Shulchan Aruch · Orach Chayim
In-depth pilpul
Talmudic sources, the underlying hakira,
shitos of the Rishonim and Acharonim on the eruv of a courtyard shared by many households
Subject:
Shulchan Aruch Orach Chayim siman שס״ו — 15 seifim in the Shulchan Aruch (Mechaber); the Shulchan Aruch HaRav has 18
with the sources: Gemara Eruvin, Rambam, Tur, Beis Yosef, מג״א, Mishnah Berurah, Biur Halachah
Mishnah Berurah: 84 se‘ifim katanim (ס״ק)
Editing and study:
Rav Yossef Haim Samama · DAAT
📑 Table of contents
- The text of the Shulchan Aruch — 15 seifim
- The source and the framework — why a courtyard needs an eruv (seif 1)
- The underlying hakira — eruv by acquisition or eruv by residence (Eruvin 49a)
- Tents, caravan and ship (seif 2 and the gloss of the Rema)
- The house of the eruv — residence, not acquisition (seif 3, first part)
- The ways of peace, the minor who collects, the synagogue (seif 3, continued, and the gloss of the Rema)
- One vessel (seif 4)
- Not minding (seif 5)
- The whole loaf and the fear of ill-will (seif 6 and the gloss of the Rema, then seif 7)
- Rice, lentil and millet bread (seif 8)
- One for all — zikkui (seif 9)
- Through whom to transfer — the machlokes of seif 10
- The seated group and the guardian (seifim 11-12)
- The mitzvah, the blessing and the formula (seifim 13-15)
- Summary of the shitos and the halachic conclusion
📜 The text of the Shulchan Aruch — 15 seifim
חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו דהיינו שגובים פת מכל בית ובית ונותנים אותו בא' מבתי החצרות שע״י כך אנו רואים כאלו כולם דרים באותו בית וכאלו כל החצר מיוחד לאותו בית:
summary: the heading of the siman, then seif 1. A courtyard onto which many houses open: the Sages forbade carrying from the houses into the courtyard until an eruv is made — bread is collected from each house and placed in one of the houses of the courtyard; all the residents are then viewed as living in that house, and the whole courtyard as belonging to that house.
summary: those who live in tents, booths or a camp enclosed by a partition may not carry from tent to tent until they have all made an eruv; a caravan enclosed by a partition needs none, for they are all intermingled and those tents are not fixed for them. Gloss of the Rema: houses on a ship need an eruv even if the ship has partitions; if it has none, one may carry on it only within four amos.
summary: the house in which the eruv is placed need not give bread; the eruv need not be worth a perutah; it is not placed in the courtyard but in a house fit for dwelling — not a gatehouse, a portico or a gallery — of four amos by four, even one belonging to a minor; the usual house is not changed, for the sake of peace; even a minor may collect the eruv. Gloss of the Rema: the custom in his time is to place it in the synagogue, and he proposes as the reason that our eruvin have the status of a shittuf.
summary: the whole eruv in one vessel; divided into two vessels, it is not an eruv, unless the first one filled up — provided both are in one house.
summary: none of them may mind if his fellow eats his part of the eruv; if he minds, it is not an eruv. Hence one must take care (צריך ליזהר) not to make the eruv with food prepared for Shabbos.
summary: one does not make the eruv with a broken piece, even a very large one; with a whole loaf, even a very small one, yes, provided the measure is reached. A loaf from which the measure of the baker's challah (one forty-eighth) was taken remains valid, even if it was not subject to challah; a loaf broken and joined with a splinter is valid if the break is not noticeable. Gloss of the Rema: some explain that it is the eruv as a whole that must form a whole loaf — hence the custom of collected flour and one single challah, which must have the measure (siman 368, seif 3); flour left over does not prevent the eruv — so it seems to him (כן נראה לי).
summary: when one person transfers it to all, the eruv may be made with a broken piece.
summary: an eruv may be made with rice bread and lentil bread, but not with millet bread.
summary: one of the residents may give bread for all, provided he transfers it to them through another person, who lifts it a tefach; he must transfer it to all and to whoever will join. Some say that even without explicit zikkui for newcomers, the mind of the court stipulates for them. If residents join after the eruv has dropped below the measure, one must add on their account.
summary: through whom to transfer it: two views. The first excludes minor children and Canaanite slaves, and admits adult children even if dependent on his table, Hebrew servants even if minors, and his wife; the second excludes children dependent on his table even if adults, a daughter until she is a bogeres even if not at his table, and the wife he supports or to whom he said צאי מעשה ידיך במזונותיך, and admits a son not dependent on his table even if a minor, a daughter who is a bogeres and not at his table, and a wife he does not support. Initially it is good to take both into account where possible. Gloss of the Rema: after the fact, one relies on the lenient view; one may transfer through a married son, even at his father's table, even initially; there is no need to inform before Shabbos: if he informs them on Shabbos, carrying is permitted.
summary: a group seated to eat when Shabbos begins: the bread on the table counts as an eruv, if they are seated in a house, not in a courtyard. In parentheses: likewise if they own bread in partnership in one of the houses.
summary: the guardian of a minor may make the eruv on his behalf.
summary: it is a mitzvah to pursue eruvei chatzeros.
summary: one recites the blessing on the mitzvah of eruv.
summary: when to bless — at the collection, or at the moment of zikkui — and the Aramaic formula that follows; if one collected without blessing, the blessing is not indispensable, and one may carry.
1. The source and the framework — why a courtyard needs an eruv (seif 1)
What the Torah permits, what the Sages forbade
Seif 1 begins with a courtyard onto which many houses open. The Rambam first establishes that by Torah law the whole courtyard is a single private domain where one may carry freely, and then writes: « אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לִשְׁכֵנִים לְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲלוּקָה בְּדִיּוּרִין עַד שֶׁיְּעָרְבוּ כָּל הַשְּׁכֵנִים כֻּלָּן מֵעֶרֶב שַׁבָּת » (הלכות עירובין פ״א ה״ב). The prohibition is rabbinic, and it applies to a private domain divided into separate dwellings.
The Tur gives the reason: « והחצר רשות משותפת לכולם ודומה קצת לר״ה ואם היו מוציאין מהבתים לחצר יאמרו שמותר להוציא מרה״י לר״ה » (טור או״ח שס״ו). The courtyard, shared by all, somewhat resembles the public domain; were one to carry out into it freely from the houses, people would come to say that it is permitted to carry from the private domain into the public domain. The Mishnah Berurah extends the same reason to carrying from one house to another: « דגזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו כדי דלא ליתי לאפוקי מרה״י לר״ה » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ב).
The remedy is written in seif 1 itself: « שע״י כך אנו רואים כאלו כולם דרים באותו בית » (שו״ע או״ח שס״ו:א). The eruv does not abolish the plurality of houses; it makes them be seen differently — all are regarded as living in the house where the bread is placed. Why bread? The Mishnah Berurah answers in one sentence: « דעיקר דירתו של אדם במקום שפתו שם » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ג) — the place of a man's bread is the place of his dwelling. And the Rambam describes the act: « שֶׁיִּתְעָרְבוּ בְּמַאֲכָל אֶחָד שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת » (הלכות עירובין פ״א ה״ו).
2. The underlying hakira — eruv by acquisition or eruv by residence (Eruvin 49a)
חקירה — what does the bread of the eruv do? The Gemara brings two definitions: « אָמַר שְׁמוּאֵל: עֵירוּב מִשּׁוּם קִנְיָן » (עירובין מ״ט ע״א); « רַבָּה אָמַר: עֵירוּב מִשּׁוּם דִּירָה » (עירובין מ״ט ע״א).
- First side — acquisition (קנין): the eruv is a transaction; the Tur puts it as if the house of the eruv were acquired by all. Rashi, cited by the Beis Yosef, draws the consequences: « למ״ד משום קנין יכולין לקנות בסודר כדרך שאר קנין ואין יכולין לקנות בפת שאין בו ש״פ » (בית יוסף או״ח שס״ו) — one could acquire with an object, as with any acquisition, and bread worth less than a perutah would not suffice.
- Second side — residence (דירה): the bread transfers nothing; it makes all the residents dwellers of a single place, which is what seif 1 of the Shulchan Aruch says: as if all lived in that house.
The Gemara itself lists what separates the two definitions; the Beis Yosef copies it in one stretch: « אמר שמואל עירוב משום קנין רבה אמר עירוב משום דירה מאי בינייהו כלי ופחות משוה פרוטה וקטן » (בית יוסף או״ח שס״ו) — an object, a value below a perutah, and a minor. And he concludes: « ופסקו הפוסקים כרבה » (בית יוסף או״ח שס״ו) — the poskim rule like Rabbah, the eruv on account of residence.
The perutah and the minor are written in seif 3; the object is derived from the same definition by the Tur and by the Mishnah Berurah (ס״ק י״ט). They come in their place, in the order of the seif, in sections 4 and 5.
3. Tents, caravan and ship (seif 2 and the gloss of the Rema)
The caravan: a disputed exemption. The Mishnah in the first chapter of Eruvin lists, among the things from which a military camp was exempted, the obligation of eruv, and the Gemara specifies: « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת, אֲבָל עֵירוּבֵי תְּחוּמִין חַיָּיבִין » (עירובין י״ז ע״ב). The Beis Yosef writes that the Gemara implies an exemption limited to a camp going out to war, and that R. Yonasan wrote so: « ובגמ' משמע דהיינו דוקא במחנה היוצא להלחם אבל שיירא ההולכת ממקום למקום דינה כדין כל אדם » (בית יוסף או״ח שס״ו).
The Biur Halachah, after discussing the reading of the Maggid Mishneh, writes: « ודע דעיקר דינא דשיירא אינו ברור ורוב הפוסקים הראשונים חולקים ע״ז » (ביאור הלכה שס״ו). He also notes that the Mechaber follows the Rambam here, and in siman 360 seif 3 Rashi's reading, and he proposes a distinction between the two cases.
4. The house of the eruv — residence, not acquisition (seif 3, first part)
Seif 3 opens with two rules: « הבית שמניחים בו העירוב א״צ ליתן פת ואין צריך שיהיה בעירוב שוה פרוטה » (שו״ע או״ח שס״ו:ג).
יסוד — both are read through Rabbah's definition.
- The house of the eruv gives no bread. The rule is Shmuel's; the Gemara sets it against another of his statements (dividing the eruv, seif 4): « וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב — אֵינוֹ צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת » (עירובין מ״ט ע״א) — and answers: « הָתָם — אַף עַל פִּי שֶׁאֵין פַּת, מַאי טַעְמָא — דְּכוּלְּהוּ הָכָא דָּיְירִי » (עירובין מ״ט ע״א): there, even without bread, the reason is that they all dwell here. The Mishnah Berurah: « שהרי אין העירוב אלא שיחשוב כאלו כולן דרין שם והרי הוא דר שם » (משנה ברורה שס״ו ס״ק י״ח).
- No perutah needed. The Mishnah Berurah: « קמ״ל דלאו משום קנין הוא אלא שיתוף דירה בעלמא הוא » (משנה ברורה שס״ו ס״ק י״ט); and the Tur, more explicit still: « ואינו משום קנין שנחשוב כאילו זה הבית קנוי לכולם הלכך א״צ שיהא בעירוב שוה פרוטה ואין מערבין בכלי » (טור או״ח שס״ו). The Shulchan Aruch HaRav (366:4) says it in his own words: « אֶלָּא דַּי בְּמַה שֶּׁנֶּחְשָׁבִים שֶׁהֵם דָּרִים בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קָנוּי לָהֶם לָדוּר בּוֹ » (שו״ע הרב שס״ו:ד).
- The object. From the same reason the Mishnah Berurah derives that bread is required: « ומזה הטעם ג״כ צריך ליתן דוקא פת ולא סגי בד״א כגון כלי וכי״ב שאינו מאכל » (משנה ברורה שס״ו ס״ק י״ט).
A house fit for dwelling
Seif 3 excludes the courtyard, and the gatehouse, the portico and the gallery. This is the Mishnah: « הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת — אֵינוֹ עֵירוּב » (עירובין פ״ה ע״ב). The Mishnah Berurah gives the reason: « הואיל והן דריסת הרגל לכל בני החצר לא חשיבי דירה » (משנה ברורה שס״ו ס״ק כ׳) — these places are the passageway of all the residents of the courtyard and do not count as a dwelling.
A private gatehouse. In the Gemara, Rav Yehudah, son of Rav Shmuel bar Shilas, says: « כׇּל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ הַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר — הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ אֵינוֹ עֵירוּב, חוּץ מִבֵּית שַׁעַר דְּיָחִיד » (עירובין פ״ה ע״ב). The Rambam makes no such exception: « אֲבָל אִם נָתְנוּ בְּבֵית שַׁעַר אֲפִלּוּ בֵּית שַׁעַר שֶׁל יָחִיד אוֹ בְּאַכְסַדְרָה אוֹ בְּמִרְפֶּסֶת אוֹ בְּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ עֵרוּב » (הלכות עירובין פ״א הט״ז).
The Biur Halachah: « המחבר סתם בזה ולא חילק בין בית שער דיחיד לרבים ונמשך בזה אחר דעת הרמב״ם » (ביאור הלכה שס״ו); he reports that several poskim — Rashi, Tosafos, the Rosh, the Rashba — permit a private gatehouse, and that, according to the Biur HaGra, seif 3 would refer only to a shared gatehouse.
The measure of four amos by four, which seif 3 sets next, has its source, according to the Beis Yosef, in the first chapter of Sukkah.
Even if it belongs to a minor. What is the minor of the Gemara there? The Beis Yosef: « כתבו התוס' שאין נראה להם פירש״י על וקטן ונראה לר״ת כמו שפר״ח דבבית של קטן מיירי הכא » (בית יוסף או״ח שס״ו) — Tosafos reject Rashi's reading, and Rabbeinu Tam, following Rabbeinu Chananel, takes it as the house of a minor. This is how the Mishnah Berurah explains the words of seif 3: « קמ״ל דלא משום קנין היא אלא משום דירה וע״כ מותר להניח אפילו בבית קטן » (משנה ברורה שס״ו ס״ק כ״ג). By acquisition, a minor cannot transfer his house; by residence, his house is a dwelling like any other.
5. The ways of peace, the minor who collects, the synagogue (seif 3, continued, and the gloss of the Rema)
The Mishnah of the things instituted for the sake of peace lists: « מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם » (גיטין נ״ט ע״א). Seif 3 makes it the rule: one does not change the house where the eruv is usually placed.
What is the concern? The Mishnah Berurah (ס״ק כ״ז) brings Rashi's explanation and that of Tosafos: for Rashi, those who enter the house and no longer see the eruv there will suspect the residents of carrying without an eruv; for Tosafos, people will suspect the householder of having taken bread from the eruv, and it will lead to quarrels. The practical difference: « ולפירש״י בודאי יש להחמיר אפילו מכר בית לאחר שלא לשנות מקום העירוב אכן לפירוש התוספות אפשר לומר דעל הלוקח לא יבוא לידי חשד » (משנה ברורה שס״ו ס״ק כ״ז). The Magen Avraham (ס״ק ז) also brings the Rambam's explanation in his commentary on the Mishnah; according to him, by the reason of the Gemara — suspicion — the eruv continues to be placed even in a house that was sold.
The gloss of the Rema. The Rema writes that the custom in his time (בזמן הזה) is to place the eruv in the synagogue, and proposes a reason for it: « ונראה לי הטעם דעירובין שלנו יש להם דין שתוף ואין צריך להניח בבית דירה » (שו״ע או״ח שס״ו:ג). The Bach objects, as the Biur Halachah reports: « כיון דבעירוב זה מערבין כל הבתים של דירה דהוי עירוב ושיתוף ביחד ודאי דצריך להניחו בבית דירה ולא בבהכ״נ » (ביאור הלכה שס״ו) — one eruv serves both as shittuf and as eruv of the houses; for its eruv part, does it not need a dwelling-house?
The Vilna Gaon, according to the Biur Halachah, answers: « דהבתים ניתרין מטעם מיגו דמהני עירוב זה שמניחין בבהכ״נ להתיר החצרות שבמבוי מהני נמי להתיר הבתים שבחצר » (ביאור הלכה שס״ו) — since this eruv works to permit the courtyards of the alley, it also works to permit the houses of the courtyard. The Biur Halachah adds that similar reasoning is found in the Gemara, and that the Pri Megadim writes the same (siman 387).
6. One vessel (seif 4)
Shmuel: « אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַחוֹלֵק אֶת עֵירוּבוֹ — אֵינוֹ עֵירוּב » (עירובין מ״ט ע״א). A baraisa reports that Beis Shammai invalidate an eruv placed in two vessels and Beis Hillel validate it; the Gemara answers that even Beis Hillel speak only of a specific case: « עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל הָתָם אֶלָּא דְּמָלְיָין לְמָנָא וְאִיַּיתַּר, אֲבָל הֵיכָא דְּפַלְגֵיהּ מִיפְלָג — לָא » (עירובין מ״ט ע״א) — the vessel filled up and some of the eruv was left over; but one who divided it deliberately — no. The Rambam: « אֲבָל אִם מִלְּאוּ אֶת הַכְּלִי מִן הָעֵרוּב וְנִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מְעַט וְהִנִּיחוּהוּ בִּכְלִי אַחֵר מֻתָּר » (הלכות עירובין פ״א הי״ח). This is the exception of seif 4: unless the first one filled up.
Why does dividing invalidate the eruv? The Beis Yosef brings several explanations:
- Rashi: « דמה שמו עירוב שמו כלומר שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחבירו אלא שותפות נוחה ועריבה » (בית יוסף או״ח שס״ו) — the eruv bears its name because all are mingled in it and agree to it.
- R. Yehonasan: the one who divides does not want his loaf mixed with his neighbor's, and each will take back his own.
- The Beis Yosef himself: « ונ״ל דלאו דוקא מטעם זה אלא שכל שכלי אחד מכיל אותו וחלקו בשני כלים מאיזה טעם שיהיה אינו עירוב דלא פלוג רבנן במילתייהו » (בית יוסף או״ח שס״ו).
One who gives for all. The Mishnah Berurah is in doubt: « ונראה לכאורה דדוקא אם כ״א נותן חלק בעירוב אבל אם אחד מזכה בעד כולם יכול ליתנו בשני כלים אכן מדלא הזכירו הפוסקים ד״ז משמע דס״ל דלא פלוג רבנן במלתייהו וצ״ע » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ל״א). His לא פלוג is the very word of the Beis Yosef above, and he leaves the question open (וצ״ע).
The final condition of seif 4 — both vessels in one house — is, according to the Beis Yosef, that of the Maggid Mishneh and the Rashba.
7. Not minding (seif 5)
Shmuel and R. Chanina. The Gemara: « הַמַּקְפִּיד עַל עֵירוּבוֹ — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב. מָה שְׁמוֹ — עֵירוּב שְׁמוֹ » (עירובין מ״ט ע״א). And against him: « רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: עֵירוּבוֹ עֵירוּב, אֶלָּא שֶׁנִּקְרָא מֵאַנְשֵׁי וַרְדִּינָא » (עירובין מ״ט ע״א) — the eruv is valid, but one who minds is called by the name of the people of Vardina.
The Beis Yosef: « ואע״ג דפליג ר' חנינא עליה פסקו הפוסקים כשמואל » (בית יוסף או״ח שס״ו). Seif 5 follows Shmuel: if he minds, it is not an eruv.
8. The whole loaf and the fear of ill-will (seif 6 and the gloss of the Rema, then seif 7)
The Mishnah: « רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כִּכָּר הוּא עֵירוּב, אֲפִילּוּ מַאֲפֶה סְאָה, וְהוּא פְּרוּסָה — אֵין מְעָרְבִין בָּהּ. כִּכָּר כְּאִיסָּר וְהוּא שָׁלֵם — מְעָרְבִין בּוֹ » (עירובין פ׳ ע״ב). The Gemara gives the reason: « וּפְרוּסָה מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי: מִשּׁוּם אֵיבָה » (עירובין פ״א ע״א) — the fear of ill-will (איבה). And if all give broken pieces: « עֵירְבוּ כּוּלָּן בִּפְרוּסוֹת מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁמָּא יַחְזוֹר דָּבָר לְקִלְקוּלוֹ » (עירובין פ״א ע״א). The Mishnah Berurah describes this ill-will: « משום איבה שיבואו לידי מחלוקת שיאמר אני נותן שלימה ואתה פרוסה » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ל״ז) — one will say that he gives a whole loaf and the other a piece.
יסוד — ill-will governs the exceptions of seif 6 and the rule of seif 7.
- The baker's challah: the Gemara reconciles two teachings: « לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּחַלַּת נַחְתּוֹם, הָא — בְּחַלַּת בַּעַל הַבַּיִת » (עירובין פ״א ע״א) — a loaf from which the baker's portion (one forty-eighth) was removed counts as whole.
A loaf that was not subject to challah. The Beis Yosef reports: « וכתבו התוס' דנראה לר״י דדוקא בטבולה לחלה דאי לא בעיא תיקון איכא איבה ומיהו לשון כדי קשה ואומר ר״י דנקט כדי לאשמועינן דאפילו ניטל לשם חלה אם הפריש יותר מכדי צורך איכא איבה » (בית יוסף או״ח שס״ו) — the Ri thus adds that even when removed as challah, a portion larger than needed brings back the ill-will; and against it: « והרא״ש כתב ולפי הסברא נ״ל דכיון דטעמא משום איבה אין חילוק בין ניטל לשם חלה לניטל שלא לשם חלה » (בית יוסף או״ח שס״ו) — the neighbors do not know whether the portion was removed as challah or not. Seif 6 writes: « אפי' לא היתה טבולה לחלה » (שו״ע או״ח שס״ו:ו) — the very case the Ri excludes.
- The loaf joined with a splinter: « הָא — דִּידִיעַ תִּיפְרָהּ, הָא — דְּלָא יְדִיעַ תִּיפְרָהּ » (עירובין פ״א ע״א) — everything depends on whether the break is noticeable.
The gloss of the Rema — one challah for all. The Rema reports that some explain the rule of the whole loaf as applying to the eruv as a whole, hence the custom of collecting a little flour from each house and making one single challah. But if each one gives only flour, where is the ill-will?
The Biur Halachah asks and answers in one stretch: « אף דלכאורה לא שייך כאן משום איבה כיון שאין לוקחין מכ״א כ״א קמח וליתכשר אף בפרוסה צ״ל כיון דעכ״פ כ״א נותן חלק בעירוב וחל עלייהו התקנתא שאין מערבין בפרוסה » (ביאור הלכה שס״ו) — since each one gives a share in the eruv, the enactment applies; unlike seif 7, seen below, where one gives for all.
The flour left over. The Rema, giving this as his own view: « דלא גרע מאילו אחד מזכה לכולם ואדעתא דהכי נתנו קמחם מתחלה כן נראה לי » (שו״ע או״ח שס״ו:ו). The Magen Avraham infers: « משמע דאין השמש צריך לזכות לכולם » (מגן אברהם שס״ו ס״ק י״ג); he adds that the Levush writes so here, but in siman 395 writes the opposite, and he concludes to be strict initially: « וכ״כ הלבוש כאן ובסי' שצ״ה כתב דאם לא זיכה לא הוי עירוב וטוב להחמיר לכתחל' לזכות בפרט אם עשהו מקמח שלו » (מגן אברהם שס״ו ס״ק י״ג). The Shulchan Aruch HaRav (366:10) brings both, and the custom that the shammash hands the eruv to the rav — see Level 4.
- Seif 7: when one person transfers to all, a piece is permitted; the Beis Yosef: « וטעמו משום דתו ליכא איבה » (בית יוסף או״ח שס״ו); the Mishnah Berurah: « דלא שייך כאן כלל משום איבה » (משנה ברורה שס״ו ס״ק מ״ו).
9. Rice, lentil and millet bread (seif 8)
10. One for all — zikkui (seif 9)
The Mishnah speaks of the shittuf of the alley: « וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ » (עירובין ע״ט ע״ב). Rav Nachman extends the requirement to the eruv of courtyards: « נָקְטִינַן, אֶחָד עֵירוּבֵי תְחוּמִין, וְאֶחָד עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת, אֶחָד שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת צָרִיךְ לְזַכּוֹת » (עירובין פ׳ ע״א). A baraisa distinguishes: « אִם מִשֶּׁלּוֹ — צָרִיךְ לְזַכּוֹת. וְאִם מִשֶּׁלָּהֶן — צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ » (עירובין פ׳ ע״א). And Rav Yehudah: « חָבִית שֶׁל שִׁיתּוּפֵי מְבוֹאוֹת צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח » (עירובין ע״ט ע״ב).
Abaye's objection. When five residents carry their eruv elsewhere, one carries it for all; Abaye objects to both definitions at once: « אֶחָד מוֹלִיךְ לְכוּלָּן. הוּא נִיהוּ דְּקָא קָנֵי, וְתוּ לָא. הוּא נִיהוּ דְּקָא דָּיַיר, וְתוּ לָא » (עירובין מ״ט ע״ב) — he alone acquires, he alone dwells!
Rabbah answers: « לָא לְדִידִי קַשְׁיָא, וְלָא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא, שְׁלִיחוּת דְּכוּלְּהוּ קָא עָבֵיד » (עירובין מ״ט ע״ב) — he acts as the agent of all. One person can therefore act for all, by either definition. The Mishnah Berurah explains why, in seif 9, one must go through another person: « דעל ידי עצמו אינו יכול לזכות להם שכל זמן שהוא בידו לא יצא מרשותו » (משנה ברורה שס״ו ס״ק מ״ט).
Why lift it a tefach? The Beis Yosef: « ופירש״י צריך להגביה מן הקרקע כשהוא מזכה להם דכל כמה דמנח ברשותיה לא הוי זכייה » (בית יוסף או״ח שס״ו) — it is the act of acquisition. The Rambam, regarding the shittuf: « וְאִם הִנִּיחַ הַכְּלִי בֶּחָצֵר צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ הַכְּלִי מִן הַקַּרְקַע טֶפַח כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר » (הלכות עירובין פ״א הי״ז) — so that it be recognizable. The Beis Yosef draws the difference from the Rambam's words: « ומשמע מדבריו דאפילו בשלהן צריך להגביה טפח » (בית יוסף או״ח שס״ו) — even when the eruv already belongs to all.
Those who will join. The Beis Yosef brings the Maggid Mishneh in the name of the Rashba: « וכשהוא מזכה אם בקי בהלכה הוא צריך לזכות לכל בני החצר והמבוי ולכל מי שניתוסף מיום זה ואילך במבוי » (בית יוסף או״ח שס״ו); then the Ritva in the name of his teacher, for the eruv made at the beginning of the year for all the Shabbosos: « ואע״פ שאין מזכין להם בפירוש לב הציבור מתנה עליהן ומיהו אם נתוספו דיורין לאחר שנתמעט העירוב מן השיעור אפשר שצריך להוסיף מחמתן » (בית יוסף או״ח שס״ו) — in the same sentence, the reservation that ends seif 9; where the Ritva writes אפשר, seif 9 writes צריך. The first part is the view seif 9 introduces with וי״א. The Mishnah Berurah: « הלשון מקוצר דמעיקר הדין בודאי אינו כן אלא דבזמנינו יש לסמוך ע״ז » (משנה ברורה שס״ו ס״ק נ״ג); and he concludes: « וכן הוא הלשון באמת בב״י וכן כונת המחבר בכאן » (משנה ברורה שס״ו ס״ק נ״ג) — so he reads seif 9 as allowing one, nowadays, to rely on this view. The Shulchan Aruch HaRav (366:12) writes that one may rely on this view after the fact — see Level 4.
יסוד — the end of seif 9: if residents join after the eruv has dropped below the measure, one must add on their account. The Shulchan Aruch HaRav gives the reason through Rabbah's definition: « כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הָיוּ דָרִים כַּאן לֹא הָיָה לָהֶם עֵרוּב כְּלָל, שֶׁעֵרוּב הוּא מִשּׁוּם דִּירָה » (שו״ע הרב שס״ו:יב).
11. Through whom to transfer — the machlokes of seif 10
The Mishnah (cited in section 10) excludes minor children and Canaanite slaves because their hand is as his hand. Who is an adult, who is a minor?
The two views of seif 10.
- The Mishnah literally: the Beis Yosef brings the Rif, the Rambam, the Ba'al Halachos Gedolos and others, and concludes: « וכיון דהרי״ף והרמב״ם והני רבוותא מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן » (בית יוסף או״ח שס״ו).
- As for a found object: the Rosh, in the name of Rabbeinu Chananel, applies to the eruv the definition R. Yochanan gives for a found object (first chapter of Bava Metzia): « ה״ה נמי הכא אין לזכות העירוב ע״י בנו הגדול הסומך על שולחן אביו דידו כיד אביו דמי » (בית יוסף או״ח שס״ו). The Mishnah Berurah: « סבירא להו דדמיא עירוב לענין מציאה » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ס״א).
חקירה — is the hand of a son who eats at his father's table in itself the father's hand, or only with regard to a found object? The Beis Yosef brings the Ramban's responsum: « דמציאה אין האב זוכה אלא כדי שלא תהא לו איבה כיון שהבן סומך על שולחנו אבל במה שהאב רוצה לזכות לאחרים על ידי בניו זוכים הם לאחרים כאיניש דעלמא » (בית יוסף או״ח שס״ו) — the found object goes to the father because of ill-will; when the father wants to transfer to others through his son, the son acquires like anyone. The Beis Yosef uses it to explain the first view.
Where the views diverge, among others (the text of seif 10):
- an adult son eating at his father's table: admitted by the first view, excluded by the second;
- an adult daughter eating at his table: admitted by the first view, excluded by the second;
- a minor son not at his table: excluded by the first, admitted by the second;
- a daughter who is not yet a bogeres, even not at his table: excluded by the second view;
- the wife he supports: admitted by the first, excluded by the second;
- the wife to whom he said « צאי מעשה ידיך במזונותיך » (שו״ע או״ח שס״ו:י): excluded by the second view.
Initially, it is good to take both into account where possible; after the fact, the lenient view (Rema). The Shulchan Aruch HaRav (366:13) adds that where there is no other way, one may be lenient even initially according to the first view, « כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהוּא עִקָּר » (שו״ע הרב שס״ו:יג) — see Level 4.
12. The seated group and the guardian (seifim 11-12)
Rav Yehudah in the name of Shmuel: « בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶן הַיּוֹם, פַּת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם עֵירוּב. וְאָמְרִי לַהּ: מִשּׁוּם שִׁיתּוּף » (עירובין פ״ה ע״ב). Rabbah reconciles: « וְלָא פְּלִיגִי: כָּאן — בִּמְסוּבִּין בַּבַּיִת, כָּאן — בִּמְסוּבִּין בֶּחָצֵר » (עירובין פ״ה ע״ב). Rashi, cited by the Beis Yosef, gives the reason: « דעירוב משום דירה וחצר לאו בר דירה הוא » (בית יוסף או״ח שס״ו) — once again the definition by residence.
Whose bread? The Beis Yosef brings the Maggid Mishneh on the Rambam: « ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש בבני חבורה. שקנו פת בשיתוף והיו מסובין ואוכלין ממנו » (בית יוסף או״ח שס״ו); but the Rashba explains otherwise: « אבל הרשב״א מפרש בבני חבורה שהיו מסובין אצל אחד שזימנן לאכול משלו » (בית יוסף או״ח שס״ו).
Seif 11 speaks of a group seated at the table; the parenthesis in small print that follows adds: « וה״ה אם יש להם פת בשותפות בא' מן הבתים סומכין עליו משום עירוב » (שו״ע או״ח שס״ו:יא). The Mishnah Berurah: « דין זה הוא זו ואצ״ל זו » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ע״ה) — and he reads seif 11 like the Rashba: even the bread of the householder alone, who invited them (ס״ק ע״ב).
13. The mitzvah, the blessing and the formula (seifim 13-15)
Seif 13: it is a mitzvah to pursue eruvei chatzeros; the Mishnah Berurah: « כדי שלא יבואו לטלטל באיסור » (משנה ברורה שס״ו ס״ק ע״ח). Seif 14: one blesses on the mitzvah of eruv. The Rambam places the blessing at the collection: « וּכְשֶׁמְּקַבֵּץ הָעֵרוּב מְבָרֵךְ » (הלכות עירובין פ״א הט״ז), and gives the declaration in Hebrew: « וְאוֹמֵר בְּעֵרוּב זֶה יִהְיֶה מֻתָּר לְכָל בְּנֵי הֶחָצֵר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מִבַּיִת לְבַיִת בְּשַׁבָּת » (הלכות עירובין פ״א הט״ז).
When to bless? The Mishnah Berurah gives the rule: « מפני שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן » (משנה ברורה שס״ו ס״ק פ׳); with the custom of flour that the Rema brings in seif 6, one therefore does not bless at the collection, since the bread is not yet baked (ס״ק פ׳). The Beis Yosef and the Bach require blessing at the start of the collection; but « והאחרונים הסכימו דיוכל לכתחלה לברך אחר שכבר נגמר הקיבוץ » (משנה ברורה שס״ו ס״ק פ״א) — since the zikkui remains to be done. For one who gives his own bread for all, the Biur Halachah goes further: « ואפילו לכתחלה יש לעיין דאולי יותר עדיף לברך אחר הזיכוי » (ביאור הלכה שס״ו) — before the zikkui, the bread does not yet bear the name of eruv.
Seif 15 then gives the declaration in Aramaic, בהדין עירובא.
14. Summary of the shitos and the halachic conclusion
The foundation — the eruv makes all the residents dwellers of a single house (seif 1), and the poskim follow Rabbah, the eruv on account of residence (Eruvin 49a, Beis Yosef):
- the caravan (seif 2): an exemption written in the Rambam's words, which most Rishonim dispute according to the Biur Halachah;
- the house of the eruv gives no bread, the eruv need not be worth a perutah; it is placed not in the courtyard but in a dwelling-house, not in a passageway, of four amos by four, even a minor's house, and a minor may collect it (seif 3) — the custom the Rema reports for his time is the synagogue, for which he proposes the reason that our eruvin have the status of shittuf;
- one vessel (seif 4) and no resident who minds (seif 5), following Shmuel;
- the whole loaf, because of ill-will, provided the loaves reach the measure, with the exceptions of the baker's challah and the invisible splinter (seif 6), and a piece when one person transfers to all (seif 7);
- rice and lentil bread, not millet (seif 8);
- zikkui through another person, who lifts it a tefach (seif 9), and the two views on through whom one transfers (seif 10): initially, it is good to take both into account where possible, after the fact the lenient view (Rema);
- the bread of a seated group counts as eruv only in a house (seif 11); the guardian may make the eruv for the minor (seif 12);
- pursuing the eruv is a mitzvah (seif 13);
- the blessing, whose timing is discussed, is not indispensable (seifim 14-15).
For halachah lema'aseh, consult your Rav; the custom of the community also counts.
Going further
Level 3 — Synthesis: a structured recap, memory aids, decision trees and practical rules.
Level 4 — Daat HaRav: the shitah of the Alter Rebbe (Shulchan Aruch HaRav, 18 seifim on this siman).