Siman קל״ה — Dans quels récipients il faut craindre la libation

📑 Plan de l’étude

1. Le texte du Mehaber — les 16 seifim

Le Siman 135 est une table de décision. Le Mehaber n’y raconte rien : il classe. Trois questions commandent chaque cas — de quoi le récipient est-il fait (seifim 1, 4, 5, 6), à quel usage sert-il (seifim 7, 8, 9), et qu’a-t-on passé sur sa paroi (seifim 1, 2, 3) — puis le siman énumère les remèdes, du plus léger au plus lourd : rinçage (11), remplissage et vidage (12), pelure de la paroi (13), four (14), hag‘ala (15), et enfin le temps qui fait tout seul le travail (16). Entre les deux, un unique récipient reste sans remède : celui de natron (5).

Seif 1 — Les récipients d’usage passager : bois, pierre, verre, métal, cuir 📋 Copier

באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך. ובו ט״ז סעיפים:
כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג׳ ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י״א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר״ת ובעל התרומה והרא״ש) ובהפסד מרובה יש להקל:

Seif 2 — Un trou bouché à la poix ne fait pas un récipient poissé 📋 Copier

כלי שניקב וסתמו בזפת אינו נידון ככלי מזופף ולפי זה משפך שהוא מזופף מעט סביב הברזל אין לו דין כלי מזופף:

Seif 3 — La cire n’est pas de la poix 📋 Copier

כלי שהוא שוע (פירוש שהחליקו וטחו) בשעוה אין דינו כמזופף דשעוה לא בלעה:

Seif 4 — La terre cuite, et le seuil de saturation 📋 Copier

כלי חרס אם נשתמש בהם העובד כוכבים כל זמן שלא שבעו לבלוע צריכים מילוי ועירוי אפילו אינם זפותין ומאימתי שבעו מפעם שניה ואילך לפיכך אם נשתמש בהם העובד כוכבים פעם ראשונה ושנייה צריך מילוי ועירוי (טור) ואם נתן בהם מים שלשה פעמים ואח״כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים מותר בשכשוך אבל אם לא נתן בהם מים אלא ב׳ פעמים ואח״כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים יש אומרים שצריך עירוי ואם נתן בהם מים פעם אחת ושהו בהם שעה גדולה כמו רביע היום הוו בלועים ממים כמו נתן בהם מים שלש פעמים ואם הם זפותים צריכים לקלוף הזפת או מילוי ועירוי אפילו בשלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליהם (ובדיעבד דינן ככלי אבן ועץ כמו שנתבאר) (כך מפרש הב״י ל׳ הטור):

Seif 5 — Le récipient de natron : le seul sans remède 📋 Copier

כלי נתר והם העשוים ממחפורת של צריף (פי׳ קרקע שחופרין משם צריף בלע״ז אלו״ם ובלשון אשכנז בייס״א. רש״י) בולעים הרבה ביותר ואין להם טהרה עולמית אפילו ביישון י״ב חדש ואפילו באין מכניסין בהם לקיום ואפי׳ היה תחילת תשמישן ביד ישראל:

Seif 6 — Les vernis : vert, blanc, noir, et les fissures 📋 Copier

כלי חרס המצופים באבר או ברתוכי זכוכית (פירוש ממין כלי זכוכית שלא נתבשל כל צרכו והוא מן החול. תוספות) אם הם ירוקים דינם ככלי נתר מפני שיש בו קרקע מחפירת צריף אבל לבנים או שחורים אם הם חלקים שאין בהם בקעים דינם ככלי מתכות ואם יש בהם בקעים דינם כשאר כלי חרס שאינם שועים: הגה והא דכלי חרס מהני ליה עירוי היינו בדלא נשתמשו בו יין נסך רק בצונן אבל אם השתמשו בו בחמין כלי חרס אין לו תקנה ובשאר כלים צריכים הגעלה כמו בשאר איסורים (מרדכי פרק ב׳ דעבודת כוכבים בשם ראבי״ה):

Seif 7 — Le récipient de conservation : le vidage, toujours 📋 Copier

כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי׳ עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים:

Seif 8 — Jusqu’où va la sévérité du « à demeure » ? 📋 Copier

יש מי שאומר שלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום אלא בכלי חרס בלבד ויש מוסיפים של עץ ושל עור ויש מי שמוסיף של אבן ושל מתכת וכן ראוי לנהוג אבל של זכוכית לדברי הכל אין מחמירים בו בשביל שמכניסו לקיום:

Seif 9 — Ce qui compte comme « à demeure » : l’outre, la gourde, la coupe 📋 Copier

נודות אין חשובין מכניסן לקיום שהרי אינם עשוים אלא להוליך בהם יין מהגת לחבית אבל חמת של טייעים כיון שהיין נתון בו תמיד שמיד שמערין זה חוזרין וממלאים אותו דינו כמכניסו לקיום אבל כוסות אע״פ ששותים בהם תדיר מכ״מ אין היין שוהה בהם תמיד אלא ממלאן לפי שעה ושותה ומערה והלכך אין להם דין מכניסן לקיום (כלי שמכניסין בו יין לעמוד בו שלשה ימים מקרי מכניסו לקיום ולכן העירוי גם כן הוא שלשה ימים) (מרדכי פא״מ ובכל בו ובארוך כלל כ״ח דין ס״ט):

Seif 10 — Le récipient de cuir : faire monter l’eau au-dessus du bord 📋 Copier

כלי עור הצריך מילוי ועירוי צריך שיוסיף עור וכיוצא בו על פיו כעין גדנפא כדי שיעלו המים על פיו או יהפכנו על פיו בתוך כלי מלא מים שלשה ימים אחרים:

Seif 11 — Le rinçage : trois fois, et à l’eau 📋 Copier

כ״מ שאמרנו שצריך שכשוך צריך להדיחו ג׳ פעמים (במים אבל לא ביין אפילו רוצה לאסור יין שמשכשך (טור וב״י בשם הרמב״ן) ויש מקילין בדיעבד) . (בא״ח בשם י״א):

Seif 12 — Le protocole du vidage : trois fois vingt-quatre heures 📋 Copier

כל מקום שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ״ד שעות מעת לעת ולסוף כ״ד שעות ישפכם והמים מותרים (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא״מ ובארוך ואגודה בשם ראבי״ה) ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ״ד שעות וכן יעשה פעם שלישית ואע״פ שלא היו שלשה ימים אלו רצופים אין בכך כלום ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם לא עלו לו אלא ליום אחד ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ״ד שעות לא עלו לו אותם המים: (מי מלח חזקים שיש בהן שליש מלח וב׳ שלישים מים מועילים במעת לעת (טור בשם הרמ״ה) כמו עירוי ג׳ ימים) (טור בשם הרא״ש):

Seif 13 — L’absorption ne va pas plus loin qu’une pelure 📋 Copier

אפילו במכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה לפיכך אם העביר עליהם מלקט ורהיטני או קלפם בקרדום הוכשרו (אבל קליפת הזפת לא מהני בכלים המכניסים לקיום) (כך משמע מתשובת הרא״ש):

Seif 14 — Le four : chauffer par le dehors, non par le dedans 📋 Copier

כלי חרס שנשתמש בהם יין נסך אם החזירן לכבשן והסיקן מבחוץ ונתלבנו אפי׳ לא השהם בתוכו עד שנשר הזפת אלא שנרפה שרי אבל אם הסיקן מבפנים לא מהני אלא אם כן הסיקן כל כך עד שעבר חומם לצד חוץ כל כך שהיד סולדת בו:

Seif 15 — La hag‘ala dans un keli richon, et les pierres brûlantes 📋 Copier

כלי עץ וכלי עור וכלי חרס אפילו מזופתים ואפילו מכניסן לקיום ניתרים בהגעלה בכלי ראשון: הגה ויש מתירין אפילו ע״י עירוי שמערה בהן רותחין ולגלגלן (טור בשם ר״ח ותשובת הרא״ש) ויש לסמוך על זה בדיעבד (ב״י) ואפילו לכתחילה נוהגין ליתן אבנים קטנים מלובנים תוך החבית או (גדולים) ונותנן על המשפך ושופך עליהם רותחים ויורדים לתוך החבית ומגלגלו ומחשבים זה לכלי ראשון (ארוך כלל נ״ח):

Seif 16 — Douze mois, et le temps fait le reste 📋 Copier

כל הכלים שישנן י״ב חדש שרי שודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם ואפילו נתן לתוכם מים תוך י״ב חדש אין בכך כלום:

2. Contexte — la sougya d’Avoda Zara

Tout le siman 135 est le dépliement d’une seule page de guemara — la fin du deuxième chapitre d’Avoda Zara, aux folios 33a et 33b — plus deux lignes du folio 34a. La braïta y pose d’emblée l’opposition qui commandera le seif 1 : le récipient nu et le récipient poissé.

« קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם, חֲדָשִׁים גְּרוּדִים — מוּתָּרִין, יְשָׁנִים וּמְזוּפָּפִין — אֲסוּרִין. » (עבודה זרה ל״ג ע״א)

La même braïta donne aussitôt un remède d’un autre ordre — la saumure, qui reviendra dans la glose du Rama au seif 12 :

« הַלּוֹקֵחַ קַנְקַנִּים מִן הַגּוֹיִם — חֲדָשִׁים נוֹתֵן לְתוֹכָן יַיִן, יְשָׁנִים — נוֹתֵן לְתוֹכָן צִיר וּמוּרְיָיס לְכַתְּחִלָּה. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)

Vient ensuite l’affaire des outres saisies par un caravanier, et c’est de là que sort le מילוי ועירוי du seif 12, avec sa durée :

« כָּךְ הוֹרָה רַבִּי אַמֵּי הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה — מְמַלְּאָן מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּמְעָרָן. וְאָמַר רָבָא: צָרִיךְ לְעָרָן מֵעֵת לְעֵת. » (עבודה זרה ל״ג ע״א)

Deux tentatives de restreindre la règle sont écartées coup sur coup — elle vaut pour nos récipients comme pour les leurs, pour les outres comme pour les jarres :

« כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֶחָד שֶׁלָּנוּ וְאֶחָד שֶׁלָּהֶם. » (עבודה זרה ל״ג ע״א)

Le folio 33b donne alors la distinction majeure du siman — celle du récipient qui garde et de celui qui ne garde pas. Rav Yehouda tranche l’affaire des cruches saisies par la maison de Parzak :

« דָּבָר שֶׁאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם הוּא, מְשַׁכְשְׁכָן בְּמַיִם וְהֵן מוּתָּרִין. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)

Puis la guemara règle le cas des coupes, et le seif 4 en tirera son seuil de saturation :

« וְהִלְכְתָא: פַּעַם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי — אָסוּר, שְׁלִישִׁי — מוּתָּר. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)

Le récipient de natron y apparaît une seule fois, et c’est la seule mention du Talmud d’un récipient qu’aucun remède ne rachète :

« כְּלֵי נֶתֶר אֵין (לוֹ) [לָהֶן] טׇהֳרָה עוֹלָמִית. מַאי כְּלֵי נֶתֶר? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: כְּלֵי מַחְפּוֹרֶת שֶׁל צְרִיף. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)

Rav Zvid classe ensuite les récipients vernis selon leur couleur et leurs fissures — c’est mot pour mot le seif 6 :

« הַאי מָאנֵי דְקוּנְיָא, חִיוָּרָא וְאוּכָּמָא — שְׁרֵי, יְרוֹקָא — אֲסִיר, מִשּׁוּם דְּמִיצְּרִיף. וְאִי אִית בְּהוּ קַרְטוּפָנֵי — כּוּלְּהוּ אֲסִירִי. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)

Et lorsque la guemara demande pourquoi l’on est plus sévère pour le hamets que pour le vin dans ces mêmes récipients vernis, elle donne en cinq mots la raison de toute l’indulgence de ce siman :

« זֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּחַמִּין, וְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּצוֹנֵן. » (עבודה זרה ל״ד ע״א)

Le folio 33b avait donné le four, avec la précision que le Mehaber recopie au seif 14 :

« לָא תֵּימָא עַד דְּנָתְרָן, אֶלָּא אֲפִילּוּ רְפַאי מִירְפָא, אַף עַל גַּב דְּלָא נְתַר. » (עבודה זרה ל״ג ע״ב)

Et le folio 34a donne les douze mois, qui feront le seif 16 :

« וְהִלְכְתָא קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מוּתָּרִין. » (עבודה זרה ל״ד ע״א)

La hag‘ala du seif 15, enfin, vient de la michna des ustensiles du pressoir, à la fin du traité :

« רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הָרוֹצֶה לְטַהֲרָן מִיָּד, מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין, אוֹ חוֹלְטָן בְּמֵי זֵיתִים. » (עבודה זרה ע״ה ע״א)

Le Rambam avait déjà rassemblé, en une seule halakha, les quatre remèdes que le siman étalera sur seize seifim — le vieillissement, le feu, la chaleur et l’eau :

« נֹאדוֹת הָעַכּוּ״ם וְקַנְקְנֵיהֶן שֶׁהִכְנִיסוּ בָּהֶן הָעַכּוּ״ם יֵינָם אָסוּר לִתֵּן לְתוֹכָן יַיִן עַד שֶׁיְּיַשְּׁנָן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירָן לָאוּר עַד שֶׁיִּתְרַפֶּה הַזֶּפֶת שֶׁעֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁיֵּחַמּוּ אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכָן מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה ט״ו)

Il donne aussi, pour le récipient d’usage passager, la règle du rinçage — et l’exemple de l’entonnoir, que le Mehaber reprendra au seif 2 :

« וְכֵן כְּלִי שֶׁנָּתְנוּ בּוֹ יֵין נֶסֶךְ וְאֵין מַכְנִיסוֹ לְקִיּוּם כְּגוֹן כְּלִי שֶׁחוֹשֵׂף בּוֹ אוֹ הַמַּשְׁפֵּךְ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְשַׁכְשְׁכוֹ בְּמַיִם וְדַיּוֹ » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה י״ז)

Et sur les récipients vernis, il ajoute une restriction de son propre chef, que le Mehaber ne retiendra pas telle quelle :

« וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הַדָּבָר אֶלָּא בְּשֶׁכָּנְסוּ בָּהֶם לְקִיּוּם. אֲבָל לֹא כָּנְסוּ בָּהֶם לְקִיּוּם מְדִיחָן וּמֻתָּרִין וַאֲפִלּוּ הֵם שֶׁל חֶרֶס » (רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פרק י״א הלכה י״ט)

Le Tour, que le Mehaber suit pas à pas, ouvre le siman par la phrase qui en donne le plan :

« כל כלי עץ ומתכות או זכוכית או אבן שאין דרך להכניס בהן יין לקיום אלא משתמשין בהן לשעה סגי להו בשכשוך » (טור יו״ד קל״ה)

3. Les concepts-clés de ce siman

4. Le tableau récapitulatif

Deux grilles suffisent à tenir tout le siman. La première croise le matériau et l’usage ; la seconde ordonne les remèdes du plus léger au plus lourd.

5. Le Taz et le Chakh — six entrées-clés

Taz s.k. 1 — ce siman ne parle pas des ustensiles du pressoir

« בסימן זה לא נכללו כלי הגת שהם חמירי טפי אע״פ שאין מכניסין יין שם לקיום דטרידי ביין » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק א)

Taz s.k. 2 — pourquoi la poix aggrave, et ce qu’elle n’aggrave pas

« שהזפת מבליע היין לא שהאיסור משום היין שהם נותנים בשעת הזפיתה שאותו היין הוה כמשליך לאיבוד אלא שאח״כ נותנים בהם יין ואינו ניכר » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ב)

Taz s.k. 9 — toucher ou se servir : la ma’hloket vive du siman

« ודבריו תמוהים מכל צידי צדדים חדא דמנין לנו לחלק בזה הא אין לנו רמז בתלמוד מזה » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט)

« ואין לנו לבדות חילוקים ודינים מלבנו בפרט להקל כנלע״ד והרב בעל הפרישה לא דק כאן כל הצורך גם מו״ח ז״ל חולק עליו בזה: » (ט״ז יו״ד קל״ה ס״ק ט)

Chakh s.k. 13 — la borne que tout le siman présuppose

« דוקא בשלא היה בו יי״נ מע״ל אבל היה בו מע״ל אין חילוק בין שבעו ללא שבעו אלא לעולם צריך מילוי ועירוי » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק י״ג)

Chakh s.k. 14 — pourquoi deux fois de vin, mais non deux fois d’eau

« ונ״ל דסבירא ליה דגם הטור מודה דבמים לא שבעו מב׳ פעמים דדוקא ביין שבעו מב״פ ולא במים » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק י״ד)

Chakh s.k. 23 — pourquoi le verre échappe à tout

« דשועים וקשים הם ובליעתם מועטת מכל הכלים. ר״ן: » (ש״ך יו״ד קל״ה ס״ק כ״ג)

Baer Hetev s.k. 22 — une faute d’impression dans la glose du Rama

« והש״ך כ׳ בנה״כ שט״ס הוא וצ״ל ב׳ שלישים מלח ושליש מים וכן איתא בש״ס שבת דף ק״ח ע״ב וכ״כ המחבר בא״ח סי׳ שכ״א ס״ב » (באר היטב יו״ד קל״ה ס״ק כ״ב)

6. Les gloses du Rama (הגה)

Sur le seif 1 — a posteriori, le rinçage a suffi

Là où le Mehaber exige de gratter la poix ou de faire remplissage et vidage, le Rama rapporte que, pour nos récipients de bois, de pierre ou de métal qu’un non-Juif a seulement touchés, un rinçage suffit après coup — et qu’en cas de perte importante il y a lieu d’être indulgent d’emblée. C’est la position de Rabbenou Tam, rapportée par le Tour.

Sur le seif 4 — la même indulgence, transportée à la terre cuite

Le Rama ajoute que a posteriori la terre cuite poissée est jugée comme le bois et la pierre. Le Beit Yossef lit ainsi le Tour ; le Maharchal, rapporté par le Chakh au ס״ק ט״ז, va plus loin et permet même a priori quand le récipient est déjà rassasié — mais le Taz, au ס״ק ז, refuse cette lecture.

Sur le seif 6 — la borne du froid

C’est la glose la plus lourde de conséquences du siman. Tout le régime indulgent que l’on vient de lire — le vidage qui rachète la terre cuite — ne vaut que pour un contact à froid. Avec de la chaleur, la terre cuite n’a plus de remède, et les autres matériaux relèvent de la הגעלה comme pour n’importe quel interdit.

Sur le seif 9 — le chiffre de la conservation

Le Mehaber définissait « à demeure » par des exemples ; le Rama y met un nombre : trois jours. Et il en tire aussitôt la symétrie du siman — c’est pourquoi le vidage, lui aussi, dure trois jours.

Sur le seif 11 — rincer à l’eau, non au vin

Le Rama précise qu’on ne peut pas rincer avec du vin, même en acceptant de perdre celui-là. Le Chakh, au ס״ק כ״ז, en fait la différence entre le rinçage et le vidage, et rappelle que le Levouch avait permis a posteriori.

Sur le seif 12, première glose — l’eau du vidage

Le Mehaber écrit que l’eau retirée est permise ; le Rama rapporte qu’il y a des avis pour l’interdire. Le Chakh, au ס״ק כ״ט, restreint : cela ne vaut que pour l’eau, seulement lorsqu’on l’a mise pour rendre le récipient propre, et non lorsqu’elle s’y est trouvée par accident.

Sur le seif 12, seconde glose — la saumure

Une saumure forte fait en vingt-quatre heures ce que l’eau fait en trois jours. C’est la seule accélération que le siman connaisse. Le Chakh, au ס״ק ל״ב, note que le Mehaber et le Rama ont omis le remède du ציר ומורייס parce qu’il n’était plus d’usage courant.

Sur le seif 13 — ce que la pelure ne rachète pas

Le Mehaber vient d’admettre qu’on peut raboter la paroi. Le Rama pose la limite : peler la poix, à elle seule, ne suffit pas pour un récipient de conservation. Les deux pelures ne portent pas sur la même chose.

Sur le seif 15 — le versement, et les pierres brûlantes

Le Mehaber exigeait un keli richon. Le Rama rapporte l’avis de Rabbenou Hananel qui se contente d’un versement suivi d’un roulement, et le retient a posteriori ; puis il décrit l’usage courant — des pierres portées au blanc jetées dans le tonneau, ou posées sur l’entonnoir — qui rend au versement le statut d’un keli richon. Le Taz, au ס״ק י״ט, insiste que l’eau doit malgré tout venir d’un keli richon.

7. Cas pratiques modernes

Cas 1 — La cuve en inox

Cas 2 — La barrique de chêne

Cas 3 — La jarre ou le pot vernissé

Cas 4 — Le tuyau et l’entonnoir

Cas 5 — La citerne et le contact bref

Cas 6 — Le matériel qu’on n’a pas utilisé depuis un an

8. Synthèse du Siman 135

Tableau-mémoire

Questions de compréhension

Pour aller plus loin