סימן קצ״ה · דיני ההרחקות בזמן נדותה

📑 מתווה הלימוד

1. טקסט המחבר — 17 הסעיפים

סימן קצ״ה הוא מן המעשיים שבכל הלכות הנדה. המחבר (רבי יוסף קארו) מונה בו את ההרחקות — הריחוקים שבחיי היום־יום, שמהם חייבים בני הזוג לפרוש כל זמן שהאשה נדה, דהיינו כל זמן שלא ספרה וטבלה. אין אלו איסורים מופשטים : הם נוגעים לשולחן, לכוס, למיטה, לבגדים ולמלאכות הקטנות. הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף את הגהותיו (הגה) למנהג אשכנז — דיוקים וכמה קולות בימי ליבון. נכיר את 17 הסעיפים מקובצים בשש משפחות.

משפחה 1 — היסוד והנגיעה (סעיפים א-ב)

סעיף א — לפרוש עד הטבילה ; שלא יקל ראש 📋 העתקה

חַיָּב אָדָם לִפְרֹשׁ מֵאִשְׁתּוֹ בִּימֵי טֻמְאָתָהּ עַד שֶׁתִּסְפֹּר וְתִטְבֹּל (וַאֲפִלּוּ שָׁהֲתָה זְמַן אָרֹךְ וְלֹא טָבְלָה, תָּמִיד הִיא בְּנִדָּתָהּ עַד שֶׁתִּטְבֹּל); וְלֹא יִשְׂחַק וְלֹא יָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ (אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים).

סעיף ב — שלא יגע ושלא יושיט דבר 📋 העתקה

לֹא יִגַּע בָּהּ אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה, וְלֹא יוֹשִׁיט מִיָּדוֹ לְיָדָהּ שׁוּם דָּבָר, וְלֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִיָּדָהּ, שֶׁמָּא יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ (וְכֵן עַל יְדֵי זְרִיקָה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ אוֹ לְהֵפֶךְ אָסוּר).

משפחה 2 — השולחן והשתייה (ההיכר) (סעיפים ג-ד, יג)

סעיף ג — לאכול יחד : צריך היכר 📋 העתקה

לֹא יֹאכַל עִמָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שׁוּם שִׁנּוּי, שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם דָּבָר מַפְסִיק בֵּין קְעָרָה שֶׁלּוֹ לִקְעָרָה שֶׁלָּהּ — לֶחֶם אוֹ קַנְקַן — אוֹ שֶׁיֹּאכַל כָּל אֶחָד בְּמַפָּה שֶׁלּוֹ.

סעיף ד — שלא ישתה משיורי כוסה 📋 העתקה

לֹא יִשְׁתֶּה מִשְּׁיוּרֵי כּוֹס שֶׁשָּׁתְתָה הִיא (אִם לֹא שֶׁמַּפְסִיק אָדָם אַחֵר בֵּינֵיהֶם, אוֹ שֶׁהוּרַק מִכּוֹס זֶה אֶל כּוֹס אַחֵר אֲפִלּוּ הֻחְזַר לְכוֹס רִאשׁוֹן; וְאִם שָׁתְתָה וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת — אֵין מַגִּידִין לוֹ).

סעיף יג — הדדיות : אף הוא לא ימזוג ולא ישלח לה כוס 📋 העתקה

כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לִמְזֹג לוֹ, כָּךְ הוּא אָסוּר לִמְזֹג לָהּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לִשְׁלֹחַ לָהּ כּוֹס שֶׁל יַיִן אָסוּר — לֹא שְׁנָא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לֹא שְׁנָא כּוֹס אַחֵר — אִם הוּא מְיֻחָד לָהּ; אֲבָל אִם שׁוֹתִים הֵם מֵאוֹתוֹ הַכּוֹס וְשָׁתְתָה אִיהִי אַבַּתְרַיְהוּ, לֵית לָן בָּהּ.

משפחה 3 — המיטה והישיבה (סעיפים ה-ו)

סעיף ה — שלא ישב במיטתה ולא על ספסל מתנדנד 📋 העתקה

לֹא יֵשֵׁב בַּמִּטָּה הַמְיֻחֶדֶת לָהּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ (וְאָסוּר לֵישֵׁב עַל סַפְסָל אָרֹךְ שֶׁמִּתְנַדְנֵד וְאֵינוֹ מְחֻבָּר לַכֹּתֶל כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ נִדָּה יוֹשֶׁבֶת עָלָיו; וְיֵשׁ מַתִּירִים כְּשֶׁאָדָם אַחֵר מַפְסִיק וְיוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם).

סעיף ו — שלא יישן עמה במיטה 📋 העתקה

לֹא יִישַׁן עִמָּהּ בַּמִּטָּה אֲפִלּוּ כָּל אֶחָד בְּבִגְדּוֹ וְאֵין נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה (וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לְכָל אֶחָד מַצָּע בִּפְנֵי עַצְמוֹ; וַאֲפִלּוּ אִם שׁוֹכְבִים בִּשְׁתֵּי מִטּוֹת וְהַמִּטּוֹת נוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ — אָסוּר).

משפחה 4 — הראייה, הבגדים והתכשיט (סעיפים ז-ט)

סעיף ז — שלא יסתכל במקומות המכוסים 📋 העתקה

לֹא יִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בַּעֲקֵבָהּ וְלֹא בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים שֶׁבָּהּ (אֲבָל מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ בַּמְּקוֹמוֹת הַגְּלוּיִים, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּהֱנֶה בִּרְאִיָּתָהּ).

סעיף ח — ייחוד בגדים לימי נדותה 📋 העתקה

רָאוּי לָהּ שֶׁתְּיַחֵד לָהּ בְּגָדִים לִימֵי נִדּוּתָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם זוֹכְרִים תָּמִיד שֶׁהִיא נִדָּה.

סעיף ט — התכשיט, שהותר „בקושי״ 📋 העתקה

בְּקֹשִׁי הִתִּירוּ לָהּ לְהִתְקַשֵּׁט בִּימֵי נִדָּתָהּ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ.

משפחה 5 — מלאכות „חיבה״ האסורות (סעיפים י-יב)

הכלל הגדול : כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה — נדה עושה לו, חוץ משלוש מלאכות שהן דרך חבה.

סעיף י — מזיגת הכוס 📋 העתקה

כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, נִדָּה עוֹשָׂה לוֹ, חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס שֶׁאֲסוּרָה לִמְזֹג הַכּוֹס (בְּפָנָיו) וּלְהַנִּיחוֹ לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן — אֶלָּא אִם כֵּן תַּעֲשֶׂה שׁוּם הֶכֵּר, כְּגוֹן שֶׁתַּנִּיחֶנּוּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּיַד שְׂמֹאל אוֹ תַּנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רָגִיל.

סעיף יא — הצעת המיטה בפניו 📋 העתקה

אֲסוּרָה לְהַצִּיעַ מִטָּתוֹ בְּפָנָיו, וְדַוְקָא פְּרִיסַת סְדִינִים וְהַמִּכְסֶה שֶׁהוּא דֶּרֶךְ חִבָּה; אֲבָל הַצָּעַת הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת שֶׁהוּא טֹרַח וְאֵינוֹ דֶּרֶךְ חִבָּה — שָׁרֵי; וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו הַכֹּל מֻתָּר, אֲפִלּוּ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מַצַּעַת אוֹתָם.

סעיף יב — יציקת מים לרחיצתו 📋 העתקה

אֲסוּרָה לִיצֹק לוֹ מַיִם לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲפִלּוּ אֵינָהּ נוֹגַעַת בּוֹ, וַאֲפִלּוּ הֵם מַיִם צוֹנְנִים.

משפחה 6 — שתי התקופות ודיני החולה (סעיפים יד-יז)

סעיף יד — ההרחקות בנדה ובליבון 📋 העתקה

כָּל אֵלּוּ הַהַרְחָקוֹת צָרִיךְ לְהַרְחִיק בֵּין בִּימֵי נִדּוּתָהּ בֵּין בִּימֵי לִבּוּנָהּ — שֶׁהֵם כָּל יְמֵי סְפִירָתָהּ — וְאֵין חִלּוּק בְּכָל אֵלּוּ בֵּין רוֹאָה מַמָּשׁ לְמוֹצֵאת כֶּתֶם (וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְהַחְמִיר בִּימֵי לִבּוּנָהּ בְּעִנְיַן אִסּוּר אֲכִילָה עִמָּהּ בִּקְעָרָה, וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָקֵל).

סעיף טו — הוא חולה ואין מי שישמשנו 📋 העתקה

אִם הוּא חוֹלֶה וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ זוּלָתָהּ — מֻתֶּרֶת לְשַׁמְּשׁוֹ, רַק שֶׁתִּזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁתּוּכַל לְהִזָּהֵר מֵהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְהַצָּעַת הַמִּטָּה בְּפָנָיו.

סעיף טז — היא חולה והיא נדה 📋 העתקה

אִשָּׁה חוֹלָה וְהִיא נִדָּה — אָסוּר לְבַעְלָהּ לִגַּע בָּהּ כְּדֵי לְשַׁמְּשָׁהּ, כְּגוֹן לַהֲקִימָהּ וּלְהַשְׁכִּיבָהּ וּלְסָמְכָהּ (וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵין לָהּ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנָּה מֻתָּר בַּכֹּל, וְכֵן נוֹהֲגִין אִם צְרִיכָה הַרְבֵּה לְכָךְ).

סעיף יז — הבעל רופא והדופק 📋 העתקה

אִם בַּעְלָהּ רוֹפֵא — אָסוּר לְמַשֵּׁשׁ לָהּ הַדֹּפֶק (וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי דְּנוֹהֲגִין הֶתֵּר אִם צְרִיכָה אֵלָיו דִּמְשַׁמֵּשׁ לָהּ, כָּל שֶׁכֵּן דְּמֻתָּר לְמַשֵּׁשׁ לָהּ הַדֹּפֶק אִם אֵין רוֹפֵא אַחֵר וּצְרִיכָה אֵלָיו וְיֵשׁ סַכָּנָה בְּחָלְיָהּ; וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן פ״ח).

2. רקע — מהן ההרחקות

הסימנים קפ״ג–קצ״ד הניחו את יסודות הלכות הנדה : מתי נעשית אשה נדה, הכתמים, הווסת, ספירת שבעת הנקיים והטבילה. סימן קצ״ה מוציא מהם את המסקנה המעשית לחיי הזוג : כל זמן שלא טבלה, מאילו מעשי יום־יום יש לפרוש ? התשובה היא ההרחקות — מערכת „ריחוקים״ השומרים על קדושת הבית (סייג לעריות) ומטפחים, מתוך החיסרון, את הקשר הזוגי.

שש משפחות ההרחקות

3. מושגי היסוד של הסימן

כדי להבין את סימן קצ״ה, צריך לשלוט באוצר מילים קטן המתאר את טבע ההרחקות והגיונן.

4. טבלת ההרחקות — אסור / מותר

עיקר הסימן נכלל בטבלה. לכל מעשה בודקים אם הוא אסור, מותר, או מותר על ידי היכר.

5. הש״ך והט״ז — גדולי המפרשים

ביורה דעה אין לומדים את השולחן ערוך לבדו. שני מפרשים גדולים מלווים אותו בכל עמוד ומבנים את הלימוד המעשי : הש״ך והט״ז. אלו הם נושאי הכלים שביורה דעה (אין כאן משנה ברורה, המפרש רק על אורח חיים). בהלכות הנדה נוספים עליהם חיבורים ייחודיים כסדרי טהרה וחכמת אדם.

פתחי תשובה — מכרה לסימן זה

נוסף על הש״ך והט״ז, הפתחי תשובה (רבי אברהם צבי הירש איזנשטט, המאה הי״ט) מלקט כאן את תשובות האחרונים במקרים מעשיים מאוד : העברת חפץ או תינוק, שינה, ההיכר שבשולחן, החולה, הרופא. דרכו ניגשים אל ספרות ההלכה העשירה של הסימן.

6. הגהת הרמ״א (הגה)

הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף על טקסט המחבר הגהות המשקפות את מנהג אשכנז ומדייקות את המעשה. הנה התערבויותיו הבולטות בסימננו.

על סעיף א — נשארת נדה עד הטבילה

על סעיף ב — אף על ידי זריקה

על סעיפים ה-ו — ספסל מתנדנד ושתי מיטות צמודות

על סעיף יד — קולת המנהג בליבון

על סעיפים טז-יז — החולה והרופא

7. שתי התקופות — נדה וליבון

סעיף יד — צירו של הסימן — קובע כלל פשוט לאמירה אך כבד בתוצאותיו : ההרחקות נוהגות בשתי התקופות.

8. מקרים מעשיים בני זמננו

כיצד מתגלמות ההלכות הללו בחיי ימינו ? הנה ארבעה מצבים נפוצים לאור סימננו. כל אחד נחתם באותו משפט : ההכרעה המעשית שייכת לרב או למורת הכלה.

מקרה 1 — חיי היום־יום בנדה

מקרה 2 — הבגדים המיוחדים והתכשיט

מקרה 3 — שתי התקופות (נדה ושבעה נקיים)

מקרה 4 — החולי

9. סיכום סימן קצ״ה

טבלת זיכרון

שאלות הבנה

להעמיק עוד