דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן שכ״ט

עַל מִי מְחַלְּלִין שַׁבָּת וּבוֹ י' סְעִיפִים:

כָּל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַזָּרִיז — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. אֲפִלּוּ נָפְלָה דְלֵקָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת וְיָרֵא שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר לְחָצֵר זוֹ וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חוֹלֶה אוֹ קְטַנִּים — מְכַבִּין כְּדֵי שֶׁלֹּא תַעֲבוֹר. וַאֲפִלּוּ אֶפְשָׁר לְהַבְרִיחָם דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה — מוּטָב לְכַבּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַכִּבּוּי מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ הוּא:

אֵין הוֹלְכִין בְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ אַחַר הָרֹב. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ תִּשְׁעָה נָכְרִים וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד עוֹמְדִים בֶּחָצֵר וְנָפְלָה מַפֹּלֶת עַל אֶחָד מֵהֶם — שֶׁמְּפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגָּל, שֶׁהֲרֵי הַיִּשְׂרָאֵל וְהַנָּכְרִי הָיוּ קְבוּעִים, וְכָל הַקָּבוּעַ הוּא כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, וּסְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל. אֲבָל אִם נֶעֶקְרוּ כֻלָּם וּבִשְׁעַת עֲקִירָתָם פֵּרֵשׁ אֶחָד מֵהֶם — אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו, וְהוֹלְכִין בּוֹ אַחַר הָרֹב שֶׁהֵם נָכְרִים:

מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת, סָפֵק עוֹדֶנּוּ חַי סָפֵק כְּבָר מֵת, סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם, אֲפִלּוּ אִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁהוּא שָׁם סָפֵק יִשְׂרָאֵל סָפֵק נָכְרִי — מְפַקְּחִין עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה סְפֵקוֹת, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תוֹרָה "וָחַי בָּהֶם". וַאֲפִלּוּ מְצָאוּהוּ מְרֻצָּץ — מְפַקְּחִים וּבוֹדְקִים עַד חָטְמוֹ, אִם יֵשׁ בּוֹ חַיּוּת — מְפַקְּחִים בִּשְׁבִיל חַיֵּי שָׁעָה:

מָצָא עֶלְיוֹנִים מֵתִים — לֹא יֹאמַר "כְּבָר מֵתוּ הַתַּחְתּוֹנִים", אֶלָּא מְפַקֵּחַ עֲלֵיהֶם שֶׁמָּא הֵם חַיִּים. מַעֲשֶׂה הָיָה וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים וְתַחְתּוֹנִים חַיִּים:

הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת בְּעִנְיָן שֶׁאֵין לוֹ דָּם וּמֻתָּר לְהָרְגוֹ, וְנָפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת שָׁם — אֵין מְפַקְּחִין עָלָיו:

נָכְרִים שֶׁצְּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל, אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן — אֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת. וְאִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ סְתָם וְיֵשׁ לָחוּשׁ, וַאֲפִלּוּ עֲדַיִן לֹא בָאוּ אֶלָּא מְמַשְׁמְשִׁים לָבֹא — יוֹצְאִים עֲלֵיהֶם בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת. וּבְעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, אֲפִלּוּ אֵינָן רוֹצִים לָבֹא אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וְקַשׁ — מְחַלְּלִין:

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאָנוּ דָרִין בֵּין הָאֻמּוֹת שֶׁשּׁוֹלְלִין וְהוֹרְגִין, אֲפִלּוּ אִם לֹא בָאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן — מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת. וּמִכָּל מָקוֹם, הַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן. אֲבָל יָחִיד שֶׁבָּאוּ עָלָיו לִקַּח מָמוֹנוֹ — יַנִּיחַ לָהֶם לִטּוֹל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא יְחַלֵּל שַׁבָּת:

הָרוֹאֶה סְפִינָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִשְׂרָאֵל הַמְטֹרֶפֶת בַּיָּם, וְכֵן נָהָר שׁוֹטֵף, וְכֵן יָחִיד הַנִּרְדָּף מִפְּנֵי נָכְרִי — מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לְחַלֵּל עֲלֵיהֶם שַׁבָּת כְּדֵי לְהַצִּילָם, וַאֲפִלּוּ הוּא סָפֵק אִם יַצִּיל. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ סַכָּנָה — אֵין לוֹ לְסַכֵּן עַצְמוֹ:

כָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל — חוֹזְרִים בִּכְלֵי זֵינָם לִמְקוֹמָם אִם מִתְפַּחֲדִים מִפְּנֵי הַנָּכְרִים לִשְׁבּוֹת בַּמָקוֹם שֶׁהִצִּילוּ:

מִי שֶׁרוֹצִים נָכְרִים לְאָנְסוֹ לְהָמִיר, אִם מְחַלְּלִין עָלָיו לְהַצִּילוֹ — נִתְבָּאֵר בְּסוֹף סִימָן ש״ו: