Two seifim — the Shulchan Arukh announces it itself: ובו ב׳ סעיפים. The idol is forbidden for benefit; and its price? The siman answers by distinguishing who sold: the Jew, whose money follows the idol — והיית חרם כמוהו —; the non-Jew, whose money is permitted if it is known he sold for his needs. Then a case of sale on credit, where the money arrives after the idol has left the seller’s hands (Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 144 — 2 seifim)
דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים
The price of the idol, in the hands of the Jew who sold it, is forbidden. Six words, and the principle of the siman: the money takes the idol’s place — but only where the verse speaks, that is, for the Jew.
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 144:1LEVEL 01
Hebrew text of the two seifim with a fluent English translation. The idol’s price forbidden for the Jew and permitted for the non-Jew, the “for his needs” condition, the fear of new idols, the sale on credit — explained step by step, with the Gemara, the Tur, the Beit Yosef, the Shach, the Taz, the Baer Hetev and the Nekudot HaKesef in full.
📖 StudyLEVEL 02
In-depth pilpul: the chakira of the idol’s price — substitution of the object or a concern about the person; the contradiction of the sugyot and the three answers (Rabbeinu Tam, the Rif, the Razah); the Taz against the Nekudot HaKesef on the end of siman 132; Rabbi Elchanan against the Ri on the sale on credit; and the seller’s penalty.
📖 StudyLEVEL 03
A master table of the two seifim clause by clause, the three answers to the contradiction of the sugyot, the Taz / Nekudot HaKesef dispute, the five golden rules, the “דמים” mnemonic, the four classic pitfalls and the final flash card.
📖 StudyLEVEL 04
The practical halakha according to the ש״ך, the ט״ז, the באר היטב and the נקודות הכסף, then contemporary cases. Note: the Alter Rebbe did not write a Shulchan Arukh on Yoreh De'ah — a level of psak, not “Daat HaRav”; the Pitchei Teshuva does not comment on this siman.
📖 StudyBecause the money takes the idol’s place: « דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א). The Rambam makes it the rule: « עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳). For your own situation, consult your Rav.
Then the money is permitted: « אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א) — for, says the Taz, « דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א). But on one condition: « ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א); otherwise, « אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א). For your own situation, consult your Rav.
The Taz notes it: « ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב). The Nekudot HaKesef answer: « עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד). For your own situation, consult your Rav.
The Mechaber writes: « ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ד:ב). The source is in Tosafot: « ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין). And the Taz wonders why the Mechaber did not adopt the Ri’s extension: « וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג). For your own situation, consult your Rav.
The Shach reports: « ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד) — and notes the difficulty: « אלא שק״ק הא דכתב סתם הדמים מותרים וגם בב״י לא הביא דברי הרא״ש ורבינו ירוחם רק לעיל ר״ס קל״ב הביא דברי רבינו ירוחם בקצרה וע״ל ס״ס קמ״ט » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד). For your own situation, consult your Rav.