דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן שכ״ד

אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה שֶׁיִּפֹּל הַמֹּץ לָאָרֶץ, וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּבוֹרֵר. אֲבָל נוֹטְלוֹ בַּכְּבָרָה וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הָאֵבוּס, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֹּץ נוֹפֵל לִפְעָמִים מֵאֵלָיו, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְכָךְ — מֻתָּר.

לֹא יִמְדּוֹד אָדָם שְׂעוֹרִים לָתֵת לִפְנֵי בְהֶמְתּוֹ, אֶלָּא מְשַׁעֵר בְּאֹמֶד דַּעְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַמְּדִידָה אֲסוּרָה מִשּׁוּם עוֹבָדִין דְּחֹל.

כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן שכ״א שֶׁהַמֻּרְסָן הוּא מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן בְּנֵי גִבּוּל. אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לִגְבּוֹל מֻרְסָן לִבְהֵמָה אוֹ לַתַּרְנְגוֹלִים כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל, אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁנּוּי — מַעֲבִיר בּוֹ תַּרְוָד אוֹ מַקֵּל שְׁתִי וְעֵרֶב. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא יִתֵּן מַיִם לְמֻרְסָן בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם נָתַן בּוֹ הַמַּיִם מֵעֶרֶב שַׁבָּת.

קַשִּׁים שֶׁל שִׁבֳּלִים שֶׁאָגְדוּ — מֻתָּר לְהַתִּירָן בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁתֹּאכַל מֵהֶם הַבְּהֵמָה אִם אֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא. אֲבָל אָסוּר לְשַׁפְשֵׁף בָּהֶם בְּיָדַיִם כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נוֹחִים לְאָכְלָם, מִפְּנֵי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהוּא אֹכֶל — אָסוּר לִטְרוֹחַ בּוֹ לְהַכְשִׁירוֹ יוֹתֵר. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל בְּלֹא תִּקּוּן (עֵצִים שֶׁקְּצָצָן, דִּלּוּעִים קָשִׁים) — מֻתָּר לְתַקְּנוֹ.

מְחַתְּכִין נְבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים, אֲפִלּוּ נִתְנַבְּלָה הַיּוֹם. בְּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּנְבֵלָה הַקָּשָׁה. וְכֵן אֵין חוֹתְכִים שַׁחַת וְחָרוּבִים לִפְנֵי בְהֵמָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם רְאוּיִים לָהֶם בְּלֹא חֲתִיכָה.

אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל וְלֹא דוֹרְסִים. אֲבָל מַלְעִיטִים אוֹתוֹ, דְּהַיְנוּ לִתְחוֹב הַמַּאֲכָל לְמָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ. וְכֵן הָעֲגָלִים — אֵין מְאַמְּרִין אוֹתָם, אֲבָל מַלְעִיטִין. וְכֵן בְּאַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִים.

וְכֵן שְׁאָר עוֹפוֹת אוֹ חַיּוֹת הַגְּדֵלוֹת בַּבַּיִת — הִתִּירוּ לִטְרוֹחַ לִתֵּן לָהֶם מְזוֹנוֹת וּמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁמְּזוֹנָתָן עָלֶיךָ. אֲבָל אֵין נוֹתְנִין מַיִם וְלֹא מְזוֹנוֹת לַדְּבוֹרִים וְלֹא לְיוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה. אֲבָל נוֹתְנִין מְזוֹנוֹת לִפְנֵי כֶּלֶב, שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלֶיךָ. וַאֲפִלּוּ כֶּלֶב שֶׁל הֶפְקֵר — קְצָת מִצְוָה יֵשׁ לִתֵּן לוֹ מְעַט מְזוֹנוֹת.

יֵשׁ נוֹהֲגִים לָתֵת חִטִּים לִפְנֵי הָעוֹפוֹת בְּשַׁבָּת שִׁירָה, וְאֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁהֲרֵי אֵין מְזוֹנוֹתֵיהֶם עָלֶיךָ.

מֻתָּר לְהַאֲכִיל תּוֹלַעַת הַמֶּשִׁי, לְפִי שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו עָלֶיךָ.

אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ, מֻתָּר לְהַנִּיחָהּ שֶׁתֹּאכַל מֵהַמְחֻבָּר בְּשַׁבָּת. וּמֻתָּר אֲפִלּוּ לְהַעֲמִידָהּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים מְחֻבָּרִים. אֲבָל לֹא יַעֲמִידֶנָּה עַל גַּבֵּי דָּבָר הָאָסוּר בְּטִלְטוּל.

נוֹטְלִין מַאֲכָל מִלִּפְנֵי חֲמוֹר וְנוֹתְנִין לִפְנֵי שׁוֹר. אֲבָל אֵין נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי שׁוֹר לִתֵּן לִפְנֵי חֲמוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְאָס בְּרִירֵי הַשּׁוֹר.

שׁוֹר שֶׁמְּפַטְּמִין אוֹתוֹ, וְגוֹרְפִים הָאֵבוּס שֶׁלְּפָנָיו — אָסוּר לְגָרְפוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ הוּא אֵבוּס שֶׁל כְּלִי, גְּזֵרָה מִשּׁוּם אֵבוּס שֶׁבַּקַּרְקַע — שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גּוּמוֹת. וְאָסוּר גַּם כֵּן לְסַלֵּק הַתֶּבֶן מִלְּפָנָיו.