Deux seifim — le Choulhan Aroukh l’annonce lui-même : ובו ב׳ סעיפים. L’idole est interdite au profit ; et son prix ? Le siman répond en distinguant qui a vendu : le Juif, dont l’argent suit l’idole — והיית חרם כמוהו — ; le non-Juif, dont l’argent est permis si l’on sait qu’il vendait pour ses besoins. Puis un cas de vente à crédit, où l’argent arrive après que l’idole a quitté les mains du vendeur (Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 144 — 2 seifim)
דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים
Le prix de l’idole, entre les mains du Juif qui l’a vendue, est interdit. Six mots, et le principe du siman : l’argent prend la place de l’idole — mais seulement là où le verset parle, c’est-à-dire pour le Juif.
Choulhan Aroukh, Yoreh De'ah 144:1NIVEAU 01
Texte hébreu des deux seifim avec traduction française fluide. Le prix de l’idole interdit pour le Juif et permis pour le non-Juif, la condition du « pour ses besoins », la crainte des idoles nouvelles, la vente à crédit — expliqués pas à pas, avec la guemara, le Tour, le Beit Yossef, le Chakh, le Taz, le Baer Hetev et les Nekoudot HaKessef en entier.
📖 ÉtudierNIVEAU 02
Pilpoul approfondi : la ḥakira du prix de l’idole — substitution de l’objet ou crainte sur l’homme ; la contradiction des sougyot et les trois réponses (Rabbénou Tam, le Rif, le Razah) ; le Taz contre les Nekoudot HaKessef sur la fin du siman 132 ; Rabbi Elhanan contre le Ri sur la vente à crédit ; et l’amende du vendeur.
📖 ÉtudierNIVEAU 03
Un tableau-maître des deux seifim clause par clause, les trois réponses à la contradiction des sougyot, la ma’hloket Taz / Nekoudot HaKessef, les cinq règles d’or, la mnémonique « דמים », les quatre pièges classiques et la carte-éclair finale.
📖 ÉtudierNIVEAU 04
La halakha pratique selon le ש״ך, le ט״ז, le באר היטב et les נקודות הכסף, puis les cas contemporains. Note : l’Admour HaZaken n’a pas écrit de Choulhan Aroukh sur Yoreh De'ah — niveau de psak, non “Daat HaRav” ; le Pit’hei Techouva ne commente pas ce siman.
📖 ÉtudierParce que l’argent prend la place de l’idole : « דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א). Le Rambam en fait la règle : « עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Alors l’argent est permis : « אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א) — car, dit le Taz, « דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א). Mais à une condition : « ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א) ; sinon, « אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Taz le relève : « ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב). Les Nekoudot HaKessef répondent : « עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Mehaber écrit : « ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ד:ב). La source est dans les Tossefot : « ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין). Et le Taz s’étonne que le Mehaber n’ait pas retenu l’extension du Ri : « וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.
Le Chakh rapporte : « ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד) — et relève la difficulté : « אלא שק״ק הא דכתב סתם הדמים מותרים וגם בב״י לא הביא דברי הרא״ש ורבינו ירוחם רק לעיל ר״ס קל״ב הביא דברי רבינו ירוחם בקצרה וע״ל ס״ס קמ״ט » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד). Pour l’application à ta situation, consulte ton Rav.