סימן קס״א — סיכום : גבול הרבית

📑 תוכן

1. האקסיומה : לאסור ולהוציא — שתי שאלות

והמשפט המכריז על כך הוא הראשון שבסימן, והוא במקרה הקטן שבקטנים :

« בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין » (שו״ע יו״ד קס״א:א)

2. שלוש שאלות הרפלקס

בכל מקרה מהלכות רבית — שלוש שאלות בסדר הזה ולא באחר.

« אָמַר רַב נַחְמָן: כְּלָלָא דְרִיבִּיתָא, כֹּל אֲגַר נְטַר לֵיהּ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ג ע״ב)

« רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)

3. טבלת האב — אחד עשר הסעיפים משפט אחר משפט

4. הגבול : רבית קצוצה ואבק רבית

« כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן » (רמ״א יו״ד קס״א:א)

« שֶׁזֶּה אֲבַק רִבִּית הוּא וְכָל אֲבַק רִבִּית אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ד׳ הלכה י״ד)

5. יוצאה בדיינים — מצוה ולא חוב

הסעיף אומר שני דברים כאחד, וצירופם הוא התורה שבו.

« שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו » (שו״ע יו״ד קס״א:ה)

« דהא דאמרינן יוצאה בדיינים היינו לומר דכופין אותו משום מ״ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה אבל אין ב״ד יורדין לנכסיו » (בית יוסף יו״ד קס״א)

« כדין שאר מצות עשה דכתיב וחי אחיך עמך » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ז)

« נראה דאם כבר החזיר הרבית על פי ב״ד או מעצמו ואח״כ חזר ותפס משל לוה בעד הרבית יורדין לנכסיו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק ח)

6. דעת הלוה — החוט המקשר את סעיפים ב, ג, ד וז

מילה אחת עוברת בארבעה סעיפים : מה שרצה הלוה.

• סעיף ב — אבק רבית אינה יוצאה.
• סעיף ד — וזה הטעם : שאכל המלוה מדעת הלוה. הסר את הדעת, ותצא.
• סעיף ג — ואותה דעת ניתנה פעם אחת : אין הלוה חוזר בו על ידי שיתפוס לעצמו.
• סעיף ז — והיא המבדילה בין רבית לגזל בפני השב : הבא מדעת חבירו אינו מוחזר אלא בעינו.

« לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה » (שו״ע יו״ד קס״א:ד)

« וטעם הדבר דרבית כיון דבא לידו מדעת הלוה בעצמו אין לקבל ממנו אלא בדבר מסוים משא״כ בגזלה » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)

7. דבר מסויים — היורש והשב בתשובה

שני סעיפים, מילה אחת, ויש לדעת איזה משני הדינים נוהג.

« לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת » (שו״ע יו״ד קס״א:ו)

« אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו » (שו״ע יו״ד קס״א:ז)

« אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בע » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ב)

« כתב הפרישה דל״ד אלא כל דבר שהוא בעין כמו שגזלו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״א)

« מיהו לפענ״ד דברי הפרישה דחוקים דדוחק לומר דדבר מסוים לאו דוקא הוא » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)

8. שטר שיש בו רבית — שלושה מקרים, שלוש תוצאות

« שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)

« אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן » (שו״ע יו״ד קס״א:י״א)

« ארישא קאי אבל כשלא נכתב בשטר רק הקרן פשיטא דלא יקרענו » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ח)

« וגבי אפילו ממשעבדי והעדים לא נפסלו אפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון עליו נשך לא משמע לאינשי אלא בלוה ומלוה כן כתבו התוספות והרא״ש ורוב הפוסקים » (ש״ך יו״ד קס״א ס״ק י״ז)

« וכשאין רבית מפורש בשטר מודו רבנן דלא גבי הקרן דחיישינן שמא יגבה הרבית בתורת קרן » (נקודות הכסף יו״ד קס״א)

9. אוצר המילים של הפרשה — מקנ״ט עד קע״ז

« צַד אֶחָד בְּרִבִּית מוּתָּר » (בבא מציעא ס״ג ע״א)

10. כללי זהב, סימן לזכרון, ומכשולים מצויים