Sources, ḥakira de fond, ma’hlokot des Richonim et des A’haronim,
nafka minot pour la halakha
Sujet :
שולחן ערוך יורה דעה סימן קפ״ב (ו׳ סעיפים)
עם נושאי כלים: ש״ך (ח׳ ס״ק), ט״ז (ז׳ ס״ק), באר היטב (ה׳ ס״ק), בית יוסף, טור
Fondement :
רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב · נזיר נ״ט ע״א · ספר יראים
Rédaction et iyoun :
הרב יוסף חיים סממה · DAAT
« משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז״ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה״ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« נתבאר דאסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע״ש: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« היו מכין. משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז״ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה״ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« ואפילו באחד מן הבגדים כו׳. מבואר בבית יוסף דבזה יש מלקות כיון דניכר ההבדל בין איש לאשה משא״כ בהעברת שער בית השחי דאינו ניכר בפרהסיא על כן אין אסור אלא מדרבנן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« לא תעדה אשה. משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור כן » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּקּוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׂעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שְׂעַר שְׁאָר אֵיבָרִים בְּמִסְפָּרַיִם בְּכָל מָקוֹם: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה ט)
« המעביר שער בית השחי ובית הערוה אפילו במספרים כעין תער היו מכין אותו מכת מרדות » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א)
« העברת תער בשאר הגוף ובית השחי ובית הערוה פר״ת שדינן שוה שאסורין בתער ומותרין במספריים וי״א דוקא בשאר הגוף מותר במספריים אבל של בית השחי ושל בית הערוה אסורין אפי׳ במספריים וכן הוא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל » (טור יו״ד קפ״ב)
« במספרים. כעין תער אבל לא בתער: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« שאר אברים במספרים. פי׳ כעין תער: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« לפי מה שכתב בית יוסף בשם הר״ר יונה העתקתיו סוף סימן קודם לזה משמע דבכל מקום בגוף אסור בתער והוא דלא כמאן בדעות שהביא הטור כאן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק א)
« ומותר להעביר שער (שאר) אברים במספרים בכל מקום » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א)
« בד״א במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים אם העביר אין מכין אותו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:א)
« ואפילו לכתחילה שרי (ר״ן פ״ב דעבודת כוכבים) רק החברים נמנעים בכ״מ » (רמ״א יו״ד קפ״ב:א)
« ואפילו לכתחלה שרי. במקום שמעבירים אותו גם האנשים: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« שרי. במקום שמעבירין אותו גם האנשים: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ב)
« מי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו י״א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ב)
« כתבו הגאונים מי שמגלח כל שער שבו מראשו ועד רגלו שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה דכיון שמגלח כל גופו אין זה יפוי אדרבה ניוול הוא אלא שלשם רפואה מגלח » (טור יו״ד קפ״ב)
« מראשו כו׳. ל״ד דהא נתבאר בסי׳ שלפני זה דאסור להקיף ראשו וזקנו אלא ר״ל מראש גופו עד סוף גופו. פרישה: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« שמותר כו׳. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפילו במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד. ב״י וכ״כ הב״ח אלא שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע״ש: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« שמותר. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפי׳ במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד ב״י וכ״כ הב״ח רק שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע״ש ש״ך: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« מי שיש לו חטטין בבית השחי ובית הערוה ומצטער מצד השער מותר להעבירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ד)
« אסור לחוך בידו בשער בית השחי ובית הערוה כדי להשירו אבל מותר לחוך בבגדו להשירו: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ג)
« אסור לחככו בידו כדי להסירו אבל מותר לחככו בבגדו להסירו » (טור יו״ד קפ״ב)
« בבגדו כו׳. והב״ח כתב דמפירש״י משמע דוק׳ בית השחי אבל בית הערוה אסור אפילו על ידי בגד כדאמר רבי טרפון בריש פ׳ כל היד דכל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« גם בתוספות פרק שני נזירים שם כתוב דין זה בבית השחי ובבית הערוה אלא שברש״י שם כתוב בבעיא זו מהו לחוך דהיינו בבית השחי ולא זכר בית הערוה » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« וכ׳ מו״ח ז״ל הטעם דבבית הערוה בלא״ה אסור מטעם הרהור כדאשכחן בפ׳ כל היד רבי טרפון אומר כל המכניס דו למטה מטבורו תקצץ » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ולא משמע מידי והא דנקט שם רש״י בית השחי ה״ה בית הערוה וכ״כ התוספות שם דאבית השחי ובית הערוה קאי ומההיא דר״פ כל היד אין ראיה דאדרבה הא אמרינן התם דבמטלית עבה מותר שאינה מחממת: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« ואין נראה מפירש״י שום ראיה דלעיל מיניה שם בבעי׳ מהו לגלח פירש״י ג״כ בבית השחי ושם ודאי הוה הבעי׳ גם אבית הערוה אע״כ דרש״י חדא מנייהו נקט » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ומההיא דר׳ טרפון ג״כ לאו ראיה דע״כ ההיא למטה מטבורו לאו ממש קאמר דא״כ תקשה לך מפ׳ כל כתבי ברבינו הקדוש שהיה נקרא כן משום שלא הכניס ידו למטה מאבנטו ואי דינא בכל אדם כן מאי רבותיה דרבינו הקדוש » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ודוחק לומר שהיה נזהר למטה מאבנטו שהוא טפי מלמטה מטבורו דזה אינו סברא כלל אלא פשוט לי דההוא דנקט לישנא מעליא » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« וכן משמע שם בתוס׳ במקום שאמרו שם כריסו נבקעת כתבו הם מילתו נבקעת עכ״ל וכן אין נזהרין מזה רוב העולם רק שרבינו הקדוש היה קדוש ביותר ונזהר גם בזה » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ואסור לשלוח יד במבושיו שלא יבא לידי הרהור ואפי׳ מתחת טבורו לא יכניס ידו שמא יבא לידי הרהור » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« הרי חלק אותם לב׳ בבות תחילה כתב אסור ובתחת טבורו כתב לא יכניס ולא כתב אסור אלא דבזה אין איסור רק מצד תוספת קדושה ואזהרה יתירה שמא יאחז ג״כ באמה וע״כ כ׳ תחילה שלא יבא לידי הרהור ואח״כ כתב שמא יבוא לידי הרהור: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ג)
« ואפילו באחד מן הבגדים אסור אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה » (רמ״א יו״ד קפ״ב:ה)
« ואפילו באחד מן הבגדים כו׳. מבואר בבית יוסף דבזה יש מלקות כיון דניכר ההבדל בין איש לאשה משא״כ בהעברת שער בית השחי דאינו ניכר בפרהסיא על כן אין אסור אלא מדרבנן: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ו)
« לֹא תַּעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ תִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלֵּחַ רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ. וְלֹא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין וַחֲלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָן הַכֵּלִים וְאֵין מְשִׂימִים אוֹתוֹ הַחֲלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֲדִי אִישׁ לוֹקִין. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« אלא נשים. מו״ח ז״ל כתב בשם רש״ל שאם הוא במקום שאין מעבירין אותו אפילו הנשים שאם הוא העביר אינו לוקה עכ״ל: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« לא תעדה אשה עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה)
« (ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה)
« או שתגלח ראשה כאיש ולא יעדה איש עדי אשה כגון שילבש בגדי צבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשין אותם הכלים ואין משימין אותו החלי אלא נשים: » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ה)
« כ׳ הב״ח דיש היתר בב׳ דברים הא׳ שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה לנוי וקישוט אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה או צנה וכיוצא בזה מותר. » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« הב׳ דאף להתדמות אין איסור אלא בדברים שהן עשוין לנוי וקישוט כו׳ » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« ע״ש שהאריך ואין דבריו מוכרחים כ״כ ומ״מ נראה דהיינו דוקא בתיקוני אשה אבל אם לובש ממש בגדי אשה עד שאינו ניכר שהוא איש וכן איפכא בכל ענין אסור » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« וכ״כ הרא״מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« ולפי שראיתי בני אדם לובשין במלבושי אשה וגם אשה במלבושי איש בדרך עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ״ל » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« רמ״א דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה ואף על גב דיש אוסרים » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« ומו״ח ז״ל כתב שיש לאסור את זה והביא ראיה ממה שכתב ר״א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תבוא עליו ברכה כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« עדי. כ׳ הט״ז משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה וגשמים אין איסור והב״ח כ׳ שיש לאסור את זה והשומע לו תע״ב כי יש הרבה מכשולות ח״ו ע״י זה כשהולכים יחד בלי היכר איש ואשה ולענין » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ד)
« ולענין איסור לבישת גבר שמלת אשה בפורים האריך הב״ח כאן » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות משום לא ילבש גבר » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו)
« וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו)
« שחורות אפילו שערה אחת וכן אסור לאיש להסתכל במראה » (שו״ע יו״ד קפ״ב:ו)
« הַמְלַקֵּט שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעֲרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעָדָה עֲדִי אִשָּׁה. וְכֵן אִם צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִּצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
« שערות לבנות שיהיו שחורות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ״כ ב״י ובטור יש כאן טעות סופר: » (ט״ז יו״ד קפ״ב ס״ק ז)
« לבנות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ״כ ב״י: » (באר היטב יו״ד קפ״ב ס״ק ה)
« וכ״כ הרמב״ם גבי צבע מי ששערו שחור וצבעו לבן חייב אפי׳ בשער אחד: » (טור יו״ד קפ״ב)
« אסורים להתעטף כאשה. ולא יגלחו ראשם כאיש. כל בו ורמב״ם פרק י״ב מהלכות עבודת כוכבים דין י׳ והוא מפ״ד דבכורים: » (ש״ך יו״ד קפ״ב ס״ק ח)
« טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה: » (רמב״ם הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פרק י״ב הלכה י)
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · Siman קפ״ב · ♥ Soutenir