דעת DAAT
הלכות עירובין סימן שע״ו
דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי

סימן שע״ו

סימן שע״ו · בור ובאר שבין שתי חצירות
סיכום וסימני זכרון לחזרה
סיכום מגיסטרלי · הלכות עירובין · ד׳ סעיפים בשולחן ערוך, ד׳ גם בשולחן ערוך הרב
לשינון וחזרה לאחר רמות 1 ו-2

📑 תכנית הסיכום

  1. האקסיומה המרכזית של הסימן
  2. המושגים העיקריים מתומצתים
  3. מהלך הסימן — מן הבור ועד בית הכסא
  4. עץ החלטה — האם מותר להשתמש במקום בלא עירוב?
  5. הבאר שבשביל — חלונות, פתחים והרחקה (סעיף ב)
  6. סימן זכרון — ארבעה מקומות, כסדר הסעיפים
  7. מלכודות להימנע מהן
  8. מקרים מעשיים
  9. טבלת סיכום סופית
  10. הוראות מעשיות

מספרי הסעיפים בדף זה הם של השולחן ערוך של המחבר (ד׳ סעיפים). גם בשולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, יש ד׳ סעיפים, ובסימן זה הם עומדים כנגד סעיפי המחבר אחד אחד: כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.

1. האקסיומה המרכזית

סימן שע״ו במשפט אחד.
שני שכנים שלא עירבו יחד — האם מותר להם להשתמש בשבת במקום הנוגע לשתי רשויותיהם? הסימן מפרט את המקרים, כל אחד בסעיפו: בור שבין שתי חצרות (סעיף א), באר שבאמצע השביל (סעיף ב), שלוש חורבות שבין שתי חצרות (סעיף ג), בית הכסא שבין שני בתים (סעיף ד). במים, כותב המשנה ברורה, הקלו: « קל הוא שהקילו במים להתיר במחיצה כזו דבעינן רק שלא יכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ד); ובבאר שבשביל, סעיף ב נותן את טעם ההיתר: « שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר » (שו״ע או״ח שע״ו:ב), בהסתייגויות של הגהת הרמ״א (פרק 5).

2. המושגים העיקריים מתומצתים

מושגהגדרהבסעיף
מחיצה עשרהמחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים; לפי המשנה ברורה, עשויה לשם כך, ובתוך אוגן הבור (ס״ק ג)סעיף א: אין ממלאים בלעדיה, « אלא אם כן עשו מחיצה עשרה למעלה מן המים » (שו״ע או״ח שע״ו:א); שולחן ערוך הרב (סעיף א) כותב שכותל החצר המהלך על גבי הבור אינו נחשב מחיצה
טפחהטפח מן המחיצה היורד בתוך המים — או היוצא למעלה מן המים, כשהמחיצה כולה בתוך המים; לפי המשנה ברורה, כדי שיהיה ניכר הפסק המחיצה בתוך המים (ס״ק ד), ועל המילה ניכרת הוא כותב « ובזה הטפח לבד סגי שלא ילך הדלי לרשות חבירו » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ז) — על איזה טפח הוא מדבר, רמה 4 אינה מכריעה (נקודה א)סעיף א
קורה רחבה ד״טקורה רחבה ארבעה טפחים על פי הבור; לפי המשנה ברורה, מונחת מתחילה כדי להתיר את המים (ס״ק ח); ורואים אותה כאילו היא נמשכת ויורדת עד המים, ואין לחוש שידלה מצד חבירו, לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים (ס״ק ט)סעיף א: זה ממלא מצד הקורה וזה מן הצד האחר; הביאור הלכה נשאר בצריך עיון למעשה, אם צריכה להיות בתוך אוגן הבור (רמה 1, פרק 6)
כלים של חצרכלי החצר; שולחן ערוך הרב (סעיף א) מדבר בדלי ששבת בחצרהגהת הרמ״א בסעיף א: בהם אין צריך שום תיקון; אבל, לפי המשנה ברורה, אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (ס״ק י)
זיזיםזיזים שכל אחד מוציא מכותלו עד לבור, להיכרסעיף ב: אינם צריכים; המשנה ברורה רואה בזה דחייה של מאן דאמר בגמרא שצריך זיז (ס״ק י״ג)
דרך אוירתשמיש דרך אויר: אין אדם אוסר בו על חבירוסעיף ב; לפי הגהת הרמ״א, דווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות; כשיש פתחים, כותב המשנה ברורה, השביל כחצר שאינה מעורבת (ס״ק י״ד)
מופלג ד׳מרוחק ארבעה טפחים מכותלי החצרותהגהת הרמ״א בסעיף ב: יש אומרים שבפחות מארבעה טפחים אוסרים, אפילו כשאין אלא חלונות; המשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו)
זריקה / שלשולזריקה מרחוק, או שלשול סמוך לחלונוסעיף ג: כל אחד משתמש בחורבה שאצלו דרך החלונות, בזריקה; השלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה להן — לפי המשנה ברורה, משום שיש לשתיהן תשמיש נוח בה בשלשול (ס״ק כ״ב); שולחן ערוך הרב כותב « עַל יְדֵי שִׁלְשׁוּל וּזְרִיקָה » (שו״ע הרב שע״ו:ג)
רשות שניהם שולטתרשות שניהם שולטת במקוםסעיף ד: בית הכסא שבין שני בתים בלא עירוב — אסורים; לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף (ס״ק כ״ג); המגן אברהם מדמה זאת לכלים ששבתו בבית (ס״ק ט), וכן כותב שולחן ערוך הרב (סעיף ד)

3. מהלך הסימן — מן הבור ועד בית הכסא

סעיף א — בור שבין שתי חצרות שאינן יכולות לערב, או שלא עירבו: אין ממלאים ממנו בשבת בלא מחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים שטפח ממנה יורד בתוך המים — או, כשהיא כולה בתוך המים, שטפח ממנה יוצא למעלה מן המים —, או בלא קורה רחבה ארבעה טפחים על פי הבור. הגהת הרמ״א: דווקא כשממלאים בכלים של בית; בכלים של חצר אין צריך שום תיקון — אבל, לפי המשנה ברורה, אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (ס״ק י).
↓
סעיף ב — באר שבאמצע השביל, בין שני כותלי חצרות: אפילו מרוחקת ארבעה טפחים מכל כותל, שניהם ממלאים ממנה, בלא זיזים, שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר. הגהת הרמ״א: דווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות; ויש אומרים שאם אינה מרוחקת ארבעה טפחים, אוסרים אף באופן זה — המשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו).
↓
סעיף ג — שלוש חורבות שבין שתי חצרות (לפי המשנה ברורה, חורבות שאין בהן דיורין, ופרוצות זו לזו ביותר מעשר אמות, ס״ק ט״ז): כל אחד משתמש בזו שאצלו, דרך החלונות, בזריקה — אבל לא בשל חבירו בשבת (משנה ברורה, ס״ק י״ח) —, והאמצעית מותרת לשניהם; אם שלושתן סמוכות לבתים, כשלושה ראשי קנקן, כל אחד נשאר מותר בשלו, והשלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן.
↓
סעיף ד — בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו בניהם יחד: רשות שניהם שולטת בו, ואסורים — לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף (ס״ק כ״ג); סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה, מפנים לסימן שנ״ה.

4. עץ החלטה — האם מותר להשתמש במקום בלא עירוב?

ש1: האם זה בור שבין שתי החצרות? (סעיף א)
↓ כן ← צריך מחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים שטפח ממנה יורד בתוך המים (או יוצא למעלה, כשהיא כולה בתוך המים), או קורה רחבה ארבעה טפחים; בלעדיהן אין ממלאים ממנו (סעיף א). ואחר כך הגהת הרמ״א: בכלים של חצר אינה מצריכה שום תיקון — אבל אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (משנה ברורה, ס״ק י); שולחן ערוך הרב (סעיף א) מדבר בדלי ששבת בחצר, שבו ממלאים לחצרות בלא תיקון.
ש2: האם זו באר שבאמצע השביל, שממלאים ממנה דרך חלונות? (סעיף ב)
↓ כן ← יש לחצרות פתחים לשביל? לפי הגהת הרמ״א, ההיתר אינו אלא כשאינן פתוחות לו אלא בחלונות; כשיש פתחים, כותב המשנה ברורה, אסור אפילו דרך חלונות כל זמן שלא עירבו יחד (ס״ק י״ד); המגן אברהם כותב שלדעה שבסעיף מותר אף כשהחצרות פתוחות לשביל (ס״ק ד). הבאר מרוחקת ארבעה טפחים מן הכתלים? הסעיף מתיר אף בהרחקה זו; הדעה שההגהה מביאה אחר כך אוסרת בפחות מארבעה, והמשנה ברורה כותב שכך פסקו האחרונים (ס״ק ט״ו). שולחן ערוך הרב (סעיף ב) מתנה תנאים משלו: ראה פרק 5.
ש3: חורבות שבין שתי החצרות — לפי המשנה ברורה, שאין בהן דיורין ופרוצות זו לזו (ס״ק ט״ז)? (סעיף ג)
↓ כן ← זו שאצלו — משתמש בה דרך החלונות, בזריקה; האמצעית — מותרת לשניהם; כשהן כראשי קנקן, השלישית, הקרובה לשתי החצרות — אסורה לשתיהן.
ש4: בית הכסא שבין שני בתים? (סעיף ד)
↓ כן ← בלא עירוב — אסורים; לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף; אם גם מקום המושב שייך לשניהם — מותר (ס״ק כ״ג). שולחן ערוך הרב (סעיף ד) כותב את האיסור לכתחלה בבית הכסא שהוא של שניהם בשותפות, בלי לחלק כך (מלכודת 7): היעזר ברב שלך. במי ששכח לערב, ראה מלכודת 7.
← בכל ספק: היעזר ברב שלך.

5. הבאר שבשביל — חלונות, פתחים והרחקה (סעיף ב)

סעיף ב והגהתו מתנים כמה תנאים, ושולחן ערוך הרב מוסיף עוד. תמצית : הטבלה מעמידה אותם זה לצד זה, כסדר הלשון; הלשון המלאה וביאורה ברמות 1 ו־4.

הלשוןמה שהיא כותבת
סעיף ב (המחבר)אפילו מרוחקת ארבעה טפחים מכל כותל, שניהם ממלאים ממנה, בלא זיזים, « שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר » (שו״ע או״ח שע״ו:ב); המשנה ברורה מדייק מלשון זו שלדעה זו כל שכן בפחות מארבעה טפחים (ס״ק י״ב); המגן אברהם כותב שלדעה זו מותר אף כשהחצרות פתוחות לשביל (ס״ק ד)
הגהת הרמ״א, חלקה הראשון« ודוקא כשאין חצרות פתוחות בשביל רק בחלונות » (רמ״א או״ח שע״ו:ב); כשיש פתחים, כותב המשנה ברורה, רשות שניהם שולטת בשביל בתשמיש גמור, ואסור אפילו דרך חלונות כל זמן שלא עירבו יחד (ס״ק י״ד)
הגהת הרמ״א, דעת היש אומרים« וי״א דאם אינן מופלגים ארבעה אוסרים אפילו בכה״ג » (רמ״א או״ח שע״ו:ב), שההגהה מייחסת לבית יוסף בשם רש״י; המשנה ברורה: « ופסקו האחרונים כדעה זו » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ט״ו); הביאור הלכה כותב שהסכמת הפוסקים כדעה זו (רמה 1, פרק 6)
שולחן ערוך הרב, סעיף בכותב את ההיתר בבור הרחוק ארבעה טפחים מכל חצר, שממלאים ממנו דרך חלונות, בתנאי « אִם יֵשׁ מִן הַחַלּוֹנוֹת לְמַיִם י׳ טְפָחִים » (שו״ע הרב שע״ו:ב), אפילו הוא [הבור או השביל] של שניהם בשותפות; חצרות הפתוחות לשביל אסורות בו עד שיערבו; ואם השביל כרמלית, אסור למלאות ממנו, אפילו מופלג ארבעה טפחים, אלא אם כן מקיפתו חוליא גבוהה עשרה. בבור קרוב יותר אינו כותב בסעיף זה (רמה 4, נקודה ב)
מה שכותב שולחן ערוך הרב, בין השאר, בשאר הסעיפים, ואין סעיף המחבר כותב (במספור שלו, רמה 4) — ואין זה אומר שהדבר מיוחד לרב: רמה 4 מציינת היכן הוא נמצא כבר:
  • סעיף א (סעיף א של המחבר): כותל החצר אינו נחשב מחיצה, « אֲבָל כֹּתֶל הֶחָצֵר שֶׁמְּהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הַבּוֹר אֵינוֹ נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה » (שו״ע הרב שע״ו:א) — מה שהבית יוסף כבר מדייק מלשון הטור, ומה שכותב גם המשנה ברורה, שאחרי הרב (ס״ק ג); הוא נותן טעם לטפח המשוקע במים: למנוע את הדלי מלחצוב מים מרשות חבירו — המגן אברהם כותב כבר בס״ק א שלא ילך הדלי לרשות חבירו, ורמה 4 אינה מכריעה לאיזה מקרה הוא תולה זאת (נקודה א) —; והתיקון נצרך להכניס את המים לבית — המגן אברהם כבר כותב זאת (ס״ק ג) —, או אפילו להשתמש בהם בחצר בדלי ששבת בבית — מה שכבר אומרת הגהת הרמ״א: « ודוקא אם בא למלאות בכלים של בית » (רמ״א או״ח שע״ו:א) —; ובדלי ששבת בחצר: « אֲבָל אִם שָׁבַת בֶּחָצֵר — אֵין צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן לַבּוֹר לְמַלֹּאת מִמֶּנּוּ לַחֲצֵרוֹת » (שו״ע הרב שע״ו:א).
  • סעיף ג (סעיף ג של המחבר): החורבות שהוא מדבר בהן מוקפות מחיצות ופרוצות זו לזו, ובעליהן אינם דרים בהן; ובסוף הסעיף הוא כותב, כמו הטור והרא״ש (רמה 4), « וְחֻרְבּוֹת אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים, מֻתָּרִים בְּנֵי חֲצֵרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהֶן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאֵין הַבְּעָלִים אוֹסְרִים עֲלֵיהֶן » (שו״ע הרב שע״ו:ג); הביאור הלכה, המביא בזה מחלוקת ראשונים, כותב « וכן פסק הגר״ז » (ביאור הלכה שע״ו).
  • סעיף ד (סעיף ד של המחבר): הוא מוסיף בית הכסא שבין שתי חצרות, ומתנה את תנאי השותפות: « אִם הוּא שֶׁל שְׁנֵיהֶם בְּשֻׁתָּפוּת וְלֹא עֵרְבוּ יַחַד — אֲסוּרִים לִפָּנוֹת לוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת » (שו״ע הרב שע״ו:ד), « עַד שֶׁיְּעָרְבוּ יַחַד אוֹ יַעֲשׂוּ לוֹ תִּקּוּן » (שו״ע הרב שע״ו:ד). המשנה ברורה, שאחריו, מחלק בין מקום המושב למקום החפירה (ס״ק כ״ג); הרב אינו מחלק כך, ורמה 4 אינה מכריעה כיצד מתיישבים שני הלשונות. האיסור לכתחלה והתיקון כתובים כבר בהגהת הרמ״א בסימן שנ״ה, סעיף ג, שאליו מפנים הסוגריים שבסעיף ד; במקרה זה, התיקון שכותבים המשנה ברורה (שנ״ה ס״ק ל״ה) והרב עצמו בסימן שנ״ה הוא דף או קנה, ולא מחיצה תלויה (רמה 4, נקודה ד).

6. סימן זכרון — ארבעה מקומות, כסדר הסעיפים

כל סעיף בסימן עוסק במקום שבין שתי רשויות; ראשי התיבות, כסדר הסעיפים, הם ב · ב · ח · ב:

ב — בור: הבור שבין שתי חצרות — מחיצה של עשרה עם הטפח שלה, או קורה של ארבעה טפחים; בכלים של חצר אין צריך תיקון, לפי הגהת הרמ״א — אבל אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (משנה ברורה, ס״ק י) (סעיף א).

ב — באר: הבאר שבאמצע השביל — דרך אויר אין אוסרים; הגהת הרמ״א מצריכה שלא יהיו החצרות פתוחות לו אלא בחלונות, ומביאה את הדעה האוסרת בפחות מארבעה טפחים, שכמותה, כותב המשנה ברורה, פסקו האחרונים (ס״ק ט״ו) (סעיף ב).

ח — חורבות: שלוש החורבות (שאין בהן דיורין, לפי המשנה ברורה, ס״ק ט״ז) — כל אחד בשלו, האמצעית לשניהם; כשהן כראשי קנקן, השלישית אסורה לשתיהן (סעיף ג).

ב — בית הכסא: בית הכסא שבין שני בתים בלא עירוב — אסורים (סעיף ד); לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף (ס״ק כ״ג).

7. מלכודות להימנע מהן

מלכודת 1: לסבור שכותל החצר המהלך על גבי הבור משמש מחיצה. המשנה ברורה: « ומחיצת הכותל שעומד ע״ג הבור אין מועיל לזה כלל דבעינן דוקא שתהא עשויה לשם כך ובתוך אוגן הבור » (משנה ברורה שע״ו ס״ק ג); וכן כותב שולחן ערוך הרב (סעיף א).
מלכודת 2: לסבור שמחיצה של עשרה למעלה מן המים די בה בלא תנאי נוסף. סעיף א: « וצריך שיהיה טפח מן המחיצה יורד בתוך המים » (שו״ע או״ח שע״ו:א); וכשהיא כולה בתוך המים, צריך שיהיה טפח ממנה יוצא למעלה מן המים.
מלכודת 3: לסבור שבכלים של חצר הכול מותר. הגהת הרמ״א: « ודוקא אם בא למלאות בכלים של בית אבל בכלים של חצר לא בעינן שום תיקון » (רמ״א או״ח שע״ו:א); אבל המשנה ברורה מוסיף: « ועכ״פ אסור להכניס המים לבית אם לא עשו שום תיקון דהא לא עירבו שתי החצרות ביחד » (משנה ברורה שע״ו ס״ק י).
מלכודת 4: לשכוח את הגבול שמציבה הגהת הרמ״א: « ודוקא כשאין חצרות פתוחות בשביל רק בחלונות » (רמ״א או״ח שע״ו:ב). על דברי הסעיף כותב המגן אברהם « וכ״ש בפחו׳ מד׳ (דאז) אף על פי שהחצירו׳ פתוחות לשביל שרי לסברא זו » (מגן אברהם שע״ו ס״ק ד) — הוא קורא בדעה שבסעיף היתר אף כשהחצרות פתוחות לשביל (רמה 4, נקודה ב); הגהת הרמ״א אינה מתירה אלא כשאינן פתוחות לו אלא בחלונות, והמשנה ברורה מבאר: כשיש פתחים, השביל כחצר שאינה מעורבת (ס״ק י״ד); ושולחן ערוך הרב: « אֲבָל אִם חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לַשְּׁבִיל — רְשׁוּת שְׁנֵיהֶם שׁוֹלֶטֶת בּוֹ וַהֲרֵי הוּא כְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, וַאֲסוּרִים בּוֹ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ » (שו״ע הרב שע״ו:ב).
מלכודת 5: לסבור שאין נפקא מינה בהרחקת ארבעה טפחים. סעיף ב מתיר אף בארבעה טפחים, והמשנה ברורה מדייק מזה שלדעה זו כל שכן בקרוב יותר (ס״ק י״ב); אבל הגהת הרמ״א מביאה את הדעה האוסרת בפחות מארבעה טפחים, אפילו כשאין אלא חלונות, והמשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו). שולחן ערוך הרב (סעיף ב) כותב את ההיתר בבור הרחוק ארבעה טפחים מכל חצר; בבור קרוב יותר אינו כותב בסעיף זה. בבור קרוב יותר, היעזר ברב שלך.
מלכודת 6: לדון את החורבות העומדות כשלושה ראשי קנקן כחורבות שבמקרה הראשון של הסעיף. במקרה הראשון האמצעית מותרת לשניהם; אבל כששלושתן כשלושה ראשי קנקן — האמצעית כנגד השתים, « שהיתה האמצעי׳ כנגד השתים » (שו״ע או״ח שע״ו:ג) —, « והשלישי׳ הקרובה לשתי החצירו׳ אסורה לשתיהן » (שו״ע או״ח שע״ו:ג) — לפי המשנה ברורה, משום שיש לשתיהן תשמיש נוח בה, סמוך לחלון, בשלשול (ס״ק כ״ב). לפי המשנה ברורה (ס״ק כ״א, רמה 1), בסידור זה האמצעית משוכה כנגד אורך שתי החורבות, ושני ראשיה מגיעים לשתי החצרות.
מלכודת 7: לסבור שבית הכסא המשותף אסור בכל אופן, או מותר בלא שיור. סעיף ד: « רשות שניהם שולטת בו ואסורים » (שו״ע או״ח שע״ו:ד); לפי המשנה ברורה, זה כשרק מקום החפירה משותף, ואם גם מקום המושב שייך לשניהם — מותר (ס״ק כ״ג); ובמי ששכח: « דאם שכח ולא עירב בדיעבד מותר לפנות דגדול כבוד הבריות » (משנה ברורה שע״ו ס״ק כ״ד). שולחן ערוך הרב (סעיף ד) כותב את האיסור « לְכַתְּחִלָּה » (שו״ע הרב שע״ו:ד), כשבית הכסא של שניהם בשותפות.
מלכודת 8: לערב את שני המספורים. רמות 1 עד 3 הולכות אחר השולחן ערוך של המחבר; רמה 4 אחר שולחן ערוך הרב. בסימן זה, ארבעת סעיפיו עומדים כנגד סעיפי המחבר אחד אחד, אבל הם אומרים יותר, בין השאר את תנאי עשרה הטפחים שבין החלונות למים, השביל שהוא כרמלית (סעיף ב), החורבות שיש להן בעלים (סעיף ג), בית הכסא שבין שתי חצרות (סעיף ד).

8. מקרים מעשיים

המקרהניתוחהנהגה
בור משותף לשתי חצרות שלא עירבו יחדאין ממלאים ממנו בלא מחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים שטפח ממנה יורד בתוך המים — או יוצא למעלה, כשהיא כולה בתוך המים —, או בלא קורה רחבה ארבעה טפחים על פי הבור (סעיף א); לפי המשנה ברורה, מחיצה העשויה לשם כך, בתוך האוגן (ס״ק ג), וקורה המונחת מתחילה כדי להתיר את המים (ס״ק ח); שולחן ערוך הרב (סעיף א) כותב שכותל החצר המהלך על גביו אינו נחשבהביאור הלכה נשאר בצריך עיון למעשה, אם הקורה צריכה להיות בתוך האוגן (רמה 1, פרק 6); היעזר ברב שלך
למלאות בדלי של החצרבכלים של חצר אין צריך שום תיקון (הגהת הרמ״א בסעיף א); לפי המשנה ברורה, אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (ס״ק י); לפי שולחן ערוך הרב (סעיף א), ממלאים לחצרות בלא תיקון בדלי ששבת בחצר, וצריך תיקון כשממלאים בדלי ששבת בבית, אפילו להשתמש במים בחצרהיעזר ברב שלך
באר שבאמצע השביל בין כותלי שתי חצרות, שממלאים ממנה דרך החלונותבאמצע השביל, אפילו מרוחקת ארבעה טפחים מכל כותל, שניהם ממלאים ממנה, בלא זיזים (סעיף ב); לפי הגהת הרמ״א, דווקא כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות (לפי המגן אברהם, הדעה שבסעיף מתירה אף כשהן פתוחות לו, ס״ק ד — הוא כותב זאת אחרי דבריו על באר בפחות מד׳ טפחים, ורמה 4 אינה מכריעה אם כוונתו גם לד׳ טפחים); ויש אומרים שבפחות מארבעה טפחים אוסרים אף באופן זה — המשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו)שולחן ערוך הרב (סעיף ב) מוסיף תנאים (פרק 5); היעזר ברב שלך
חורבות שבין שתי חצרותלפי המשנה ברורה, חורבות שאין בהן דיורין, ופרוצות זו לזו ביותר מעשר אמות (ס״ק ט״ז): כל אחד משתמש בזו שאצלו, דרך החלונות, בזריקה — אבל לא בשל חבירו בשבת (משנה ברורה, ס״ק י״ח) —, והאמצעית מותרת לשניהם; כשהן כראשי קנקן, השלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן (סעיף ג)בחורבות שיש להן בעלים, הביאור הלכה מביא מחלוקת ראשונים ומביא את המתירים, ובהם אדמו״ר הזקן (רמה 1, פרק 6; שולחן ערוך הרב, סעיף ג); היעזר ברב שלך
בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו יחדרשות שניהם שולטת בו, ואסורים (סעיף ד); לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף; אם גם מקום המושב שייך לשניהם — מותר (ס״ק כ״ג); שולחן ערוך הרב (סעיף ד) מדבר בבית הכסא של שניהם בשותפות, וכותב את האיסור לכתחלה, עד שיערבו או יעשו לו תיקוןבמי ששכח לערב, המשנה ברורה כותב שבדיעבד מותר לפנות, שגדול כבוד הבריות (ס״ק כ״ד); היעזר ברב שלך

9. טבלת סיכום סופית

פריטפירוט
נושא הסימןבור ובאר שבין שתי חצירות; סעיפים ג ו־ד עוסקים גם בחורבות שבין שתי חצרות ובבית הכסא שבין שני בתים
מקוםבמפתח של ספריא, הלכות עירובין בשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה
מספר הסעיפיםד׳ סעיפים (המחבר) — וגם ד׳ בשולחן ערוך הרב, שבסימן זה עומדים כנגד סעיפי המחבר אחד אחד
משנה ברורהכ״ד סעיפים קטנים בסימן זה
הגהות הרמ״אבסעיפים א ו־ב, הפותחות במילה הגה; בסוף סעיף ד, סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה, מפנים לסימן שנ״ה
הפניותלסימן שע״ב · 372, בכלים של חצר (הגהת הרמ״א בסעיף א); לסימן שנ״ה, בבית הכסא (הסוגריים שבסעיף ד); שולחן ערוך הרב מפנה בין השאר לסימנים שנ״ה, שע״ב · 372, שע״ה · 375, שנ״ד ושע״א · 371 (רמה 4)
מקורות הגמרא והראשוניםראה רמה 2
כלל הזהבבמים די במחיצה של עשרה שטפח ממנה יורד בתוך המים (או יוצא למעלה, כשהיא כולה בתוך המים), או בקורה רחבה ארבעה טפחים, שלפי המשנה ברורה אין צריך אלא שלא ייכנס הדלי בהדיא לחלק חבירו (סעיף א; ס״ק ד); תשמיש שאינו אלא דרך אויר, דרך חלונות, אינו אוסר על חבירו (סעיפים ב ו־ג), בהסתייגויות של הגהת הרמ״א בסעיף ב; החורבה שיש לשתיהן תשמיש נוח בה — אסורה לשתיהן (סעיף ג; משנה ברורה, ס״ק כ״ב); וכן בית הכסא שבין שני בתים בלא עירוב (סעיף ד)
הכרעה מעשיתבכל מקרה — דין סעיפו; המשנה ברורה והביאור הלכה מוסיפים תנאים, סעיף אחר סעיף (רמה 1), ושולחן ערוך הרב את דיוקיו (רמה 4); היעזר ברב שלך

10. ההוראות המעשיות של סימן שע״ו

להנהגה היומיומית

  1. בור שבין שתי חצרות שאינן יכולות לערב, או שלא עירבו: אין ממלאים ממנו בשבת בלא מחיצה של עשרה [טפחים] למעלה מן המים שטפח ממנה יורד בתוך המים — או, כשהיא כולה בתוך המים, שטפח ממנה יוצא למעלה —, או בלא קורה רחבה ארבעה טפחים על פי הבור (סעיף א); לפי המשנה ברורה, מחיצה העשויה לשם כך, בתוך האוגן (ס״ק ג), וקורה המונחת כדי להתיר את המים (ס״ק ח); כותל החצר המהלך על גביו אינו נחשב (שולחן ערוך הרב, סעיף א).
  2. כלים של חצר: בהם אין צריך שום תיקון (הגהת הרמ״א בסעיף א) — אבל, לפי המשנה ברורה, אין מכניסים את המים לבית בלא תיקון (ס״ק י); שולחן ערוך הרב (סעיף א) מדבר בדלי ששבת בחצר.
  3. באר שבאמצע השביל, אפילו מרוחקת ארבעה טפחים מכל כותל: שניהם ממלאים ממנה, בלא זיזים (סעיף ב) — דווקא, לפי הגהת הרמ״א, כשאין החצרות פתוחות לשביל אלא בחלונות (לפי המגן אברהם, הדעה שבסעיף מתירה אף כשהן פתוחות לו, ס״ק ד — הוא כותב זאת אחרי דבריו על באר בפחות מד׳ טפחים, ורמה 4 אינה מכריעה אם כוונתו גם לד׳ טפחים); ויש אומרים שאם אינה מרוחקת ארבעה טפחים, אוסרים אף באופן זה — המשנה ברורה כותב שהאחרונים פסקו כדעה זו (ס״ק ט״ו). שולחן ערוך הרב (סעיף ב) מוסיף את תנאיו (פרק 5); בבור קרוב יותר, היעזר ברב שלך.
  4. שלוש החורבות (לפי המשנה ברורה, שאין בהן דיורין ופרוצות זו לזו, ס״ק ט״ז): כל אחד משתמש בשלו, דרך החלונות, בזריקה, והאמצעית מותרת לשניהם; כשהן כשלושה ראשי קנקן, השלישית, הקרובה לשתי החצרות, אסורה לשתיהן (סעיף ג).
  5. בית הכסא שבין שני בתים שלא עירבו: רשות שניהם שולטת בו, ואסורים (סעיף ד) — לפי המשנה ברורה, כשרק מקום החפירה משותף (ס״ק כ״ג); שולחן ערוך הרב (סעיף ד) כותב את האיסור לכתחלה בבית הכסא שהוא של שניהם בשותפות, בלי חילוק זה; במי ששכח לערב, ראה מלכודת 7.
  6. בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שע״ו בשלוש רמות:
  • 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר סעיף אחר סעיף, עם הגהות הרמ״א, הפותחות במילה הגה, בסעיפים א ו־ב, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
  • ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
  • ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות
להעמיק עוד: רמה 4 — דעת הרב (שיטת אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך הרב סימן שע״ו).
~ ~ ~ ~ ~
דעת DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן שע״ו · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
♥ תמיכה בדעת
📖להצטרף לחברותא