Sougyot, sources, hakira du fondement, ma'hlokot des Richonim et des A'haronim,
nafka minot pratiques et examen des chitot
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״ג (7 seifim)
avec l'appareil : ש״ך (Chakh) · ט״ז (Taz) · פרי מגדים (Peri Megadim) · פתחי תשובה (Pit'hei Techouva)
Fondement de la sougya dans le Chas :
עבודה זרה ס״ז: — ס״ח. (נותן טעם לפגם, נבילה הראויה לגר) · עבודה זרה ל״ח: — ל״ט. (שמן ודבש של נכרי) · חולין צ״ז: — צ״ח. (טעם כעיקר, ביטול בששים) · ירושלמי תרומות פ״י ה״ו (לא לשבח ולא לפגם)
Rédaction et étude :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כל דבר שטעמו פגום אינו אוסר תערובתו ואפילו אין טעמו פגום מחמת עצמו שבפני עצמו הוא מוטעם ומשובח אלא שפוגם תערובתו מותר » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:א)
« מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינן פגומים בעצמן אע״פ שפוגמין התבשיל אינן בטלים אפילו באלף » (רמ״א יו״ד ק״ג:א)
« לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק א)
« נבילה הראויה לגר קרויה נבילה ושאינה ראויה לגר לא » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק א)
« ואפילו אין טעמו פגום מחמת עצמו שבפני עצמו הוא מוטעם ומשובח אלא שפוגם תערובתו מותר » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:א)
« מיהו דברים החשובים כבריה או כיוצא בה אם אינן פגומים בעצמן אע״פ שפוגמין התבשיל אינן בטלים אפילו באלף » (רמ״א יו״ד ק״ג:א)Le Rama renvoie lui-même, entre parenthèses, au איסור והיתר הארוך כלל ל״ב. Le Chakh nomme les cas visés, et le Taz dit pourquoi la חשיבות pèse ici plus lourd que le gâté.
« כגון חה״ל ודבר שבמנין וכה״ג דגופו לא בטיל באלף אפי׳ אינו נ״ט » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק א)
« אבל אם הם בעצמם מושבחים אע״פ שנ״ט לפגם במאכל זה גופו לא בטיל אפילו באלף כיון שהוא בריה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ב)
C'est la hakira fondamentale de tout le siman, et toutes ses ramifications en dépendent.
« דאין לחלק בין נמחה ללא נמחה דהא טעם כעיקר דאורייתא אלא דטעם פגום לא חשיב טעם ובטל » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ג)Et il en tire aussitôt la conséquence : si le goût ne compte pas, le corps même de l'interdit s'annule dans la majorité.
« אם כן ה״ה גוף האיסור נמי בטל ברוב » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ג)Le נטל״פ n'est donc pas un heter posé sur un goût qui existerait : c'est que la Tora n'a interdit que le goût qui améliore ou qui reste consommable, et que le goût qui abîme est sorti du régime de la « communication de goût ».
| Le cas | Le din | Source |
|---|---|---|
| Il gâte (un peu ou beaucoup) | Permis — il n'interdit pas son mélange | Mehaber seifim 1 et 2 |
| Il améliore | Il interdit — il faut soixante | טעם כעיקר |
| Ni pour améliorer ni pour gâter (sans aucun goût) | Interdit — et il faut soixante | Chakh ס״ק ב (ירושלמי תרומות פ״י ה״ו) |
« אבל דבר שאינו נ״ט לא לשבח ולא לפגם אסור » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ב)
« דאין בגידין בנ״ט » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ב)Nous l'apprenons donc : l'heter du נטל״פ n'est pas l'absence de goût, mais bien le goût qui gâte en acte ; et la racine en est dans le Yérouchalmi, que le Chakh cite en propres termes.
« הדא אמרת לא לשבח ולא לפגם אסור » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ב)
« ונראה שאפי׳ נפל לתוך היתר מועט והכירו זורקו והרוטב מותר לפי שאין כאן אלא טעמו ולא ממשו » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ה)
« והלכך כשהאיסור פגום אין משערין בכולו אלא בטעמו וטעמו כמי שאינו שהרי פגום הוא » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ה)C'est le fondement de la fin du seif 2 chez le Mehaber, qu'on lira à la section suivante.
« פגם זה אין צריך שיפגום לגמרי עד שיהא קץ לאכלו אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר תערובתו ויש מי שאומר דהיינו דוקא כשנתערב איסור מועט עם היתר מרובה אבל איסור מרובה לתוך היתר מועט ואפילו מחצה על מחצה אין אומרים נותן טעם לפגם מותר עד שיפגום לגמרי שאינו ראוי למאכל אדם ואם אין שם ממשו של איסור אלא טעמו בלבד אפילו איסור מרובה והיתר מועט מותר אם פוגם קצת » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ב)
« ומבואר בטור דציר של איסור חשוב כגופו » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ג)
« וכן צירו של איסור טור בשם הרשב״א » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ד)Et la nafka mina est dite par le Taz lui-même : un ציר d'interdit mêlé au permis demande ou bien un gâtement entier, ou bien une majorité de permis.
« אם נתערב ציר בעין של איסור להיתר צריך שיהא פוגם לגמרי או שיהא רוב היתר » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ג)La « substance » n'est donc pas seulement un morceau : c'est aussi le liquide qui en sort.
Trois dikdoukim aigus se ramifient de la suite du seif 2 et de la glose du Rama.
« ויש מי שחוכך … לומר שאם הגדיל האיסור מדתו של היתר עד שהוא משביח יותר כשאוכלו בגודל מדתו ממה שהוא פוגם בהפסד טעמו אסור עד שיפסל מלאכול אדם במה דברים אמורים שפוגם מתחילתו ועד סופו אבל אם השביח ולבסוף פוגם או פוגם ולבסוף השביח אסור » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ב)
« י״א אף על גב דהאיסור … לפגם והמאכל מותר מ״מ הקדירה אסורה ואם בשלו בה אח״כ תוך מעת לעת תבשיל שהאיסור הראשון נותן בו טעם לשבח נאסר התבשיל השני אם לא היה בו ס׳ נגד האיסור הראשון אבל אם נערו התבשיל הראשון בכף ותחבו אח״כ הכף לתבשיל שני שהוא ג״כ פוגם לא נאסרה הקדרה וכן בדבר שאין לו טעם כלל כגון היורה שמתיכין בו הדבש אע״פ שיש שם רגלי הדבורים לא נאסרה היורה וכל כיוצא בזה » (רמ״א יו״ד ק״ג:ב)
La coupure marquée par « … » porte, dans la source, la glose [נ״ט] au premier endroit, et la mention (שם בארוך) à la fin — le איסור והיתר הארוך, d'où le Rama tire cette glose.
« דהא נהנה מגוף האיסור במה שיש לו טפי לאכילה ויהיה נהנה טפי מרבוי אכילה שמחמת האיסור יותר מן הקלקול שמקלקל לו קצת בטעם אסור » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ד)
« דהשביח ולבסוף פוגם כגון חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין צונן והשביחן והרתיחן ופוגמן » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ה)Et le cas inverse — qui gâte d'abord et améliore à la fin — est celui du vinaigre tombé dans des gruaux bouillants, qu'il refroidit ; celui-là est interdit à plus forte raison.
« ממילא פירושא דפוגם ולבסוף השביח הוא איפכא דנפל לתוך רותחין וציננן וזה אסור בכל שכן מהשביח ולבסוף פוגם » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ה)Le sens du din est qu'à l'instant où l'interdit a amélioré, le plat s'est trouvé pris, et le gâtement survenu ensuite ne le ramène pas à sa permission : le נטל״פ demande un gâtement continu depuis le commencement.
| Le cas | Le din | La raison |
|---|---|---|
| L'interdit a gâté le plat directement | Le plat est permis, mais הקדירה אסורה | La marmite a absorbé l'interdit lui-même |
| Il a remué avec une cuiller, puis plongé la cuiller dans un second plat (qu'elle gâte aussi) | La marmite n'est pas interdite | נ״ט בר נ״ט דהיתרא |
| Le chaudron où l'on fait fondre le miel, avec les pattes des abeilles | Il n'est pas interdit | Il n'y a là aucun goût du tout |
« דהואיל והתבשיל שרי הקדרה נמי שרי דה״ל נ״ט בר נ״ט דהיתרא » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)
« הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהיתירא כיון שמתחלה בא הטעם של האיסור על ידי פגם » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)Le Taz s'étonne d'ailleurs de la langue du Rama, qui a exigé deux gâtements là où un seul suffirait : même si la cuiller avait été prise d'un interdit entier, dès lors qu'il gâte le plat où on la plonge, on a un נ״ט בר נ״ט.
« ותמהני דלמה נקיט רמ״א כאן שהכף נאסר תחלה מאיסור פגום » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)
« ולענין דינא להלכה ודאי שרי אפילו בחד נ״ט לפגם » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ו)Quant au chaudron de miel — où il n'y a aucun goût, les pattes des abeilles n'en donnant pas — il va de soi qu'il n'est pas pris.
« אפילו אין כח באיסור לבדו לפגום אלא על ידי דבר אחר שמסייעו כגון שנפל איסור לקדרה שיש בה מלח או תבלין מדוכין … ואלמלא המלח והתבלין שבה לא היה כח באיסור לפגום אפילו הכי מותר » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ג)
La coupure porte, dans la source, la variante (בטור מרובין) : le Tour lit מרובין — « en quantité » — là où le Choul'han Aroukh lit מדוכין, « pilées ».
« וה״ה איפכא כשהוא פוגם מפני שאין שם מלח או תבלין ואלו היה שם מלח או תבלין כראוי לא היה פוגם מותר כיון דהשתא מיהא פוגם » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ב)C'est une seule et même racine que le din du seif 1 : toute la question du נטל״פ se mesure au résultat réel dans le mélange, et non à la force de l'interdit prise à part.
Un seif bref, auquel tient une ma'hloket longue et profonde dans le Chakh.
« שמן ודבש של עובד כוכבים אע״פ שהם מבושלים מותרים מפני שהבשר פוגם את השמן ומסריחו וכן לדבש » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ד)
« ויש אומרים דבשר אינו פוגם דבש עצמו רק משקה הנעשה מדבש … ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר. בשר או חלב ביין הוי לפגם ומותר » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)
La coupure porte la source du « יש אומרים » — (מהרי״ל בהגהת ש״ד סימן כ״ב ועוד הרבה פוסקים עיין ס״ק י״ג) ; et la fin du seif renvoie aux (הגהות אשיר״י פ״ב דעבודת כוכבים).
| La chose | L'effet de la viande | Le din |
|---|---|---|
| Huile | Elle donne un goût לשבח — qui améliore | Sa permission tient à une autre raison |
| Miel | Elle donne un goût לפגם — elle le rend fétide | Permis au titre du נטל״פ |
| Huile bouillie | Elle y donne aussi un goût qui améliore | Elle n'en devient pas interdite |
« וצ״ל דלא הביא כאן דברי הרמב״ם אלא ללמוד דבשר פוגם שמן ודבש » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ג)
« ובתשובת ר״י במרדכי שם מוכח להדיא דבשמן מודה דמשביח » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ד)Dans le miel, au contraire, la viande le rend fétide et le gâte : sa permission est donc littéralement celle du נותן טעם לפגם. Et il en va ainsi jusque pour l'huile bouillie.
« אבל בדבש הוי נטל״פ לגמרי » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ד)
« דכ״ש בשמן הוי לשבח אפילו כשנתבשל » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ד)Ainsi s'explique la langue du Mehaber, qui a lié les deux ensemble bien que leurs raisons soient distinctes.
« ויש אומרים דבשר אינו פוגם דבש עצמו רק משקה הנעשה מדבש » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)C'est-à-dire : on discute de savoir si la viande rend fétide le miel brut, ou seulement la boisson qu'on en fait ; et c'est pourquoi, là où il n'y a pas de grosse perte, il y a lieu d'être rigoureux.
« ובמקום שאין הפסד גדול יש להחמיר » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)Le Taz (ס״ק ז) rapporte sur ce point la question du Beit Yossef — on cuit couramment du miel avec de la viande et le résultat est excellent — et sa réponse, que l'amélioration vient des épices et des oignons ; puis il tient pour l'essentiel la distinction du מהרי״ל.
« תמה ב״י שהרי העולם מבשלין דבש עם בשר והוא משובח מאד ותירץ דע״י התבלין והבצלים הוא משביח » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ז)
« דיש חילוק בין דבש עצמו דמיירי בי׳ המרדכי למשקה העשוי בדבש וכן עיקר » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ז)
« בשר או חלב ביין הוי לפגם ומותר » (רמ״א יו״ד ק״ג:ד)car le vin les gâte. Le Pit'hei Techouva rapporte la discussion sur le mot חלב — faut-il le lire avec un tséré, et ce serait la graisse, ou avec un kamats, et ce serait le lait ? — et il apporte le בית יהודה, pour qui les deux lectures donnent un goût qui gâte.
« והיותר נ״ל דשניהם הן חלב בקמץ והן חלב בציר״ה נותנים טעם לפגם » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ו)
« כל קדירה שאינה בת יומה חשיבה טעמה לפגם ואינה אוסרת ונקראת בת יומה כל זמן שלא שהתה מעת לעת אחר שנתבשל בה האיסור וכיון שעבר עליה מעת לעת אחר שנתבשל בה האיסור אינה נקראת בת יומה ואם בישל בה כשאינה בת יומה התבשיל מותר דהוי נותן טעם לפגם והוא שתהיה מודחת שלא יהיה שומן על פניה שאם לא הדיחה אוסר והרי היא כחתיכת איסור שלא נפגמה ויש מתירין אפילו בישל בה קודם שהדיחה » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ה)
« ואם יש ס׳ נגד מה שדבוק עליו לכולי עלמא שרי מאחר דהקדירה אינה בת יומא והכי נהוג » (רמ״א יו״ד ק״ג:ה)
Le Rama indique sa source entre parenthèses : (או״ה).
« יש מי שאומר שאם שמו פלפלין בקדרה של איסור שאינה בת יומא הכל אסור דחורפיה משויא ליה לשבח » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ו)
« דמה שהוא בעין אינו נפגם אפילו נשתהה כמה ימים וזהו דעת רשב״א בטור סימן קכ״ב » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ח)Le « יש מתירין » du Mehaber est le Ran, pour qui même ce qui est en surface se gâte ; et nous tenons comme la première opinion.
« והיש מתירין הוא הר״ן ס״ל דאפילו מה שבעין על הכלי נפגם ואנן קי״ל כסברא ראשונה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ח)Le Chakh (ס״ק ט״ו) dit le même partage, et précise que l'exigence du rinçage ne vise que le cas où l'on sait avec certitude que la marmite n'était pas propre.
« וקמ״ל דהשומן הדבוק אינו נטל״פ אחר מעל״ע » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ט״ו)
| La chita | Le din | Source |
|---|---|---|
| Le Mehaber (sans nom) | S'il n'a pas rincé et a cuit — c'est interdit (la graisse en surface) | Mehaber seif 5 |
| יש מתירין | Permis même s'il a cuit avant d'avoir rincé | Mehaber seif 5 |
| Le Rama (או״ה) — il y a soixante contre ce qui est collé | לכולי עלמא שרי — tous permettent, la marmite n'étant pas בת יומה, « וכן נוהגין » | Rama seif 5 ; Chakh ס״ק ט״ז |
« ואין דבריו נראין » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק ט״ז)
« דחורפיה משויא ליה לשבח » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ו)La chose demande examen : le piquant ne fait pas qu'assaisonner, il retourne le gâté en amélioration. Et le Taz précise qu'il y faut une majorité de matière piquante pour opérer ce retournement, renvoyant au siman צ״ה et au siman צ״ו.
« ומבואר בסימן צ״ה ס״ב דדוקא רובו דבר חריף בעינן » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק ט)Le Mehaber ajoute, entre parenthèses, que c'est la décision que le Beit Yossef a prise de lui-même dans son בית יוסף.
« קדרה שהיא בלועה מבשר וחלב שנתבשל בה ביחד או בזה אחר זה וקודם שעבר לילה אח׳ הוחמו בה מים חשיבה בת יומא עד שתשהה מעת לעת משעה שהוחמו בה המים » (שולחן ערוך יורה דעה ק״ג:ז)
« אבל אם עברה לילה מותר וכן אם עברה לילה בין בישול בשר לחלב אע״ג דאח״כ הוחמו המים מיד נמי דינא הכי וה״ה בכל האיסורים לפי מאי דקיימא לן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה … וע״ל סימן צ״ב ובמקום הפסד יש להתיר בכה״ג בשאר איסורים בכל ענין רק שיהא מעת לעת מזמן בישול האיסור » (רמ״א יו״ד ק״ג:ז)
« כיון שכבר נאסרה הקדירה מבליעת בשר בחלב נחשבים המים שבישל תוך מעל״ע כנבילה » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק י)
« דיש פוסקים כר״ת דלינה אח׳ פוגמת » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק י)Et le Chakh précise le point : c'est la nuit qui dissipe le goût, et non le seul écoulement du temps.
« דוקא לילה לפי שהלילה גורם להפיג הטעם כדאיתא בפוסקים » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ט)
| La chita | L'eau devient-elle nevéla ? | Source |
|---|---|---|
| Le Taz (ס״ק י–י״א) | Dans la viande et le lait, בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה (רמ״א יו״ד ק״ג:ז) — et l'eau est comme une nevéla ; pour les autres interdits, c'est une ma'hloket au siman צ״ב | Taz ס״ק י–י״א |
| Le Chakh (ס״ק י״ח) | Il n'accorde pas un חנ״נ propre à la viande et au lait, et exige le מעת לעת depuis le chauffage de l'eau pour tous les interdits | Chakh ס״ק י״ח |
« ומ״מ בעיקר הדין שס״ל להמחבר והרב דקדרה שבלוע מבשר בחלב דאמרינן חנ״נ איני מודה להם » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ח)
« ונלע״ד דאין לחלק בזה בין בשר בחלב לשאר איסורים » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק י״ח)
« דהיא גופיה דהמים יהיו נחשבים כנבילה בשאר איסורים הוא פלוגתא בסי׳ צ״ב ובכהאי גוונא סמכינן אמקילין » (ט״ז יו״ד ק״ג ס״ק י״א)
« ובמקום הפסד יש להתיר בכה״ג בשאר איסורים בכל ענין רק שיהא מעת לעת מזמן בישול האיסור » (רמ״א יו״ד ק״ג:ז)La parenthèse coupée du texte source y donne la provenance de la glose — ב״י וסברת הרב. Le Chakh (ס״ק כ) précise de quelle perte il s'agit — une perte légère —, car en cas de grosse perte c'est permis de toute façon, au titre de ceux qui ne disent pas חנ״נ dans un liquide absorbé dans un liquide (siman צ״ב seif 4 dans la glose).
« פי׳ במקום הפסד קצת דאילו במקום הפסד גדול בלאו הכי מותר » (ש״ך יו״ד ק״ג ס״ק כ)Et en pratique — demande à ton Rav.
« ועיין בתשובת ש״ב גבעת שאול סי׳ י״ח שהשיג עליו והעלה דתבשיל שני שרי דאין הנאסר חמור מהאוסר » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ב)
« והעליתי ג״כ להתיר » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ב)Et au ס״ק ג il apporte le נודע ביהודה (חלק יורה דעה סימן ל״א), sur du vin cuit dans un ustensile de viande בן יומו puis remué avec une cuiller lactée בת יומה.
« ביין שבשלו בכלי בשר ב״י והגיסו בכף חולבת ב״י וכתב דהיין יש להתיר » (פת״ש יו״ד ק״ג ס״ק ג)
| Le cas | Le résultat | Source |
|---|---|---|
| Goût gâté (même s'il ne gâte qu'un peu) | Permis — il n'interdit pas son mélange | Mehaber seifim 1–2 ; Taz ס״ק א |
| בריה / chose importante non gâtée en elle-même | Ne s'annule pas, même dans mille | Rama seif 1 ; פת״ש ס״ק א |
| Interdit majoritaire ayant une substance (et le ציר) | Il faut un gâtement entier, jusqu'à n'être plus propre à la consommation | Mehaber seif 2 ; Taz ס״ק ג |
| Goût seul (sans substance) | Un gâtement léger suffit, même si l'interdit est majoritaire | Mehaber seif 2 ; Chakh ס״ק ה |
| Il a amélioré puis gâté, ou l'inverse | Interdit — il faut un gâtement continu | Mehaber seif 2 ; Taz ס״ק ה |
| Il a remué avec une cuiller et l'a plongée dans un second plat | נ״ט בר נ״ט דהיתרא — la marmite n'est pas interdite | Rama seif 2 ; Taz ס״ק ו |
| Huile / miel d'un non-juif | L'huile נטל״ש, le miel נטל״פ — tous deux permis | Mehaber seif 4 ; Chakh ס״ק י״ג–י״ד |
| Marmite qui n'est pas בת יומה (et rincée) | Son goût est gâté — elle n'interdit pas | Mehaber seif 5 ; Taz ס״ק ח |
| Poivre (majorité de piquant) dans une marmite qui n'est pas בת יומה | חורפא משוי לשבח — interdit | Mehaber seif 6 ; Taz ס״ק ט |
| Marmite de viande et lait, puis de l'eau, dans les vingt-quatre heures | חנ״נ — on compte le מעת לעת depuis le chauffage de l'eau ; la nuit passée dissipe | Mehaber seif 7 ; Taz ס״ק י–י״א |
| Sujet | Première chita | Seconde chita |
|---|---|---|
| Une בריה gâtée s'annule-t-elle ? | Le Rama — si elle n'est pas gâtée en elle-même, elle ne s'annule pas | פנים מאירות et חות יאיר (פת״ש ס״ק א) — même gâtée, elle ne s'annule pas |
| Huile et miel — à quel titre sont-ils permis | L'huile reçoit un goût qui améliore (permission d'un autre ordre) | Le miel reçoit un goût qui gâte — il en devient fétide (Chakh ס״ק י״ג–י״ד) |
| Le miel — lui-même, ou sa boisson | La viande gâte le miel lui-même | מהרי״ל — seulement la boisson faite de miel ; et là où il n'y a pas de grosse perte, être rigoureux |
| Marmite de viande et lait + eau — l'eau devient-elle nevéla ? | Le Taz — חנ״נ, et l'on compte depuis le chauffage de l'eau | Le Chakh ס״ק י״ח — il n'accorde pas un חנ״נ propre à la viande et au lait |
| Le second plat cuit dans la marmite interdite | כנסת יחזקאל — interdit (חנ״נ) | גבעת שאול — permis ; le Pit'hei Techouva permet |
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Accueil · Siman ק״ג · ♥ Soutenir