סימן שע״ז · סעיף אחד בשולחן ערוך
גישה ראשונה לסימן שע״ז: טקסט עברי שלם של המחבר ושל הגהת הרמ״א, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: שתי עליות זו כנגד זו, הפתוחות לחצר שאין בה ארבע אמות, ואחת מהן עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר את מימיה — מי רשאי לשפוך, לפי אם עירבו שתיהן יחד, או שאחת עירבה לעצמה והשנייה לא עירבה כלל; והגהת הרמ״א בחצר שיש בה יותר מארבע אמות
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שע״ז (סעיף אחד בשולחן ערוך, עם הגהת הרמ״א; גם בשולחן ערוך הרב סעיף אחד, הנלמד ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שע״ז מכיל סעיף אחד מהמחבר (רבי יוסף קארו), עם הגהת הרמ״א. נושא הסימן, לפי כותרתו: דין ב׳ עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר. הסעיף אומר מי רשאי לשפוך את מימיו בחצר שאין בה ארבע אמות, כשאחת מן העליות עשתה בה גומא: לפי אם עירבו יחד, או שאחת עירבה לעצמה והשנייה לא עירבה כלל. גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה סעיף אחד; לשונו נלמדת ברמה 4.
סעיף א
דין ב' עליות זו כנגד זו הפתוחות לחצר. ובו סעיף אחד:
שתי עליות הפתוחו' לחצר זו כנגד זו ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד' אמות מימיה והשני' לא עשתה אם עירבו יחד שתיהן מותרו' לשפוך מימיהן ואם לא עירבו יחד והאחת עירב' לעצמ' והשני' לא עירב' כלל זו שלא עירב' אסור' ושעירבה מותרת ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא: הגה דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי (טור) וה״ה אם החצר יותר מד' אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא (ב״י):
- המקרה: שתי עליות זו כנגד זו, חצר שאין בה ארבע אמות, וגומא שעשתה אחת מהן: ואחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר שאין בה ד׳ אמות מימיה והשני׳ לא עשתה. בחצר כזו אין שופכין מים בלא גומא, כמו שמזכיר המשנה ברורה (ס״ק ב), המפנה לסימן שנ״ז סעיף א; והוא מעמיד את הגומא סמוך לעלייה שעשתה אותה, כנגדה (ס״ק א).
- אם עירבו יחד, שתיהן שופכות: אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן. אפילו לתוך הגומא ישירות, מבאר המשנה ברורה (ס״ק ג).
- אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל: השנייה אסורה, והראשונה מותרת: ואם לא עירבו יחד והאחת עירב׳ לעצמ׳ והשני׳ לא עירב׳ כלל זו שלא עירב׳ אסור׳ ושעירבה מותרת. המשנה ברורה מפרש את המקרה כך: זו שעשתה את הגומא עירבה עם כל שכניה הדרים אצלה בעלייתה, ויש מרפסת לפני כל עלייה, שממנה יורדים לחצר (ס״ק ד); זו שלא עירבה אסורה אפילו אם עשתה גם היא גומא, ואפילו לשפוך בביתה כדי שילכו המים מעצמם למרפסת (ס״ק ה); וזו שעירבה אינה מותרת אלא אם עשתה את הגומא (ס״ק ו). הט״ז כותב שלא עלה בידו ליישב סעיף זה: ראה פרק 2.
- התנאי: שלא לשפוך בגומא ישירות: ובלבד שלא תשפוך להדיא בגומא אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא. שהרי החצר משותפת לשתיהן, ולא עירבו יחד (משנה ברורה, ס״ק ז).
- הגהת הרמ״א — הטעם, על פי הטור: דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי. אף על פי שהחצר שבה הגומא שייכת לשתיהן, והמים יורדים שם לגומא מכוחו (משנה ברורה, ס״ק ח).
- הגהת הרמ״א — חצר שיש בה יותר מארבע אמות, על פי הבית יוסף: וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא (רמ״א או״ח שע״ז:א). לפי המשנה ברורה, מדובר בשפיכה גם על המרפסת, והמים יורדים לחצר, כשכל אחת עירבה לעצמה (ס״ק ט). הט״ז מפקפק בחילוק של הבית יוסף, והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו: ראה פרק 6.
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
הבית יוסף מייחס דין זה לסוף פרק כיצד משתתפין במסכת עירובין: « והדין משנה ס״פ כיצד משתתפין » (בית יוסף או״ח שע״ז). המשנה (פ״ח ע״א) מביאה תחילה את דין החצר הקטנה: « חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת — אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחְזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה » (עירובין פ״ח ע״א). ואחר כך: « וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה — מוּתָּרִין, אֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה — אֲסוּרִין » (עירובין פ״ח ע״א). רש״י מפרש את הדיוטאות: « עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם » (רש״י עירובין פ״ח ע״א); ו« בני האחת עשו עוקה בחצר ובני האחת לא עשו » (רש״י עירובין פ״ח ע״א).
הגמרא מביאה תחילה בשם רבא: « אָמַר רָבָא: אֲפִילּוּ עֵירְבוּ » (עירובין פ״ח ע״ב). אביי מקשה, והגמרא מביאה את דברי רבא בלשון אחרת: « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ, אֲבָל עֵירְבוּ — מוּתָּרִין » (עירובין פ״ט ע״א). ואחר כך טעם האיסור: « וְכִי לֹא עֵירְבוּ, מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַב אָשֵׁי: גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מִמָּאנֵי דְבָתִּים לְהָתָם » (עירובין פ״ט ע״א). רש״י גורס: « הכי גרסינן דלמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתים להכא - לשפת העוקה לשפוך לתוכה » (רש״י עירובין פ״ט ע״א).
התוספות, שהבית יוסף מעתיק אותם עם הרא״ש, מקשים: « וא״ת אי דלא עירבו תרוייהו ליתסרו » (תוספות עירובין פ״ט ע״א); ומתרצים: « וי״ל דאינם שופכין ממש בתוך העוקה שבחצר אלא שופכין על הדיוטא והן יורדין על העוקה הסמוכה לה » (תוספות עירובין פ״ט ע״א); « ואע״ג דהוי חצר שאינה מעורבת מ״מ לא אסרו חכמים כאן אלא בכרמלית כעין שפירשנו לעיל אבל בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל » (תוספות עירובין פ״ט ע״א). ובאלו שלא עשו עוקה: « ואותם שלא עשו עוקה אסורים כדאמר דילמא אתו לאפוקי מיא במנא דבתים להכא שיורידו מן הדיוטא בכלים מלאים מים לשפת העוקה שרחוקה מהן דאין רוצין שיפלו המים למטה ויקלקל החצר » (תוספות עירובין פ״ט ע״א). קטע זה כתוב בתוספות, ולא ברא״ש כפי שהוא בספריא, שבו הקושיה והתירוץ. הביאור הלכה מעיר שלרמב״ם פירוש אחר במשנה זו: « הנה בב״י העתיק פירוש התוספות על סוגיא זו ויש עוד לרמב״ם בפירוש המשנה פירוש אחר על המשנה זו ובדרך זה דרך ג״כ בהלכותיו אבל כפי פירוש התוספות כתב ג״כ הרשב״א והריטב״א וכתבו שכן כתבו רוב המפרשים » (ביאור הלכה שע״ז).
סעיף המחבר מעתיק את לשון הטור, והט״ז כותב שלא עלה בידו ליישבו: « בסעיף זה העתיק לשון הטור ובאמת הסכנתי נפשי מאוד לישב זה ולא עלתה בידי » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א). בגמרא ובתוספות, הוא מבאר, החילוק בין שתי העליות תלוי בגומא, הסמוכה לאחת והרחוקה מן השנייה; ואילו הטור « והנה הטור הולך בשיטת התו׳ והכניס דברי׳ אחרים לכאן מה שאין להם ענין » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — עירוב העלייה לעצמה. פירוש חותנו, מרפסת לפני העלייה, אינו מניח את דעתו: « ולמו״ח ז״ל ראיתי שפי׳ בזה שיש שם מרפסת להעליי׳ וכל רוא׳ דבריו בזה לא ימצא ישוב ותי׳ כלל על התימהון שיש כאן » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א). ועוד: « ואולי יש ט״ס וחסרון איזה בבא בדברי הטור והתימא הגדולה שהב״י לא הרגיש בתימה זו והעתיק כאן בש״ע הנחנו הדבר למי שלבו שלם בדבר אולי יכול ליישבו » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א). הוא מביא גם את תשובת הלבוש, שנשאל על כך — שהדבר תלוי בגומא ועירוב ולא ברחוק וקרוב —, ודוחה אותה מדברי התוספות. האליה רבה, לעומתו, סובר שעיקר כטור וכיישוב הלבוש, נגד הט״ז: « לכן נראה לי עיקר בטור וביישוב הלבוש אף שהט״ז כתב דמאן דמותיב שפיר מותיב ולבוש לא תירץ כלום » (אליה רבה שע״ז ס״ק ג). דף זה מביא פירושים אלה בלי להכריע (רמה 2, פרק 5). המגן אברהם והמשנה ברורה, לעומתו, מפרשים את הסעיף במרפסת שלפני העליות (פרק 3).
מקומו בהלכות עירובין
במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שע״ז נשען על סימן שנ״ז סעיף א — חצר שאין בה ארבע אמות, שאין שופכין בה מים בלא גומא כשהיא סמוכה לרשות הרבים, בימות החמה: הטור מפנה אליו, « כדי לשפוך בחצר שאין בה ד״א מימיה כדפרישית לעיל » (טור או״ח שע״ז), וכן המשנה ברורה (ס״ק ב); וסוגריים בסוף סעיף א של סימן שנ״ז, באותיות קטנות בטקסט שבספריא, מפנים לסימן שע״ז: « וע״ל סי׳ שע״ז » (שו״ע או״ח שנ״ז:א). המגן אברהם מפנה, בין השאר, לסימן שע״ה (ס״ק ב).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מבנים את הסימן הזה, לפי סדר הסעיף:
- עליות — שהמשנה קוראת להן דיוטאות: רש״י מפרש, « עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם » (רש״י עירובין פ״ח ע״א). שולחן ערוך הרב כותב « שְׁתֵּי דְיוּטָאוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת » (שו״ע הרב שע״ז:א), והעליות אצלו הן שבתוך הדיוטא: « וְהָעֲלִיּוֹת שֶׁבִּדְיוּטָא זוֹ » (שו״ע הרב שע״ז:א) (רמה 4, נקודה א).
- גומא — שהמשנה קוראת לה עוקה; המשנה ברורה מעמידה כך: « סמוך לה נגד עליתה » (משנה ברורה שע״ז ס״ק א).
- חצר שאין בה ד׳ אמות — החצר הקטנה, שדינה בסימן שנ״ז: « חצר שפחותה מד׳ אמות על ד׳ אמות שהיא סמוכה לרשות הרבים אין שופכין לתוכה מים בשב׳ בימות החמה » (שו״ע או״ח שנ״ז:א). הטעם: « שכיון שאין בה ד׳ אמות אין סאתים מים שאדם עשוי להשתמש בכל יום ראוי ליבלע בה והוי כאילו שופך לרשות הרבים לכך צריך לעשות גומא שתהא חללה מחזקת סאתים » (שו״ע או״ח שנ״ז:א). ו: « ואם יש בחצר ארבע על ארבע אפי׳ הוא אריך וקטין או בימות הגשמים בחצר כל שהוא מותר לשפוך בה כל מה שירצה » (שו״ע או״ח שנ״ז:א). והגבול: « במה דברים אמורים בחצר הסמוכה לר״ה אבל אם היא סמוכה לכרמלית אפילו היא קטנה הרבה אינה צריכה גומא אפילו בימות החמה » (שו״ע או״ח שנ״ז:א).
- עירבו יחד — שתיהן שופכות את מימיהן, « אפילו תוך הגומא להדיא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ג).
- עירב׳ לעצמ׳ — המשנה ברורה מפרש: « אותה שעשתה הגומא עם כל שכניה הדרים אצלה בעליתה ומיירי בשיש מרפסת לפני כל עליה ועליה ונכנסין הכל להמרפסת דרך פתח העליה וממנה יורדין לחצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ד). המגן אברהם מציע (ול״נ) טעם לכך שהמחבר כותב שהשנייה «לא עירבה כלל»: « ול״נ דנקט והשניה לא עירבה כלל דאם עירבה השניה לעצמה אין אוסרת החצר ומותרת אותה שעשאה גומא לשפוך להדיא לגומא אבל כל שלא עירבה כלל ה״ל רגל האסורה במקומה ואוסרת החצר » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב); הוא מפנה לסימן שע״ה, ומסיים: « וצ״ע עמ״ש סימן שס״ד ס״ג » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב). הביאור הלכה מביא בשם האחרונים: « לפי מה שצייר המחבר מתחלה דהאחת לא עשתה גומא יהיה זה הדין אפילו בששניהם עירבו כ״א לעצמו אותה שעשתה גומא מותרת ואותה שלא עשתה גומא אסורה » (ביאור הלכה שע״ז).
- אסורה — זו שלא עירבה אסורה, לפי המשנה ברורה, « אפילו אם עשתה ג״כ גומא » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה); ו: « ולא מיבעי שאסורה להוציא הכלי עם השופכין דרך החצר עד גומתה או להוציא להמרפסת דהא לא עירבה אלא אפילו לשפוך בביתה שילך המים מעצמו למרפסת ומשם ירד למטה ג״כ אסור » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה). הטעם: « דחיישינן שמא יחוס על קלקול ביתו שלא יטנף מפני השופכין ויטלטל הכלי עם השופכין להמרפסת להדיא והלא היא משותפת לכל דיירי העליה ולא עירבו ביניהם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ה). וכבר כתב המגן אברהם: « אפי׳ עשתה גומא דהא אסורה להוציא על המרפס׳ וא״כ אפי׳ לשפוך בביתה אסור׳ דחיישי׳ שתה׳ חס על קלקול ביתה ותטלטל הכלים למרפסת » (מגן אברהם שע״ז ס״ק א).
- מותרת — זו שעירבה מותרת, לפי המשנה ברורה, « ובלבד שעשתה גומא וכנ״ל אבל בלא גומא אסורה לשפוך בביתה או למרפסת שירדו המים לחצר דבודאי ירדו מהחצר לר״ה וכנ״ל בסימן שנ״ז » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו). ו: « ואפילו אם חברתה עשתה גומא והמים ירדו מהחצר לאותה גומא ג״כ אסור דחיישינן שיחוש לקלקול החצר שלא יטנף מהשופכין דרך הליכתן לגומא כיון שהגומא רחוקה ממנה ויוציא כלי הבית עם השופכין לחצר כדי לשפוך להדיא לגומא והם הלא לא עירבו יחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ו). המגן אברהם כותב: « ובלבד שעשת׳ גומא אבל אסורה לשפוך במרפסת שירדו המים מחצר לגומא שעשתה חברת׳ » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב), בשם הב״ח, ומוסיף שלשון הרמזים אינה משמעת כן: « כ״כ הב״ח ע״ש ול׳ שברמזים לא משמע הכי ע״ש » (מגן אברהם שע״ז ס״ק ב).
- להדיא בגומא — « דהא החצר משותף לשניהם והם לא עירבו ביחד » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ז).
- כחו — בהגהת הרמ״א: « ר״ל אע״ג דהחצר שהגומא ביה שייך לשניהם והמים יורדים שם בגומא מכחו » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ח). וכן כתבו התוספות: בחצר שאינה מעורבת לא אסרו [כחו] כלל (פרק 2).
- יותר מד׳ אמות — בהגהת הרמ״א: « היינו לשפוך גם על המרפסת ושירד לחצר ומיירי בשעירבו כ״א לעצמו ולא חיישינן שיוציא הכלי עם המים לחצר לשפוך בתוך הגומא שעשה חבירו דכיון שיש בהחצר שיעור ד״א בשיעור שהוא רחב כזה ראוי שיבלע המים במקומו ולא יתקלקל החצר » (משנה ברורה שע״ז ס״ק ט). ו: « ר״ל וע״כ אפילו אם אחד עשה גומא לצד עליתו לא חיישינן שהשני יוליך הכלי עם השופכין לשם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק י). הביאור הלכה: « לאו דוקא דה״ה אפילו ד״א וכנ״ל בסימן שנ״ז » (ביאור הלכה שע״ז).
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | שתי עליות זו כנגד זו, הפתוחות לחצר; אחת עשתה גומא בחצר, כדי לשפוך את מימיה בחצר, שאין בה ארבע אמות; והשנייה לא. אם עירבו יחד — שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן. אם לא עירבו יחד — אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל —, זו שלא עירבה אסורה, וזו שעירבה מותרת, ובלבד שלא תשפוך בגומא ישירות, אלא בעלייה, והמים יורדים לגומא. הרמ״א: שכוחו בחצר שאינה מעורבת מותר (טור); וכן אם החצר יותר מארבע אמות — שתיהן מותרות באופן זה, ואינן צריכות גומא (בית יוסף). |
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה י׳ ס״ק בסימן זה. הנה כולם, לפי הסדר — להבין יותר את משמעות הסעיף:
בטקסט שבספריא, ס״ק ח פותח במלה «דכמו», ובסעיף, במהדורת מגיני ארץ, כתוב «דכחו»; הועתק כמות שהוא. לטקסט בספריא: משנה ברורה שע״ז.
6. שיטת הרמ״א
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף הגהה לסעיף זה. בטקסט שבספריא (מהדורת מגיני ארץ), היא באה בסוף הסעיף, אחרי המלים אלא תשפוך בעלייה והם יורדים לגומא, ומביאה את הטור, ואחריו את הבית יוסף.
- סעיף א — הטעם, על פי הטור: « דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (רמ״א או״ח שע״ז:א). אלו דברי הטור, בסוף דין זה: « אלא תשפוך בעלייה והם יורדין לגומא דכחו בחצר שאינה מעורבת שרי » (טור או״ח שע״ז). וכן כתבו התוספות: בחצר שאינה מעורבת לא אסרו [כחו] כלל (פרק 2); והמשנה ברורה מבאר: אף על פי שהחצר שבה הגומא שייכת לשתיהן (ס״ק ח).
- סעיף א — חצר שיש בה יותר מארבע אמות, על פי הבית יוסף: « וה״ה אם החצר יותר מד׳ אמות דשתיהם מותרים בכה״ג ואין צריכים לגומא » (רמ״א או״ח שע״ז:א). הבית יוסף כותב: « ודע דמיירי בחצר פחותה מד״א ואם יתירה מד״א אין שופכין לתוכה ממש אא״כ עירבו ואם לא עירבו כל אחת שופכת ברשותה והמים הולכין מכחו לחצירן שאינה מעורבת ולא חיישינן שמא יוציא המים בכלים ששבתו בבית לחצר דכיון שיש בחצר שיעור לא חיישינן לכך דלא מקלקל החצר » (בית יוסף או״ח שע״ז).
- פקפוקו של הט״ז: « ויש לעיין בדברי הב״י כאן » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א); « ותמהתי דכיון שיש עוקה בחצר סמוך להעליה האחרת למה יתקלקל החצר הקטן הלא יזובו המים הניגרים לתוך העוקה ולא ישארו בחצר » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א) — ולדעתו החשש קיים גם בחצר גדולה. ובכל זאת הוא מציע ליישב מעט את דברי הבית יוסף: « ויש קצת ליישב דאם יש בחצר ד״א אין רגילים בחול תמיד לשפוך לתוך העוקה אלא לפעמים לחצר עצמו שיבלעו המים בו וע״כ גם בשבת אין כאן חשש אם שופך על העלייה ויורד לארץ » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א); ומסיים: « כן הוא סברת ב״י ורמ״א מביאו אבל תימה לי שהרמב״ם כתב דין זה פ״ד וכתב המ״מ דמיירי בחצר שהיא ד׳ על ד׳ וצ״ע » (ט״ז או״ח שע״ז ס״ק א).
- מה שמביא הביאור הלכה: « והנה הט״ז מפקפק על דברי הב״י ודעתו דכיון שיש גומא בחצר חיישינן שיוציא כלי עם שופכין לשם והביא ראיה לזה מדברי הרה״מ ורבים מהאחרונים דחו ראיתו » (ביאור הלכה שע״ז); ו: « ובלא״ה כמה ראשונים כתבו כרש״י דמיירי בחצר שהיא פחותה מד״א הרשב״א והריטב״א והאור זרוע » (ביאור הלכה שע״ז). הוא מפנה גם לעצי אלמוגים: « ועיין עוד בעצי אלמוגים דה״ה בימות הגשמים שאין צריכין לעוקא וכנ״ל בסימן שנ״ז אפילו בפחותה מד״א יהיה הדין דשניהם מותרים » (ביאור הלכה שע״ז). ועל סוף ההגהה כותב המשנה ברורה: « ר״ל וע״כ אפילו אם אחד עשה גומא לצד עליתו לא חיישינן שהשני יוליך הכלי עם השופכין לשם » (משנה ברורה שע״ז ס״ק י).
- חב״ד → לפי שולחן ערוך הרב, סימן שע״ז (ראה רמה 4 — דעת הרב).
7. מקרים מעשיים מודרניים
המצבים שלהלן הם יישומים של האתר: הסעיף אינו מזכיר אותם, וכל אחד מהם קשור לחלק הסעיף הנוגע בו.
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| שתי דירות בקומה העליונה, זו כנגד זו, מעל חצר קטנה משותפת, שעירבו יחד | יישום של האתר, סעיף א: במקרה שבסעיף — חצר שאין בה ארבע אמות, וגומא שעשתה אחת מהן —, « אם עירבו יחד שתיהן מותרו׳ לשפוך מימיהן » (שו״ע או״ח שע״ז:א); אפילו לתוך הגומא ישירות, לפי המשנה ברורה (ס״ק ג). אם חצר וניקוז של ימינו עומדים בתנאי הסעיף — היעזר ברב שלך. |
| שתי קומות זו כנגד זו, בכל אחת כמה דירות הפתוחות למרפסת משותפת; דיירי קומה אחת עירבו ביניהם, ודיירי השנייה לא עירבו כלל | יישום של האתר, סעיף א, כפי שמפרשו המשנה ברורה (ס״ק ד: העירוב לעצמה הוא העירוב שעושה העלייה עם כל שכניה הדרים בה, ומרפסת לפני כל עלייה): במקרה שבסעיף — חצר שאין בה ארבע אמות, וגומא שעשתה העלייה שעירבה —, זו שלא עירבה אסורה, וזו שעירבה מותרת, ובלבד שלא תשפוך בגומא ישירות, אלא בעלייה, והמים יורדים לגומא (סעיף א); המשנה ברורה מתיר רק לזו שעשתה את הגומא (ס״ק ו), ואוסר על השנייה אפילו לשפוך בביתה כדי שילכו המים מעצמם למרפסת (ס״ק ה). הט״ז כותב שלא עלה בידו ליישב סעיף זה (ס״ק א). היעזר ברב שלך. |
| בחצר המשותפת יש ארבע אמות או יותר | יישום של האתר, סעיף א, הגהת הרמ״א: שתיהן מותרות באופן זה, ואינן צריכות גומא (על פי הבית יוסף); לפי הבית יוסף, אם לא עירבו [יחד], כל אחת שופכת ברשותה והמים הולכים מכחו לחצר, ואין שופכין לתוך החצר ממש; לפי המשנה ברורה, בשופכות גם על המרפסת, והמים יורדים לחצר, כשעירבו כל אחת לעצמה (ס״ק ט); הביאור הלכה כותב ש«יותר» לאו דווקא: הוא הדין בארבע אמות. הט״ז מפקפק בחילוק זה (ס״ק א), והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו. היעזר ברב שלך. |
8. סיכום מעשי של הסימן
- המקרה: שתי עליות זו כנגד זו, הפתוחות לחצר שאין בה ארבע אמות; אחת עשתה גומא בחצר כדי לשפוך בחצר את מימיה, והשנייה לא (סעיף א); בחצר כזו אין שופכין בלא גומא (משנה ברורה, ס״ק ב; ובסימן שנ״ז סעיף א, כשהחצר סמוכה לרשות הרבים, בימות החמה).
- אם עירבו יחד — שתיהן מותרות לשפוך את מימיהן (סעיף א); אפילו לתוך הגומא ישירות, לפי המשנה ברורה (ס״ק ג).
- אם אחת עירבה לעצמה, והשנייה לא עירבה כלל — זו שלא עירבה אסורה, וזו שעירבה מותרת (סעיף א); לפי המשנה ברורה, זו שלא עירבה אסורה אפילו אם עשתה גומא (ס״ק ה), וזו שעירבה אינה מותרת אלא אם עשתה את הגומא (ס״ק ו).
- התנאי: שלא תשפוך בגומא ישירות, אלא בעלייה, והמים יורדים לגומא (סעיף א) — שהרי החצר משותפת לשתיהן, ולא עירבו יחד (משנה ברורה, ס״ק ז).
- הגהת הרמ״א: שכוחו בחצר שאינה מעורבת מותר (סעיף א, על פי הטור).
- הגהת הרמ״א: וכן אם החצר יותר מארבע אמות — שתיהן מותרות באופן זה, ואינן צריכות גומא (סעיף א, על פי הבית יוסף); הט״ז מפקפק בחילוק זה (ס״ק א), והביאור הלכה מביא שרבים מהאחרונים דחו את ראייתו.
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
- מדוע אין שופכין מים, בלא גומא, בחצר שאין בה ארבע אמות, ומתי אין צריך גומא (סימן שנ״ז סעיף א)?
- מה אומרת המשנה בשתי דיוטאות זו כנגד זו (עירובין פ״ח ע״א), וכיצד מגבילים אותה דברי רבא (עירובין פ״ט ע״א)?
- מהו חששו של רב אשי, וכיצד מפרשים אותו התוספות בעלייה שלא עשתה עוקה?
- מדוע זו שעירבה אינה שופכת בגומא ישירות (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ז)?
- כיצד מפרש המשנה ברורה (ס״ק ד) את דברי הסעיף «והאחת עירב׳ לעצמ׳» (שו״ע או״ח שע״ז:א), ואיזה קושי מוצא הט״ז בסעיף זה (ס״ק א)?
- מה מתירה הגהת הרמ״א בחצר שיש בה יותר מארבע אמות, ומדוע מפקפק בה הט״ז (ס״ק א; ביאור הלכה)?
להעמיק עוד
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שע״ז)