✦ ❖ ✦ D A A T · ר מ ה 3 — ס י כ ו ם / ח ז ר ה ✦ ❖ ✦

סימן קכ״ו — דִּין יַיִן שֶׁנִּתְעָרֵב בְּיֵין נֶסֶךְ וְדִין נִצּוֹק חִבּוּר

דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור

הקילוח היורד מכלי אל כלי: מתי הוא עושה את שני היינות גוף אחד, ארבע הפעולות המנתקות אותו, גדר ההפסד, קו המשקה טופח, והששים המבטלים
חזרה מובנית, טבלאות פסק, שינון מהיר

מקור: שולחן ערוך, יורה דעה קכ״ו — 7 סעיפים
נושאי כלים: ש״ך · ט״ז · באר הגולה · ביאור הגר״א · פתחי תשובה · באר היטב
עריכה: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
למתלמדים ששלטו ברמות 1 ו־2
daattorah.com

📑 מתכונת הסיכום

היסוד: נצוק חבור — הקילוח המחבר עושה את שני היינות לאחד
שלוש שאלות היסוד: איזה יין למטה · האם הקילוח רצוף · מה גודל ההפסד
טבלה־אב א — מתי הנצוק מחבר ומתי אינו מחבר
טבלה־אב ב — ארבע הפעולות המנתקות את החיבור
גדר ההפסד המרובה — סעיף ב ושיעורו של הרמ״א
כלי שלא הודח — סעיף ה וקו המשקה טופח
ששים כנגד הקילוח — הנצוק הנפתר בביטול (סעיפים ה, ו ו־ז)
הגת שבסעיף ז וסלק את מינו
ששה כללי זהב
סימן זיכרון — ״נצוק״
חמש מלכודות שכיחות
סיכום 7 הסעיפים — שורה לכל סעיף
כרטיס־הבזק אחרון

1. היסוד: נצוק חבור — הקילוח המחבר עושה את שני היינות לאחד

נקודת המוצא:

בסימן קכ״ד · 124 נגע העובד כוכבים ביין; בסימן קכ״ה · 125 לא נגע בו אלא הניעו בכוחו. כאן אין הוא עושה מאומה — הישראל הוא המערה. ואין האוסר לא ידו ולא כוחו, אלא צורה גיאומטרית: היין יורד מן הכלי העליון אל כלי שלמטה שיש בו יין אסור, וכל עוד הקילוח יורד ברציפות רואה אותו השולחן ערוך כגשר — היין שלמעלה והיין שלמטה שוב אינם אלא אחד. זה נושאו של הסימן, והוא מוכרז בכותרתו: דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור.

וכל שאר הסימן אינו אלא בירור מתי הגשר הזה קיים, ובמה מנתקים אותו.

הגמרא מעלה את השאלה ואינה פושטת אותה בבת אחת; היא פותחת בשיירי המשפך: « הא עכבת יין במאי קא מתסרא לאו בנצוק שמע מינה נצוק חיבור » (עבודה זרה ע״ב ע״ב).

וחוזרת ומעלה אותה במערה מכלי לכלי: « המערה מכלי לכלי את שמערה ממנו מותר הא דביני ביני אסור שמע מינה נצוק חיבור » (עבודה זרה ע״ב ע״ב).

ושם, דרך אגב, מופיעה הפעולה שתציל את כל הסימן — ניתוק הקילוח: « אי נצוק חיבור אפילו דגויה דמנא נמי ליתסר הא לא קשיא דקא מקטיף קטופי » (עבודה זרה ע״ב ע״ב).

המקור	מה שהוא מלמד	ההשלכה בסימן
סוגיית הנצוק (עבודה זרה ע״ב ע״ב)	הקילוח היורד מחבר בין תוכן שני הכלים	פתיחת סעיף א
התירוץ דקא מקטיף קטופי (עבודה זרה ע״ב ע״ב)	קילוח שנפסק שוב אינו מחבר	הקיטוף שבסוף סעיף א
הרמב״ם במערה (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב)	המנגנון הוא עמוד יין רצוף	לשונו הממש של סעיף א
הטור ומחלוקת הראשונים (טור יו״ד קכ״ו)	רש״י והרי״ף סוברים נצוק חבור; רבנו תם חולק; והרא״ש מכריע כרש״י	ההיתר שבסעיף ב בהפסד מרובה

הרמב״ם נותן את הנוסח שמרן מעתיק כמעט מילה במילה: « שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב).

ובאותו מקום עצמו הוא מקדים את התרופה: « ינפץ נפיצה או יזרוק זריקה כדי שלא יהיה נצוק חבור » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״ב הלכה י״ב).

💡 המילה שמרן הוסיף: סעיף א אינו מדבר ביין אסור סתם, אלא ביינו של עובד כוכבים האסור בהנאה. מילים אלו אינן ברמב״ם: מרן הוא שהכניסן, והש״ך מעיר על כך כבר בס״ק הראשון, להוציא יין שאינו אסור אלא בשתייה, שאין בו נצוק (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק א). זכור זאת: זהו המפתח לחצי הסימן, ובו הטעם להיתרו של סעיף ה.

⚖ שני תנאים מצטברים כדי שהנצוק יאסור

יין האסור בהנאה למטה — כן מפורש בסעיף א. והש״ך שונה זאת בסעיף ה: לא נאמר נצוק אלא במערה לתוך יין נסך האסור בהנאה (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ט).
קילוח רצוף — הנוגע עדיין בכלי העליון בשעה שהוא מגיע ליין שלמטה. נפסק, שוב אינו מחבר: סעיף א מסיים בקיטוף, וסעיף ג עושה מזה כלל — נצוק בר נצוק.

והנפקא מינה: המערה מכלי היתר לתוך כלי שיש בו יין נסך האסור בהנאה — נאסר כל הכלי העליון; והפוסק את הקילוח קודם שיגיע ליין שלמטה — הכל מותר.

2. שלוש שאלות היסוד

■ 1. איזה יין יש למטה? יין האסור בהנאה — הנצוק מחבר (סעיף א). יין שאינו אסור אלא בשתייה — אינו מחבר. כלי של עובד כוכבים שלא הודח בלבד, ואין בו משקה טופח — אף הוא אינו מחבר, ומה שעירה ממנו מותר אפילו בשתייה (סעיף ה).

↓ ואם אכן יש יין אסור למטה — האם הקילוח רצוף?

■ 2. האם הקילוח נשאר רצוף? הקיטוף — הפסקת הקילוח קודם שיגיע ליין האסור — מבטל הכל (סעיף א). והחיבור אינו נמסר מדרגה לדרגה: נצוק בר נצוק אינו חבור (סעיף ג).

↓ ואם הקילוח אכן חיבר — מה גודל ההפסד?

■ 3. מה גודל ההפסד? לא נאמר נצוק אלא בהפסד מועט. וכל שיש בו הפסד מרובה — סומכים על המתירים (סעיף ב). ואף במקום שהחיבור עומד, אין היין שלמטה כמגע אלא כתערובת: ששים מבטלים אותו (סעיפים ה, ו ו־ז).

על הראשונה נותן הש״ך את הטעם בשורה אחת: « דניצוק אינו אוסר אלא ביין האסור בהנאה » (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ו).

ועל השלישית הוא מורה על מי לסמוך בלא הקדמות: « סמכי׳ אהפוסקים המתירים » (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ב).

3. טבלה־אב א — מתי הנצוק מחבר ומתי אינו מחבר

היסוד: סעיפים א, ג, ד ו־ה של מרן עם הרמ״א. ותמיד בודקים שני דברים: מה יש בכלי שלמטה, ומה מצבו של הקילוח.

המקרה	האם הקילוח מחבר?	הדין	מקור
מערה יין לתוך כלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה	כן — העמוד הנצוק מחבר	נאסר כל היין שבכלי העליון	שו״ע יו״ד קכ״ו:א
עירה ואחר כך הפסיק את הקילוח קודם שנגע ביין האסור	לא — הגשר לא נוצר מעולם	מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:א
נצוק בר נצוק — עירוי שני אל כלי שאינו אסור אלא מחמת נצוק	לא — החיבור אינו נמסר מדרגה לדרגה	מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:ג
עובד כוכבים מערה יין לטיט, לאשפה או למקום לכלוך	השאלה אינה במקומה: אין דרך ניסוך בכך	הכל מותר, בין מה שיצא ובין מה שבפנים	שו״ע יו״ד קכ״ו:ד
ישראל או עובד כוכבים מערה כך לאיבוד, ובא עובד כוכבים ונגע בקילוח	כן — הנגיעה תופסת את העמוד כולו	הכל אסור	שו״ע יו״ד קכ״ו:ד
מערה לתוך כלי של עובד כוכבים שלא הודח, ואין בו משקה טופח	אין יין למטה אלא בליעה בלבד	מה שעירה בו אסור בשתייה; ומה שעירה ממנו מותר אפילו בשתייה	שו״ע יו״ד קכ״ו:ה
אותו כלי, אלא שיש בו כדי להטפיח	כן	אסור בנצוק — אך לא יותר מאילו היה מעורב בו	רמ״א יו״ד קכ״ו:ה

סעיף א מנסח את המנגנון בנשימה אחת: « המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה נאסר כל היין שבכלי העליון » (שו״ע יו״ד קכ״ו:א).

וסעיף ג כולו ארבע מילים: « נצוק בר נצוק אינו חבור » (שו״ע יו״ד קכ״ו:ג).

💡 כיצד לצייר את הנצוק בר נצוק: הש״ך נותן את התמונה. ישראל יצק מקצת יינו לכלי של יין נסך: מה שנשאר בקנקן שלמעלה נאסר משום ניצוק. ואם עתה הוא יוצק מכלי שלישי אל אותו קנקן שנאסר — הכלי השלישי מותר, שהרי אין הקנקן אסור מחמת עצמו אלא מחמת נצוק בלבד (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ה). והט״ז מתאר את אותה שרשרת עצמה (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ג). והטור כבר העמידו על דעת הכל: « וניצוק בר ניצוק לכולי עלמא שרי » (טור יו״ד קכ״ו).

4. טבלה־אב ב — ארבע הפעולות המנתקות את החיבור

הסימן מקדיש למה שמפרק את הגשר יותר מקום מן הגשר עצמו. ארבעה מנגנונים נפרדים, שאין לערבבם: ניתוק ממשי של הקילוח, הדרגה השנייה, גדר ההפסד, ומקום השפיכה.

הפעולה	מדוע החיבור אינו עומד	הדין	מקור
קיטוף — הפסקת הקילוח — « ואם עירה וקיטף שקודם שנגע בשל האיסור הפסיק קלוח היורד מהיין של היתר מותר »	אין עוד עמוד רצוף בשעת המגע	מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:א
נצוק בר נצוק — הדרגה השנייה	הכלי האמצעי אינו אסור מחמת עצמו	מותר, לכולי עלמא	שו״ע יו״ד קכ״ו:ג
הפסד מרובה	סומכים על הראשונים הסוברים שנצוק אינו חבור	מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:ב
מקום לכלוך — שפיכה לאיבוד, לטיט או לאשפה	אין דרך ניסוך בכך: אין היין מנוסך אלא מושלך	הכל מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:ד
אך עובד כוכבים נגע בקילוח הנשפך לאיבוד	הנגיעה מחזירה את הניסוך שמקום השפיכה סילק	הכל אסור	שו״ע יו״ד קכ״ו:ד

⚠ הקו הדק שבסעיף ד: ההיתר תלוי בלכלוך המקום, ולא בעצם ההשלכה. הש״ך מגביל זאת במפורש: « אבל ע״ג קרקע לא שאף הם מזלפין ע״ג קרקע לפני עבודת כוכבים שלהן » (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ו). והט״ז כותב כמותו: « אבל שלא במקום לכלוך הוי דרך ניסוך שאף הם מזלפים על הקרקע לפני עבודת כוכבים שלהם » (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ד). שפיכה על גבי קרקע נקייה אינה שפיכה לאשפה — אדרבה, זו דרך הזילוף עצמה.

⚖ מדוע היין הנשפך לאיבוד מותר עד סופו?

הש״ך מביא בשם העט״ז, ומקורו בדברי הרשב״א בשם הראב״ד, טעם ההולך למעלה מן הסעיף: אף אם אותו עובד כוכבים עצמו נגע ביין שהוא שופכו לאיבוד — הכל מותר, שכיון ששפכו לאיבוד ביטל את מחשבתו ועשאו כמים בעלמא, ואין כאן מחשבת ניסוך כלל (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ז). ומכאן מתבארת חציו השני של הסעיף: כשעובד כוכבים אחר בא ונוגע בקילוח, הרי הוא לא ביטל מאומה, וכלשון הראב״ד שמביא הט״ז — « דהא עובד כוכבים בתרא לא בטליה » (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ה).

5. גדר ההפסד המרובה — סעיף ב ושיעורו של הרמ״א

סעיף ב עושה לנצוק מה שאין סעיף אחר בסימן עושה לו: הוא מסלקו כליל משיגדל ההפסד. זו הפרצה השימושית ביותר למעשה — ומיד עולה השאלה: מאימתי ההפסד קרוי מרובה?

מרן קובע את הכלל ואת דוגמתו: « הא דנצוק חבור ה״מ בהפסד מועט אבל בהפסד מרובה כגון שהוציא מהחבית לכלי שיש בו יין נסך מותר » (שו״ע יו״ד קכ״ו:ב).

והרמ״א נותן את השיעור, והוא צר: « וכל מה שהוא בקנקן או בכוס מקרי הפסד מועט » (רמ״א יו״ד קכ״ו:ב).

המקרה	ההגדרה	הדין	מקור
כל שיש בקנקן או בכוס	הפסד מועט	הנצוק עומד: אסור	רמ״א יו״ד קכ״ו:ב
מה שהוציא מן החבית אל כלי שיש בו יין נסך	הפסד מרובה	מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:ב
ואין נפקא מינה בכמות שנשארה בחבית — « ואין חילוק בין אם היה הרבה יין בחבית או לא »	אין המידה בשיעור הנותר	מותר	רמ״א יו״ד קכ״ו:ב
ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים	עדיין הפסד מרובה לעניין יין נסך	מותר	רמ״א יו״ד קכ״ו:ב
שאר איסורים, כשאפשר למכרם	אין זה הפסד מרובה	אין הפרצה נוהגת	רמ״א יו״ד קכ״ו:ב

💡 הקולא מיוחדת ליין נסך: הרמ״א אומר זאת בשלוש מילים — ודוקא ביין נסך — ומפנה למסקנת תרומת הדשן סימן ר״ד. והש״ך מבאר את הטעם: הקילו בו רבוותא בזמן הזה בכמה מקומות, ועוד, שאם תחשיבנו הפסד מועט תצא חומרא הבאה לידי קולא, שהרי כמה גדולים אסרו למכור לעובד כוכבים יין שנאסר במגעו (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ד). חומרא שמחירה גבוה מרווחה אינה חומרא.

⚖ הט״ז מרחיב את הפתח, והפתחי תשובה מצר אותו למחצה

הט״ז מעיר שטעמו השני של תרומת הדשן אינו שייך לנו, שהרי קיימא לן בריש סימן קכ״ג · 123 שסתם יינם מותר בהנאה בזמן הזה. ומכאן מסקנתו, כנגד הלבוש שרצה שישפכנו ולא ימכרנו: « ע״כ פשוט שגם בהפסד מועט יכול למכרו לעובד כוכבים » (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ב).

והש״ך כבר העיר על לשון הרמ״א שהיתר המכירה מחירו בצדו: « אלא שצריך לזלזל קצת במכירה לעובד כוכבים » (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ג).

והפתחי תשובה, בשם הדגול מרבבה, הופך פרט זה עצמו לקנה מידה: אין סעיף ז מדבר אלא במקום שאין הפסד כלל ואפשר למכור בלא לזלזל במחיר — « דכאן מיירי שאין הפסד כלל ויכול למכרו לעובד כוכבים » (פתחי תשובה יו״ד קכ״ו ס״ק ב). ומשצריך לזלזל קצת, יש הפסד, ושוב אין אומרים נצוק חבור.

6. כלי שלא הודח — סעיף ה וקו המשקה טופח

סעיף ה הוא סעיף הציר של הסימן: כאן מוציא התנאי האסור בהנאה שבסעיף א את פירותיו הגלויים.

מרן מחלק בין שני כיווני העירוי: « את שעירה בו אסור בשתייה ואת שעירה ממנו מותר אפי׳ בשתייה » (שו״ע יו״ד קכ״ו:ה).

■ מה שעירה לתוך הכלי — נוגע בבליעת יין הנסך שבדפנות: אסור בשתייה, כמבואר בסימן קל״ז · 137 (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ח).

↓ אך כלפי מעלה אין דבר עולה

■ מה שנשאר בכלי העליון — מותר אפילו בשתייה, שאין הנצוק מחבר אלא אל יין נסך ממש האסור בהנאה; ודופן בלועה אינה כזאת.

והש״ך נותן את הכלל בשם הרשב״א ורבנו ירוחם: « שלא אמרו נצוק חבור אלא המערה לתוך יי״נ האסור בהנאה » (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ט).

⚠ הקו המדויק: הכל תלוי במילים משקה טופח — לחות שדי בה להרטיב. מרן אינו מתיר אלא כשאין בכלי כזאת. והרמ״א מוסיף את הצד שכנגד: ואם יש בו כדי להטפיח אסור בנצוק, בשם הבית יוסף המביא את ר׳ ירוחם, הסמ״ג, התוספות והרא״ש (רמ״א יו״ד קכ״ו:ה).

והש״ך מנמיך את הסף עוד יותר במקרה אחד — כלי שמכניסו לקיום: « ואם הוא כלי שמכניסו לקיום אפילו בטופח לחוד הוי חבור » (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י).

💡 הרמ״א אינו עוצר באיסור: הוא ממשיך מיד אל שיעורו — מיהו אינו אוסר יותר מאילו היה מעורב בו. אין הנצוק מחמיר כלל: לכל היותר הוא עושה מה שתערובת עושה. ואם סתם יינם הוא, בטל בששים, כמו שיתבאר בסימן קל״ד · 134 (רמ״א יו״ד קכ״ו:ה). וזהו הגשר אל הפרק הבא.

7. ששים כנגד הקילוח — הנצוק הנפתר בביטול

שלושת הסעיפים האחרונים משנים מישור. אין הם שואלים עוד אם הגשר קיים, אלא כמה הוא שוקל — לפי שהנצוק, משהוכר, אינו פועל כמגע אלא כתערובת.

והט״ז אומר זאת במפורש בשם הרשב״א: « ומ״מ לכ״ע הנצוק אינו כמגע עובד כוכבים אלא כתערובות יין » (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ו).

המקרה	מה יש לבטל	השיעור	מקור
כלי שלא הודח ויש בו כדי להטפיח, והוא סתם יינם	הבליעה	בטלה בששים	רמ״א יו״ד קכ״ו:ה
קנקן יין שיש בו קיתון של מים, ועירה ממנו לצלוחית שיש בה יין של עובד כוכבים	היין שבצלוחית	צריך ששים מים שבקנקן כנגדו	שו״ע יו״ד קכ״ו:ו
גת שהיין יורד ממנה לבור, ועובד כוכבים נגע בקילוח	הקילוח שנגע בו	ששים חרצנים, זגים וענבים שבגת כנגד הקילוח	שו״ע יו״ד קכ״ו:ז

סעיף ו קובע את השיעור בעצמו: « ושיעור הביטול היינו שיהיה במים ס׳ כנגדו » (שו״ע יו״ד קכ״ו:ו).

💡 ומדוע דווקא מים, ולא יין? לפי שיין כנגד יין מין במינו הוא, ואינו מבטל. והט״ז מעיר זאת במקומו: « דהיין אינו מבטל היין האסור דמין במינו הוא ולא בטיל גבי יין » (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ז). ומוסיף מיד שלדידן, הקיימא לן בסימן קל״ד · 134 שסתם יינם בטל, אין צריך כאן מים כלל — הערה שיש לשמרה לרמה 4.

⚠ סעיף ו הוא הסעיף השנוי במחלוקת שבסימן: הש״ך מציין שבמקצת ספרים כתובה כאן הגהה המפנה לסימן קל״ד · 134 סעיף ה, ששיעורו ששה חלקים ולא ששים — « והפסקים סותרים זא״ז » (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״א). והב״ח הקשה כן בקונטרס אחרון ופסק שדי בששה חלקים; והש״ך היה נראה לו להגיה כאן ששה, ומציין שכן הוא בדפוס אחד, אלא שבעט״ז כתוב ששים בפירוש תרי זימני — ומסיים וצ״ע. אל תשנן אפוא את המספר שבסעיף ו כדבר מוסכם.

8. הגת שבסעיף ז וסלק את מינו

הסעיף האחרון יוצא מן הכלי אל בית הבד. היין יורד מן הגת אל הבור, ועובד כוכבים נוגע בקילוח בדרך. השאלה אינה עוד הגשר — הוא קיים — אלא מה יש בגת כדי לספוג את המכה.

מרן קובע את התנאי: « אם יש בחרצנים וזגים וענבים שבגת ששים כנגד הקילוח לא נאסר מה שבגת » (שו״ע יו״ד קכ״ו:ז).

והרמ״א נותן את סברתו: « דאמרינן סלק את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו » (רמ״א יו״ד קכ״ו:ז).

■ שלב א — מסלקים את המין היין הדרוך שבגת מינו של הקילוח האסור הוא: מוציאים אותו מן החשבון, כאילו אינו.

↓ ומה נשאר לבטל?

■ שלב ב — מונים את שאינו מינו החרצנים, הזגים והענבים אינם יין. ששים מהם כנגד הקילוח, ומה שבגת אינו נאסר.

💡 דיוק הרמ״א בשמרים: שמרי יין שלא נתמדו ולא עברו עליהם שנים עשר חודש קרויים מין במינו עם היין, בשם תשובת הרשב״א שמביא הבית יוסף (רמ״א יו״ד קכ״ו:ז). כלומר: אינם נמנים בכלל הששים. מונים חרצנים, זגים וענבים — ולא שמרים טריים.

⚖ הש״ך מניח את סעיף ז בצ״ע

שתי קושיות, האחת על הרמ״א והשנייה בעצם הדין. תחילה, אומר הש״ך, סברת סלק את מינו אינה נצרכת אלא לדעת הטור, הסובר בסימן קל״ד · 134 שאף סתם יינם מין במינו במשהו; אבל לדעת הרמ״א, שסתם יינם בטל שם בששים, אין מה לסלק — היין, החרצנים, הזגים, הענבים והשמרים כולם מצטרפים לבטל בששים (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״ג).

ועוד, וזה החמור יותר: עצם שיטת הרשב״א, שנמשכו אחריה כאן מרן והרמ״א, שקילוח שנגעו בו יתבטל בששים, מניח אותה הש״ך בצ״ע לדינא מול התוספות בפרק בתרא דעבודת כוכבים, המעמידים את איסור הנצוק דווקא במי שנגע בקילוח בשעת ירידתו (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״ג). אין אפוא לשנן את סעיף ז אלא עם נושאי כליו.

9. ששה כללי זהב

אין הנצוק מחבר אלא אל יין האסור בהנאה. מרן כותב זאת בסעיף א, והש״ך עושה מזה מפתח לסימן (שו״ע יו״ד קכ״ו:א ; ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ו).
קילוח שנפסק שוב אינו מחבר. קיטוף ונפיצה — העצה שנתנה הגמרא למוכרי היין, והרמב״ם קבעה להלכה (שו״ע יו״ד קכ״ו:א ; עבודה זרה ע״ב ע״ב).
אין החיבור נמסר מדרגה לדרגה — נצוק בר נצוק אינו חבור, לכולי עלמא (שו״ע יו״ד קכ״ו:ג).
גדר ההפסד נמוך. כל שבקנקן או בכוס הוא הפסד מועט; ומשם ולמעלה סומכים על המתירים — וקולא זו מיוחדת ליין נסך (שו״ע יו״ד קכ״ו:ב ; רמ״א יו״ד קכ״ו:ב).
שפיכה לאיבוד אינה דרך ניסוך — אבל עובד כוכבים הנוגע בקילוח אוסר הכל, וקרקע נקייה אינה מקום לכלוך (שו״ע יו״ד קכ״ו:ד ; ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ו).
הנצוק תערובת הוא, ולא מגע. לעולם אינו אוסר יותר משתאסור תערובת, וששים מבטלים אותו (רמ״א יו״ד קכ״ו:ה ; ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ו).

10. סימן זיכרון — ״נצוק״

נ-צ-ו-ק — ארבע אותיות המילה נצוק

נ — נפסק הקילוח: קילוח שנפסק שוב אינו מחבר. זהו הקיטוף שבסוף סעיף א והנצוק בר נצוק שבסעיף ג (שו״ע יו״ד קכ״ו:א).
צ — צריך איסור הנאה: צריך שיהיה למטה יין האסור בהנאה. ובלעדיו אין נצוק (שו״ע יו״ד קכ״ו:א).
ו — ובהפסד מרובה מותר: משיגדל ההפסד נפתחת פרצת סעיף ב (שו״ע יו״ד קכ״ו:ב).
ק — קילוח שנגע בו: עובד כוכבים הנוגע בקילוח אוסר הכל, אף בנשפך לאשפה (שו״ע יו״ד קכ״ו:ד).

סולם המקרים — מן החמור אל הקל

עירה לתוך יין נסך האסור בהנאה, בהפסד מועט → נאסר כל הכלי העליון (סעיף א)
ישראל מערה לטיט ובא עובד כוכבים ונגע בקלוח → הכל אסור (סעיף ד)
כלי שלא הודח ויש בו כדי להטפיח → אסור בנצוק, ולא יותר מתערובת — וסתם יינם בטל בששים (סעיף ה)
את שעירה בו, בכלי שלא הודח → אסור בשתייה בלבד (סעיף ה)
הפסד מרובה → מותר (סעיף ב)
עירה וקיטף, ונצוק בר נצוק → מותר (סעיפים א ו־ג)
עובד כוכבים מערה לטיט או לאשפה → מותר, בחוץ ובפנים (סעיף ד)
את שעירה ממנו → מותר אפילו בשתייה (סעיף ה)

11. חמש מלכודות שכיחות

❌ מלכודת 1 — לראות בנצוק מגע: זו הטעות המעקמת את כל הסימן. מגעו של עובד כוכבים אוסר את היין מחמת עצמו; ואילו הנצוק אינו אלא מצרף את היין שלמעלה ליין שלמטה, והדין הנולד מכך דין תערובת הוא. הט״ז מעמידו כן בשם הרשב״א, והרמ״א מוציא מזה את המסקנה המעשית בסעיף ה: ששים מבטלים (ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ו ; רמ״א יו״ד קכ״ו:ה).

❌ מלכודת 2 — לשכוח את שלוש המילים האסור בהנאה: להחיל את הנצוק על יין שאינו אסור אלא בשתייה הוא להמציא חומרא שהסימן שולל במפורש. מרן הכניס מילים אלו בתוך לשון הרמב״ם, והש״ך משתמש בהן פעמיים — לפרש את סעיף א ולהסביר את היתר סעיף ה (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק א ; ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ט).

❌ מלכודת 3 — לבלבל נצוק בר נצוק עם עירוי שני סתם: אין סעיף ג אומר שכל עירוי שני מותר. הוא מדבר במקום שהכלי שלמטה אינו אסור אלא מחמת נצוק — איסור נגזר. ואם יש באותו כלי יין נסך ממש, הרי אנו בסעיף א ולא בסעיף ג. הש״ך והט״ז מתארים שניהם את התמונה המדויקת, ויש לצייר אותה מחדש קודם שמחילים את הכלל (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ה ; ט״ז יו״ד קכ״ו ס״ק ג).

❌ מלכודת 4 — לקרוא את סעיף ד כהיתר לשפוך: המתיר אינו איבוד היין אלא לכלוך המקום, המסלק כל מראית ניסוך. על קרקע נקייה אותה פעולה עצמה היא דרך הזילוף שלפני עבודת כוכבים. וחציו השני של הסעיף הופך את הכל: משנגע עובד כוכבים בקילוח, נופל ההיתר כולו (שו״ע יו״ד קכ״ו:ד ; ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ו).

❌ מלכודת 5 — לשנן את מספר סעיף ו בלא נושאי כליו: הש״ך מעלה שם סתירה בין פסקי מרן כאן ובסימן קל״ד · 134, מזכיר שהב״ח פסק ששה חלקים, מהסס להגיה, ומסיים בצ״ע (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״א). וכן בסעיף ז, שבו הוא מניח את שיטת הרשב״א בצ״ע לדינא מול התוספות (ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק י״ג). לא כל סעיף של מרן הוא ההלכה המקובלת.

להלכה למעשה — שאל את רבך.

12. סיכום 7 הסעיפים — שורה לכל סעיף

סעיף	הנושא	העיקר
א	יסוד הנצוק והקיטוף	המערה יין לתוך כלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה: נאסר כל היין שבכלי העליון, שהעמוד הנצוק מחבר בין היין שלמעלה ליין שלמטה, ורואים כאילו יין האיסור מעורב בשל היתר. ואם עירה וקיטף — שקודם שנגע הקילוח בשל האיסור הפסיק את הקילוח היורד מיין ההיתר — מותר.
ב	גדר ההפסד	לא נאמר נצוק חבור אלא בהפסד מועט; אבל בהפסד מרובה — כגון שהוציא מן החבית לכלי שיש בו יין נסך — מותר. הגה: ואין חילוק אם היה הרבה יין בחבית או לא, ואפילו יכול למכרו לעובד כוכבים; וכל מה שהוא בקנקן או בכוס מקרי הפסד מועט. ודווקא ביין נסך: אבל בשאר איסורים, אם יכול למכרו לעובד כוכבים ואין בו הפסד מרובה, לא מיקרי הפסד מרובה (מסקנת תרומת הדשן סימן ר״ד).
ג	הדרגה השנייה	נצוק בר נצוק אינו חבור. הסעיף כולו ארבע מילים; הש״ך והט״ז נותנים את תמונתו.
ד	שפיכה לאיבוד	אם העובד כוכבים מערה יין מכלי לטיט, לאשפה או למקום לכלוך: אין דרך ניסוך בכך והכל מותר, בין מה שיצא לחוץ ובין מה שבפנים. אבל אם היה ישראל או עובד כוכבים מערה לטיט או לאשפה, ובא עובד כוכבים ונגע בקילוח — הכל אסור.
ה	כלי שלא הודח	המערה יין לתוך כלי של עובד כוכבים שלא הודח ואין בו משקה טופח: את שעירה בו אסור בשתייה, ואת שעירה ממנו מותר אפילו בשתייה. הגה: ואם יש בו כדי להטפיח — אסור בנצוק (בית יוסף בשם ר׳ ירוחם והסמ״ג והתוספות והרא״ש פרק בתרא דעבודת כוכבים); מיהו אינו אוסר יותר מאילו היה מעורב בו, ואם הוא סתם יינם בטל בששים, כמו שיתבאר בסימן קל״ד · 134.
ו	קיתון של מים	קנקן יין שיש בו קיתון של מים, ועירה ממנו לתוך צלוחית שיש בה יין של עובד כוכבים: אם יש במים שבקנקן כדי לבטל את היין שבצלוחית — מותר; ושיעור הביטול הוא שיהיה במים ששים כנגדו. (דעת עצמו) (ועיין לקמן סימן קל״ד · 134 סעיף ה).
ז	הגת והקילוח שנגעו בו	גת שהיין יורד ממנה לבור, ונגע עובד כוכבים בקילוח היורד: אם יש בחרצנים, זגים וענבים שבגת ששים כנגד הקילוח, לא נאסר מה שבגת. הגה: דאמרינן סלק את מינו כאילו אינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. שמרי יין שלא נתמדו ולא עברו עליהם שנים עשר חודש מקרי מין במינו עם יין (בית יוסף בשם תשובת הרשב״א).

13. כרטיס־הבזק אחרון

השאלה	התשובה המיידית	מקור
עירה לתוך כלי שיש בו יין נסך האסור בהנאה?	נאסר כל הכלי העליון	שו״ע יו״ד קכ״ו:א
הקילוח נפסק קודם שהגיע ליין האסור?	מעולם לא היה חיבור: מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:א
ההפסד מרובה?	מותר — סומכים על המתירים	שו״ע יו״ד קכ״ו:ב
וכמה צריך להפסיד כדי שייקרא הפסד מרובה?	יותר ממה שיש בקנקן או בכוס	רמ״א יו״ד קכ״ו:ב
ובשאר איסורים שאינם יין?	אפשרות המכירה מוציאה אותם מכלל הפסד מרובה	רמ״א יו״ד קכ״ו:ב
הכלי שלמטה אינו אסור אלא מחמת נצוק?	נצוק בר נצוק אינו חבור: מותר	שו״ע יו״ד קכ״ו:ג
עובד כוכבים מערה יין לאשפה?	מותר, בחוץ ובפנים	שו״ע יו״ד קכ״ו:ד
ועל גבי קרקע נקייה?	זו דרך הזילוף עצמה: אין מתירים	ש״ך יו״ד קכ״ו ס״ק ו
עובד כוכבים נגע בקילוח הנשפך לאיבוד?	הכל אסור	שו״ע יו״ד קכ״ו:ד
כלי של עובד כוכבים שלא הודח ואין בו משקה טופח — מה שעירה בו?	אסור בשתייה	שו״ע יו״ד קכ״ו:ה
ומה שנשאר בכלי העליון?	מותר אפילו בשתייה	שו״ע יו״ד קכ״ו:ה
יש בו כדי להטפיח, והוא סתם יינם?	אסור בנצוק, ובטל בששים	רמ״א יו״ד קכ״ו:ה
הקנקן יש בו קיתון של מים?	צריך ששים מים כנגד היין שבצלוחית	שו״ע יו״ד קכ״ו:ו
עובד כוכבים נגע בקילוח היורד מן הגת?	ששים חרצנים, זגים וענבים כנגד הקילוח, והגת ניצלת	שו״ע יו״ד קכ״ו:ז

⚖ שלוש שאלות לתגובה מיידית

מה יש למטה? יין האסור בהנאה — הנצוק מחבר. יין שאינו אסור אלא בשתייה, או דופן בלועה בלבד — אינו מחבר.
האם הקילוח רצוף? נפסק, או נולד מנצוק אחר — שוב אינו מחבר.
מה מפסידים, וכמה יש כנגד? הפסד מרובה פותח את סעיף ב; ובמקום שהחיבור עומד, ששים כנגד הקילוח מבטלים אותו — שהנצוק תערובת הוא ולא מגע.

להלכה למעשה — שאל את רבך.

🎓 סיכום מסלול הלימוד

רמה	התוכן	הקנין
🌱 רמה 1 — יסוד	לשון 7 הסעיפים, תרגום וביאור צעד אחר צעד	הבנה כללית
⚡ רמה 2 — למדן	גדר הנצוק — חיבור או תערובת, מחלוקת רש״י ורבנו תם, גדר ההפסד המרובה וקושיית הש״ך על סלק את מינו	לימוד מעמיק
✨ רמה 3 — סיכום	שתי טבלאות־אב, כללי זהב, סימן זיכרון, מלכודות וסיכום הסעיפים	שליטה מעשית וחזרה
📜 רמה 4 — הלכה למעשה	הפסק המעשי לפי הש״ך, הט״ז, הפתחי תשובה והפוסקים	יישום בן זמננו

💡 המשך מוצע:

לחזור על סימן קכ״ו · 126 בשולחן ערוך עצמו עם הש״ך והט״ז
ללמוד את הסימנים הסמוכים: סימן קכ״ה · 125 (כוחו של עובד כוכבים, שהרמ״א כבר הפנה משם לכאן בעניין הנצוק) וסימן קכ״ז · 127 (אם נאמן אדם לאסור יינו של חברו)
להמשיך אל סימן קל״ד · 134, שאליו מפנים סעיפים ה ו־ו כאחד בעניין שיעור הביטול
לעיין בסוגיית הנצוק בפרק בתרא דמסכת עבודה זרה, עם התוספות שהש״ך מעמיד כנגד הרשב״א
לשאול רב במקרים אישיים — הלכה למעשה נחתכת עם רב

📖 מקורות הסימן בספריא:

~ ~ ~ ~ ~
DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות
סימן קכ״ו · רמה 3 — סיכום / חזרה · דין יין שנתערב ביין נסך ודין נצוק חבור
daattorah.com