סימן ק״ח — דין ריחא

כלל הגמרא (פסחים ע״ו, עבודה זרה ס״ו) הוא ריחא לאו מילתא: הריח לבדו אינו אוסר. לכן, לפי השולחן ערוך (יו״ד ק״ח:א), אם צלה בטעות היתר ואיסור בתנור אחד — מותר בדיעבד, אפילו הייתה האסורה שמנה והמותרת רזה. אך לכתחילה אין עושים כן, אלא אם כן התנור גדול (י״ב עשרונים) ופיו פתוח, או שאחד מהם מכוסה, ושלא יגעו זה בזה. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

הרמ״א מציין כמה מקרים שבהם ריחא מילתא, והריח אוסר אף בדיעבד: (א) דבר חריף (וכל שכן אם ההיתר חריף), כל זמן ששניהם מגולים; (ב) איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולים, שדינם כבישול ממש (עיין סימן צ״ג); (ג) ויש אומרים איסור האוסר במשהו כחמץ בפסח. אם אחד מכוסה (אפילו בבצק), או במקום הפסד, סומכים על המקילים. להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.

פת חמה המונחת כנגד המגופה של חבית פתוחה של יין נסך אסורה, כי שואבת את ריח היין (סעיף ד); אך פת צוננת, או חבית סתומה, מותרות — חוץ מפת שעורים חמה, האסורה אף בחבית סתומה. ולעניין הרחה: מותר למצוץ בפה את ריח היין לבדקו, ולהריח שק של פלפלין שבכד של יין; אך אסור לטעום (ריב״ש), לזלף יין נסך האסור בהנאה, ולהריח בשמי ההבדלה ובשמי ע״ז, כלאי הכרם וערלה (סעיפים ה-ז). להלכה למעשה, התייעץ עם הרב שלך.