Sougya, sources, ḥakira de fond, ma’hlokot des Richonim et des A’haronim,
nafka minot pour la halakha et analyse des chitot
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן ק״פ (י״ב סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (י״א ס״ק), ט״ז (ג׳ ס״ק), באר היטב (ה׳ ס״ק), פתחי תשובה (ב׳), בית יוסף, טור
Fondement talmudique de la sougya :
מכות כ׳ ע״א – כ״א ע״א (משנת הקורח קרחה בראשו, ומשנת הכותב כתובת קעקע)
Rédaction :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« כתובת קעקע מחוקי העובדי כוכבים הוא והוא שכותב על בשרו בשריטה וממלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמין » טור יו״ד ק״פ
« גדידה וקרחה על המת גם היא מחוקת העובדי כוכבים » טור יו״ד ק״פ
« כלומר וכיון דתלה הדבר בבנים אתם לה׳ משמע דעובדי כוכבים דלא בני השם נינהו הוו עבדי הכי » בית יוסף יו״ד ק״פ
« דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה משום חקות העובדי כוכבים אלא לרפואת המכה » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ו
« כְּתֹבֶת קַעֲקַע הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיִּשְׂרֹט עַל בְּשָׂרוֹ וִימַלֵּא מְקוֹם הַשְּׂרִיטָה כָּחל אוֹ דְּיוֹ אוֹ שְׁאָר צִבְעוֹנִים הָרוֹשְׁמִים » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״א
« וה״ה כותב בצבע תחלה ואח״כ שורט במקום צבע. ב״ח » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק א
« וה״ה כותב בצבע תחלה ואח״כ שורט במקום צבע. ב״ח » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק א
« כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים » שו״ע יו״ד ק״פ:א
« הַכּוֹתֵב כְּתוֹבֶת קַעֲקַע. כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָּתַב – אֵינוֹ חַיָּיב, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעְקַע » מכות כ״א ע״א
« רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם אֶת הַשֵּׁם » מכות כ״א ע״א
« אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה » מכות כ״א ע״א
« דלר״ש אינו חייב עד שיכתוב שם כו״ם ופירש״י דלר״ש נמי אסור לכתוב שום כתיבה בעולם אלא דחיוב מלקות ליכא ומשמע דלרבנן חיוב מלקות נמי איכא » בית יוסף יו״ד ק״פ
« חייב בכל מה שיכתוב אפי׳ אינו כותב שם כו״ם » טור יו״ד ק״פ
« אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כִּכְתוֹבֶת קַעֲקַע » מכות כ״א ע״א
« רַב אָשֵׁי אָמַר: כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַכָּה – מַכָּתוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו » מכות כ״א ע״א
« ופסק כרב אשי דבתרא הוא דאמר מקום מכתו מוכיח עליו » בית יוסף יו״ד ק״פ
« פי׳ אפילו אפר כירה שהוא קשה ומקעקעת מקום המכה והרושם נראה שם אחר זמן אפ״ה מותר דמכתו מוכיח עליו » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק א
« ואפילו לאחר שחיתה המכה מ״מ נשאר שם רושם המכה » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק א
« דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה משום חקות העובדי כוכבים אלא לרפואת המכה » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ו
« וכ״ש עפר בעלמא. ב״ח » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ה
« וכ״ש עפר בעלמא דמותר. ט״ז » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ג
« הרושם על עבדו שלא יברח פטור » שו״ע יו״ד ק״פ:ד
« ונראה דלכתחילה מיהא אסור » רמ״א יו״ד ק״פ:ד
« ע׳ בתשובת נו״ב תניינא חלק אה״ע מבואר שם דכאן מיירי במל וטבל אבל עבד שקנאו ישראל ולא מל ולא טבל מותר לקעקע בבשרו כשם שמותר לשרט בבשר הכנעני » פתחי תשובה יו״ד ק״פ ס״ק ב
« וכתב הרמב״ן דוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו מותר » טור יו״ד ק״פ
« וכתב הרמב״ן דוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו מותר כדאשכחן בר׳ עקיבא » בית יוסף יו״ד ק״פ
« יש מי שאומר דדוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו עד שדמו שותת מותר ויש מי שאוסר » שו״ע יו״ד ק״פ:ז
« וכתב א״א ז״ל ודבר תימה הוא דכיון דבין ביד בין בכלי אסור היאך יהא מותר דרך הכאה » טור יו״ד ק״פ
« והתוספות פירשו שרבי עקיבא היה עושה כן על התורה » טור יו״ד ק״פ
« מדמצינו בר׳ עקיבא שעשה כן על ר׳ אליעזר וי״א ס״ל דרבי עקיבא על תורתו של רבי אליעזר עשה כן » ט״ז יו״ד ק״פ ס״ק ב
« בעושה כן על המת אבל אם עושה כן בשביל התורה כלומר אדם גדול שמת ומצטער על התורה מותר. הרא״ש וטור » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק י
« בעושה כן על המת אבל אם עושה כן בשביל התורה כלומר אדם גדול שמת ומצטער על התורה מותר. הרא״ש והטור » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ה
« ולישנא דפטור דנקט רבי׳ לאו דוקא דאיסור נמי משמע דליכא במילתא » בית יוסף יו״ד ק״פ
« ועל צער אחר שרי » רמ״א יו״ד ק״פ:ו
« והב״ח כתב דאיסורא מיהא איכא אפילו על צער אחר ודלא כב״י » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ט
« והב״ח כתב דאיסורא מיהא איכא אפי׳ על צער אחר » באר היטב יו״ד ק״פ ס״ק ד
« עַל מֵת, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי – חַיָּיב, עַל עֲבוֹדָה זָרָה, בַּיָּד – חַיָּיב, בִּכְלִי – פָּטוּר » מכות כ״א ע״א
« אֶלָּא אֵימָא: בַּיָּד – פָּטוּר, בִּכְלִי – חַיָּיב » מכות כ״א ע״א
« גְּדִידָה וּשְׂרִיטָה אַחַת הִיא » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״ג
« אֶלָּא שֶׁעַל מֵת בֵּין שָׂרַט בְּיָדוֹ בֵּין שָׂרַט בִּכְלִי לוֹקֶה. לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּכְלִי חַיָּב מַלְקוֹת בְּיָדוֹ פָּטוּר » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״ג
« אלא שעל מתו חייבים בין ביד בין בכלי ולעבודת כוכבים אינו חייב אלא בכלי » שו״ע יו״ד ק״פ:ה
« וְכַמָּה שִׁיעוּר קׇרְחָה? רַב הוּנָא אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כִּגְרִיס » מכות כ׳ ע״ב
« חַד אוֹמֵר: כִּגְרִיס, וְחַד אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מֵרֹאשׁוֹ, וְחַד אוֹמֵר: כִּשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת » מכות כ׳ ע״ב
« ושיעורו כדי שיראה מראשו כגריס פנוי בלא שיער » שו״ע יו״ד ק״פ:ט
« ומיהו איסורא איכא אפי׳ בשער אחד » טור יו״ד ק״פ
« וי״א שתי שערות ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי׳ בשער א׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ט
« ויש להזהירם שלא תתלשנה בשעריהן על מת שלא תבאנה לידי קרחה » רמ״א יו״ד ק״פ:י״ב
« כתוב בת״ה סי׳ רפ״ז ואפי׳ בשאין מתו בפניו אסור לתלוש בשערו » בית יוסף יו״ד ק״פ
« הקורח בראשו של חבירו והמשרט בבשר חבירו וחבירו מסייע אם שניהם מזידים שניהם לוקים אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה » שו״ע יו״ד ק״פ:י״א
« והוא הדין בכתובת קעקע דינא הכי. פרישה סעיף ט״ו » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק י״א
« ע״ל סעיף י״א » ש״ך יו״ד ק״פ ס״ק ג
« המשרט ה׳ שריטות על מת אחד או על ה׳ מתים שריטה אחת חייב ה׳ » שו״ע יו״ד ק״פ:ח
« קרח קרחה אחת על ה׳ מתים אינו חייב אלא אחת אבל אם קרח ה׳ קרחות על מת א׳ חייב על כל או״א » שו״ע יו״ד ק״פ:י
« הַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת לוֹקֶה » רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י״ב
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman ק״פ · ♥ Soutenir