✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — מבוא
סימן של"ט · ז' סעיפים
כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת — להכיר ולהבין
סימן של"ט
כַּמָּה דִּינִים פְּרָטִיִּים הַנּוֹהֲגִים בְּשַׁבָּת
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן של"ט: טקסט עברי מלא של המחבר, תרגום שוטף, ביאורים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.
נושא: כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן של"ט (ז' סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — ז' סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי: מדוע סימן זה, ומהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — הערות ראשונות
6. שיטת הרמ"א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכירה
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן של"ט כולל ז' סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את ההלכות הנוגעות לכמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת.
סעיף א
כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת. ובו ז סעיפים:
אין רוכבין על גבי בהמה: (וע"ל סי' ש"ה סי"ח מדין הליכת קרון):
ביאור: אין רוכבין על גבי בהמה [בשבת] — גזירה שמא יחתוך זמורה להנהיגה.
סעיף ב
אין שטין על פני המים אפילו בבריכה שבחצר מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר ואם יש לה שפה סביב מותר דכיון אפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי וליכא למיגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין:
ביאור: אין שטין על פני המים, אפילו בבריכה שבחצר — מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה הרי זה דומה ל[שחייה ב]נהר. ואם יש לה שפה סביב, מותר: שכיון שאפילו נעקרו המים, השפה מחזירה אותם למקומם, הרי היא כמו כלי, ואין לגזור בו שמא יעשה חבית של שייטין.
סעיף ג
אין מטפחין להכות כף אל כף ולא מספקין להכות כף על ירך ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר ואפי' להכות באצבע על הקרקע או על הלוח או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים או לקשקש באגוז לתינוק או לשחק בו בזוג כדי שישתוק כל זה וכיוצא בו אסור גזירה שמא יתקן כלי שיר ולספק כלאחר יד מותר: הגה והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו' וי"א דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למיגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל. (תוספות סוף פרק המביא כדי יין):
ביאור: אין מטפחין (כף אל כף), אין מספקין (כף על הירך), ואין מרקדין — גזירה שמא יתקן כלי שיר. ואפילו להכות באצבע על הקרקע או על הלוח, או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים, או לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בזוג כדי שישתוק — כל זה וכיוצא בו אסור, גזירה "שמא יתקן כלי שיר". אבל לספק כלאחר יד מותר. (רמ"א: ומה שמטפחין ומרקדין האידנא ואין מוחין בהם, משום "דמוטב שיהיו שוגגין…". ויש אומרים שבזמן הזה הכל מותר, שאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר, ואין לגזור — מילתא דלא שכיח; ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל.)
סעיף ד
אין דנין: הגה ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח וכל שכן שאסור להלקותו דהוה בכלל דין ואם יברח אין עלינו כלום (ב"י סוף סימן רס"ג בשם שבולי הלקט) ולא מקדשין: הגה ויש מתירין לקדש היכא דאין לו אשה ובנים (ר"ת) ואפשר דה"ה הכניסה לחופה שרי (סמ"ג) ואע"ג דלא קי"ל הכי מ"מ סומכין על זה בשעת הדחק כי גדול כבוד הבריות כמו שרגילין שלפעמים שלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא יום ו' עד הלילה דעושין החופה והקידושין בליל שבת הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנשואין והוי ביוש לכלה ולחתן אם לא יכנוס אז ומ"מ לכתחלה יש ליזהר שלא יבא לידי כך (ועיין בטור אבן העזר סימן ס"ג): ולא חולצין ולא מיבמין ואין כונסין ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מפרישין תרומות ומעשרות ואין פודין הבן ואין מגרשין אלא אם כן הוא גט שכיב מרע (דתקיף ליה עלמא) וכולם אם נעשו שוגגין או מזידין או מוטעין מה שעשוי עשוי:
ביאור: אין דנין [אין מקיימים בית דין] בשבת. (רמ"א: לכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר את מי שנתחייב עונש, שמא יברח; וכל שכן שאסור להלקותו. ואם יברח, אין עלינו כלום.) ואין מקדשין (קידושין). (רמ"א: יש מתירין לקדש את מי שאין לו אשה ובנים… וסומכין על זה בשעת הדחק, כי גדול כבוד הבריות — למשל כשלא היו יכולים להשוות עם הנדוניא עד ליל שבת: עושים אז את החופה והקידושין בליל שבת, הואיל וכבר הוכנו לסעודה ולנשואין, והוי ביוש לחתן ולכלה. ומכל מקום לכתחילה יש ליזהר שלא יבוא לידי כך.) ואין חולצין ולא מיבמין, אין כונסין, אין מקדישין, אין מעריכין ולא מחרימין, אין מפרישין תרומות ומעשרות, אין פודין את הבן, ואין מגרשין — אלא אם כן הוא גט שכיב מרע. וכולם, אם נעשו שוגגין, מזידין או מוטעין — מה שעשוי עשוי (המעשה קיים בדיעבד).
סעיף ה
הכונס את האלמנה לא יבא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא בי"ט (עסי' ר"פ):
ביאור: הכונס את האלמנה לא יבוא עליה ביאה ראשונה לא בשבת ולא ביום טוב [מטעמים המבוארים בסימן ר"פ].
סעיף ו
אסור לאדם להשיט במים דבר להוליכו מאצלו או להביאו אצלו ולכן קסמים שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים:
ביאור: אסור לאדם להשיט דבר על המים להוליכו מאצלו או להביאו אצלו; ולכן קיסמים שעל פני המים — אסור להפצילן לכאן ולכאן כדי לנקות המים שיהיו יפים.
סעיף ז
ספינה אם היא יושבת בקרקע הים ואינה שטה כלל מותר ליכנס בה ואם היא קשורה כמנהג הספינות העומדות בנמל אע"פ שהיא שטה על פני המים מותר ליכנס בה:
ביאור: ספינה — אם היא יושבת בקרקע הים ואינה שטה כלל, מותר ליכנס בה; ואם היא קשורה, כמנהג הספינות העומדות בנמל, מותר ליכנס בה אף שהיא שטה על פני המים (הקשירה מחברת אותה ליבשה).
טקסט מלא: ז' סעיפים אלו מהווים את כלל קידוד המחבר בנושא זה. כל אחד מפרט מקרה, תנאי או יוצא מן הכלל.
2. ההקשר הכללי
על מה מדבר סימן זה?
סימן של"ט מקבץ כמה דינים פרטיים של שבת שאינם נוגעים ישירות לל"ט מלאכות, אלא לאיסורי דרבנן (שבות) ולמושג עובדין דחול. רכיבה על בהמה, שחייה, קיום בית דין, עריכת חתונה: מעשים המותרים בחול אך שהחכמים הרחיקום מהשבת.
החוט המקשר: איסורים אלו אינם מלאכות, אלא סייגים. לכל אחד טעם משלו — חשש חיתוך זמורה (רכיבה), חשש עשיית חבית של שייטין (שחייה), פגיעה ברוח השבת (לדון, לקדש). הסימן מקבצם משום שיש להם מעמד משותף של שבות.
מקומו בהלכות שבת
סימן של"ט בא בעקבות סימן של"ח (הקול) — שבות אחר — וקודם לסימן ש"מ (תולדות המלאכות). הוא מהווה עמם את גוש האיסורים ה"מקיפים" את המלאכות עצמן.
3. מושגי היסוד ההלכתיים
ארבעה מושגים מבנים את ז' הסעיפים:
מושגי היסוד של סימן של"ט:
- שבות — האיסור הרבני: אף מעשה אינו מלאכה דאורייתא, אך כולם הורחקו מהשבת.
- גזירה — לכל איסור גזירה משלו: רכיבה (חיתוך זמורה), שחייה (עשיית חבית של שייטין).
- אין דנין ואין מקדשין — מעשים משפטיים שהורחקו: לדון, לקדש, לגרש, לפדות — שדומים לעסקי חול, או עלולים להוביל לכתיבה.
- מה שעשוי עשוי — "מה שעשוי עשוי": מעשים משפטיים אלו, שנעשו על אף האיסור, קיימים בדיעבד.
ההיגיון של הסימן: כל איסור סוגר דלת. אך יש לזכור גם את צידו השני — "מה שעשוי עשוי": איסור הקידושין בשבת אמיתי, ואף על פי כן חתונה שנערכה כשרה. זהו איסור על אופן הביצוע, לא פגם בעצם.
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | נושא | הכלל |
|---|---|---|
| א-ב | רכיבה על בהמה, שחייה | אסור — גזירות (זמורה, חבית); בריכה עם שפה מותרת |
| ג | טיפוח כפיים, ריקוד | אסור (כלי שיר); מנהג להקל כיום |
| ד | מעשים משפטיים | אין דנין, מקדשין, מגרשין… אבל "מה שעשוי עשוי" |
| ה-ז | אלמנה, השטת דבר, ספינה | אין ביאה ראשונה עם אלמנה; ספינה קשורה מותרת |
שיטת קריאה: בכל סעיף — (1) איזה מעשה; (2) איזו גזירה או טעם מרחיקה אותו מהשבת; (3) האם יש תנאי המתיר (שפה, קשירה); (4) מסקנה.
5. המשנה ברורה — הערות ראשונות
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (חפץ חיים) כולל 37 הערות על סימן זה. הנה הראשונות — להבנת משמעות הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) אין רוכבין - לעיל בסימן ש"ה סעיף י"ח בארתי במ"ב הטעם וכל פרטיהן:
משנה ברורה (ב) — (ב) על פני המים - בידיו ורגליו שגם רגליו עקר מן קרקע המים והטעם שמא יעשה חבית של שייטין כדמסיים לקמן והוא כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ללמוד בו לשוט על המים:
משנה ברורה (ג) — (ג) בבריכה - הוא מקום כנוס מים לכביסה או לשרות פשתן:
המשנה ברורה מבאר את גזירת השחייה: אין מנענעים ידיים ורגליים על פני המים — עד שהרגליים עוקרות מן הקרקע — "שמא יעשה חבית של שייטין", כלי של גומא קלוע המשמש ללימוד שחייה. זו דוגמה מובהקת לשבות: המעשה עצמו תמים, אך הוא מוביל לאחר.
לטקסט המלא של 37 ההערות: משנה ברורה של"ט.
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א מוסיף שתי הגהות מרכזיות לסעיף ד:
הגהות הרמ"א:
- סעיף ג: מה שמרקדין ומטפחין כיום ללא מחאה, משום שאין אנו עוד בקיאין בעשיית כלים — "מילתא דלא שכיח", שעליה סומכים להקל.
- סעיף ד (קידושין): בשעת הדחק — כבוד הבריות — אפשר לערוך חופה בליל שבת; אך לכתחילה יש להימנע מכך.
- סעיף ד (משפט): אין לאסור או להלקות חייב בשבת; ואם יברח, אין עלינו כלום.
7. מקרים מעשיים בני זמננו
| מצב | ניתוח |
|---|---|
| שחייה בבריכה בשבת | אסור ככלל (גזירת חבית של שייטין); בריכה עם שפה משנה את המעמד — אך מצטרפים איסורים אחרים (סחיטה וכו'). שאל רב. |
| ריקוד, טיפוח כפיים בשירה | אסור בעיקרון (סימן של"ח); מנהג להקל כיום — נהג לפי מנהגך. |
| עריכת חתונה / חתימת שטר בשבת | אסור; אך בשעת דחק קיצונית (כבוד הבריות) רב יכול להתיר. "מה שעשוי עשוי". |
| עלייה לספינה, שיט | ספינה קשורה בנמל: מותר ליכנס; ספינה שטה: שאלות אחרות (תחום וכו'). |
להלכה למעשה, שאל את רבך — במיוחד לעניין רחצה וחתונות מאוחרות של ליל שבת.
8. סיכום מעשי של הסימן
סימן של"ט בחמישה כללים:
- אין רכיבה על בהמה ולא שחייה — גזירות שבות (זמורה, חבית).
- בריכה עם שפה — משנה את המעמד: מותרת כ"כלי".
- אין טיפוח כפיים ולא ריקוד בעיקרון — מנהג להקל כיום.
- אין מעשים משפטיים — לדון, לקדש, לגרש, לפדות; אבל "מה שעשוי עשוי".
- ספינה קשורה — מותר ליכנס; אין ביאה ראשונה עם אלמנה בשבת.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע איסורי סימן זה הם שבות ולא מלאכות?
- מדוע אסור לשחות — מהי הגזירה (סעיף ב)?
- במה משנה בריכה עם שפה את הכלל?
- מדוע אין כונסין ואין דנין בשבת (סעיף ד)?
- מה משמעות "מה שעשוי עשוי" למעשים המשפטיים?
- באיזה מקרה מותר להיכנס לספינה ששטה (סעיף ז)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, החקירות היסודיות וניואנסי האחרונים
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זיכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן של"ט)