דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן ש״ל

דִּינֵי יוֹלֶדֶת בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״א סְעִיפִים:

יוֹלֶדֶת הִיא כְּחוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סַכָּנָה, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת לְכָל מַה שֶּׁהִיא צְרִיכָה, קוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְיַלְּדִין אוֹתָהּ, וּבַלַּיְלָה מַדְלִיקִין לָהּ הַנֵּר, אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא — מַדְלִיקִין בִּשְׁבִילָהּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֵינָהּ רוֹאָה — מִתְיַשֵּׁב לִבָּהּ יוֹתֵר כְּשֶׁיּוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ כַּאן נֵר. וּמִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וּכְאֵב הַיּוֹלֶדֶת דְּבָרִים טִבְעִים הֵם, הֶחֱמִירוּ חֲכָמִים לְשַׁנּוֹת בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת, כְּגוֹן אִם צְרִיכִים לְהָבִיא לָהּ כְּלִי — תְּבִיאֶנּוּ לָהּ חֲבֶרְתָּהּ תָּלוּי בִּשְׂעָרָהּ:

נָכְרִיָּה אֵין מְיַלְּדִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חִלּוּל שַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁכְּבָר נֶעֱקַר הַוָּלָד לָצֵאת. וְגַם הַיִּשְׂרְאֵלִית הִיא מְיַלֶּדֶת יְדוּעָה וְנוֹתְנִים לָהּ שָׂכָר — מִכָּל מָקוֹם בְּשַׁבָּת אֵין כַּאן אֵיבָה, שֶׁיְּכוֹלָה לְהִשָּׁמֵט וְלוֹמַר "הַנָּשִׁים שֶׁלָּנוּ שֶׁשּׁוֹמְרוֹת אֶת הַשַּׁבָּת — מֻתָּר לְיַלֵּד אוֹתָן בְּשַׁבָּת, אֲבָל שֶׁלָּכֶם — אָסוּר":

מֵאֵימָתַי נִקְרֵאת יוֹלֶדֶת לְחַלֵּל עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת? מִשֶּׁתֵּשֵׁב עַל הַמַּשְׁבֵּר, אוֹ מִשָּׁעָה שֶׁהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד, אוֹ מִשָּׁעָה שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. אֲבָל לִקְרוֹת חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם שֶׁהוּא דָבָר הַצָּרִיךְ שָׁהוּת — מֻתָּר מִקֹּדֶם לָכֵן, מִשָּׁעָה שֶׁמַּרְגֶּשֶׁת קְצָת. וְטוֹב לִזָּהֵר שֶׁכְּשֶׁתַּגִּיעַ הָאִשָּׁה לְחֹדֶשׁ ט' יַזְמִין הַכֹּל מֵעֶרֶב שַׁבָּת:

כָּל ג' יָמִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא חֲשׁוּבָה כִּמְסֻכֶּנֶת וַדַּאי, מִפְּנֵי שֶׁאֵבָרֶיהָ מִתְפָּרְקִים, לְפִיכָךְ מְחַלְּלִים עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. אֲפִלּוּ אוֹמֶרֶת אֵינִי צְרִיכָה — עוֹשִׂין לָהּ כָּל צְרָכֶיהָ. אֲבָל אִם חֲכָמָה אוֹ רוֹפֵא אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְחִלּוּל — שׁוֹמְעִים לָהֶם:

מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד סוֹף שִׁבְעָה, אָמְרָה "אֵינִי צְרִיכָה" — אֵין מְחַלְּלִין. אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁחֲכָמָה אוֹ רוֹפֵא אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכָה. אֲבָל אִם הִיא אוֹמֶרֶת "צְרִיכָה אֲנִי" — אֲפִלּוּ מֵאָה רוֹפְאִים אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה — מְחַלְּלִין, כִּי "לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ". וּמִסּוֹף ז' וְאֵילַךְ, אֲפִלּוּ אָמְרָה "צְרִיכָה אֲנִי" — אֵין מְחַלְּלִין, אֶלָּא הֲרֵי הִיא עַד ל' יוֹם כְּחוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, חוּץ מִלְּעִנְיַן מְדוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַצִּנָּה סַכָּנָה הִיא לָהּ כָּל ל' יוֹם:

יָמִים אֵלּוּ אֵין מוֹנִין אוֹתָם מֵעֵת לְעֵת, אֶלָּא אִם יָלְדָה בְּד' בְּשַׁבָּת סָמוּךְ לָעֶרֶב — הֲרֵי כְּשֶׁמַּגִּיעַ תְּחִלַּת לֵיל שַׁבָּת הוּא כְּבָר יוֹם רְבִיעִי לְלֵדָתָהּ, וְכֵן לְעִנְיַן שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים:

הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר וּמֵתָה — מְבִיאִין סַכִּין בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְקוֹרְעִין אֶת בִּטְנָהּ וּמוֹצִיאִין הַוָּלָד, שֶׁמָּא יִמָּצֵא חַי. וּמַה שֶּׁאֵין נוֹהֲגִין כֵּן עַכְשָׁו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בְּמִיתַת הָאֵם בְּקָרוֹב כָּל כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לַוָּלָד לִחְיוֹת:

הַוָּלָד שֶׁנּוֹלַד בְּשַׁבָּת עוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו, מַרְחִיצִין אוֹתוֹ וּמוֹלְחִין אוֹתוֹ, וְטוֹמְנִין אֶת הַשִּׁלְיָא כְּדֵי שֶׁיֵּחַם הַוָּלָד, וְחוֹתְכִים אֶת הַטַּבּוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּוָלָד שֶׁל קַיָּמָא, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹלַד לְט' אוֹ לְז' בְּוַדַּאי. אֲבָל נוֹלַד לְח', אוֹ סָפֵק בֶּן ז' סָפֵק בֶּן ח' — אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן גָּמְרוּ שְׂעָרוֹ וְצִפָּרְנָיו:

אֲפִלּוּ בֶּן ח' וַדַּאי שֶׁאָסוּר בְּטִלְטוּל לְדִבְרֵי הַכֹּל — הֲרֵי אִמּוֹ שׁוֹחָה עָלָיו וּמְנִיקָתוֹ, מִפְּנֵי צַעַר הֶחָלָב שֶׁמְּצַעֲרָהּ. וְכֵן הִיא בְּעַצְמָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא בְּיָדָהּ הֶחָלָב הַמְצַעֵר אוֹתָהּ:

מְיַשְּׁרִים אֵבְרֵי הַוָּלָד שֶׁל קַיָּמָא שֶׁנִּתְפָּרְקוּ מֵחֲמַת צַעַר הַלֵּדָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיוֹם הַלֵּדָה. אֲבָל לְכָרְכוֹ בִּבְגָדָיו כְּדֵי לְיַשֵּׁר אֵבָרָיו — מֻתָּר לְעוֹלָם:

אִם נָפְלָה עָרְלַת הַגָּרוֹן שֶׁל הַוָּלָד — מֻתָּר לָשׂוּם אֶצְבַּע לְתוֹךְ פִּיו וּלְסַלֵּק הָעָרְלָה לִמְקוֹמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים יָקִיא: