✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן שמ"ה · 19 סעיפים
ארבע הרשויות לשבת — יסוד מלאכת ההוצאה — להכרה והבנה
סימן שמ"ה
דִּין אַרְבַּע רְשֻׁיּוֹת לְשַׁבָּת
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שמ"ה: לשון המחבר, הסבר פדגוגי של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים מודרניים וסיכום.
נושא: ארבע הרשויות לשבת — יסוד מלאכת ההוצאה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שמ"ה (19 סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
📑 מבנה הלימוד
1. לשון השולחן ערוך — 19 הסעיפים של המחבר
2. ההקשר הכללי: מדוע סימן זה, ומהי השאלה?
3. מושגי המפתח ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — הערכים הראשונים
6. שיטת הרמ״א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכרון
9. שאלות הבנה
1. לשון השולחן ערוך
סימן שמ"ה מכיל 19 סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הדינים הנוגעים לארבע הרשויות לשבת — יסוד מלאכת ההוצאה.
סעיף א
דין ארבע רשויות בשבת. ובו יט סעיפים:
ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית (פי' רך מל לא לח ולא יבש אלא בינוני הכא נמי לא רשות היחיד שאין לו מחיצות ולא רשות הרבים שאינו דומה לדגלי מדבר דלאו להליכה דרבים עבידא. רש"י) ומקום פטור:
ביאור: ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית (רשות ביניים) ומקום פטור. רש"י: הכרמלית היא רשות "בינונית" — לא רשות היחיד (אין לה מחיצות), ולא רשות הרבים (אינה דומה לדגלי מדבר, שאינה עשויה למעבר הרבים).
סעיף ב
איזה רה"י מקום המוקף מחיצות גבוהים עשרה טפחים ויש בו ד' טפחים על ד' טפחים או יותר וכן חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה וכן תל גבוה עשרה ורחב ארבעה על ארבעה: הגה י"א דבעינן באלו ארבעה על ארבעה הן ואלכסונן וכמו שיתבאר לקמן סי' שמ"ט (הגהות אשירי פ"ק דשבת ותוס' עירובין דף נ"א):
ביאור: מהי רשות היחיד? מקום המוקף מחיצות גבוהות י' טפחים ובו שטח של ד' על ד' טפחים לפחות. וכן חריץ עמוק י' ורחב ד' על ד', או תל גבוה י' ורחב ד' על ד'. הגהת הרמ״א: לדעת יש, ד' על ד' אלו צריכים להיות אף באלכסון (ראה סימן שמ"ט).
סעיף ג
כתלים המקיפים רשות היחיד על גביהם רשות היחיד אפילו אינם רחבים ד':
ביאור: הכתלים המקיפים רשות היחיד: ראשם רשות היחיד, אף שאינם רחבים ד'.
סעיף ד
חורים שבכתלי רשות היחיד שכלפי רשות היחיד הם רשות היחיד: הגה ואם הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים נדונין לפי גבהן ורחבן כמו שיתבאר סי' זה סעיף י"ג (ב"י בשם הרשב"א והמגיד):
ביאור: החורים שבכתלי רשות היחיד הפתוחים כלפי פנים — רשות היחיד. הגהת הרמ״א: אם הם כלפי חוץ ואינם עוברים כלפי פנים, נידונים לפי גובהם ורוחבם (ראה סעיף יג).
סעיף ה
אויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע:
ביאור: אוויר רשות היחיד הוא רשות היחיד עד לרקיע.
סעיף ו
אפי' כלי כגון תיבה או מגדל או כוורת אם יש בו לרבע ארבעה על ארבעה והוא גבוה עשרה הוי רשות היחיד:
ביאור: אף כלי — תיבה, מגדל או כוורת — אם יש בו לרבע ד' על ד' והוא גבוה י', הוא רשות היחיד.
סעיף ז
איזה רה"ר רחובות ושווקים הרחבים י"ו אמה ואינם מקורים ואין להם חומה ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה) (טור) הוי רשות הרבים ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים:
ביאור: מהי רשות הרבים? רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה, שאינם מקורים ואין להם חומה; ואף שיש להם חומה, אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיהם נעולות בלילה) — רשות הרבים. ויש אומרים שכל שאין שישים ריבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים.
סעיף ח
מבואות הרחבים י"ו אמה ומתקצרין בקצתן ואין בהם י"ו אמה י"א שאם ארכן לאורך ר"ה הרי הן רשות הרבים:
ביאור: המבואות הרחבים ט"ז אמה המתקצרים בקצתם לפחות מט"ז אמה: יש אומרים שאם אורכם לאורך רשות הרבים, הרי הם רשות הרבים.
סעיף ט
מבואות הרחבים י"ג אמות ושליש ושני ראשיהם מפולשים לרשות הרבים שהוא רחב י"ו יש אומרים שהוא רשות הרבים:
ביאור: מבואות הרחבים י"ג אמות ושליש ששני ראשיהם מפולשים לרשות הרבים הרחבה ט"ז: יש אומרים שהם רשות הרבים.
סעיף י
כל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה (שלשה) טפחים אפי' הם קוצים או צואה שאין רבים דורסין עליהם חשובים כקרקע והוי רה"ר ואם הוא גבוה שלש ומשלש עד תשעה ולא תשעה בכלל אם הוא רחב ארבע על ארבע הוי כרמלית ואם אינו רחב ארבע על ארבע הוי מקום פטור ואם הוא גבוה ט' טפחים מצומצמים ורבים מכתפים עליו הוי רה"ר אפילו אינו רחב ארבעה ויש מי שאומר דהוא הדין לגבוה מתשעה ועד עשרה ורבים מכתפים עליו הוי רשות הרבים אפי' אינו רחב ארבע' ומעשרה ולמעלה אם הוא רחב ארבעה הוי רה"י ואם לאו הוי מקום פטור אפי' אם יש בו מקום כדי לחוק להשלימו לארבעה:
ביאור: כל דבר שברשות הרבים: פחות מג' טפחים גובה — אף קוצים או צואה שאין רבים דורסים עליהם — נחשב כקרקע ← רשות הרבים. מג' עד ט' (ט' לא בכלל): רחב ד' על ד' ← כרמלית; ואם לאו ← מקום פטור. בגובה ט' מצומצם, אם רבים מכתפים עליו ← רשות הרבים, אף בלי רוחב ד' (יש אומרים כן מט' עד י'). מי' ולמעלה: רחב ד' ← רשות היחיד; ואם לאו ← מקום פטור.
סעיף יא
גומא ברה"ר אם אינה עמוקה שלש הויא רה"ר משלש עד עשרה אם רחבה ארבעה הוי כרמלית ואם לאו הוי מקום פטור ואם היא עמוקה עשרה הוי רה"י והוא שתהא רחבה ארבעה:
ביאור: גומה ברשות הרבים: עמוקה פחות מג' ← רשות הרבים. מג' עד י': רחבה ד' ← כרמלית, ואם לאו מקום פטור. עמוקה י' ← רשות היחיד, ובלבד שתהא רחבה ד'.
סעיף יב
רשות הרבים אינה תופסת אלא עד עשרה אבל למעלה מעשרה הוי מקום פטור:
ביאור: רשות הרבים תופסת רק עד י' טפחים גובה; למעלה מי', מקום פטור.
סעיף יג
חורים שבכתלים כלפי רשות הרבים אם הם גבוהים למעלה משלשה אינם כרשות הרבים אלא נידונים לפי מדותיהם:
ביאור: החורים שבכתלים כלפי רשות הרבים: אם הם למעלה מג' גובה, אינם כרשות הרבים אלא נידונים לפי מידותיהם.
סעיף יד
איזו היא כרמלית מקום שאין הילוך לרבים כגון ים ובקעה ואצטוונית ואיצטבא (פירוש אצטוונית מקום שלפני החנויות שיושבים שם הסוחרים ואצטבא הוא מקום שמניחים עליו פרקמטיא) שלפני העמודים בר"ה והיא רחבה ארבעה וגבוה משלשה ועד עשרה וקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים (כגון מבואות שיש להן שלשה מחיצות) (ואין להם לחי או קורה ברביעית) (טור) ורשות הרבים שהיא מקורה ותל שיש בו ארבע על ארבע ואינו גבוה עשרה וכן חריץ שהיא ארבעה על ארבעה ואינו עמוק עשרה:
ביאור: מהי כרמלית? מקום שאין בו הילוך לרבים — ים, בקעה, אצטוונית ואיצטבא שלפני העמודים ברשות הרבים — רחב ד' וגבוה מג' עד י'; קרן זווית הסמוכה לרשות הרבים (מבוי בעל שלוש מחיצות, בלי לחי או קורה ברביעית); רשות הרבים מקורה; תל של ד' על ד' שאינו גבוה י'; וחריץ של ד' על ד' שאינו עמוק י'.
סעיף טו
בית שאין תוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה יש בו ארבע על ארבע תוכו כרמלית ועל גבו רשות היחיד ואם חוקק בו ארבע על ארבע אפי' באמצע רחוק מן הכתלים נעשה כולו רשות היחיד:
ביאור: בית שאין תוכו י' גובה אך קֵרויו משלימו לי', ובו ד' על ד': תוכו כרמלית וגגו רשות היחיד. ואם חוקק בו ד' על ד' — אף באמצע, רחוק מן הכתלים — נעשה כולו רשות היחיד.
סעיף טז
גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרות לעומד על הגג הוי כרמלית ואפי' הוא גבוה ורחב הרבה ואם חלון פתוח לו מן הבית הוי ברה"י וכן זיזין הבולטים מן הכותל ויש בהם ד' על ד' הוי כרמלית אלא אם כן חלון הבית פתוח להם:
ביאור: גג הבולט על מחיצות הבית עד שאינן נראות לעומד עליו: כרמלית, אף שגבוה ורחב הרבה; אך אם חלון מן הבית פתוח אליו, רשות היחיד. וכן הזיזים הבולטים מן הכותל ובהם ד' על ד': כרמלית, אלא אם חלון הבית פתוח אליהם.
סעיף יז
חורי כרמלית אינם ככרמלית אלא הם נידונים לפי גבהם ורחבם:
ביאור: חורי הכרמלית אינם ככרמלית אלא נידונים לפי גובהם ורוחבם.
סעיף יח
גדר כרמלית שלא יהא פחות מארבעה על ארבעה ואינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מעשרה הוי מקום פטור וימים ונחלים ממיא משחינן הילכך הנוטל מהם מעל פני המים עד עשרה באויר הוי כרמלית למעלה מעשרה באויר הוי מקום פטור: הגה בור העומד בכרמלית אפי' עמוק מאה אמה הוי כרמלית אלא אם כן הוא רחב ארבעה על ארבעה דאין מקום פטור בכרמלית כמו שיתבאר בסמוך:
ביאור: שיעור הכרמלית לא יפחת מד' על ד', והיא תופסת רק עד י'; למעלה, מקום פטור. בימים ונהרות מודדים מעל פני המים: עד י' באוויר ← כרמלית, למעלה ← מקום פטור. הגהת הרמ״א: בור העומד בכרמלית, אף עמוק מאה אמה, הוא כרמלית — אלא אם רחב ד' על ד' — שאין מקום פטור בכרמלית.
סעיף יט
מקום פטור הוא מקום שאין בו ד' על ד' וגבוה משלשה ולמעלה עד לרקיע או חריץ שאין בו ד' על ד' ועמוק יותר משלשה וכן המחיצות הגבוהות משלשה ולמעלה ואין ביניהם ארבעה על ארבעה: הגה וכל זה דוקא בעומד ברשות הרבים אבל בכרמלית אמרינן מצא מין את מינו וניער ודינו ככרמלית (ר"ן פרק כיצד משתתפין והגהות מרדכי פרק ט"ו דשבת וטור וב"י בשם רמב"ם) ויש חולקים ואומרים דאין חילוק בין רשות הרבים לכרמלית (רש"י ומ"מ פי"ד בשם רשב"א) אבל אם עומד ברשות היחיד לכולי עלמא דינו כרשות היחיד (ב"י):
ביאור: המקום פטור הוא מקום שאין בו ד' על ד' וגבוה מג' ולמעלה עד לרקיע; או חריץ שאין בו ד' על ד' ועמוק מג'; וכן מחיצות גבוהות מג' בלי ד' על ד' ביניהן. הגהת הרמ״א: כל זה דווקא בעומד ברשות הרבים; בכרמלית אומרים "מצא מין את מינו וניער" ודינו ככרמלית (ויש חולקים); אך בעומד ברשות היחיד, הכול מודים: דינו כרשות היחיד.
הטקסט המלא: 19 סעיפים אלו מהווים את כל קידוד המחבר לנושא זה. כל אחד מפרט מקרה, תנאי או הסתייגות.
2. ההקשר הכללי
על מה מדבר סימן זה?
סימן שמ"ה מניח את המסגרת המושגית של מלאכת ההוצאה (העברה מרשות לרשות) — אחת מל"ט מלאכות שבת. בטרם נדע מתי עוברים, יש להגדיר את הרשויות שביניהן ההעברה אסורה. סימן זה הוא אפוא יסוד כל הסימנים שבטלטול.
השאלה היסודית: איסור ההוצאה הוא העברת חפץ מרשות לרשות. אך מהי "רשות"? הסימן מגדיר בדייקנות גאומטרית את ארבע הרשויות וגבולותיהן: גבהים, רוחבים, עומקים.
מקומו בהלכות שבת
סימן שמ"ה פותח את החטיבה הגדולה של הטלטול. המקור התלמודי בתחילת שבת (ב ע"א ואילך), עם הפיתוח בשבת ו ע"א על הרשויות. זהו סימן יסוד: חוזרים אליו תמיד בכל המקרים המעשיים של הטלטול.
3. מושגי המפתח ההלכתיים
כל הסימן נשען על ארבע רשויות ומערכת מידות:
ארבע הרשויות:
- רְשׁוּת הַיָּחִיד (רה"י) — מרחב מוקף מחיצות גבוהות י' טפחים, בשטח ד' על ד' טפחים לפחות.
- רְשׁוּת הָרַבִּים (רה"ר) — דרך פתוחה ברוחב ט"ז אמה, שאינה מקורה, המיועדת למעבר הרבים (ולדעת יש, שעוברים בה שישים ריבוא).
- כַּרְמְלִית — רשות ביניים שתיקנו חכמים: לא מוקפת דיה להיות רה"י, ולא פתוחה דיה לרבים להיות רה"ר (ים, בקעה וכו').
- מְקוֹם פְּטוּר — מקום קטן מדי (פחות מד' על ד') ומוגבה: מותר לטלטל בו בחופשיות.
מידות המפתח (בטפחים ובאמות):
- י' טפחים — גובה המחיצות העושה רה"י; וגם הגובה עד היכן "תופסת" רה"ר.
- ד' על ד' טפחים — השטח המינימלי של רשות "חשובה" (רה"י, כרמלית).
- ג' טפחים — למטה מכך, חפץ "לבוד לארץ" ונחשב כקרקע.
- ט"ז אמה — רוחב דרך של רה"ר.
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
19 הסעיפים בנויים לפי תוכנית ברורה: תחילה כל רשות מוגדרת, אחר כך מקרי הגבול שלה. להלן המבנה:
| סעיפים | נושא |
|---|---|
| א | מניין ארבע הרשויות |
| ב–ו | רשות היחיד: הגדרה, כתלים, חורים, אוויר, כלים |
| ז–ט | רשות הרבים: הגדרה, מבואות רחבים, מבואות מפולשים |
| י–יג | חפצים ובליטות ברה"ר: גבהים, גומות, תקרת רה"ר (י'), חורים |
| יד–יז | הכרמלית: הגדרה, בית נמוך, גג בולט, חורים |
| יח | גבולות הכרמלית; ימים ונהרות |
| יט | המקום פטור והגהת הרמ״א (כרמלית מול רה"ר) |
ההיגיון הכולל: רשות מוגדרת לפי מחיצות + שטח + גובה. לפי קיום שלושת הקריטריונים או היעדרם, אותו מקום עובר מרה"י לכרמלית, למקום פטור או לרה"ר. השליטה במידות היא השליטה בכל הסימן.
5. המשנה ברורה — הערכים הראשונים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 87 ערכים על סימן זה. להלן הראשונים — להבנת פשט הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) ארבע רשויות וכו' - אקדים לזה הקדמה קצרה. והוא הנה הוצאה מרשות לרשות הוי מכלל שאר מלאכות שאסרה התורה לעשות ביום השבת והוא ככל גופי תורה שנמסרו למשה מסיני והביאו חכמינו ע"ז ראיה ג"כ מקרא דכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא אלמא דהבאה לכל אחד מרשותו שהוא רה"י לרשותו של משה שהיה ר"ה מפני שהיו רבים מצויין שם הוא בכלל מלאכה [רמב"ם ריש פי"ב] וה"ה ד…
משנה ברורה (ב) — (ב) המוקף מחיצות - בסימן שס"ג יתבאר כמה מחיצות צריך שיהא שם ועוד כמה פרטים בענין זה:
משנה ברורה (ג) — (ג) ויש בו ד"ט וכו' - הנה מסי"ט מוכח דבעינן שיהא בין המחיצות חלל ד' על ד' כי עובי המחיצות אין מצטרפות לזה וזהו דעת רוב הפוסקים. ויש מן הראשונים שכתבו דגם עובי המחיצות מצטרף לשיעור הזה ובא"ר הביא בשם הרשב"א [וכה"ג איתא ג"כ במלחמות] לחלק בענין זה דמחיצות עבות שראוי להניח מלמעלה דף על גביהם ולהשתמש שם מצטרף העובי עם החלל לשיעור זה כיון שראוי להשתמש שם ואם לאו אין מצטרף ועיין באחרונים שהסכימו דכ"ז לענ…
לטקסט המלא של הערכים, עיין בספריא: Mishnah Berurah 345.
6. שיטת הרמ״א
הרמ״א מתערב כאן בכמה הגהות טכניות קצרות — לא כדי להציב מנהג אשכנז מול מנהג ספרד, אלא כדי לדייק נקודות מידה שנותרו במחלוקת אצל הראשונים.
הגהות הרמ״א בסימן זה:
- סעיף ב — שטח ד' על ד' צריך, לדעת יש, להיות אף באלכסון.
- סעיף ד — חור הפתוח כלפי חוץ נידון לפי מידותיו שלו.
- סעיף יח — אין "מקום פטור" בתוך כרמלית.
- סעיף יט — בליטה קטנה בכרמלית מקבלת דין כרמלית ("מצא מין את מינו"); מקרה שנוי במחלוקת.
- חב״ד ← לנהוג כשולחן ערוך הרב, סימן שמ"ה (ראה רמה 4).
7. מקרים מעשיים מודרניים
הגדרות סימן שמ"ה משמשות להכרעת מקרים מוחשיים מאוד של טלטול בשבת:
| מצב | ניתוח קצר |
|---|---|
| דירה, בית, חצר מגודרת | מחיצות י' טפחים, שטח ד' על ד' ← רשות היחיד: מטלטלים בה בחופשיות. |
| מדרכה, רחוב, כיכר פתוחה | לפי הרוחב והתנועה: רה"ר מן התורה, או כרמלית לדעה הדורשת שישים ריבוא עוברים. |
| ים, חוף, שדה גדול פתוח | כרמלית — הטלטול אסור מדרבנן, בלי להיות רה"ר מן התורה. |
| עמוד, בורנה, מדף צר וגבוה | פחות מד' על ד' ומוגבה ← מקום פטור: מותר להניח עליו או ליטול ממנו. |
| מרפסת, זיז, גג בולט | לפי אם חלון פתוח אליו: רשות היחיד או כרמלית (סעיף טז). |
למקרים מעשיים מדויקים: הגדרת מקום ממשי דורשת ניתוח דק של המחיצות והמידות. להלכה למעשה, שאל את הרב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
לקחי סימן שמ"ה:
- ארבע רשויות: רשות היחיד (רה"י), רשות הרבים (רה"ר), כרמלית, מקום פטור.
- רשות היחיד נעשית במחיצות י' טפחים המקיפות שטח ד' על ד'.
- רשות הרבים היא דרך פתוחה ט"ז אמה המיועדת למעבר.
- הכרמלית היא רשות ביניים שתיקנו חכמים — הטלטול אסור מדרבנן.
- המקום פטור (פחות מד' על ד', מוגבה) — טלטול חופשי.
- להלכה למעשה, שאל את הרב המקומי שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו הנושא הכללי של סימן שמ"ה?
- כמה סעיפים יש בסימן זה? מהו נושא כל אחד?
- מהו ההבדל בין המחבר לרמ״א (אם ישנו)?
- אילו מושגים הלכתיים יסודיים מופיעים בסימן זה?
- מהי ההנהגה למעשה לחיי היומיום?
- באילו מקרי גבול יש לשאול רב?
להעמקה נוספת
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות ראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי האחרונים
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה עם ראשי תיבות
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שמ"ה)