Siman 224 — halakha lema‘asse: the formula, communal property, and the takana (יורה דעה רכ״ד)
יורה דעה · סימן רכ״ד
מי שאמר נכסך עלי חרם
הריני עליך חרם · הרי אתה עלי · דבר של עולי בבל · דין חלוקה · תקנת רבנו גרשום
⚖️ הלכה למעשה · Psak
✦ ❖ ✦
Three formulas to recognise, a shared asset to classify, a takana that decides
Subject: שולחן ערוך יורה דעה סימן רכ״ד (א seif) With the apparatus: ש״ך (ג) · ט״ז (ג) · באר היטב (ב) · פתחי תשובה (א) Foundations: נדרים מ״ז ע״ב · נדרים מ״ח ע״א · רמב״ם הלכות נדרים chapters ה׳ and ז׳ · Tur and Beit Yosef, Yoreh De’ah 224 · Shulḥan Arukh, Oraḥ Ḥayyim 153
Written by: הרב יוסף חיים סממה · DAAT
The practical questions
Before anything: which formula?
Communal property: what stays open and what closes
The synagogue: an open dispute, and a takana that overrides it
A house lent to serve as a synagogue
One work with no entry, and four contemporary situations
1. Before anything: which formula?
This level sets out the halakha as the Shakh, the Taz, the Ba’er Hetev and the Pitḥei Teshuva give it on this siman. It does not replace a Rav. A note on the compartment: the Admur HaZaken did not write a Shulḥan Arukh on Yoreh De’ah. This level is a level of psak, not a “Daat HaRav”.
The first question is always the same, and purely factual: what words were uttered? The outcome depends not on what the man intended but on the preposition. “עליך” → the other is bound. “עלי” → oneself. Both together → both.
« ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנאתי » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א)
« ראובן מותר בהנאת שמעון ושמעון אסור בהנאת ראובן » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א)
« ואם אמר לשמעון הרי אתה עלי חרם » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א)
« ראובן אסור בהנאת שמעון ושמעון מותר בהנאת ראובן » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א)
2. Communal property: what stays open and what closes
The seif’s rule is easy to remember and easy to misapply. It is not public use that decides, it is the share. In a thing belonging to all Israel nobody has an identifiable share and the vow does not bite. In a thing belonging to the people of a town, each of them has a share, and one man’s share is an obstacle to the other.
« ומותרים בדברים שהם בשותפות לכל ישראל כמו הר הבית והעזרות » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א)
« ואסורין בדברים שהם בשותפות לבני אותה העיר כמו בית הכנסת והתיבה והספרים » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א)
« ומה תקנתם שיקנו חלקם שיש להם בו לאחר ונמצא שאין אחד מהם נהנה משל חבירו » (שו״ע יו״ד רכ״ד:א)
The remedy is an act, not a word. The seif says שיקנו חלקם — that they convey their share to another. The Rambam describes the procedure: each writes his share over to the נשיא or to anyone else, ומזכה לו בחלקו על ידי אחר, conveying it to him through a third party. It is an act of קנין, with all that this entails.
3. The synagogue: an open dispute, and a takana that overrides it
On the point of law the siman’s two great commentators do not agree, and neither prevails in the text. The Taz defends the Meḥaber’s first opinion — forbidden. The Shakh holds that the יש אומרים is the main view in the Shas — permitted. The Ba’er Hetev presents both without choosing, and the Pitḥei Teshuva refers to both, adding a later responsum.
« חלוקה. כלומר בבהכ״נ וכה״ג אין בהם דין חלוקה דמותר וכן נראה עיקר בש״ס ש״ך אבל הט״ז כתב דבש״ס משמע דבבהכ״נ יש בו דין חלוקה ואסור כדעת ראשונה שכתב המחבר ע״ש ועיין בא״ח סי׳ קנ״ג סי״ז: » (באר היטב יו״ד רכ״ד ס״ק ב)
« וי״א שהם מותרים. [עט״ז וש״ך ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן מ״ח מ״ש בזה]: » (פתחי תשובה יו״ד רכ״ד ס״ק א)
But the practical question lies elsewhere. The Shakh opens his comment with a distinction not to be missed: this whole debate is מדינא. And, he says, there is a takana — the Ra’avad and all the sages of his generation — by which a man cannot forbid his share of the synagogue or of the books, and if he did so anyway, אין איסורו איסור. The Shulḥan Arukh writes it himself in או״ח קנ״ג:ט״ו. That is what governs a real case.
« כמו ב״ה כו׳. היינו מדינא אבל מצד התקנה כב״י בשם הא״ח שהורו הראב״ד וכל חכמי דורו שאין אדם יכול לאסור חלקו מב״ה ולא מספרים ואם אסר אין איסורו איסור וכן כתב הב״ח וכן כתב המחבר בא״ח סי׳ קנ״ג סט״ו: » (ש״ך יו״ד רכ״ד ס״ק א)
« אין אדם יכול לאסור חלקו מב״ה ולא מהספרים ואם אסר אינו כלום » (שו״ע או״ח קנ״ג:ט״ו)
4. A house lent to serve as a synagogue
The Rama’s gloss settles a very concrete and very frequent case: a man makes a room of his house available to a minyan, then falls out with one of the worshippers. May he shut the door on him? No — he must shut it on the whole congregation or on nobody. The Shulḥan Arukh says the same in אורח חיים, and the Rama adds there an important proviso: this holds only if he lent it unconditionally at the outset.
« הגה ומי שהשאיל ביתו לבית הכנסת יש בתקנת ר׳ גרשון שאינו רשאי לאסרה על א׳ מבני הקהל אא״כ יאסרנה על כולם: » (רמ״א יו״ד רכ״ד:א)
« מי שהשאיל ביתו לב״ה ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינו יכול לאסרה אא״כ יאסרנו לכל הקהל כאחד » (שו״ע או״ח קנ״ג:ט״ז)
« ודוקא שהשאיל תחלה סתם אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות » (שו״ע או״ח קנ״ג:ט״ז)
5. One work with no entry, and four contemporary situations
The Nekudot HaKesef have no entry on this siman. They are the Shakh’s reply to the Taz, and here the Shakh replied in his own ס״ק ב. They are read at simanim 223 and 226. No entry has been reconstructed here.
A quarrel between two members of the same synagogue. Even if a vow was made, the Ra’avad’s takana removes the power to forbid one’s share of the synagogue and of the books. What remains to be examined is what is not communal: the house, the car, the lending of an object.
An asset held by an association — a study hall, a library, equipment. One must first establish who owns it in law. If it belongs to an association or a trust, and not to the members individually, the question of the share does not arise in the same terms. That belongs to the law of legal persons as much as to the law of vows, and it must be asked.
The remedy, in practice. Transferring one’s share to a third party is a real act of acquisition, with a real acquirer. It is neither a declaration nor a formula, and it is not improvised: it is an operation carried out under a Rav’s direction.
And if one does not remember the formula? This is the commonest case, and it is real: nobody utters a vow weighing his prepositions. There is no general answer — reconstructing the words and classifying them is precisely the Rav’s work.
~ ~ ~ ~ ~ DAAT · הרב יוסף חיים סממה
תלמיד חכם · מעביר שיעורים בהלכה ובחסידות סימן רכ״ד · Level 4 — Halakha lema‘asse · מי שאמר נכסך עלי חרם daattorah.com