✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — מבוא
סימן ש"מ · 14 סעיפים
תולדות מאבות מלאכות — הנגזרים האסורים בשבת — להכרה ולהבנה
סימן ש"מ
כַּמָּה דִינִים מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת כְּעֵין תּוֹלָדוֹת מֵאָבוֹת
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן ש"מ: נוסח עברי מלא של המחבר, תרגום בהיר, ביאורים לימודיים של מושגי ההלכה, מקרים מעשיים בני-זמננו וסיכום.
נושא: תולדות מאבות מלאכות — הנגזרים האסורים בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"מ (14 סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
📑 מתווה הלימוד
1. נוסח השולחן ערוך — 14 הסעיפים של המחבר
2. הרקע הכללי: מדוע סימן זה, ומהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של הסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי הסעיפים
6. שיטת הרמ"א — הבדלים אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים בני-זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכירה
9. שאלות הבנה
1. נוסח השולחן ערוך
סימן ש"מ כולל 14 סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות הנוגעות לתולדות מאבות מלאכות — הנגזרים האסורים בשבת.
סעיף א
כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות. ובו יד סעיפים:
אסור ליטול שערו או צפרניו בין ביד בין בכלי בין לעצמו בין לאחרים וחייב על שתי שערות ומלקט לבנות מתוך שחורות אפי' באחת חייב ודבר זה אפי' בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה: הגה ועיין לעיל סוף סימן ש"ג דין סריקה וחפיפה:
תרגום: אסור ליטול שׂער או ציפורניים, בין ביד בין בכלי, בין לעצמו בין לאחרים — זו מלאכת גוזז (גזיזה); וחייב על שתי שערות. והמלקט שערות לבנות מתוך שחורות חייב אפילו על אחת. מעשה זה [ליקוט הלבנות] אסור אף בחול — משום «לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה». (רמ"א: עיין בסימן ש"ג דין סריקה וחפיפה.)
סעיף ב
אסור לחתוך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי בין לו בין לאחר:
תרגום: אסור לחתוך יבלת מגופו, בין ביד בין בכלי, בין לעצמו בין לאחר.
סעיף ג
המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב ב' אותיות חייב: הגה אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות אע"פ שאינו מכוין רק לאכילה דהוי מוחק: (מרדכי פרק כלל גדול):
תרגום: המוחק דיו שעל הקלף, או שעווה שעל הפנקס — אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות, חייב [משום מוחק]. (רמ"א: אסור לשבור עוגה שכתוב עליה כמין אותיות, אף שאינו מכוון אלא לאכילה — שהרי הוא מוחק.)
סעיף ד
יש ליזהר שלא לכתוב באצבעו במשקין על השולחן או באפר: אבל מותר לרשום באויר כמין אותיות (תרומת הדשן סי' ס"ג):
תרגום: יש להיזהר שלא לכתוב באצבע אותיות במשקין שעל השולחן, או באפר [שזו מעין כתיבה]. (אבל מותר לרשום כמין אותיות באוויר — שאין זה מותיר רושם.)
סעיף ה
מותר לרשום בצפורן על הספר כמו שרושמין לסימן שאין זה דבר המתקיים:
תרגום: מותר לרשום בציפורן על הספר, כמו שרושמין לסימן [לזכור מקום] — שאין זה דבר המתקיים (הכתיבה האסורה היא הקיימת).
סעיף ו
חוט של תפירה שנפתח אסור למתחו משום תופר:
תרגום: חוט של תפירה שנפתח [נרפה] — אסור למתחו, משום תופר (שמתיחת החוט מהדקת את החיבור).
סעיף ז
אותם שמהדקים הבגדים סביב זרועותיהם על ידי החוט שמותחין אותו ומתהדק אסור למתחו אלא אם כן יהיו הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול:
תרגום: אלה שמהדקים את הבגדים סביב זרועותיהם בחוט שמותחים — אסור למותחו [משום תופר], אלא אם כן הנקבים רחבים קצת ומתוקנים בתפירה ובעיגול [שאז החוט מחליק כבמכפלת קבועה, ומתיחתו אינה תפירה].
סעיף ח
מוכין שנפלו מן הכסת מותר להחזירם אבל אסור ליתנם בתחלה בכסת:
תרגום: מוכין שנפלו מן הכסת — מותר להחזירם, אבל אסור לתתם בתחילה בכסת (מילוי כסת חדשה הוא מעשה תיקון כלי).
סעיף ט
אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו:
תרגום: אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח, שדומה למעמר; וכן אסור לקבץ כל דבר במקום גידולו (הקיבוץ במקום הצמיחה הוא עיקר מלאכת מעמר).
סעיף י
המקבץ דבילה ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל בהם עד שנתקבצו גוף אחד הרי זה תולדות מעמר וחייב וכן כל כיוצא בזה:
תרגום: המקבץ דבֵלה ועושה ממנה עיגול [גוש], או שנקב תאנים והכניס בהן חבל עד שנעשו גוף אחד — הרי זו תולדת מעמר, וחייב; וכן כל כיוצא בזה.
סעיף יא
אע"פ שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש לא יחבצם בידו:
תרגום: אף שנותנים שומשמין ואגוזים לדבש, לא יחבצם בידו [ילחצם יחד לגוש מהודק — שזה קרוב למעמר].
סעיף יב
הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהם במים חייב משום לש מפני שמתערבים ונתלים זה בזה:
תרגום: הנותן זרע פשתן או שומשמין וכיוצא בהם במים — חייב משום לש, מפני שמתערבים ונתלים זה בזה [ונעשים גוש].
סעיף יג
אין שוברים החרס ואין קורעין הנייר מפני שהוא כמתקן כלי:
תרגום: אין שוברים את החרס ואין קורעים את הנייר [כדי להשתמש], מפני שהוא כמתקן כלי (תולדת מכה בפטיש).
סעיף יד
המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב:
תרגום: המדביק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו — הרי זו תולדת תופר, וחייב. וכן המפרק ניירות או עורות דבוקים, ולא נתכוון רק לקלקל — הרי זו תולדת קורע, וחייב.
הנוסח השלם: 14 סעיפים אלה הם כל קידוד המחבר לנושא זה. כל אחד מבהיר מקרה, תנאי או יוצא מן הכלל.
2. הרקע הכללי
על מה הסימן הזה?
סימן ש"מ מכנס תולדות — נגזרים של כמה אבות מלאכות, ביישומם לחפצי החיים היומיומיים: גזיזת שׂער וציפורניים (גוזז), מחיקה וכתיבה (מוחק, כותב), תפירה וקריעה (תופר, קורע), מעמר, לש, מכה בפטיש. הסימן מראה כיצד ל"ט המלאכות של המשכן מתפשטות אל המעשים הפשוטים ביותר.
היגיון הסימן: כל סעיף קושר מעשה רגיל אל אב המלאכה שלו. החוט המקשר הוא מושג התולדה — מעשה שאינו האב עצמו, אך הוא שווה לו הלכתית, ולכן אסור באותה מידה (לרוב חייב חטאת).
מקום הסימן בהלכות שבת
סימן ש"מ בא אחר סימנים של"ז-של"ט (מעשה שאינו מתכוון, השמעת קול, שבות), ומהווה מעין סיכום יישומי של אבות המלאכות הפחות שכיחות, לפני הסימנים על חול המועד.
3. מושגי היסוד ההלכתיים
חמש אבות מלאכות ותולדותיהן בונים את 14 הסעיפים:
מושגי היסוד של סימן ש"מ:
- תולדה — נגזר של אב מלאכה: אסור באותה מידה, לרוב חייב חטאת.
- גוזז — גזיזה: שׂער, ציפורניים, נוצות — חייב על שתי שערות.
- כותב / מוחק — כתיבה / מחיקה: רשימת או מחיקת כדי שתי אותיות.
- תופר / קורע — תפירה / קריעה: מתיחת חוט, הדבקה או פירוק דפים.
- מעמר / לש — עימור / לישה: קיבוץ לגוש, ערבוב זרעים במים.
השאלה המרכזית: «מאיזו אב מלאכה הוא נגזר מעשי?» — חיתוך ציפורן = גוזז; שבירת עוגה בעלת אותיות = מוחק; מתיחת חוט = תופר; לישת זרעים = לש. לזהות את האב פירושו להבין את האיסור.
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיפים | אב מלאכה | תולדות מקודדות |
|---|---|---|
| א-ב | גוזז | שׂער, ציפורניים, נוצות, יבלת |
| ג-ה | כותב / מוחק | מחיקה, רשימה במשקה, רישום בציפורן |
| ו-ח, יד | תופר / קורע | מתיחת חוט, רצועה, מוכין, הדבקה/פירוק |
| ט-יב | מעמר / לש | קיבוץ מלח, תאנים; לישת זרעים |
| יג | מכה בפטיש | שבירת חרס, קריעת נייר |
שיטת הקריאה: לכל סעיף — (1) מהו המעשה הקונקרטי; (2) מאיזו אב מלאכה הוא נגזר; (3) האם יש שיעור (שתי שערות, שתי אותיות); (4) מסקנה.
5. המשנה ברורה — ראשי הסעיפים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 45 ראשי-דברים על סימן זה. הנה הראשונים — להבנת משמעות הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) בין ביד - וה"ה בשניו [גמרא]:
משנה ברורה (ב) — (ב) בין בכלי - אף דהמחבר השוה יד לכלי הוא רק לאיסורא דבכולן יש איסור אבל לענין חיובא יש חילוק ביניהן דביד פטור בכל גווני שאין דרך גזיזה בכך בחול ובכלי חייב בכל גווני דה"ל תולדה דגוזז ומה שכתב אח"כ דחייב על שתי שערות הוא דוקא בכלי:
משנה ברורה (ג) — (ג) וחייב על שתי שערות - ושער אחד יש בו איסורא דאורייתא כמו כל חצי שיעור של כל האיסורים וכן הדין בכל מלאכות שבת לא בעינן בהו שיעור לענין איסור אלא לענין חיוב חטאת. ולענין נטילת צפרנים כתב הא"ר דאפילו על צפורן אחד חייב וכן מוכח לעיל בסימן שכ"ח סל"א. ואשה ששכחה ליטול הצפרנים מע"ש ואירע טבילתה בליל שבת מסיק המ"א שתאמר לעו"ג ליטול ביד דהוי שבות דשבות במקום מצוה ואם א"א ביד מותר על ידו אפילו בכלי ואם א…
המשנה ברורה מציב הבחנה דקה: היד והכלי שווים לעניין האיסור (שניהם אסורים), אך לא לעניין החיוב — ביד פטור (מחטאת), שאין זו דרך גזיזה; ובכלי חייב. והוא מזכיר עיקרון תקף לכל המלאכות: שערה אחת, חצי שיעור, אסורים מן התורה — ה«שיעור» (שתי שערות, שתי אותיות) נוגע רק לחיוב חטאת.
לנוסח השלם של 45 ראשי-הדברים: משנה ברורה 340.
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א מוסיף שתי הגהות:
הגהות הרמ"א:
- סעיף א: מפנה לסימן ש"ג להלכות סריקה וחפיפה של השׂער בשבת.
- סעיף ג: אסור לשבור עוגה שיש עליה אותיות (כתובות או בבצק) — אף שאינו מכוון אלא לאכול, שהרי הוא מוחק.
7. מקרים מעשיים בני-זמננו
| מצב | ניתוח |
|---|---|
| חיתוך ציפורניים, הסרת שׂער | אסור (גוזז) — ביד כבכלי. אישה ששכחה לפני שבת וצריכה לטבול: על ידי נכרי — לשאול רב (סעיף א). |
| עוגה או ביסקוויט עם אותיות / ציור | הרמ"א אוסר לשבור דרך האותיות. רבים מתירים אותיות בבצק המשולבות — כל אחד כמנהג רבו (סעיף ג). |
| כתיבה באֵד, באבקת סוכר, פתיחת ספר בעל חיתוך מודפס | רשימה במשקה / אבקה = מעין כותב; חיתוך מודפס = שאלת כתיבה/מחיקה — לשאול רב (סעיף ד). |
| הדבקה / פירוק, נייר דבק, מדבקות | הדבקת דפים = תופר; פירוק = קורע. שאלה מעשית שכיחה — לשאול רב. |
להלכה למעשה — שְׁאַל את רבך — סימן זה נוגע במעשים יומיומיים רבים (עוגות עם אותיות, מדבקות, אריזות).
8. סיכום מעשי של הסימן
סימן ש"מ בחמישה כללים:
- גוזז — אין לגזוז שׂער, ציפורניים, נוצות ולא יבלת.
- כותב / מוחק — אין לרשום או למחוק רושם המתקיים (כולל עוגה עם אותיות).
- תופר / קורע — אין למתוח חוט, ואין להדביק/לפרק דפים.
- מעמר / לש — אין לקבץ לגוש, ואין לערב זרעים במים.
- מכה בפטיש — אין «לייצר» בשבירת חרס או בקריעת נייר.
9. שאלות הבנה
בְּחַן את הבנתך:
- מהי תולדה ומה מעמדה ביחס לאב המלאכה?
- מאיזו אב מלאכה היא חיתוך הציפורניים (סעיף א)?
- מדוע אסור לשבור עוגה שיש עליה אותיות (סעיף ג)?
- איזו הבחנה עושה המשנה ברורה בין היד לכלי?
- מדוע נתינת זרעים במים היא משום לש (סעיף יב)?
- מדוע אין שוברים חרס כדי להשתמש בו (סעיף יג)?
להמשך לימוד
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, לשיטות הראשונים, לחקירות היסודיות ולדקדוקי האחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר בעזרת סימני זיכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן ש"מ)