשי: סעיף זה עוסק בדיני שאלה, קנייה והדחת כלים — מקח וממכר והכנה. ראה רמה 2.

סעיף ד

מותר לומר לחנוני תן לי ד' ביצים וה' רמונים ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים ולא סכום מדה ולא סכום מנין לומר הרי שיש לך בידי חמשים אגוזים תן לי חמשים אחרים והרי יש לך בידי מאה: הגה וכן בסכום דמים אינו אסור אלא בכה"ג שאומר תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך אבל בלא"ה שרי וכן בסכום מדה דוקא בכה"ג אסור אבל בלא"ה שרי ואע"ג דאסור להזכיר דמים כלל היינו בדבר שאין מקחו ידוע אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא שמזכיר לו סכום [א"ז והגהות אשירי פ' אין צדין] ואע"ג שיש מחמירין בדבר זה כבר פשט המנהג במדינות אלו להקל וכסברא הנזכרת:
ראה ניתוח מעשי: ראה רמה 2.

הַגָּהּ: וכן בסכום דמים, אינו אסור אלא באופן כזה שאומר «תן לי בכך וכך דמים ויהיה לך בידי כך וכך», אבל בלאו הכי מותר; וכן בסכום מידה דווקא באופן זה אסור, אבל בלאו הכי מותר. ואף על פי שאסור להזכיר דמים כלל, היינו בדבר שאין מקחו ידוע; אבל בדבר שמקחו ידוע, רק שאומר לו כמה צריך, מותר — אם לא שמזכיר לו סכום. ואף על פי שיש מחמירין בדבר זה, כבר פשט המנהג במדינות אלו להקל כסברא הנזכרת.

סעיף ה

המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה כדרך חול אלא יביאם לפניו או על כתיפו וכיוצא בזה שישנה מדרך חול אפי' אין בשינוי קלות במשא ואם אי אפשר לו לשנות כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביאו לפניהם מותר ויש אומרים דלמעט בהילוך עדיף ויותר טוב להביאם בסל ובקופה בפעם א' מלהביא כל אחת ואחת בפני עצמה:
ראה ניתוח מעשי: ראה רמה 2.

סעיף ו

מדיחים כלים לצורך היום כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול אבל לאחר סעודה שלישית אין מדיחין וכלי שתייה מדיחין כל היום שכל היום ראוי לשתיה:
ראה ניתוח מעשי: ראה רמה 2.

סעיף ז

מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה ויש אוסרים וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לעכו"ם במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואינו צריך טבילה: הגה ואם היא כלי שראוי למלאות בו מים ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה [המגיד פרק ד' מהלכות יום טוב והגהות מיימוני פרק כ"ג מהלכות שבת]:
ראה ניתוח מעשי: ראה רמה 2.

הַגָּהּ: ואם הוא כלי הראוי למלא בו מים, ימלאנו מים מן המקווה ועלתה לו טבילה.

סעיף ח

כוס ששתה בו עכו"ם מותר להדיחו לדברי הכל:
ראה ניתוח מעשי: ראה רמה 2.

סעיף ט

מותר לשפשף הכלים בכל דבר חוץ מכלי כסף בגרתקן שהוא שמרי יין כשנתייבשו ונתקשו מפני שהוא ממחק לכלי כסף שהוא רך:
ראה ניתוח מעשי: ראה רמה 2.

סעיף י

אין חופפין כלים במלח לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקה:
ראה ניתוח מעשי: ראה רמה 2.
🔑 הטקסט בשלמותו: י סעיפים אלו מהווים את כל הקודיפיקציה של המחבר לנושא זה.

2. הרקע הכללי — שאלה ותחזוקת הכלים

במה עוסק סימן זה?

סימן שכ"ג עוסק בכמה נושאים מהחיים הביתיים בשבת: שאלה משכן, קנייה של צרכי שבת בלי ליפול במקח וממכר, הדחה ותיקון כלים, ושאלת טבילת כלים חדש.

שני המתחים הגדולים של הסימן:
  • מקח וממכר — מסחר אסור בשבת. כיצד אם כן להשיג מזון משכן בלי «לקנות»? תשובה: לשאול, בלי להזכיר מידה או מחיר.
  • הכנה משבת לחול — הכנה אסורה. הדחת כלים בשבת: מותרת רק אם זקוקים להם עוד בשבת.
העיקרון המנחה: מה שאסור אינו החליפין כשלעצמו (מתן וקבלה בין שכנים מותר ואף מעודד), אלא הצורה המסחרית: ציון מחיר, מדידה רשמית, דיבור כמו בחול.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

1. מקח וממכר. אסור מדרבנן בשבת. כולל תשלום, אבל גם קנין וצורת דיבור מסחרית.
2. שאלה. שאלה (עם החזרה) מותרת — אינה מסחר. אפשר לשאול לחם, מלח, כלים משכן.
3. מדידה. מדידה רשמית (בכלי-מידה) דומה למסחר → אסור. אלא מדידה של מצוה או באופן לא מדויק.
4. הדחת כלים. מותר בשבת רק אם עדיין צריכים את הכלים בשבת זו. הדחה לאחר סעודה שלישית = הכנה, אסור.
5. טבילת כלים. כלי חדש שנקנה מנכרי טעון טבילה במקווה. עשייתה בשבת = מחלוקת (דומה ל«תיקון כלי» — מתקן). פתרונות: לטבול לפני שבת, או לתת/השאיל לנכרי.

4. מפת י הסעיפים

סעיףנושאמושג מרכזי
1-2בקשה למלא כלי; ללא מידה ומחירשאלה בלי מדידה
3-4שאלת ביצים, אגוזים «במניין»; ניסוחים מותריםצורות לא מסחריות
5לא להזכיר מחיר / חוב מספרימקח וממכר
6הדחת כלים — רק אם נצרך בשבתהדחת כלים / הכנה
7-8תיקון וסידור כליםתיקון כלים
9-10טבילת כלי חדש במקווה בשבתטבילת כלים
🔑 שיטת קריאה:
  1. מדובר בהשגת משהו מאחר? → שאלה מותרת, מסחר אסור
  2. יש ציון מחיר או מידה מדויקת? → אסור
  3. הדחת כלים: עדיין צריך בשבת זו?
  4. טבילת כלי: לחפש פתרון חלופי

5. המשנה ברורה

המשנה ברורה מונה 41 הערות על סימן זה:

משנה ברורה (א) — (א) מותר וכו' - היינו אף דמקח וממכר אסור בשבת ויו"ט ואחד המוכר בפה או במסירה ומשיכה וכן מדידה שאינה של מצוה ג"כ אסור וכנ"ל בסימן ש"ו אפ"ה מותר לומר בלשון זה שאינו אומר בלשון מכירה מכור לי ואינו מזכיר שם מדה רק כלי זה סתם:
משנה ברורה (ב) — (ב) מיוחד למדה - פי' שרגיל למדוד ולמכור בו:
משנה ברורה (ג) — (ג) ומוליכה לביתו - שאין זה דרך מקח וממכר וגם לא מחזי כעובדין דחול:

לטקסט המלא של 41 ההערות: משנה ברורה שכ"ג.

6. שיטת הרמ"א

הגהות הרמ"א העיקריות:
  • סעיף 1 — יש מקילים למדוד בכלי-מידה כל זמן שלא מכוונים למידה מדויקת. המנהג הפשוט כדעת המקילים.
🔑 הבדל בין המחבר לרמ"א:
  • המחבר → מחמיר: לא למדוד בכלי-מידה.
  • הרמ"א → מתיר אם לא מתכוונים למידה מדויקת (מנהג נפוץ).
  • חב"ד → שולחן ערוך הרב סימן שכ"ג.

7. הלכה למעשה — מקרים מודרניים

מצבניתוח הלכתי
שאלת מלח / ביצים / קמח משכןמותר — זו שאלה, לא מסחר. לא להזכיר מחיר.
אמירת «אחזיר לך משקל מדויק»להימנע — קביעת מידה/כמות מדויקת דומה למסחר.
תשלום / רישום חוב מספריאסור — מקח וממכר וחשבונות.
הדחת כלים אחר סעודת צהרייםמותר — צריכים אותם עוד לסעודה שלישית.
הדחה אחר הסעודה השלישית (ערב)אסור — אין צורך בשבת = הכנה.
קנייה דרך אפליקציה / תשלום מאוחראסור — כל צורת מסחר, אף באשראי.
טבילת כלי חדש במקווה בשבתבעייתי (מתקן). פתרונות: לטבול לפני שבת, או נתינה לנכרי.
🔑 להלכה למעשה: (1) שאלה משכן — בלי מחיר ובלי מידה מדויקת; (2) אין שום עסקה מסחרית; (3) הדחה רק כל זמן שנצרך בשבת; (4) טבילת כלי חדש: לסדר לפני שבת.

8. סיכום מעשי

🔑 הלימוד העיקרי של סימן שכ"ג:
  1. שאלה משכן = מותר; קנייה = אסור.
  2. אין להזכיר מחיר או מידה מדויקת.
  3. מדידה: המחבר מחמיר; הרמ"א מתיר אם לא מדידה מדויקת.
  4. הדחת כלים: רק אם צריך בשבת; אחרת = הכנה.
  5. טבילת כלי בשבת: בעייתי — לסדר לפני שבת.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מה ההבדל בין שאלה למקח וממכר?
  2. מדוע אסור להזכיר מידה מדויקת או מחיר בשבת?
  3. מהי המחלוקת בין המחבר לרמ"א על המדידה?
  4. מתי מותר להדיח כלים בשבת? מתי אסור?
  5. מהי הכנה ובמה היא נוגעת להדחת כלים?
  6. מהי הבעיה בטבילת כלי חדש במקווה בשבת?
  7. האם מותר לשאול מלח משכן בשבת? איך לנסח?
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שכ״ד ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
סימן שכ"ג · רמה 1 — לימוד פתיחה