Sougya, sources, ḥakira de fond, ma’hlokot des Richonim et des A’haronim,
nafka minot pour la halakha et analyse des chitot
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קמ״ד (ב׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (שפתי כהן), ט״ז (טורי זהב), נקודות הכסף, באר היטב, בית יוסף, טור
Fondement talmudique de la sougya :
עבודה זרה ס״ד ע״א (דמי עבודה זרה ביד גוי — רב נחמן) · ל״ג ע״א (ישראל ההולך ליריד) · נ״ד ע״ב (והיית חרם כמוהו) · תוספות ס״ב ע״ב (הר״ר אלחנן והר״י)
Rédaction et iyoun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
Le siman ne compte que deux seifim, mais il repose sur deux interdictions qui ne se ressemblent pas. La première est écrite dans un verset ; la seconde n’est qu’une crainte. Tant qu’on ne les a pas séparées, ni le seif 1 ni le seif 2 ne se laissent lire.
« אָמַר קְרָא: ״וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ״, כֹּל שֶׁאַתָּה מְהַיֶּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ » (עבודה זרה נ״ד ע״ב)Le Rambam en fait la règle du prix :
« עָבַר וּמָכַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אוֹ אֶחָד מִמְּשַׁמְּשֶׁיהָ אוֹ תִּקְרֹבֶת שֶׁלָּהּ הֲרֵי הַדָּמִים אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« כָּל מַה שֵּׁאַתָּה מֵבִיא מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמִכָּל מְשַׁמְּשֶׁיהָ וְתִקְרָבְתָּהּ הֲרֵי הִיא כָּמוֹהָ » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק ז׳ הלכה ט׳)
« כשם שאליל ותקרובתה אסורין כך דמיהן אסורין » (טור יו״ד קמ״ד)Et le Mehaber écrit le seif 1 en deux temps, le Juif puis le non-Juif :
« דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א)
« אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א)
« דכתיב והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו יהיה כמוהו וזה לא שייך בעבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« דילפינן מוהיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו ומשמע דאליל של ישראל אפילו מכרה עובד כוכבים הדמים אסורים דהא דמי אליל של ישראל הן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק א)
« אליל שלו ואפילו מכרה שיעבדוה הקונים דלא בטלה הדמים מותרין » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ב)L’idole d’un non-Juif dont on ignore pourquoi il l’a vendue : le prix est interdit — mais par (ב) seulement, et il redevient permis dès que l’on sait qu’il vendait pour ses besoins :
« ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א)
« אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים » (שו״ע יו״ד קמ״ד:א)
דמי עבודת כוכבים מה דינם. ובו ב׳ סעיפים:
דמי האליל ביד ישראל שמכרה אסורים אבל אם מכרה עובד כוכבים אפילו מכרה כדי לעבדה הדמים מותרים ודווקא שהדבר ידוע שמכרה לעשות צרכיו בדמיה אבל אם אינו ידוע יש לחוש שמא מכרה לקנות בדמיה אלילים אחרים והרי המעות מוקצין לאלילים ואסורים (וע״ל סוף סימן קל״ב):
ב. יש אומרי׳ שאם ביד ישראל יין נסך ואלילי׳ ומכרם לעובד כוכבים בהקפה (פירוש בהמתנה) ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד:
La guemara paraît dire deux choses contraires du prix de l’idole entre les mains d’un non-Juif. Le Roch pose la contradiction, et trois Richonim y répondent de trois façons ; le Beit Yossef les rapporte toutes, et dit laquelle le Tour a suivie.
« הֲדוּר יָתְבִי וְקָמִבַּעְיָא לְהוּ: דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי, מַהוּ? מִי תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ בְּיַד גּוֹי, אוֹ לָא? » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
« אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: מִסְתַּבְּרָא דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד גּוֹי מוּתָּרִין » (עבודה זרה ס״ד ע״א)
« תָּנוּ רַבָּנַן: גּוֹי הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזָרָה — מוּתָּר. יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד, בַּהֲלִיכָה — מוּתָּר, בַּחֲזָרָה — אָסוּר » (עבודה זרה ל״ג ע״א)
« לֹא חַשּׁוּ לָהֶם חֲכָמִים מִשּׁוּם דְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה » (עבודה זרה י״ב ע״א)
« וכתב הרא״ש קשה דהכא משמע דדמי אליל ביד נכרי אסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« וטעמא משום דדוקא גבי ישראל דמי אליל אסורין דנפקא לן מקרא לקמן בפ׳ רבי ישמעאל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« והיית חרם כמוהו כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו אבל עכו״ם שמכר אליל אף ע״פ שמכרה לעבדה חליפיה מותרים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« ותירץ ר״ת דודאי היכא שמכרה העכו״ם ופרע בחובו הדמים מותרים דחליפי אליל אסורים מוהיית חרם כמוהו והאי לא שייך בעכו״ם » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל הכא ובפ״ק איירי שהמעות עדיין ביד העכו״ם ולא מכרה כדי לפרוע חובו ויש לחוש שמא מכרה לקנות אליל אחרת והרי המעות מוקצין לאליל ואסורים » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
Le Rif ne concilie pas : il écarte la sougya de la foire, puisque la conclusion du dernier chapitre est que le prix est permis. Le Razah compose : a priori, on ne traite pas avec lui partout où l’on peut craindre un prix d’idole ; a posteriori, le créancier se fait payer — car « on a décrété pour le non-Juif à cause du Juif ».
« ורב אלפס ז״ל כתב דהא דפירקין הכא גבי חמרא זבין גלימא זבין לא צריכנא ליה דהא אסיקנא בפרק השוכר לקמן דדמי אליל ביד עכו״ם מותר » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« והר״ן כתב בפ״ק שהרז״ה הטיל פשרה בין שמועות הללו דלכתחלה אסור להתעסק עמו כל היכא דאיכא למיחש בדמי אליל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
« אבל אם היה ישראל נושה בו ומכר אליל או יין נסך והביא לו כיון שאינו תופס דמיו ביד עכו״ם אלא ביד ישראל מותר ישראל ליפרע ממנו ולהציל מידו את חובו אבל לכתחלה ובידוע גזרו בעכו״ם אטו ישראל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)Le Ramban a contesté le Razah, le Ran l’a défendu — et le Beit Yossef conclut que le Tour suit le Roch :
« והרמב״ן ז״ל הקשה עליו והר״ן ז״ל טען בעד הרז״ה ז״ל ודברי רבינו הם כשיטת הרא״ש ז״ל » (בית יוסף יו״ד קמ״ד)
Le seif 1 renvoie lui-même à la fin du siman 132. Le Taz y va, et n’y trouve pas la même règle.
« ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה והלך ומכר אלילים ויין נסך והביא לו דמיהם הרי זה מותר » (שו״ע יו״ד קל״ב:ז)
« ואם אמר לו קודם שימכור המתן לי עד שאמכור אלילים או יין נסך שיש לי ואביא לך אע״פ שהוא סתם יינם ומכר והביא לו הרי זה אסור מפני שהישראל רוצה בקיומו כדי שיפרע ממנו חובו » (שו״ע יו״ד קל״ב:ז)
« ס״ס קל״ב משמע דדוקא בידוע ודאי שמכרה לקנות צרכי עבודת כוכבים אסור ואפשר שסמך על מ״ש כאן אמנם במרדכי פרק א״מ כתב מותר לקבל הדמים אם לא אמר המתן עד שאמכור אליל » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ב)Le Taz lui-même, au siman 132, avait relevé la différence en la lisant dans l’autre sens :
« ומבואר בסימן קמ״ד דאפי׳ מספק יש לחוש שמא מכרה לצורך קניית עבודת כוכבים » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק י״א)
« עמ״ש שם שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים » (נקודות הכסף יו״ד קמ״ד)Le Baer Hetev le rapporte :
« ובנה״כ כתב שיש לחלק בין יי״נ לעבודת כוכבים וכ״כ שם בסי׳ קל״ב ע״ש » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ב)Et le Chakh, au siman 132, avait nommé l’auteur de la distinction — la Dericha :
« אבל הדרישה בסימן קמ״ד חילק בין עבודת כוכבים ליי״נ דביי״נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי״נ » (ש״ך יו״ד קל״ב ס״ק ל״ח)
Le seif 2 ne vient pas du chapitre du prix de l’idole, mais d’une remarque des Tossefot sur les fruits de chemita. Deux maîtres en ont tiré deux règles de portée différente.
« ומכאן דקדק הרב רבי אלחנן הלכה למעשה שאם יש ביד ישראל יין נסך ועבודת כוכבים ודברים האסורים ומכרן לעובד כוכבים בהקפה ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיתן לזה הישראל הדמים שהדמים מותרין בדיעבד ואע״פ שהאיסור עדיין ישנו בעולם » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)Le Ri : il suffit qu’il ait tiré à lui
« ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי׳ לא מכרם העובד כוכבים אלא כיון שמשכם אצלו קודם שיתן הדמים דקי״ל » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« משיכת עובד כוכבים קונה והוי כמו בא עליה ואח״כ נתן דאתננה מותר כיון שלא היה ברשותה בשעת הביאה וה״נ לא היתה עבודת כוכבים ברשותו בשעת פריעת המעות » (תוספות עבודה זרה ס״ב ע״ב ד״ה יאות הן עבדין)
« ומכרם העובד כוכבים לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד » (שו״ע יו״ד קמ״ד:ב)
« ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים » (שו״ע יו״ד קל״ב:א)
« כך כתבו התוספות בשם הר״ר אלחנן הביאם ב״י וסיימו התוספות ועוד אומר ר״י שאפילו לא מכרן העובד כוכבים אלא כיון שמשכן העובד כוכבים אצלו קודם שיתן הדמים דקיימא לן משיכת העובד כוכבים קונה כו׳ » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« וכ״כ הטור והש״ע דין זה ריש סימן קל״ב כאשר הבאתי שם המראה מקום מזה וא״כ תימה על הש״ע שלא פסק כאן להיתר רק במכרן לאחר » (ט״ז יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« משמע הא כל שלא מכרם אסורים ומשמע אפילו לאחרים והיינו כדעת הר״ר אלחנן דלא כר״י ובר״ס קל״ב הביא דעת ר״י בשם יש מי שאומר דלאחרים מותרים וק״ק » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« דאדרבה הרבה פוסקים חולקים כמו שמפורש בתוס׳ ואשר״י פרק בתרא דעבודת כוכבים בשם הר״ר אלחנן דמוקי להך דשביעית דדוקא שאין האיסור ביד הקונה » (נקודות הכסף יו״ד קל״ב)
Le seif 2 dit הדמים מותרים sans préciser pour qui. Le Chakh lit dans Rabbénou Yerou’ham et le Roch une restriction que le Mehaber n’a pas écrite.
« ברבינו ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משום קנס וכן משמע באשר״י ר״פ בתרא דעבודת כוכבי׳ ואפשר גם דעת המחבר כן » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)
« אלא שק״ק הא דכתב סתם הדמים מותרים וגם בב״י לא הביא דברי הרא״ש ורבינו ירוחם רק לעיל ר״ס קל״ב הביא דברי רבינו ירוחם בקצרה וע״ל ס״ס קמ״ט » (ש״ך יו״ד קמ״ד ס״ק ד)Le Baer Hetev
« כתב ר׳ ירוחם משמע להדיא דוקא לאחרים אבל לאותו ישראל לעולם אסורים משוס קנס עכ״ל ויש לתמוה על המחבר דכתב סתם הדמים מותרים ש״ך » (באר היטב יו״ד קמ״ד ס״ק ג)
« אלא דהרא״ש כתב שם דהמעות אינם מותרים רק לאחר אבל לא לו דנהנה מדמי עבודת כוכבים ויליף לה ממי שמכר ערלה וקידש אשה בדמיה שהיא מקודשת אבל לו עצמו המעות אסורין » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)Et il reproche au Mehaber d’avoir mis le יש מי שאומר sur la permission, qui est un talmud explicite, au lieu de le mettre sur l’interdit du vendeur :
« ואין שייך על זה יש מי שאומר אלא על האיסור לעצמו היה לו לכתוב יש מי שאומר » (ט״ז יו״ד קל״ב ס״ק ג)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קמ״ד · ♥ Soutenir