דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שע״ז
סימן שע״ז · דין ב׳ עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מי מותר לשפוך את מימיו — לפי סדר הסעיף
- עץ החלטה — מי מותר לשפוך את מימיו בחצר הקטנה?
- המחבר, הרמ״א ואדמו״ר הזקן — היכן לשונותיהם נבדלות
- סימן זכרון י-ל-כ-ד
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
1. האקסיומה המרכזית
סימן שע״ז במשפט אחד.
שתי עליות זו כנגד זו פתוחות לחצר שאין בה ארבע אמות; אחת מהן עשתה בה גומא, והשנייה לא עשתה. אם עירבו יחד, שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן: « אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן » (שו״ע או״ח שע״ז:א). אם אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל, זו שלא עירבה אסורה, וזו שעירבה מותרת, ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא: « ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא » (שו״ע או״ח שע״ז:א) — סעיף א. הגהת הרמ״א נותנת את הטעם, על פי הטור: « דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (רמ״א או״ח שע״ז:א); ומוסיפה, על פי הבית יוסף, שאם יש בחצר יותר מארבע אמות, שתיהן מותרות בכהאי גוונא, ואינן צריכות לגומא (סעיף א).
שתי עליות זו כנגד זו פתוחות לחצר שאין בה ארבע אמות; אחת מהן עשתה בה גומא, והשנייה לא עשתה. אם עירבו יחד, שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן: « אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן » (שו״ע או״ח שע״ז:א). אם אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל, זו שלא עירבה אסורה, וזו שעירבה מותרת, ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא: « ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא » (שו״ע או״ח שע״ז:א) — סעיף א. הגהת הרמ״א נותנת את הטעם, על פי הטור: « דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (רמ״א או״ח שע״ז:א); ומוסיפה, על פי הבית יוסף, שאם יש בחצר יותר מארבע אמות, שתיהן מותרות בכהאי גוונא, ואינן צריכות לגומא (סעיף א).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| העליות | במשנה: דיוטאות; רש״י מפרש: « עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם » (רש״י עירובין פ״ח ע״א) | שתי עליות הפתוחות לחצר, זו כנגד זו (סעיף א); בשולחן ערוך הרב: « שְׁתֵּי דְיוּטָאוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ הַפְּתוּחִים לְחָצֵר קְטַנָּה שֶׁאֵין בָּהּ ד׳ אַמּוֹת עַל ד׳ אַמּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א); רש״י מפרש דיוטאות — עליות, ואילו הרב כותב « וְהָעֲלִיּוֹת שֶׁבִּדְיוּטָא זוֹ » (שו״ע הרב שע״ז:א): אצלו העליות הן שבתוך הדיוטא (רמה 4, נקודה א) |
| הגומא | מחזקת סאתים (סימן שנ״ז, סעיף א); המשנה ברורה מציין את מקומה: « סמוך לה נגד עליתה » (משנה ברורה שע״ז ס״ק א) | אחת עשתה, והשנייה לא עשתה (סעיף א) |
| החצר הקטנה | חצר שאין בה ארבע אמות; טעם דינה, בסימן שנ״ז: « שכיון שאין בה ד׳ אמות אין סאתים מים שאדם עשוי להשתמש בכל יום ראוי ליבלע בה והוי כאילו שופך לרשות הרבים לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים » (שו״ע או״ח שנ״ז:א); ושם נאמר הדין בחצר הסמוכה לרשות הרבים, בימות החמה (סימן שנ״ז, סעיף א) | בחצר כזו אין שופכין מים בלא גומא: « דבחצר כזה אסור לשפוך מים כשאין בה גומא לזה וכנ״ל בסימן שנ״ז ס״א » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ב) |
| עירבו יחד | שתיהן שופכות, לפי המשנה ברורה: « אפילו תוך הגומא להדיא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ג) | « אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן » (שו״ע או״ח שע״ז:א) |
| עירבה לעצמה | המשנה ברורה מפרש את המקרה במרפסת שלפני כל עלייה: « אותה שעשתה הגומא עם כל שכניה הדרים אצלה בעליתה ומיירי בשיש מרפסת לפני כל עליה ועליה ונכנסין הכל להמרפסת דרך פתח העליה וממנה יורדין לחצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ד) | אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל (סעיף א) |
| אסורה | זו שלא עירבה, לפי המשנה ברורה: « אפילו אם עשתה ג״כ גומא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה); « ולא מיבעי שאסורה להוציא הכלי עם השופכין דרך החצר עד גומתה או להוציא להמרפסת דהא לא עירבה אלא אפילו לשפוך בביתה שילך המים מעצמו למרפסת ומשם ירד למטה ג״כ אסור » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה); וכבר כתב כן המגן אברהם (ס״ק א) | « ואם לא עירבו יחד והאחת עירב׳ לעצמ׳ והשני׳ לא עירב׳ כלל זו שלא עירב׳ אסור׳ ושעירבה מותרת » (שו״ע או״ח שע״ז:א) |
| מותרת | זו שעירבה, לפי המשנה ברורה: « ובלבד שעשתה גומא וכנ״ל אבל בלא גומא אסורה לשפוך בביתה או למרפסת שירדו המים לחצר דבודאי ירדו מהחצר לר״ה וכנ״ל בסימן שנ״ז » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו); המגן אברהם כותב « ובלבד שעשת׳ גומא אבל אסורה לשפוך במרפסת שירדו המים מחצר לגומא שעשתה חברת׳ » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב), ומוסיף « כ״כ הב״ח ע״ש ול׳ שברמזים לא משמע הכי ע״ש » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב) | מותרת (סעיף א), בתנאי שלהלן |
| לא להדיא בגומא | הטעם, לפי המשנה ברורה: « דהא החצר משותף לשניהם והם לא עירבו ביחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ז) | « ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא » (שו״ע או״ח שע״ז:א) |
| כחו | לפי המשנה ברורה: « ר״ל אע״ג דהחצר שהגומא ביה שייך לשניהם והמים יורדים שם בגומא מכחו » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ח) | הגהת הרמ״א, על פי הטור: « דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (רמ״א או״ח שע״ז:א) |
| חצר שיש בה יותר מארבע אמות | לפי המשנה ברורה: « היינו לשפוך גם על המרפסת ושירד לחצר ומיירי בשעירבו כ״א לעצמו ולא חיישינן שיוציא הכלי עם המים לחצר לשפוך בתוך הגומא שעשה חבירו דכיון שיש בהחצר שיעור ד״א בשיעור שהוא רחב כזה ראוי שיבלע המים במקומו ולא יתקלקל החצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ט); והביאור הלכה: « לאו דוקא דה״ה אפילו ד״א וכנ״ל בסימן שנ״ז » (ביאור הלכה שע״ז) | הגהת הרמ״א, על פי הבית יוסף: « וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא » (רמ״א או״ח שע״ז:א) |
3. מי מותר לשפוך את מימיו — לפי סדר הסעיף
המקרה ←
« ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד׳ אמות מימיה והשני׳ לא עשתה » (שו״ע או״ח שע״ז:א): שתי עליות זו כנגד זו, חצר שאין בה ארבע אמות, וגומא שעשתה אחת מהן (סעיף א); בלא גומא אין שופכין בחצר כזו (משנה ברורה, ס״ק ב; ובסימן שנ״ז, סעיף א, כשהחצר סמוכה לרשות הרבים, בימות החמה).
↓
עירבו יחד ← שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן (סעיף א); לפי המשנה ברורה, אפילו תוך הגומא להדיא (ס״ק ג).
↓
אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל ← זו שלא עירבה אסורה, וזו שעירבה מותרת, בתנאי שלהלן (סעיף א). לפי המשנה ברורה, זו שלא עירבה אסורה אפילו אם עשתה גם היא גומא, ואפילו לשפוך בביתה כדי שילכו המים מעצמם למרפסת (ס״ק ה); וזו שעירבה אינה מותרת אלא אם עשתה את הגומא (ס״ק ו).
↓
התנאי ← שלא תשפוך להדיא בגומא, אלא תשפוך בעלייה, והמים יורדים לגומא (סעיף א): החצר משותפת לשתיהן, והן לא עירבו יחד (משנה ברורה, ס״ק ז).
↓
הגהת הרמ״א — הטעם ← שכחו בחצר שאינה מעורבת מותר (סעיף א, על פי הטור); אף על פי שהחצר שבה הגומא שייכת לשתיהן (משנה ברורה, ס״ק ח).
↓
הגהת הרמ״א — חצר שיש בה יותר מארבע אמות ← הוא הדין ששתיהן מותרות בכהאי גוונא, ואינן צריכות לגומא (סעיף א, על פי הבית יוסף); לפי המשנה ברורה, היינו לשפוך גם על המרפסת, והמים יורדים לחצר, כשעירבו כל אחת לעצמה (ס״ק ט); לפי הביאור הלכה, הוא הדין בארבע אמות. הט״ז מפקפק בחילוק זה (ס״ק א), והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו.
4. עץ החלטה — מי מותר לשפוך את מימיו בחצר הקטנה?
נקודת המוצא (תחילת הסעיף): שתי עליות זו כנגד זו, חצר שאין בה ארבע אמות; אחת עשתה גומא, והשנייה לא עשתה (סעיף א). דין חצר גדולה יותר — בשאלה האחרונה (הגהת הרמ״א).
↓
ש1: האם עירבו יחד?
↓ כן ← שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן (סעיף א); לפי המשנה ברורה, אפילו תוך הגומא להדיא (ס״ק ג). לא ↓
ש2: האם אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל?
↓ כן ← זו שלא עירבה אסורה (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, אפילו אם עשתה גומא, ואפילו לשפוך בביתה (ס״ק ה); ועליה מביא שולחן ערוך הרב בלשון יש אומרים את האיסור לשפוך אפילו בעליות (שע״ז:א; רמה 4, נקודה ד): היעזר ברב שלך; זו שעירבה מותרת, ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא, אלא תשפוך בעלייה, והמים יורדים לגומא (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, רק אם עשתה את הגומא (ס״ק ו). לא ↓
ש3: האם עירבה כל אחת לעצמה?
↓ כן ← סעיף המחבר אינו כותב דין זה: המגן אברהם מציע (ול״נ) שאז מותרת זו שעשתה גומא לשפוך להדיא לגומא, ומסיים « וצ״ע עמ״ש סימן שס״ד ס״ג » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב); הביאור הלכה כותב, בשם האחרונים, שאז זו שעשתה גומא מותרת, וזו שלא עשתה גומא אסורה. שולחן ערוך הרב כותב את המקרה שהדיוטאות עירבו לעצמן ולא עם בני החצר (שע״ז:א): אין מוציאים לחצר כלים ששבתו בעליות; ואף על פי כן הדיוטא שהגומא סמוכה למרפסת שלה שופכת במרפסת שלה, והמים יורדים לגומא, והשנייה אינה שופכת אפילו במרפסת שלה, באופן שירדו המים ממנה לחצר ולגומא (רמה 4, נקודה ג). דף זה אינו מיישב ביניהם, ואינו אומר אם מקרה הרב הוא מקרה המגן אברהם: היעזר ברב שלך. לא (שתיהן לא עירבו כלל) ← גם דין זה אין סעיף המחבר כותב; רמה 2 (פרק 5) מביאה את דברי המפרשים בו: היעזר ברב שלך.
ש4 (הגהת הרמ״א): ואם יש בחצר יותר מארבע אמות?
↓ שתיהן מותרות בכהאי גוונא, ואינן צריכות לגומא (סעיף א, על פי הבית יוסף); לפי הבית יוסף, אם לא עירבו [יחד], כל אחת שופכת ברשותה והמים הולכים מכחו לחצר, ואין שופכין לתוך החצר ממש; לפי המשנה ברורה, בשופכות גם על המרפסת, והמים יורדים לחצר, כשעירבו כל אחת לעצמה (ס״ק ט); לפי הביאור הלכה, הוא הדין בארבע אמות. הט״ז מפקפק בזה (ס״ק א), והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו: היעזר ברב שלך.
5. המחבר, הרמ״א ואדמו״ר הזקן — היכן לשונותיהם נבדלות
גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה סעיף אחד. רמה 4 מביאה את לשונו במלואה ואת ההשוואה; הנה הנקודות שהיא מציינת, לפי סדר לשונו. אין הן מיוחדות לרב משום כך: כמה מהן כתובות כבר, בין השאר, בבית יוסף, בט״ז ובמגן אברהם; רמה 4 מציינת, בכל נקודה, היכן הן כתובות.
| עניין | המחבר והרמ״א (סעיף א) | שולחן ערוך הרב (שע״ז:א) |
|---|---|---|
| המסגרת (רמה 4, נקודה א) | « ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד׳ אמות מימיה והשני׳ לא עשתה » (שו״ע או״ח שע״ז:א) | שתי דיוטאות של עליות, בחצר קטנה: « שְׁתֵּי דְיוּטָאוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ הַפְּתוּחִים לְחָצֵר קְטַנָּה שֶׁאֵין בָּהּ ד׳ אַמּוֹת עַל ד׳ אַמּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א); הגומא סמוכה למרפסת של אחת הדיוטאות: « וְהָעֲלִיּוֹת שֶׁבִּדְיוּטָא זוֹ עָשׂוּ גוּמָא בֶּחָצֵר סָמוּךְ לְמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהֶן » (שו״ע הרב שע״ז:א). המרפסת כתובה כבר, בין השאר, בפירוש שהט״ז מביא בשם חמיו, ואינו מקבלו (ס״ק א), ובמגן אברהם (ס״ק א-ב); ואחרי הרב, במשנה ברורה (ס״ק ד); דף זה אינו אומר שהרב מיישב בכך את קושיית הט״ז |
| עירבו יחד (רמה 4, נקודה ב) | « אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן » (שו״ע או״ח שע״ז:א) | עירוב שתי הדיוטאות עם בני החצר: « אִם עֵרְבוּ ב׳ הַדְּיוּטָאוֹת עִם בְּנֵי הֶחָצֵר, כֻּלָּן מֻתָּרִים לִשְׁפּוֹךְ בֶּחָצֵר עַל סְמַךְ גּוּמָא שֶׁעָשְׂתָה דְּיוּטָא הָאַחַת » (שו״ע הרב שע״ז:א), עם הטעם: « לְפִי שֶׁגּוּמָא אַחַת מַתֶּרֶת אֲפִלּוּ לְאֶלֶף דִּיּוּרִין שֶׁבֶּחָצֵר מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ״ז » (שו״ע הרב שע״ז:א) |
| עירבה לעצמה (רמה 4, נקודה ג) | « ואם לא עירבו יחד והאחת עירב׳ לעצמ׳ והשני׳ לא עירב׳ כלל זו שלא עירב׳ אסור׳ ושעירבה מותרת » (שו״ע או״ח שע״ז:א); « ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא » (שו״ע או״ח שע״ז:א); והרמ״א: « דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (רמ״א או״ח שע״ז:א) | הרב כותב את המקרה שהדיוטאות עירבו לעצמן, ולא עם בני החצר: « וְאִם עֵרְבוּ לְעַצְמָן וְלֹא עֵרְבוּ עִם בְּנֵי הֶחָצֵר, שֶׁהֵם אֲסוּרִים לְהוֹצִיא לֶחָצֵר כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בָּעֲלִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״ה » (שו״ע הרב שע״ז:א); « אַף עַל פִּי כֵן אוֹתָהּ דְּיוּטָא שֶׁעָשְׂתָה גוּמָא בֶּחָצֵר סָמוּךְ לְמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ מֻתֶּרֶת לִשְׁפּוֹךְ מֵימֶיהָ בְּמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ, וְהַמַּיִם יוֹרְדִים מִמִּרְפֶּסֶת לַגּוּמָא הַסְּמוּכָה לָהּ » (שו״ע הרב שע״ז:א), « לְפִי שֶׁלֹּא גָזְרוּ עַל כֹּחוֹ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת » (שו״ע הרב שע״ז:א); « אֲבָל אוֹתָהּ דְּיוּטָא שֶׁלֹּא עָשְׂתָה גוּמָא סָמוּךְ לְמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ אֲסוּרָה לִשְׁפּוֹךְ אֲפִלּוּ בְּמִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ, שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם מִמֶּנָּהּ לֶחָצֵר וְלַגּוּמָא » (שו״ע הרב שע״ז:א). ההיתר והאיסור תלויים שם בגומא ובמקומה: שההיתר תלוי בגומא, כבר המשנה אומרת כן; והתוספות, שהבית יוסף מביא, מבארים את איסור אלו שלא עשו עוקה בעוקה « שרחוקה מהם » (בית יוסף או״ח שע״ז); המגן אברהם כותב כן בשם הב״ח באותה שעירבה ולא עשתה גומא, ומעיר שלשון הרמזים אינה משמעת כן (ס״ק ב); הביאור הלכה, בשם האחרונים, מפרש כן במקרה שצייר המחבר, כששתיהן עירבו כל אחת לעצמה (רמה 4, נקודה ג). הרב אינו כותב את המילים « ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא » (שו״ע או״ח שע״ז:א); הוא כותב שאין מוציאים לחצר כלים ששבתו בעליות |
| הדיוטא השנייה, שלא עירבו העליות שבה ביחד (רמה 4, נקודה ד) | זו שלא עירבה אסורה [לשפוך] (סעיף א), והסעיף אינו אומר אם האיסור חל גם על שפיכה בביתה | « וַהֲרֵי זוֹ רֶגֶל הָאֲסוּרָה בִּמְקוֹמָהּ וְאוֹסֶרֶת שֶׁלֹּא בִמְקוֹמָה, דְּהַיְנוּ בֶּחָצֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע״ה » (שו״ע הרב שע״ז:א); « וְלָכֵן אוֹתָהּ דְּיוּטָא שֶׁעָשְׂתָה גוּמָא, אֲפִלּוּ אִם עֵרְבָה עִם בְּנֵי הֶחָצֵר, אֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְהוֹצִיא לֶחָצֵר כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בָּעֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א), « וְאַף עַל פִּי כֵן מֻתֶּרֶת לִשְׁפּוֹךְ מֵהָעֲלִיּוֹת עַל מִרְפֶּסֶת שֶׁלָּהּ וְהַמַּיִם יוֹרְדִים לַגּוּמָא הַסְּמוּכָה לָהּ » (שו״ע הרב שע״ז:א); ואחר כך, בדיוטא השנייה: « אֲבָל דְּיוּטָא הַב׳ שֶׁלֹּא עֵרְבָה לְעַצְמָהּ — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲסוּרָה לִשְׁפּוֹךְ אֲפִלּוּ בָּעֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א). המגן אברהם כותב שהיא רגל האסורה במקומה (ס״ק ב), ואת האיסור לשפוך אפילו בביתה בלי לייחסו לאחרים (ס״ק א); עמוד זה אינו אומר מדוע הרב מביא זאת בלשון יש אומרים, ולא כיצד הוא פוסק; היעזר ברב שלך (רמה 4) |
| חצר גדולה (רמה 4, נקודה ה) | הגהת הרמ״א: « וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא » (רמ״א או״ח שע״ז:א) | הרב מעמיד את המקרה בחצר קטנה, « לְחָצֵר קְטַנָּה שֶׁאֵין בָּהּ ד׳ אַמּוֹת עַל ד׳ אַמּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א), ואינו כותב, בסעיף זה, את דין החצר הגדולה; עמוד זה אינו אומר מה דעתו בחצר גדולה; היעזר ברב שלך (רמה 4) |
6. סימן זכרון י-ל-כ-ד
ארבע מילים מן הסעיף, לפי הסדר שבו הוא כותב אותן, יוצרות י-ל-כ-ד:
י — אם עירבו יחד: אם עירבו יחד, שתיהן שופכות (סעיף א).
ל — עירב׳ לעצמ׳: זו שעירבה לעצמה מותרת, ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא (סעיף א).
כ — לא עירב׳ כלל: זו שלא עירבה כלל אסורה (סעיף א).
ד — יותר מד׳ אמות: הגהת הרמ״א — בחצר שיש בה יותר מארבע אמות, שתיהן מותרות בכהאי גוונא, בלא גומא (סעיף א).
להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לקרוא את האיסור שבסעיף (סעיף א) בלי לשאול עד היכן הוא מגיע. לפי המשנה ברורה, הוא חל אפילו על שפיכה בביתה, והמים יוצאים מעצמם (ס״ק ה), וכבר כתב כן המגן אברהם:
« אפי׳ עשתה גומא דהא אסורה להוציא על המרפס׳ וא״כ אפי׳ לשפוך בביתה אסור׳ דחיישי׳ שתה׳ חס על קלקול ביתה ותטלטל הכלים למרפסת » (מגן אברהם שע״ז ס״ק א). בדיוטא השנייה שלא עירבה לעצמה, שולחן ערוך הרב מביא איסור זה — לשפוך אפילו בעליות — בלשון יש אומרים (שע״ז:א); עמוד זה אינו אומר כיצד הוא פוסק; היעזר ברב שלך (רמה 4).
מלכודת 2: לחשוב שההיתר חל על כל מי שעירבה, בין שעשתה גומא בין שלא עשתה. לפי המשנה ברורה:
« ואפילו אם חברתה עשתה גומא והמים ירדו מהחצר לאותה גומא ג״כ אסור דחיישינן שיחוש לקלקול החצר שלא יטנף מהשופכין דרך הליכתן לגומא כיון שהגומא רחוקה ממנה ויוציא כלי הבית עם השופכין לחצר כדי לשפוך להדיא לגומא והם הלא לא עירבו יחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו). המגן אברהם כותב זאת בשם הב״ח, ומעיר שלשון הרמזים אינה משמעת כן (ס״ק ב). בשולחן ערוך הרב, כשעירבו הדיוטאות לעצמן ולא עם בני החצר, ההיתר תלוי בגומא הסמוכה למרפסת: הדיוטא שאין לה גומא סמוכה אינה שופכת אפילו במרפסת שלה, באופן שירדו המים ממנה לחצר ולגומא (שע״ז:א).
מלכודת 3: לחשוב שזו שעירבה לעצמה מותרת לשפוך להדיא בגומא. הסעיף מתנה:
« ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא » (שו״ע או״ח שע״ז:א); הטעם, לפי המשנה ברורה:
« דהא החצר משותף לשניהם והם לא עירבו ביחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ז). המגן אברהם מציע (ול״נ) היתר לשפוך להדיא לגומא כשגם השנייה עירבה לעצמה, ומסיים שהדבר צריך עיון:
« וצ״ע עמ״ש סימן שס״ד ס״ג » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב).
מלכודת 4: לחשוב שסעיף זה מתפרש בלא קושי. הט״ז כותב
« בסעיף זה העתיק לשון הטור ובאמת הסכנתי נפשי מאוד לישב זה ולא עלתה בידי » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א); ותוהה שמא יש
« ואולי יש ט״ס וחסרון איזה בבא בדברי הטור » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א). המשנה ברורה מפרש את הסעיף במרפסת שלפני כל עלייה (ס״ק ד); האליה רבה סובר שעיקר כטור וכיישוב הלבוש, נגד הט״ז (ס״ק ג); דף זה מביא פירושים אלה בלי להכריע.
מלכודת 5: לקרוא את הגהת הרמ״א על חצר שיש בה יותר מארבע אמות כהיתר לשפוך לתוך החצר ממש. היא אומרת « וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא » (רמ״א או״ח שע״ז:א) — בכהאי גוונא. הבית יוסף, שממנו היא באה:
« ודע דמיירי בחצר פחותה מד״א ואם יתירה מד״א אין שופכין לתוכה ממש אא״כ עירבו ואם לא עירבו כל אחת שופכת ברשותה והמים הולכין מכחו לחצירן שאינה מעורבת ולא חיישינן שמא יוציא המים בכלים ששבתו בבית לחצר דכיון שיש בחצר שיעור לא חיישינן לכך דלא מקלקל החצר » (בית יוסף או״ח שע״ז). והמשנה ברורה:
« היינו לשפוך גם על המרפסת ושירד לחצר ומיירי בשעירבו כ״א לעצמו ולא חיישינן שיוציא הכלי עם המים לחצר לשפוך בתוך הגומא שעשה חבירו דכיון שיש בהחצר שיעור ד״א בשיעור שהוא רחב כזה ראוי שיבלע המים במקומו ולא יתקלקל החצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ט).
מלכודת 6: להחזיק את הגהת הרמ״א על החצר הגדולה כדבר שאין עליו עוררין. הט״ז כותב שיש לעיין בדברי הבית יוסף,
« ויש לעיין בדברי הב״י כאן » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א), מנסה ליישבם במקצת,
« ויש קצת ליישב דאם יש בחצר ד״א אין רגילים בחול תמיד לשפוך לתוך העוקה אלא לפעמים לחצר עצמו שיבלעו המים בו וע״כ גם בשבת אין כאן חשש אם שופך על העלייה ויורד לארץ » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א), ומסיים
« כן הוא סברת ב״י ורמ״א מביאו אבל תימה לי שהרמב״ם כתב דין זה פ״ד וכתב המ״מ דמיירי בחצר שהיא ד׳ על ד׳ וצ״ע » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א). והביאור הלכה:
« והנה הט״ז מפקפק על דברי הב״י ודעתו דכיון שיש גומא בחצר חיישינן שיוציא כלי עם שופכין לשם והביא ראיה לזה מדברי הרה״מ ורבים מהאחרונים דחו ראיתו » (ביאור הלכה שע״ז).
מלכודת 7: לערב את שני הספרים. המחבר כותב שעירבו יחד, או שאחת עירבה לעצמה (סעיף א); שולחן ערוך הרב מבחין, בין השאר, בין עירוב הדיוטאות עם בני החצר, עירוב הדיוטאות לעצמן, ועירוב העליות שבדיוטא אחת זו עם זו (שע״ז:א). כל דין נקרא בספר שכותב אותו; רמה 4 משווה ביניהם.
8. מקרים מעשיים
המצבים שלהלן הם יישומים של האתר: הסעיף אינו מזכיר אותם, וכל אחד מהם קשור לחלק הסעיף הנוגע בו.
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| שתי דירות בקומה העליונה, זו כנגד זו, מעל חצר קטנה משותפת, שעירבו יחד | יישום של האתר, סעיף א: במקרה הסעיף — חצר שאין בה ארבע אמות, וגומא שעשתה אחת מהן —, שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן; לפי המשנה ברורה, אפילו תוך הגומא להדיא (ס״ק ג) | אם חצר וניקוז של ימינו עונים על מקרה הסעיף: היעזר ברב שלך |
| שתי קומות זו כנגד זו, בכל אחת כמה דירות הפתוחות למרפסת משותפת; דיירי קומה אחת עירבו ביניהם, ודיירי השנייה לא עירבו כלל | יישום של האתר, סעיף א, כפי שמפרשו המשנה ברורה (ס״ק ד: העירוב לעצמה הוא העירוב שעושה העלייה עם כל שכניה הדרים בה, ומרפסת לפני כל עלייה): במקרה הסעיף — חצר שאין בה ארבע אמות, וגומא שעשתה העלייה שעירבה —, זו שלא עירבה אסורה; זו שעירבה מותרת, ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא, אלא תשפוך בעלייה, והמים יורדים לגומא; המשנה ברורה מתיר רק לזו שעשתה את הגומא (ס״ק ו), ואוסר על השנייה אפילו לשפוך בביתה (ס״ק ה); ועליה מביא שולחן ערוך הרב בלשון יש אומרים את האיסור לשפוך אפילו בעליות (שע״ז:א; רמה 4, נקודה ד); הט״ז כותב שלא עלה בידו ליישב סעיף זה (ס״ק א) | היעזר ברב שלך |
| בחצר המשותפת יש ארבע אמות או יותר | יישום של האתר, סעיף א, הגהת הרמ״א: שתיהן מותרות בכהאי גוונא, ואינן צריכות לגומא (על פי הבית יוסף); לפי הבית יוסף, אם לא עירבו [יחד], כל אחת שופכת ברשותה והמים הולכים מכחו לחצר, ואין שופכין לתוך החצר ממש; לפי המשנה ברורה, בשופכות גם על המרפסת, והמים יורדים לחצר, כשעירבו כל אחת לעצמה (ס״ק ט); לפי הביאור הלכה, הוא הדין בארבע אמות; הט״ז מפקפק בזה (ס״ק א), והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו | היעזר ברב שלך |
9. טבלת סיכום סופית
| פריט | פרטים |
|---|---|
| נושא הסימן | שתי עליות זו כנגד זו, הפתוחות לחצר שאין בה ארבע אמות, ואחת מהן עשתה גומא: מי מותר לשפוך בה את מימיו, לפי העירוב שעשו? |
| מקום | הלכות עירובין, אחרי סימן שע״ו · 376; נשען על סימן שנ״ז, סעיף א |
| מספר הסעיפים | 1 (המחבר, עם הגהת הרמ״א) — 1 גם בשולחן ערוך הרב |
| משנה ברורה | 10 ס״ק |
| מקור תלמודי | המשנה בעירובין פ״ח ע״א, והגמרא בפ״ח ע״ב–פ״ט ע״א; הבית יוסף מייחס את הדין לסוף פרק כיצד משתתפין: « והדין משנה ס״פ כיצד משתתפין » (בית יוסף או״ח שע״ז); נלמדו ברמות 1 ו-2 |
| כלל הזהב | עירבו יחד: שתיהן שופכות; אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל: השנייה אסורה, והראשונה מותרת, ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא; הגהת הרמ״א: בחצר שיש בה יותר מארבע אמות, שתיהן מותרות בכהאי גוונא, בלא גומא (סעיף א) |
| הכרעה מעשית | סעיף המחבר כותב את העירוב יחד, ואת עירובה של אחת לעצמה כשהשנייה לא עירבה כלל; מקרים אחרים אינם כתובים בו (פרק 4 בדף זה); המשנה ברורה מוסיף תנאים (ס״ק ה, ו); הט״ז כותב שלא עלה בידו ליישב את הסעיף (ס״ק א), האליה רבה סובר שעיקר כטור וכיישוב הלבוש (ס״ק ג), והמשנה ברורה מפרש אותו במרפסת (ס״ק ד); בחצר הגדולה, הט״ז מפקפק בהגהת הרמ״א (ס״ק א), והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו: היעזר ברב שלך |
10. ההוראות המעשיות של סימן שע״ז
להנהגה היומיומית
- המקרה: שתי עליות זו כנגד זו, חצר שאין בה ארבע אמות, וגומא שעשתה אחת מהן ולא השנייה (סעיף א); בלא גומא אין שופכין בחצר כזו (משנה ברורה, ס״ק ב; ובסימן שנ״ז, סעיף א, כשהחצר סמוכה לרשות הרבים, בימות החמה).
- אם עירבו יחד, שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, אפילו תוך הגומא להדיא (ס״ק ג).
- אם אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל, זו שלא עירבה אסורה (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, אפילו אם עשתה גומא, ואפילו לשפוך בביתה (ס״ק ה); ועליה מביא שולחן ערוך הרב בלשון יש אומרים את האיסור לשפוך אפילו בעליות (שע״ז:א; ראה להלן); זו שעירבה מותרת, ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, רק אם עשתה את הגומא (ס״ק ו).
- התנאי: המותרת אינה שופכת להדיא בגומא, אלא שופכת בעלייה, והמים יורדים לגומא (סעיף א).
- הגהת הרמ״א: שכחו בחצר שאינה מעורבת מותר (סעיף א, על פי הטור).
- הגהת הרמ״א: אם יש בחצר יותר מארבע אמות, שתיהן מותרות בכהאי גוונא, ואינן צריכות לגומא (סעיף א, על פי הבית יוסף); לפי המשנה ברורה, בשופכות גם על המרפסת, והמים יורדים לחצר, כשעירבו כל אחת לעצמה (ס״ק ט); הט״ז מפקפק בזה (ס״ק א), והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו.
- שולחן ערוך הרב כותב את עירוב שתי הדיוטאות עם בני החצר, המתיר לכולם לשפוך על סמך הגומא של אחת מהן; את עירוב הדיוטאות לעצמן ולא עם בני החצר, שבו אין מוציאים לחצר כלים ששבתו בעליות, הדיוטא שהגומא סמוכה למרפסת שלה שופכת במרפסת שלה, והמים יורדים לגומא, והשנייה אינה שופכת אפילו במרפסת שלה, באופן שירדו המים ממנה לחצר ולגומא; ואת המקרה שבדיוטא השנייה (זו שלא עשתה גומא) לא עירבו העליות ביחד: הדיוטא שעשתה גומא, אפילו אם עירבה עם בני החצר, אינה מוציאה לחצר כלים אלו, אבל שופכת מן העליות על המרפסת שלה; והרב מביא בלשון יש אומרים את האיסור על הדיוטא השנייה לשפוך אפילו בעליות (שע״ז:א) — ראה פרק 5 בדף זה ורמה 4.
- במקרה של ספק — היעזר ברב שלך.
- פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שע״ז בשלוש רמות:
למדת את סימן שע״ז בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: סעיף המחבר עם הגהת הרמ״א, ביאור עברי, מושגים הלכתיים, 10 ס״ק של המשנה ברורה
- ⚡ רמה 2 — למדן: הסוגיא בעירובין פ״ח–פ״ט, פירושי המשנה, התוספות, הט״ז, המגן אברהם, המשנה ברורה והביאור הלכה, בין השאר
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות