סימן קע״ג סימן של מקרים הוא. השונה אותו סעיף אחר סעיף לא יעשה אלא רשימה — ורשימה של תשע עשרה כניסות אינה נזכרת. לפיכך ערוך הוא כאן לפי חמשת המבחנים המכריעים באמת : הדיבור, המידה הציבורית, הרשות, נשיאת האחריות, המלאכה. וטבלה ראשית, המונחת בראש, מאפשרת למצוא כל סעיף כסדר הספר.
DAAT · daattorah.com — הרב יוסף חיים סממה
« וכשם שאסור למכור ביוקר בשביל המתנת המעות כך אסור ליקח בזול בשביל המתנת המעות » (טור יו״ד קע״ג)
« אָמַר רַב נַחְמָן: כְּלָלָא דְרִיבִּיתָא, כֹּל אֲגַר נְטַר לֵיהּ – אָסוּר » (בבא מציעא ס״ג ע״ב)
אין אפוא הבא להלן נוטל את הסעיפים כסדר הספר. הם ערוכים לפי המבחן המכריע אותם — חמישה מבחנים, ועמם צורה פוסלת ושתי קטגוריות בפני עצמן. וסעיף אחד עשוי לחזור פעמיים, מפני ששני מבחנים פועלים בו.
בכל אחד מתשעה עשר המקרים עולות חמש שאלות אלו בסדר זה. והראשונה שתשובתה « הן » חותמת את הדיון.
| # | השאלה | אם הן | היכן הסימן מניחה |
|---|---|---|---|
| 1 | האם הועמדו שני המחירים זה כנגד זה — « כך עכשיו, כך לזמן » ? | אסור, בלא עיון נוסף, במכר כבלקיחה. | סעיפים א, ג, ז |
| 2 | האם יש לחפץ שער ידוע או שומה מקובלת ? | ההפרש נמדד, ונראה, ואסור. | סעיפים א, ב, ז |
| 3 | האם המקח כבר ברשות המוכר — באמת, ולא בחוב ? | המעות קונות : ואין ההנחה אלא הנחה. | סעיפים ז, ח, י״ז |
| 4 | מי נושא בהפסד אם יאבד הדבר או ירד השער ? | הנושא בו הבעלים ; והשני הלוה. | סעיפים ד, י, י״ג, י״ד, ט״ו, ט״ז, י״ח |
| 5 | האם המותר משלם על מלאכה שנעשתה באמת ? | אין זו רבית — ונשאר לדעת אם שלם הוא. | סעיפים י״ב, ט״ו, ט״ז |
פעם אחת בלבד, כסדר הספר : במה כל סעיף עוסק, ובאיזה מבחן הוא נכרע. זו הטבלה שחוזרים אליה כשמחפשים סעיף ; והמדורים הבאים ערוכים לפי המבחנים.
| סעיף | במה עוסק | המבחן המכריע |
|---|---|---|
| א | מכר בהמתנה במחיר מוגדל — טרשא דרב נחמן | הדיבור, ואחריו המידה הציבורית |
| ב | המחיר המוזל בשוק אינו מחיר היסוד | המידה הציבורית, כשהיא מזוהה נכונה |
| ג | הנחה על תשלום מיידי לאחר גמר המקח | הדיבור, ורגע גמר המקח |
| ד | מכירת שטר חוב בניכיון | נשיאת האחריות |
| ה | הקהל המוכר את עזר היין ואחר כך את החוב | המבנה : שתי מכירות כשרות |
| ו | השולחני : דינר טבוע כנגד מעות שאינן טבועות | המין, והרשות |
| ז | לקיחה בזול כנגד הקדמת המעות | הרשות, הדיבור, המידה הציבורית |
| ח | עשרה דלועים הנפרעים קטנים ונמסרים גדולים | הרשות, מורחבת בגידול מאליו |
| ט | החלב, הגיזה, הדבש — המדה או הן רב הן מעט | הרשות ; ואחריה צורת השכר בלא הפסד |
| י | פרי הפרדס, והעגל המונח ביד המוכר | דרך השוק ; ואחריה נשיאת האחריות |
| י״א | הזמורות הנפרעות מראש, והמעשה במחובר | הרשות, הנקנית במעשה |
| י״ב | שכר שומרי השדות, שנתאחר כנגד תוספת | המלאכה |
| י״ג | היין הנפרע בשעת הבציר, וחלוקת האחריות | נשיאת האחריות, והצורה הפוסלת |
| י״ד | החבית הנמסרת למכירה, ובידו להחזירה | נשיאת האחריות, והמלאכה |
| ט״ו | להוליך את הסחורה למקום היוקר כנגד פרעון לזמן | נשיאת האחריות, והמלאכה |
| ט״ז | הסלע הנתן לתגר בעד שש סאין מן הכפר | נשיאת האחריות, המלאכה, האדם |
| י״ז | לקבל כאן ולפרוע בעין שם | הרשות — אלא ששם |
| י״ח | הלואה על אחריות הספינה | הצורה : זוזי יהיב וזוזי שקיל |
| י״ט | עשרים הנתנים למי שיבטיח מאה בספינה | הצורה : אין מה להחזיר |
זהו המבחן הפשוט והמוחלט שבכולם : אין לו יוצא מן הכלל בכל הסימן. משהועמדו שני המחירים זה כנגד זה — ההפרש מוצהר, ואין מה לפרש. והגמרא מנסחתו בטרשא : התם קץ ליה, הכא לא קץ ליה.
« אֲמַר לֵיהּ: הָתָם – קַץ לֵיהּ, הָכָא – לָא קַץ לֵיה » (בבא מציעא ס״ה ע״א)
| היכן | מה שנאמר | התוצאה |
|---|---|---|
| סעיף א | אם תתן לי מיד בעשרה, ואם לזמן פלוני בשנים עשר | אסור, אף בדבר שאין שומתו ידועה |
| סעיף א | לא נאמר כלום, אלא שהעילוי מרובה עד שהוא ניכר | אסור לדעת « ויש מי שאומר », והוא הטור |
| סעיף ג | תפרע לי עכשיו עשרה — נאמר קודם גמר המקח | אסור ליטול שנים עשר אחר כך |
| סעיף ג | אותו הדבר, נאמר לאחר שנגמר המקח בשנים עשר | מותר : מחילת חוב היא |
| סעיף ז | אם תתן לי עכשיו בעשרה, ואם לאחר זמן בשנים עשר — בצד הלקיחה | אסור, אף שהמקח ברשות המוכר |
« אלא א״ל סתם באייר תתן לי כשער של אייר בין שיהיה אותו זמן יוקר או זול מותר אע״פ שדרכן להתייקר באייר » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ג)
אין העילוי מתייחס לזמן אלא אם כן יודעים מה שווה הדבר בלעדיו. ומשום כך הכל תלוי במידה ציבורית. ושתי צורות משמשות לה : השער — פלפל, שעוה, חטים — והשומה המקובלת. וכל מקום שאין לא זו ולא זו — טלית, קרקע, מטבע של מדינה אחרת — הסימן מתיר.
| הנכס | האם יש לו מידה ציבורית ? | התוצאה | המקור |
|---|---|---|---|
| פלפל, שעוה, חטים | כן — שער שבשוק | אסור להעלות בשביל ההמתנה | סעיף א |
| טלית, חפץ יחיד | לא | מותר, בלא לשון מפורשת ובלא עילוי מרובה | סעיף א |
| הקרקע | לא — אין בה אונאה | מותר, חוץ מבמפרש | ש״ך ס״ק ב |
| מטבע של מדינה אחרת | לא, לדעת הבית אפרים — כקרקע הוא | מותר באותם תנאים | פת״ש ס״ק ג |
| דבר שמחירו המוצג מחיר של דחק הוא | אין השער אותו מחיר | המחיר האמיתי הוא היסוד : ומותר למכור בו | סעיף ב |
« עיין בתשובת בית אפרים שם שכתב בשם כנה״ג דעד שוה ה׳ מקרי מעלהו מעט ע״ש » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ד)
זהו המבחן המיוחד לצד הלקיחה. אין הקדמת המעות מותרת אלא אם כן יש לו למוכר : שאז המעות קונות ואין ההנחה אלא הנחה. ואם אין לו — נשארות המעות הלואה וההנחה פירותיה. וששה סעיפים מקדיש הסימן לומר מה נחשב « יש לו ».
« משום דכיון דמעות קונות מן התורה ואם חוזר בו מקבל מי שפרע ה״ז לענין רבית כאילו קנאם קנין גמור » (בית יוסף יו״ד קע״ג)
| המצב | האם נחשב « יש לו » ? | מדוע | היכן |
|---|---|---|---|
| המקח בביתו, אלא שאינו מצוי לו היום | כן | אין העיכוב המתנה : כבר קנוי הוא | סעיף ז |
| יש לו מאותו מין הקפה ביד אחרים | לא | עדיין מחוסר גבייה | סעיף ז |
| יש לו מאותו מין בפקדון ביד אחר | כן | הפקדון עדיין ברשות בעליו | ש״ך ס״ק י״ח |
| הדלועים קטנים ויגדלו מאליהם | כן | כבר גדלו קצת, והתוספת מן הקרקע | סעיף ח |
| החלב שיחלבו העיזים מחר | לא | כי שקלת להאי, אתי אחרינא בדוכתיה | סעיף ט |
| פרי הפרדס שעדיין בוסר | לא | אין דרך לקנותו כך : אין לו מחיר | סעיף י |
| הזמורות, לאחר שהפך בהן במחובר | כן | נעשה כקונה אילן לזמורותיו | סעיף י״א |
| הפירות שיפרע בהגיעו, אם יש לו שם | כן | סאה בסאה היא, ויש לו | סעיף י״ז |
| המעות שאינן טבועות המצויות לו בבית, אצל השולחני | כן — ובשיעור נחלקו הרמ״א והאחרונים | מוכר פירי הוא ואינו מלוה | סעיף ו |
« ולפ״ז כי שרינן באין שומתן ידוע אפי׳ באין לו נמי ביצא השער בדוקא היא דלא כדמשמע בעט״ז » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק י״ז)
זהו המבחן המשמש ביותר בסימן — שמונה סעיפים מתשעה עשר — והוא עומד במשפט אחד : הנושא בהפסד הוא הבעלים. וכל מקום שלא נשתנו הבעלים, לא היה מכר ; ואם לא היה מכר — היתה הלואה, והפרש המחיר פירותיה.
« דאל״כ אין כאן מכר אלא הלואה ויש כאן רבית מה שקבל יותר » (ט״ז יו״ד קע״ג ס״ק ג)
| המקרה | מי צריך לשאת באחריות | ואם השני נושא בה | היכן |
|---|---|---|---|
| מכירת חוב בניכיון | הלוקח, על עניות הלוה | שוב אין זה מכר : הלואה היא, והניכיון רבית | סעיף ד |
| אותו הדבר, בפגם הבא מחמת המוכר — נמצא פרוע, טרפו בעל חוב מוקדם | המוכר רשאי לשייר | כלום : אין זו אחריות של שוק אלא אחריות למה שמכר | סעיף ד |
| העגל הנקנה בזול ומונח ביד המוכר | הלוקח, על המיתה והכחש | ההנחה נעשית מחיר ההמתנה | סעיף י |
| היין הנפרע בשעת הבציר | הלוקח, על היוקרא והזולא ; והמוכר רשאי לשייר את החימוץ | קרוב לשכר ורחוק להפסד — אסור אף במושכו לרשותו | סעיף י״ג |
| החבית הנמסרת למכירה | לפי הצורה : או שהמוכר משייר את האבדה, או שהלוקח נוטלה ומקבל שכר | המבנה יוצא מגדר ההיתר של הרמב״ם | סעיף י״ד |
| להוליך את הסחורה למקום היוקר | המוכר, על הדרך | יש כאן הלואה מעכשיו, והפרש השערים פירותיה | סעיף ט״ו |
| הסלע הנתן לתגר בעד שש סאין | הלוקח, על הגניבה והאבדה | והרמ״א מתיר אף על פי כן, כשניתן שכר טרחו | סעיף ט״ז |
| להלוות על אחריות הספינה | אין נפקא מינה : צורת ההלואה עומדת | אסור בכל אופן ; ואין משתנה אלא ההגדרה | סעיף י״ח |
המשלם על טרחה שנעשתה באמת אינו רבית. ולמבחן זה שני תפקידים נפרדים בסימן, וצריך לשמרם מובדלים : הוא מתיר את שלא היה מותר (סעיפים ט״ו וט״ז), והוא מונע מן החוב להיוולד (סעיף י״ב).
| היכן | מה שהמלאכה עושה | מה שנשאר במחלוקת |
|---|---|---|
| סעיף י״ב | השומרים המסייעים לדוש עדיין אינם נושים : שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, ואין אפוא המתנה. | כלום : אין לסעיף סימן קטן משלו. |
| סעיף ט״ו | בלא שכר טרחה טורח המוליך בשביל ההלואה שאחר כך, וטרחה זו תמורה היא. | השיעור : שלם לדעת הש״ך הקורא את הבית יוסף, מועט לדעת הט״ז. |
| סעיף ט״ז | השכר הנתן מתיר את נוסח הרמ״א, שאחריות הדרך נשארת בו על התגר. | הש״ך טוען שאין כאן מחלוקת : המחבר דיבר במקום שאינו נותן שכר. |
| סעיף י״ד | היתר על שתים נקרא שכר : משלם על טורח המכירה ולא על המעות. | כלום בעיקר ; והכל במקומו של משפט ההחזרה. |
« בבית יוסף משמע דבעי למיתן ליה שכר עמלו ומזונו משלם וע״ל סימן קע״ז » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ל)
« בב״י משמע דבעי למיתן ליה שכר עמלו ומזונו משלם ולא די בדבר מועט אבל הט״ז כתב דאפילו בדבר מועט סגי » (באר היטב יו״ד קע״ג ס״ק כ״ב)
אין זה מבחן שישי אלא בדיקה חוזרת, והיא באה אחר חמשת האחרים. מבנה עשוי לעמוד בכל המבחנים ולהיאסר, אם הוא מעמיד אחד הצדדים במקום שאינו יכול אלא להרויח. והסימן משתמש בה לשני הצדדים.
| היכן | כיצד היא משמשת | ההכרעה |
|---|---|---|
| סעיף ט | להתיר : כל מה שעזי חולבות, הן רב הן מעט — הלוקח עשוי להפסיד. | מותר |
| סעיף י״ג | לאסור : לוקח שאינו מקבל עליו את הזול אינו יכול אלא להרויח. | אסור, כדברי הט״ז, אף במושכו לרשותו |
| רמב״ם | לאפיין את הצאן ברזל : בעל הצאן קרוב לשכר ורחוק להפסד. | אסור, אלא אם כן קיבל עליו יוקרא וזולא וטריפה |
« מותר שהוא קרוב להפסד כמו לשכר » (שו״ע יו״ד קע״ג:ט)
« אפי׳ (לא) משכו דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד כן נראה לענ״ד » (ט״ז יו״ד קע״ג ס״ק י״ט)
« הֲרֵי זֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי בַּעַל הַצֹּאן קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד » (רמב״ם הלכות מלווה ולווה פרק ח׳ הלכה י״ב)
ארבעה סעיפים אינם עוסקים בסחורה כלל, וזה העושה אותם לבני זמננו שבסימן. הם מלמדים שזכות נמכרת, שמטבע עשוי להיות פירי, ושאחריות נקנית.
| סעיף | נשוא העסקה | מדוע אין זו הלואה | התנאי |
|---|---|---|---|
| ד | חוב על אחר | הלוקח קונה סיכון ולא זמן | אחריות העניות חייבת לעבור ללוקח |
| ה | זכות חכירה של הקהל, ואחר כך החוב הנולד ממנה | שתי מכירות זו אחר זו, וכל אחת כשרה לעצמה | צריך שטר לקבוע את החיוב קודם המכירה |
| ו | מטבע טבוע כנגד מעות שאינן טבועות | שני מינים : והשני דין פירי לו | צריך שיהיו לו המעות — ובכמה נחלקו |
| י״ט | אחריות כנגד אבדן מטען | אין מה להחזיר : כעין מכר הוא | אין : אף בהקדמה נשארים דמי האחריות מותרים |
« לפי שאין כאן הלואה אלא כעין מכר שמקבל עליו אחריות מעות האחר בעד סך ההוא שנותן לו זה » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ל״ד)
פעמיים מונע הסימן מאדם מה שהוא מתיר לכל. ואין זו חומרת חסידות : תולדה של מציאות היא. מה שאחרים משיגים מפני שהשוק מוצא בו את שלו — האדם החשוב משיגו מפני שעושים לו טובה ; וטובה הנעשית למי שנתן מעות — אגר נטר היא.
« וְנִשְׁקוֹל שִׁיתָּא! אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי » (בבא מציעא ע״ג ע״א)
| היכן | מה נמנע ממנו | מה מסלק את המניעה |
|---|---|---|
| סעיף ט״ו | כלום : ולהפך — אם הוא אדם חשוב, אין הלוקח צריך ליתן לו שכר טרחו, ששמו פוטר מן המכס. | — |
| סעיף ט״ז | ליתן סלע לתגר בעד שש סאין מן הכפר, המותר לכל אדם אחר. | לדעת הש״ך בשם הריב״ש : אם מקבל אחריות ונותן שכר טרחה — מותר אף לו. |
« וכשמקבל עליו אחריות ונותן לו ג״כ שכר טרחו אפי׳ אדם חשוב שרי. ריב״ש מביאו ב״י » (ש״ך יו״ד קע״ג ס״ק ל״ב)
| המונח | על מה הוא מורה | היכן הוא פועל |
|---|---|---|
| אגר נטר | שכר ההמתנה — מבחן כל הפרשה | בכל מקום ; לשון רב נחמן |
| טרשא | מכר בהמתנה במחיר מוגדל, המותר בתנאים | סעיף א |
| קציצה · מפרש | המחיר הקצוב, הלשון המפורשת | סעיפים א, ג, ז |
| שער ידוע · שומא ידועה | שער השוק, השומה המקובלת | סעיפים א, ב, ז |
| יצא השער | השער נקבע — תנאי שהוסיף הש״ך | ש״ך ס״ק י״ז |
| הקפה ביד אחרים | חוב בעין אצל אחר — ואין זה « יש לו » | סעיף ז |
| ממילא קא רבו | מה שגדל מאליו מתוך מה שכבר ישנו | סעיפים ח, ט, י |
| אחריות | נשיאת הסיכון — והנושא בה הוא הבעלים | סעיפים ד, י, י״ג, י״ד, ט״ו, ט״ז, י״ח |
| יוקרא וזולא | אחריות השער, יוקר וזול — נבדלת מן האחריות על הגוף | סעיף י״ג ; ש״ך ס״ק כ״ד |
| קרוב לשכר ורחוק להפסד | הצורה הפוסלת | סעיפים ט, י״ג ; רמב״ם ח:י״ב |
| שכר טרחו | שכר הטרחה — לעולם אינו רבית | סעיפים י״ב, י״ד, ט״ו, ט״ז |
| אדם חשוב | מי שמונעים ממנו מה שאחרים רשאים | סעיפים ט״ו, ט״ז |
| מכר על מנת להחזיר | מכר שיש בו רשות להחזיר — עניינו של סימן קע״ד · 174 | עולה בסעיפים י״א וי״ד |
| עזר | חכירת היין או הבשר מן הקהל | סעיף ה ; ט״ז ס״ק ח |
| אבק רבית | דינו הרגיל של כל הסימן | ש״ך ס״ק ד ; רמב״ם ח:א |
| המכשול | מה שסבורים | מה שהסימן אומר |
|---|---|---|
| המוכר העשיר | אם אינו צריך למעות אין לו ריוח בהמתנה, ומותר. | אין הולכים אחר המוכר אלא אחר הלוקח : אילו היו לו מעות היה נותן כשער של עכשיו. |
| מחיר השוק | המחיר המוצג בשוק הוא מחיר היסוד. | לא : לעתים מחיר של דחק הוא. מחיר היסוד הוא מה שנותן הבא לקנות לצורך עצמו. |
| ההנחה על תשלום מזומן | מותרת בכל אופן. | רק אחר שנגמר המקח במחיר המלא. ואם הודיעוה בהצעה — הרי היא הברירה האסורה. |
| הגידול הטבעי | כל הגדל מאליו מותר. | צריך עוד שניים : שיגדל ממה שכבר ישנו, ושתהא דרך למכור כך. |
| הסיכון שנתקבל | קבלת אחריות מספקת להוציא מכלל הלואה. | לא, בסעיף י״ח : צורת ההלואה עומדת, שאין המעות החוזרות אותן שהלכו. |
| « ויש מתירין » | הרמ״א מקל בדעת המחבר. | לדעת הש״ך אין כאן מחלוקת : המחבר דיבר במקום שאין נותנים שכר טרחה. |
| שכר סמלי | די בנתינת דבר מה כדי לכסות את הטרחה. | לדעת הש״ך הקורא את הבית יוסף צריך שכר שלם ; והט״ז מסתפק במועט, והבאר היטב לא הכריע. |
| ההגדרה | כיון שאינו אלא אבק רבית — אפשר לעבור עליו. | אבק רבית אסורה ; והתשב״ץ מזכיר שהמקח שנעשה כך עשוי להתבטל, והמעות חוזרות מיד. |
« כיון שנעשה המקח באיסור בטל לגמרי ולא מקבל עליו מי שפרע » (פת״ש יו״ד קע״ג ס״ק ח)